כיצד מברכין פרק
שישי ברכות
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בורא
נפשות רבות וחסרונם. כמו לחם ומים שאי אפשר בלא
קמ"ל כל
שהוא. דאע"ג דכולהו מחד מינא בעינן דליהוי מחמשת
לה א
א) ב)
ג)
המינין ואי לא לא מברכינן עליה בורא מיני מזונות: אורז. מי"ל:
הם ח) ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר
ד) ה)
דוחן. פנ"ץ: כמעשה קדרה. ברכה שמברכין על מעשה קדרה
על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולין העולם לחיות בלא הם
ו)
לו ב
ז) ח)
של חמשת מינין: ברכה אחת מעין ג'.
בשלהי פרקין מפ'
שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו תפוחים וכיוצא בהן ומסיים
לה על המחיה כו': ואורז לאו מעשה
ברוך חי העולמים ובירושלמי ברוך
לז ג
ט)
קמ"ל כל שיש בו ואי אשמעינן כל שיש בו
❖
קדרה. דקא מפקת ליה מכלל מעשה
אתה ה' חי העולמים:
הוה אמינא כל שיש בו חמשת המינים אין
אם
הפרוסות קיימות. יש מפרשים
קדרה לברכה אחרת: אלו הן מעשה
אבל אורז ודוחן לא משום דע"י תערובת
קדרה. לענין ברכה: חילקא טרגיס
לח ד
דהיינו כשהלחם אינו שרוי
הגהות הב"ח
אבל איתיה בעיניה נימא אפילו אורז ודוחן
זריז וערסן. מפרש להו במועד קטן (ג)
במים כ"כ שאם יקח הפרוסה שלא
א
(א) גמ'
רש"י
פי' אורז מי"ל.
: חילקא. חטי דמתברי
ישבר:
נמי מברכין עליו בורא מיני מזונות קמ"ל כל
לט ה
(ב) שם
הירקות הוא
באסיתא חדא לתרתי: טרגיס. חדא
ויש מפרשים ר"יזו ולהאי פירוש יש
שהוא מחמשת המינים הוא דמברכין עליו
(ג) רש"י
לתלת: זריז. חדא לארבע: ערסן.
לפרש דדוחן היינו מי"ל:
מ ו ז
בורא מיני מזונות לאפוקי אורז ודוחן דאפילו
תיובתא דרב ושמואל. באורז
חדא לחמש: הא מני. הך מתניתא
❖
איתיה בעיניה לא מברכינן בורא מיני מזונות
דקתני אורז כמעשה קדרה רבי יוחנן
אבל אדוחן לא הוי
ואורז [ודוחן] לא מברכינן בורא מיני מזונות
(ד) שם
בן נורי: ה"ג אבל רבנן לא ורבנן לא
תיובתא ואפשר דהוי הלכתא כותייהו
והוא
והתניא הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן מברך
מוסף רש"י
והתניא כו'. ול"ג והלכתא ומהלכות
ולא מברכינן עליה בורא מיני מזונות:
(ה) תוס'
הכוסס חטה צריך לברך עליה
עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה וגבי מעשה
גדולות הוא: הכוסס. כמות שהיא:
שייך לעמוד קודם ובלבד
(ו) ד"ה שיהא
שלא יראנו.
בורא פרי האדמה.
קדרה תניא בתחלה מברך עליו בורא מ"מ
אפאה ובשלה. לאחר שאפאה בתנור
ב
(ז) בא"ד
(כלומר
שהרי אפילו בקמחא דחיטי אמרינן
ועשאה לחם חזר ובשלה במים:
ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש
ממה שהוא ספק ערלה. ב"ח)
❖
שהפרוסות קיימות. שלא נמוחו
לעיל (ה) מברכין עליה בפה"א ולרב
כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה כמעשה
בבשולן: ברכה אחת מעין ג'. על
נחמן לא ס"ל הכי משום דאשתנו
קדרה דמברכין עליו תחלה וסוף ולא כמעשה
(קדושין לח:)
גליון הש"ס
המחיה ועל הכלכלה. ובשלהי פרקין
ומיהו בלאחריו יש לספק מאי מברכין
קדרה דאילו במעשה קדרה בתחלה בורא
פיטמא של רמון.
מפרש לה: אלא לאו רבנן
אם מברכין על המחיה ועל הכלכלה
גמ' הכוסס כו'.
מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין ג' ואילו
היא. וקתני במ"מ ותיובתא דרב
ומסיים על האדמה ועל פרי האדמה
הכא בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו
ושמואל: הא רבי יהודה כו'. הא
דלא אשכחן ברכת על המחיה ועל
(חולין קיח:) מתחלי
ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל
תוס' ד"ה הכוסס כו' שמא
דקתני בורא מיני זרעים ר' יהודה
הכלכלה אלא היכא דבריך עלייהו
דערלה.
חכמים כיילי ליה בההוא
היא דקתני לכל מין ומין מעין ברכתו
ברישא קודם אכילה בורא מיני
מה שברא ואורז לאו מעשה קדרה הוא
כדמפרש לקמן בפירקין
מזונות ור"ת הגיה במחזור שלו על
תוס' ד"ה נתן כו' דאינו
(פסחים נב:) אסירי.
והתניא אלו הן מעשה קדרה חילקא טרגיס (א)
שותה בקביעות רק מלא
אליביה הלכך לירקות בורא מיני
האדמה ועל פרי האדמה כו' וחזר
סולת זריז וערסן ואורז הא מני רבי יוחנן בן
לוגמיו.
❖
דשאים לחטין דזרעים נינהו בורא
בו דלא אשכחן בשום מקום הך
(שם)
נורי היא דתניא רבי יוחנן בן נורי אומר אורז
אין קוצצין את האילנות
מיני זרעים. ולרבנן בין זרעים בין
מפרש ברכה
ברכה דלקמן
בשביעית.
מין דגן הוא וחייבין על חמוצו כרת ואדם
ירקות בפה"א ולא בעינן לכל מין
אחת מעין ג' וקאמר בחמשת המינים
מוסף תוספות
יוצא בו ידי חובתו בפסח אבל רבנן לא ורבנן
ג
(שם)
ומין מעין ברכתו: ולא כלום. כלומר
על הארץ ועל המחיה ועל ז' המינים
משיוציאו.
א. בתוס' רי"ש כתב,
לא והתניא $ ד הכוסס את החטה מברך
אין טעון מברכות פירות ארץ ישראל
על הארץ ועל הפירות ועל האדמה
(שם) משיגרעו.
א"כ יזמנו ויחזרו ויזמנו
עליה בורא פרי האדמה טחנה אפאה ובשלה
ולא כלום אלא בורא נפשות רבות
ועל פרי האדמה לא הזכיר ועוד
לעולם. ב. בתוס' רי"ש
ה
כתב, א"נ ר"ג לא
ככל מידי דליתיה משבעת המינין:
מדקאמר הכא על הכוסס את החטה
בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה
(פסחים נג.)
אמר אלא היכא ששותה
כותבות. הם תמרים והם דבש
מברך בורא פרי האדמה וקאמר
משיניצו.
(ד)
בקביעות אבל כמלא
המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך עליה
לוגמיו לא היה מצריך
האמור בשבעת המינין ז) שהדבש
בהדיא טחנו ואפאו פת עד אם אין
❖
ג' ברכות אם אין הפרוסות קיימות בתחלה
לברך ג' ברכות.
זב מן התמרים: קפץ ובירך.
הפרוסות קיימות בתחלה מברך
מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף מברך
(שם) הוא בוסר
לאחריהן: משמו. של ר"ג:
בורא מ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין
הוא גרוע הוא פול הלבן.
לעזי רש"י
עליה ברכה אחת מעין ג' הכוסס את האורז
ו
ולא
שלש ומדלא קתני הכא גבי כוסס
מברך עליו ב"פ האדמה טחנו אפאו ובשלו אף על פי שהפרוסות קיימות
מי"ל. דוחן. פני"ץ. סוג
החטה מברך לאחריו ברכה אחת
❖
של דוחן.
בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין
מעין שלש ש"מ דבכוסס ליכא ברכה
(שם) פול הלבן ס"ד.
לאחריו מעין ג' והא דקאמר כל שהוא
שלש מני אילימא ר' יוחנן בן נורי היא דאמר אורז מין דגן הוא המוציא לחם
(שם)
רבינו חננאל
מין דגן ולא עשאו פת וכו' וחכמים
מן הארץ ושלש ברכות בעי ברוכי אלא לאו רבנן היא ותיובתא דרב ושמואל
מאן שמעת ליה.
