לו:
כיצד
מברכין פרק שישי
ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קליפי
אגוזים
והגרעינין חייבין בערלה. דפירי נינהו מכאן
ובלבד שלא יראנו.
מן הנטיעות: אינה משנה.
החבר כשהוא לוקט
כה א
א)
ב)
ואין זה ספק אלא ודאי: ותיפוק ליה.
שיש לברך על הגרעינין של גודגדניות וגרעיני
דאי נמי ר' עקיבא דאמר
כו ב
ג)
אפרסקין ושל תפוחים וכל מיני גרעינים של פירות בורא פרי העץ:
לענין מעשר דלאו פירא נינהו לענין ערלה אסירי קפריסין דהוה
ד) ה)
אין קוצצין אילנות בשביעית. וא"ת בלא שביעית נמי תיפוק ליה
ו)
ליה שומר: בתלוש ליתיה.
סופו שנופל הימנו כשמגיע להתבשל:
כז ג
פיטמא של רמון. הפרח שבראשו
דאסור משום לא תשחית את
ז)
עצה וי"ל דלא טעין קבא
כעין שיש לתפוחים ולספרגלין:
ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט רבי עקיבא
ח)
מצטרפת. לכביצה לטומאת אוכלין:
דלא שייך ביה לא תשחית כדאיתא
במקום ר"א עבדינן כותיה וב"ש במקום ב"ה
כח ד
ט)
והנץ שלו. נץ ברמון כקפרס
כט ה
פ' לא יחפור אי נמי איירי
אינה משנה ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי
ל ו ז
י)
באביונות: אין מצטרף. אע"ג
דמעולה בדמים לעשות ממנה קורות
כ) ל)
ורחמנא אמר 1וערלתם ערלתו את פריו אאת
דאז נ) לא שייך לא תשחית ומיהו
דקי"ל בהעור והרוטב
מ) נ)
❖
הטפל לפריו ומאי ניהו שומר לפרי אמר רבא
משום איסורא דשביעית איכא לאכלה
שומרים מצטרפין לטומאה קלה
לא ח
היכא אמרינן דנעשה שומר לפרי היכא
ולא לסחורה ולא להפסד:
דהיינו טומאת אוכלין הני מילי
שיעורו כפול הלבן. ופחות
דאיתיה בין בתלוש בין במחובר הכא
קליפת האגוז והרמון אבל הנץ שומר
תורה אור השלם
במחובר איתיה בתלוש ליתיה איתיביה אביי
מכאן לא הוי פירא
על גבי שומר הוא ואין מצטרף והכי
לב ט י כ ל
1. וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ
מכאן יש ללמוד דעל בוסר פחות
אמרינן בהעור והרוטב :
ב פיטמא של רמון מצטרפת והנץ שלו אין
וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל
וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ
חייבים בערלה. דרחמנא רבינהו
מפול לא מברכינן עליה בורא פרי
מצטרף מדקאמר הנץ שלו אין מצטרף
שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם
העץ אלא בורא פרי האדמה: לשון
מאת פריו הטפל לפריו והא נץ ליתיה
עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:
אלמא דלאו אוכל הוא ותנ' גבי ערלה
והלכתא
ויקרא יט כג
כמר בר רב אשי
ה"ג
שומר בתלוש שכשמתיבש נופל מעל
לג מ
2. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת
ג קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים
מדלגבי ערלה לאו פירא הוא וכו'.
הקליפה: קפרס ליתיה בגמר פירא.
תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר
והגרעינין חייבין בערלה אלא אמר רבא
לד נ ס
ד
כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ
והיה אומר הר"מ דלגבי ערלה לאו
כשמגיע סמוך לבשולו הוא נופל
בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב
❖
היכא אמרינן דנעשה להו שומר לפירי היכא
ממנו: מתחלי. בתמרי כקפרס
פירא הוא היינו משום דכל המיקל
דברים ח ט
נְחֹשֶׁת:
❖
דאיתיה בשעת גמר פירא האי קפרס ליתיה
בצלף: בכופרא. כשהתמרים קטנים
בארץ הלכה כמותוא בח"ל אבל בארץ
קודם בשולם: סבר לה כר' יוסי.
ודאי הוי פירא ומברכין עליו בורא
בשעת גמר פירא איני והאמר רב נחמן
הגהות הב"ח
דכופרא הוי פרי ואע"פ שלא נגמר
פרי העץ ובברכות ליכא חלוק בין
מוסף רש"י
אמר רבה בר אבוה הני מתחלי דערלה
בארץ לח"ל: ברטיבא. כגון
(א) תוס'
❖
לפיכך
שומר שלו חשוב שומר:
אסירי הואיל ונעשו שומר לפירי ושומר
הובא בעמוד הבא.
