לה:
כיצד מברכין
פרק
שישי ברכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כאן
לאחר
ברכה. וכן בפ' כל כתבי אמרי'
גוזל להקב"ה. את ברכתו: וכנסת ישראל. שכשחטאו הפירות לוקין:
כשהיו
ו א
א)
ב) ג)
אין פשע. ולפי שהוא מיקל רואים האחרים ולמדין ממנו לעשות כן
מניחים
השולחן היו אומרים לה' הארץ ומלואה וכשהיו
ד)
מסלקין השולחן היו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם:
ליהנות מן העולם בלא ברכה ולכך נקרא זה המיקל חבר לאיש
ה)
כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום שנאמר ואספת דגנך.
ז ב
ו) ז)
משחית: לירבעם בן נבט. שחטא והחטיא את ישראל כך הוא חוטא
ח)
ומחטיא: בזמן שעושין רצונו. הדגן
וא"ת והא לקמן בזמן שאין
ט)
י)
ישראל עושין רצונו של מקום מוקמי'
שלהם וכשאין עושים רצונו נוטלו
כאן לאחר ברכה א"ר חנינא בר פפא כל
ח ג
כ)
ומראה להם שהוא שלו: דברים
ליה. וי"ל דמיירי ודאי שעושין רצונו
הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל
ככתבן. שלא יעסוק בדרך ארץ:
ט ד
אבל אין עושין רצונו כ"כ דאינם
ל)
להקב"ה וכנסת ישראל שנא' גוזל אביו
1
מ)
הנהג בהם. עם דברי תורה: מנהג
צדיקים גמורים $ ועוד י"ל דפליג ליה
י ה ו
נ) ס)
ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית
דרך ארץ. שאם תבא לידי צורך
אהא דלקמן שבא לפרש מה בין
ואין אביו אלא הקב"ה שנא' הלא הוא אביך
2
עושים ואין עושין ס) והכא בעושים
הבריות סופך ליבטל מדברי תורה:
קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' 3שמע
אפשר. בתמיה אפשר כדבריך: ביומי
ואין עושים כי הדדי (א) נינהו:
יא ז
דרך טרקסמון. פירש"י היינו
בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך מאי
ניסן. ימי הקציר: ביומי תשרי.
יב ח
דריכת הגתות והבדים: דרך
חבר הוא לאיש משחית א"ר חנינא בר פפא
דאורייתא אבל מדרבנן גם
יג ט
טרקסמון. דרך שערי החצר והבית:
חצר קובעת כדמשמע בפ' יוצא
חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את
ל)פני הבית. פתח כניסה ויציאה: אין
דופן איזהו חצר שחייב
ישראל לאביהם שבשמים: ר' חנינא בר
❖ :
הטבל מתחייב במעשר. מן התורה.
במעשר וכו' וכן מוכח בפ' המביא
פפא רמי כתיב ולקחתי
דגני בעתו וגו'
4
אבל אכילת קבע אסור לאכול
וכתיב 5 ואספת דגנך וגו' ל"ק כאן בזמן
טובא גריר. מכאן משמע שאסור
מדרבנן: זית אקרי. והוה ליה בורא
תורה אור השלם
שישראל עושין רצונו של
מקום כאן בזמן
לשתות יין בערב פסח מן
פרי הפרי שהפרי קרוי זית ואין זו
1. גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר
שאין ישראל עושין רצונו של מקום ת"ר
המנח' ולמעלה ואם רוצה לשתו' צריך
בריאת שמים כי בידי אדם היא
אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ
ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנא' לא ימוש
מַשְׁחִית: משלי כח כד
לשתות הרבה דטובא מגריר גריר:
בריאה זו אבל גבי גפן הגפן היא העץ
א
6
2. הֲ לַיְיָ תִּגְמְלוּ זֹאת עַם
לא
והענבים הם פרי הגפן: חמרא זיין.
ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן
נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא
להכי חשיב לקבוע לו ברכה לעצמו:
אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ
ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל ר"ש בן יוחי
דברים לב ו
וַיְכֹנְנֶךָ:
ואמר רב הונא. הא דקתני מותר
3. שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ
אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת
במים ובמלח ואסור בשאר אוכלין
וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ:
קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא
משלי א ח
ומשקין לאו באומר קונם מזון עלי
4. לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי
בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא'
דאין מזון אלא מה' מיני דגן חטין
בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ
ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום
וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי
ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון
7
לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָהּ:
מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים
אלא באומר כל הזן עלי קונם וכל
הושע ב יא
5. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם
נעשית על ידן שנא' ועבדת את אויביך וגו' אמר אביי הרבה עשו כרבי
מילי נהי דלא אקרו מזון מיהו מיזן
8
בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ
זייני בר ממים ומלח אלמא משחא
ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן א"ל רבא לרבנן
דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:
❖
זיין: סעיד. חשיב טפי ממזון:
דברים יא יד
במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא
6. לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה
והכתיב ויין ישמח לבב אנוש. וסיפא
תטרדו במזונייכו כולא שתא: אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משום רבי
הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם
דקרא ולחם לבב אנוש יסעד משמע
הגהות הב"ח
וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר
יהודה בר' אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות
לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי
אבל יין אינו אלא משמח. ומשני לאו
(א) תוס'
אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז
הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן דורות
כדקאמרת אלא לחם יסעד ולא ישמח
יהושע א ח
תַּשְׂכִּיל:
7. וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ
האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן ואמר
אבל יין סועד ומשמח: אי הכי. דזיין
צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם
❖
רבה בר בר חנה אר"י משום ר"י בר' אלעאי בא וראה שלא כדורות
וסעיד מזון הוא ולבריך עליה שלש
וְכֹרְמֵיכֶם: ישעיהו סא ה
8. וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר
ברכות לאחריו ואנן אמרינן לקמן
הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך
יְשַׁלְּחֶנּוּ יְיָ בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא
בפרקין כל שהוא משבעת
טרקסמון כדי לחייבן במעשר דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות
גליון הש"ס
וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל
המינין ולא מין דגן חכמים אומרים
בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד
דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר דא"ר ינאי אין הטבל
תוס' ד"ה כאן בזמן. ועוד
ב
הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ:
ברכה אחת: אוזוקי מזיק. לגופיה
י"ל כו'.