אומרים ברכה אחת מעין ג' מיירי
[הכוסס את החיטה מברך
תיובתא: אמר מר הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה והתניא
בורא פרי האדמה. וכן
דעבדינהו כעין דייסא דחשיבא אז
בורא מיני זרעים לא קשיא הא ר' יהודה והא רבנן דתנן ועל ירקות (ב) אומר
באורז. בישלו לחיטה בורא
אכילתו אבל הכוסס את החטה חי
מיני מזונות. ודווקא
בורא פרי האדמה ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים: אמר מר הכוסס
דמתברי באסיתא אבל
דלא חשיבא אכילתו כ"כ אע"ג דהיא
בישלו בעינייהו בורא פרי
את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה טחנו אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות
מן חמשת המינים אינו מברך לאחריו
האדמה. בישלו לאורז
קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש
שהכל. ולבסוף, בחטה
ברכה מעין שלש אלא בורא נפשות
(שם) כס פלפלי.
ברכה אחת מעין שלש
והתניא לבסוף ולא כלום אמר רב ששת לא קשיא הא ר"ג והא רבנן דתניא
רבות וכו' ומיהו אומר הר"י שיש
ז
ואורז ולא כלום]. והתניא
(יומא פא:) זה
אלו הן מעשה קדרה
לספק $שמא חכמים כיילי ליה בההוא
זה הכלל כל שהוא משבעת המינים רבן גמליאל אומר שלש ברכות וחכמים
הפלפלין.
חילקא טרגיס סולת זריד
מין דגן ולא עשאו פת וכו' וחכמים
אומרים ברכה אחת מעין שלש ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין
(שם) חייבין בערלה.
וערסן. ומפרש בגמרא
אומרים ברכה אחת מעין שלש ונכון
(שם)
חילקא חיטי דמתברי
בעלייה ביריחו והביאו לפניהם כותבות ואכלו ונתן רבן גמליאל רשות
באסיתא ב' ב', טרגוס ג' ג',
להחמיר שאין לאכול קליות או חטים
זריד ד' ד', ערסן ה' ה',
לר' עקיבא לברך קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש אמר ליה
שלוקות אלא בתוך הסעודה שאז
(סוכה לה.)
ועבדינהו בקדרה מברך
רבן גמליאל עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת א"ל רבינו
ברטיבתא. (יומא
עליו בורא מיני מזונות.
ברכת המזון פוטרתן אם לא נתמעכו
שם) המלתא.
אבל היכא דשליק ליה חיטי
אע"פ שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן למדתנו רבינו יחיד ורבים
יפה דהוו כמו דייסא ובירושלמי יש
בעינייהו דלא תברינהו כלל,
(שם) מבי הנדואי.
הלכה כרבים רבי יהודה אומר משמו כל שהוא משבעת המינים
בורא פרי האדמה. מאי
שגם האמוראים היו מסופקים דקאמר
שריא.
(שם)
טעמא בעינייהו קיימי
ולא
הדין דאכיל סלת פירוש קליות
כדמעיקרא. ובפרק מי
נתן
מאי מברך בסופה רבי ירמיה אמר לא אכלית סלת מן יומא וכו': ר"ג רשות לר' עקיבא
לברך. סבור (ו) היה שיברך ג' ברכות
שהפך מפרש חילקא א'
לב', טרגוס א' לג', טיסני א'
כמו שהיה סובר וא"ת לר"ג הא קי"ל ט)דאין מזמנין על הפירות וי"ל דר"ג היה סבור שהיה מברך על כל ז' מינין ג' ברכות שלמות וכי
לד'.
בירך ר"ע מעין ג' לעצמו דוקא דקי"ל אין מזמנין על הפירות ואחרים המסובין ברכו כל אחד לעצמו וא"ת לר"ג דאמר ג' ברכות
(שם)
שלמות וס"ל דמזמנים על ז' המינים אי ס"ל דברכה טעונה כוס א"כ (ז) יזמנוא וא"כ יזמנו לעולם וי"ל דיכול להיות שלא ישתה כלל מן כוס
עד כאן שייך לעמוד קודם.
של ברכה
וא"ת מ"מ לאותו המברך שהוא טועם צריך לברך פעם אחרת וא"כ אין לדבר סוף וי"ל היכא $דאינו שותה בקביעות רק מלא
אורז ודוחן.
ב
(ר"ה יג:)
לוגמיו
מודה ר"ג דאל"כ וכי לית ליה
לר"ג ברכה אחת
מעין
שלש בשום מקום: :
חביצא (כת"י) הכוסס.
(חולין טו.)