(ב) ד"ה
סמדר אסור. ענבים כיון שנפל
ליטוארי"ו בלעז מברכינן עליה בורא
❖
לפירי אימת הוי בכופרא וקא קרי ליה שומר
הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו קרוי
פרי האדמה אבל יבישתא לא מברכינן
רבינו חננאל
לפירי רב נחמן סבר לה כרבי יוסי דתנן
סמדר וקאמר ר' יוסי כיון שבא
עליה וכן הלכה בזנגבילא שקורין
רבי יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא
[הני מתחלי דערלה אסירי
גליון הש"ס
לכלל סמדר קרוי פרי ואסור משום
זינזי"ברו בלעז וכן (א) קל"ו של גרופל"י
הואיל ונעשו שומר לפרי.
פרי ופליגי רבנן עליה מתקיף לה רב שימי
ערלה: ופליגי רבנן עליה. והלכה
שאין רגילים לאכול [אלא] ברטיבא
ה
גמ' כל שיש בו כו'.
פירוש קליפי כפניות שהן
שומרין לכפניות שהן
מנהרדעא ובשאר אילני מי פליגי רבנן עליה
כגון בליטוארי"ו אין מברכין עליהם
כרבים הלכך אביונות בעוד
רש"י ד"ה
כופרי, וכשיוצאים הכפניות
כלל ביבשתא אבל עץ של קנמון
שהקפריסין בהן לאו פירי נינהו ולא
והתנן מאימתי אין קוצצין את האילנות
משיוציאו את הפרי כו'.
ונעשין תמרים, נפלי הני
מיקרו קפריסין שומר לפרי: בשאר
מתחלי ולא מתקמו עד שעת
שקורין קניל"א מברכינן עליו בורא
בשביעית ב"ש אומרים כל האילנות משיוציאו
תוס' ד"ה
גמר תמרים]. [רב נחמן
אילנות. חוץ מן הענבים: אין
פרי האדמה מפני שרגילין לאכלו
כל כו'. ואם לדבק.
סבר לה כר' יוסי וכו'.
וב"ה אומרים ו החרובין משישרשרו והגפנים
בא"ד א"צ
קוצצין בשביעית. דרחמנא אמר
ביובש וגם הוא גדל על הארץ כמו
ואמר רב אסי וכו'. ראה פי'
משיגרעו והזיתים משיניצו ושאר כל האילנות
לברך כו'.
ר"ח פסחים נב ב ג א].
לאכלה ל) ולא להפסד: משיוציאו. את
קנים ועל צוקר"ו מברכינן בורא פרי
פלפלי רב ששת אמר
משיוציאו ואמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע
$ הפרי: משישרשרו. משיראו בהן
העץ כי יערי עם דבשי זה
שהכל רבא אמר ולא
כלום. ומיסתברא דכי פלוג
הוא פול הלבן פול הלבן ס"ד אלא אימא
כמין שרשרות של חרובין: משיגרעו.
צוקר"ו ואגוז שקורין מושקד"א
רב ששת ורבא בפלפלי
שיעורו כפול הלבן מאן שמעת ליה דאמר
שהענבים גסים כגרוע ולקמן מפרש
מברכינן בורא פרי העץ שגם נוהגין
בא"ד בתוך הסעודה.