דברים כח מח
מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנא' 9 בערתי הקדש מן הבית ור' יוחנן
❖
9. וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ
ואין זו אכילה שטעונה ברכה דגבי
אמר אפי' חצר קובעת שנא' ואכלו בשעריך ושבעו: חוץ מן היין וכו': מאי
בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם
01
ברכה ואכלת כתיבמ): דתניא. דלאו בר
נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם
שנא יין אילימא משום דאשתני לעלויא אשתני לברכה והרי שמן דאשתני
אכילה היא: השותה שמן של תרומה.
מוסף רש"י
וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ
לעלויא ולא אשתני לברכה דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק א"ר
אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי
בשוגג: משלם את הקרן. כשאר
דרך טרקסמון.
מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי:
מזיק את חבירו בממונו: ואין משלם
יוחנן שמן זית מברכין עליו בפה"ע אמרי התם משום דלא אפשר היכי
דברים כו יג
01. כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת
חומש. דגבי חומש אכילה כתיב ואיש
נבריך נבריך בורא פרי הזית פירא גופיה זית אקרי ונבריך עליה בורא פרי
(גיטין
כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה
כי יאכל קדש בשגגה פרט
פא.)
עץ זית אלא אמר מר זוטרא חמרא זיין משחא לא זיין ומשחא לא זיין והתנן
הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר
(יומא נב.)
למזיקנ): ע"י הפת. משום לפתן: ע"י
וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם
הנודר מן המזון מותר במים ובמלח והוינן בה מים ומלח הוא דלא אקרי
ג
וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ
אניגרון. מין מאכל הוא ונותנים
דברים כו יב
וְשָׂבֵעוּ:
מזון הא כל מילי אקרי מזון נימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי אין
11. וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ
(רש"י בע"י) כדי לחייבן
לתוכו שמן ושנוי במשנה בכמה
במעשר.
מברכין בורא מיני מזונות אלא בה' המינין בלבד וא"ר הונא באומר כל הזן
לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם
מקומות: דאמר רבה בר שמואל. לא
לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:
❖
עלי אלמא משחא זיין אלא חמרא סעיד ומשחא לא סעיד וחמרא מי סעיד
אתא הכא אלא לפרושי לן מאי ניהו:
תהלים קד טו
והא רבא הוה שתי חמרי כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרריה ללביה
מיא דסלקא. מים ששלקו בהן תרדין:
ד
דכולהו
וניכול מצה טפי טובא גריר פורתא סעיד ומי סעיד כלל והכתיב ויין ישמח
(גיטין
רבינו חננאל
11
שם) אין הטבל מתחייב
לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד וגו' נהמא הוא דסעיד חמרא לא סעיד אלא חמרא אית ביה תרתי סעיד
במעשר.
[דורות הראשונים היו
עד שיראה פני
מכניסין פירותיהן דרך
ומשמח נהמא מסעד סעיד שמוחי לא משמח אי הכי נבריך עליה שלש ברכות לא קבעי אינשי סעודתייהו
הבית.
טרכסמון כדי לחייבן
עלויה א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא אי קבע עלויה סעודתיה מאי א"ל לכשיבא אליהו ויאמר אי הויא
במעשר והיו פירותיהן
(ב"מ פז:)
מתברכין. פירוש, דרך
קביעותא השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם: גופא אמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק
ואכלו בשעריך.
שערי גנות ופרדסים ודרך
הרבים, שבכך מתחייבין
א"ר יוחנן ה שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ היכי דמי אילימא ו דקא שתי ליה (משתה) אוזוקי
(שם) כל הזן עלי.
במעשרות ולא היו מערימין
מזיק ליה דתניא השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש הסך שמן
עליהן. ובריש ויקרא
ז
ח
רבה הושיט לו אגודה
של תרומה משלם את הקרן ומשלם את החומש אלא דקא אכיל ליה על ידי פת אי הכי הויא
של טרקסימא, דאלמא
טרקסימא ירק הוא,
ליה פת עיקר והוא טפל ותנן זה הכלל ט כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את
וטרכסימון דרך פירות. וזה
הטפלה אלא דקא שתי ליה ע"י אניגרון דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסלקא אנסיגרון מיא
[ה]מעשר הוא מעשר שני
שנאמר בו בערתי הקדש מן
דכולהו
הבית, גם מעשר עני כמו
כן, אבל מעשר ראשון חייב בגורן. ירושלמי בריש כלאים עושין טרוקסימון]. ור' יוחנן אמר אפילו חצר קובעת שנאמר ואכלו (ערובין ל.) אניגרון.
(יומא עו.)
בשעריך ושבעו. זה המעשר הוא מעשר שני ומעשר עני, אבל מעשר ראשון חייב בגורן. [הנודר מן המזון וכו'. עי' פי' ר"ח
עירובין ל, א]. [והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללביה. כדאשכחן בפרק ערבי פסחים
בגמרא סמוך למנחה]. [אכסיגרון מיא דכולי שלקי. בלשון ישמעאל אלשליק. כולהו שלקי, פי' של כל העשבים השלוקים]..