ז
יבישתא, אבל ברטיבתא
לאכול אותו ביובש: כל שיש בו
דברי הכל בורא פרי
לה: משיניצו. משיגדל הנץ סביב:
בוסר אין סמדר לא רבנן וקתני שאר כל
❖
האדמה, דהא תניא בהדיה
מחמשת המינין מברכין עליו בורא
הוא בוסר הוא
גרוע. כל מקום
האילנות משיוציאו אלא אמר רבא היכא
עץ מאכל זה פלפלין. ואזדא
מיני מזונות. וכן קלייריט"ש בלע"ז
רבא לטעמיה דאמר רבא
שהזכירו בוסר הוא גרוע: פול
אמרינן דהוי שומר לפרי היכא דכי שקלת
פלפלי יבישתא ביומא
מוסף תוספות
הלבן ס"ד. הא בענבים קיימינן:
שעושים מקמח ומים או מחלב
דכפורי פטור. זנגבילא
ליה לשומר מיית פירא הכא כי שקלת
מאן שמעת ליה דאמר. גבי ענבים
מברכין עליהם בורא מיני מזונות
(ח)[ה]מלתא דאתיא מבי
א. בתוס' רי"ש כתב,
ליה לא מיית פירא הוה עובדא ושקלוה
הנדואי. דינא כדין פלפלי
מה"ג הוא זה דפשיט לן
וכן כשנותנים קמח לתוך פולין או
בוסר הוא דהוי פרי אבל סמדר לא:
דהלכה כמותו. ב. בתוס'
יבישתא ולא כלום וביום
לנץ דרמונא ויבש רמונא ושקלוה לפרחא
רבנן. הוא דפליגי עליה דר' יוסי
לתוך עדשים או כרישים וכן לתוך
רי"ש כתב, כדאמרי'
הכפורים פטור. זנגבילא
לקמן תבשילא דסילקא
רטיבתא בורא פרי האדמה
דביטיתא ואיקיים ביטיתא (והלכתא כמר
במסכת ערלה וקאמרי בשאר אילנות
שקדים שעושין לחולה אם עושין אותו
דשדו ביה קמחא לדבוקי
וביום הכפורים חייב. ועל
דמשיוציאו הוי פרי הראוי: ביטיתא.
כדי שיסעוד הלב אז צריך לברך
בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את
בעלמא הוא דעבידי
דבש קנים שנקרא צוקר
ומברכים עליו ב"פ
מברכין בורא פרי העץ, לפי
אביונות: כס פלפלי. כל דבר שאדם
בורא מ"מ $ ואם לדבק (ב) בעלמא ב
הקפריסין ומדלגבי ערלה לאו פירא נינהו
האדמה (ועיין כעי"ז
שמוציאו מבשול הקנים
❖
$ אינו צריך לברך בורא מ"מ וטוב
אוכל שלא כדרכו מקרי כסיסה:
המתוקים. וכל היכי
בב"ח).
ח לגבי ברכות נמי לאו פירא נינהו ולא
דמספקא ליה ליבריך שהכל
פטור. מכרת: המלתא. ליטוארי"ו
להחמיר ולגמעו $בתוך הסעודה לאחר
מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא
נהיה בדברו, דתנן ועל כולם
בלע"ז: שריא. אין בה לא משום
ברכת המוציא ופטור ממה נפשך:
אם אמר שהכל נהיה בדברו
לעזי רש"י
פרי האדמה) פלפלי רב ששת אמר שהכל
בורא
יצא. [בדייסא גרידא כולי
בשול נכרים ולא משום געול נכרים:
רבא אמר ט לא כלום ואזדא רבא לטעמיה
עלמא לא פליגי דמברכין
ליטוארי"ו [ליטוארי"א].
הנדואי. כושיים: חביץ קדרה.
בורא מיני מזונות. פי'
אבקה רפואית מומתקת.
דאמר רבא כס פלפלי ביומי דכפורי פטור כס זנגבילא ביומא דכפורי
מין מאכל קפוי כמו חלב שחבצוהו
י
אברושד"י. (מלה פרסית,
דייסא הריפות גרידא בלא
❖
עירוב דבש ובלשון
אולי: מ« טעם האלים).
פטור מיתיבי היה ר"מ אומר ממשמע שנאמר וערלתם ערלתו את פריו
בקיבה כך עושין מאכל קפוי
ישמעאל הריסא]. רב
בקדרה ולקמן מפרש לה קמחא
איני יודע שעץ מאכל הוא אלא מה ת"ל עץ מאכל להביא עץ שטעם עצו
ושמואל דאמרי תרוייהו
כל שיש בו חמשת המינין
רב ניסים גאון
ודובשא ומשחא וקרו ליה אברושד"י:
ופריו שוה ואיזהו זה הפלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה וללמדך
מברכין עליו בורא מיני
דייסא.
של חטים כתושות במכתשת:
מאימתי אין קוצצין את
מזונות. וכל שכן כל שהוא
שאין ארץ ישראל חסרה כלום שנאמר 2 ארץ אשר לא במסכנות תאכל
מחמשת המינים בלא
האילנות בשביעית.
דייסא כעין חביץ קדרה. לקמן מ)
בה לחם לא תחסר כל בה לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא אמרי ליה
תערובות שמברך בורא מיני
ומפני מה אין קוצצין מפני
כ
מפרש לה חטי דמתברי באסיתא
מזונות כדאידך דרב
שאמר הכתוב והיתה שבת
רבנן למרימר כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור והא אמר רבא האי המלתא
ל
מ
ושמואל. ואע"ג דאיתותבו
הארץ לכם לאכלה ודרשי'
ויהבו בהו דובשא ועביד להו
רב ושמואל, לא איתותבו
לה לאכלה ולא להפסד
דאתיא מבי הנדואי שריא ומברכין עליה בפה"א לא קשיא הא ברטיבתא
בקדירה: סמידא. סלת:
אלא באורז, דסבירא להו
ובמסכת דפסחים בפרק
קמ"ל מקום שנהגו (דף נב)
הא ביבשתא חביץ קדרה וכן דייסא רב יהודה אמר שהכל נהיה בדברו רב
דאפי' בעיניה לא מברך
עליה בורא מיני מזונות,
כדאמרינן ר' אילא קץ
כהנא אמר במ"מ בדייסא גרידא כ"ע לא פליגי דבמ"מ כי פליגי בדייסא כעין
נ
[ואותבו] עלה מברייתא
כפנייתא דשביעי' אקשי'
דמברך אאורז בורא מיני
עליה והיכי עבד הכי לאכלה
חביץ קדרה רב יהודה אמר שהכל סבר דובשא עיקר רב כהנא אמר בורא מיני מזונות סבר סמידא
אמר רחמנא ולא להפסד
מזונות ונדחו דבריהם. אבל
עיקר א"ר יוסף כותיה דרב כהנא מסתברא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו $ כל שיש בו מחמשת המינין
בתערובת חמשת המינים
וכו' ומפרקינן בסופיה אלא
לא נדחו דבריהם והלכתא
ר' אילא בדנסחני קץ כלומר
מברכין עליו בורא מיני מזונות: גופא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין
ס
כוותייהו ומברכים בורא
שאין באין לידי גמר פרי
עליו בורא מיני מזונות ואיתמר נמי רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שהוא מחמשת המינין מברכין עליו
מיני מזוונת. ולאחריו ברכה
ולכך התיר ר' אילא לקוצן
מעין שלש.
והכין אמר בעל הלכות
בורא מיני מזונות וצריכא דאי אשמעינן כל שהוא הוה אמינא משום דאיתיה בעיניה אבל על ידי תערובות לא
בפירוש' דנסחני כפניות
דנסחני דקרו להו גופרי
קמ"ל מברכין עליהן בורא פרי
העץ דכיון דלא עבדי פירא אחריני היינו פירייהו ואית בבבא קמא בפ' החובל בחברו (דף צא) אמר רב דיקלא דטעין קבא אסור למיקצייה והא אנן תנן וכמה יהא בזיתים ולא יקוצנו רובע שאני זיתים דחשיבי וזו המשנה אע"פ שהיא בשביעית לא הקשו ממנה
עליה דרב אלא משיעורא דאית ביה דהוא רובע ורב אמר קב אלא מיהו דברי רב בכל השנים קאמר ואינן מיוחדין בשביעית בלבד מפני שכל דבר שיש בו הפסד הוא אסור מן הכתוב דכתיב (דברים כ) לא תשחית את עצה הלא תראה כי כל שדמי עציו יקרים ויש
הנאה מעציו יותר מפריו מותר לקוצו הואיל והוא משתכר בקציצתו אינו עובר עליו משום לא תשחית כדאמרי' אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר ואיתא בברייתא נמי סיועא להא רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק וכי
מאחר שסופנו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל הוא להקדים סרק למאכל יכול אפי' מעולה בדמים ת"ל רק ואיתא בבבא בתרא בפרק לא יחפור (דף כו) מאי דמסייע לה ובסוף פ' הישן תחת המטה (סוכה דף כט) הזכירו ענשו של דבר ואמרו בשביל ד' דברים
מאורות לוקין ואחד מהן קוצצי אילנות טובים וזה הדבר נוהג בשאר השנים אבל בשביעית אין מותר לקוץ מהפירות אלא לאחר שנגמרין כגון כפניאתא דנסחני דהוא גמר פירי דידהו דרחמנא אמר תהיה כל תבואתה לאכול ואמרי' בגמ' מלמד שאינה נאכלת אלא
תבואה וכל מה שנקצץ ממנה קודם גמר פירי הרי הפסידו ורחמנא אמר לאכלה ודרשי ליה רבנן לאכלה ולא להפסד דתנן (שביעית פרק ד משנה י) כל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצו: