לז:
כיצד
מברכין פרק שישי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חביצא
דאית ביה פרורין. פרש"י כמו שלנייקו"ק (ג) וא"ת והתניא
ולא (ב) מין דגן. שבמין דגן יש חילוק שאם עשאו פת הכל מודים שצריך
מא
א)
א
ב) ג)
לאחריו ג' ברכות: או. אף אם מין דגן הוא אלא שלא עשאו פת
לעיל בזמן שהפרוסות וכו' אין הפרוסות קיימות לא
ד) ה)
בשתים אלו נחלקו ר"ג וחכמים: במאי אוקימתא. לההוא דלעיל
יברך עליהן המוציא אע"ג דאית ביה כזית וי"ל דרב יוסף מפרש ליה
ו)
מב
ז) ח)
ב
מעין שלש: כר"ג אימא סיפא דרישא.
דקתני ולבסוף ברכה אחת
הפרוסות קיימות היינו בכזית ואין הפרוסות קיימות בשאין בהן כזית
❖
ט)
וכן מפרש נמי בירושלמי וא"ת ואיך
דההיא מתני' דמתני גבי הכוסס את
מג
ג
מדמה רב יוסף פרורי מנחות לפרורי
החטה דההיא רישא דידה וקתני
(א) ולא מין דגן הוא או מין דגן ולא עשאו פת
הגהות הב"ח
חביצא וי"ל כיון שנטגנין בשמן
סיפא אין הפרוסות קיימות כו':
ר"ג אומר שלש ברכות וחכ"א ברכה אחת כל
א
השתא. אפילו אדייסא אמר ר"ג
מד
כנתבשלו דמי ומיהו קשה דלקט
(א) גמ' ולאו
ד ה
שאינו לא משבעת המינין ולא מין דגן כגון פת
מכולן כזית דקאי אחמשת המינין ולא
במתני' בתרייתא או מין דגן ולא
מעין שלש
אורז ודוחן ר"ג אומר ברכה אחת מעין שלש
אמנחות כמו שאפרש והתם (ד) נמי לא
עשאו פת מברך אחריו ג' ברכות:
(ב) רש"י ולאו
וחכ"א ולא כלום במאי אוקימתא כר"ג אימא
מה ו ז
(ג) תוס'
אין הפרוסות קיימות. שבתחלתו פת
מיירי בשנתבשלו ומאי מדמה לחביצא
סיפא דרישא אם אין הפרוסות קיימות
ממש היה: מיבעיא. וכשנמוח מי
שהוא מבושל לכך נ"ל חביצא היינו
(ד) בא"ד
בתחלה מברך עליה בורא מיני מזונות
גרע מדייסא: אלא לאו רבנן היא.
פרורין הנדבקים יחד על ידי מרק
מ"מ
ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין שלש
דאמרי גבי דייסא ברכה אחת והאי
או על ידי חלב כמו חביצא דתמרי
מו ח ט
מאי (ה) ד"ה
נמי משנמוח לאו פת הוא והוי
שהן נדבקין:
ט)
מני אי ר"ג השתא אכותבות ואדייסא אמר ר"ג
מז י
היה עומד ומקריב מנחות. פרש"י
דאם
כדייסא: והלכתא לא גרסינן: ריהטא.
ג' ברכות אם אין הפרוסות קיימות מיבעיא
לשרות פרורים
❖
הוא חביץ קדרה : דחקלאי. בני כפר:
בעל הבית המתנדב מנחה
כל
ד)
❖
אלא פשיטא רבנן אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן
דמפשי ביה קמחא. שמרבים בו קמח:
ודוחק גדול הוא דהיה עומד ומקריב
אלא לעולם רבנן ותני גבי אורז ולבסוף אינו
דמחוזא. בני כרך: חביצא. כעין
משמע בכהן המקריב וכן לישנא נטלן
הגהות הגר"א
מברך עליו ולא כלום: אמר רבא האי ריהטא
רבינו חננאל
שלנייקו"ק שמפררין בתוך האלפס
לאכלן משמע דאכהן קאי ונראה
[א] גמ'
דחקלאי דמפשי ביה קמחא מברך במ"מ מ"ט
לחם: מנא אמינא לה. דאפרורין
בכהן העומד להקריב ראשון
[ב] שם
אמר רבא רהטא דחקלא.
דסמידא עיקר דמחוזא דלא מפשי ביה קמחא
פירוש, מאכל שועשין
כזית מברכין המוציא: היה. ישראל ה)
במשמרתו וכ"ד משמרות היו וכל שבת
❖
בקדרה משמן ודבש וקמח,
עומד: ומקריב מנחות. ונתנה לכהן
מתחדשת משמרה אחרת אם כן כל
מברך עליו שהכל נהיה בדברו מ"ט דובשא
במחוזא שהן עשירים
להקריבה: אומר ברוך שהחיינו. אם
משמרה אינה משמרת אלא ב' פעמים
מרבים הדבש, בחקלא שהן
עיקר והדר אמר רבא אידי ואידי במ"מ דרב
א
אנשי כפר והן עניים מרבים
מוסף תוספות
לא הביא מנחות זה ימים רבים: נטלן
בשנה וכיון שיש להם זמן קבוע
ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת
קמח. אמר רב יוסף האי
לאכלן. הכהן: ותני עלה. כלומר
מברכינן שהחיינו ולא כפירש"י דמנחות
א. בתוס' רי"ש הוסיף. והא
חביצא אי אית ביה פרורין
המינים מברכין עליו בורא מיני מזונות א"ר
כזית וכו'. פי' חתיכות
מנחות לא נתבשלו ולכך
דמיירי בכהן שלא הקריב מעולם:
ותנן על המנחות מנחת מחבת ומנחת
שנותנין במרק. מאי הוי
חשובין הפרורים לחם.
לקט מכולן.
יוסף האי חביצא דאית ביה פרורין כזית
מרחשת הקריבות כשהן אפויות:
פירש"י דקאי אמנחות
עלה רב ששת אמר אפילו
ב. ובתוס' רי"ש הוסיף.
בתחלה מברך עליו המוציא לחם מן הארץ
ולפי ר"ת ור"י שמחלקים
פירורין שאין בהם כזית
וכולן פותתן. כלומר בוצען קודם
ולא נהירא דא"כ היכי קאמר
בין מבושל לשאינו
מברך עליהן המוציא ורבא
ולבסוף מברך עליו שלש ברכות דלית ביה
דאם חמץ הוא וכו' והא אמרינן
קמיצה ועושה אותן פתיתין כזיתים
אמר והוא דאיכא תוריתא
מבושל ניחא דהכא בלא
❖
בשול כדפרישית.
דנהמא עלייהו. פי' שיש
פרורין כזית בתחלה מברך עליו בורא מיני
כל המנחות באות
כדכתיב פתות אותה פתים .
עליו תואר לחם ולא נשתנה
מצה ונראה דקאי אחמשת מינין וה"ק
אלמא פתיתין כזיתים מברך עליהן
מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש אמר
התואר לחם. וקיימא לן כרב
המוציא: פורכן. למנחות האפויות
ששת דהא רבא מפרש
לקט מכל מיני לחמים כזית כו':
לעזי רש"י
רב יוסף מנא אמינא לה דתניא היה עומד
ב
אמר רבא והוא דאיכא עליה
טעמיה, ונעשה רב יוסף
על המחבת ועל המרחשת קודם
שלנייקו"ק [שלקי"ק].
יחיד גבי רבים. ואם אין
ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו
תוריתא דנהמא. וכן
קמיצה עד שמחזירן לסלתן: הכי נמי.
בהם תואר לחם אלא תואר
תבשיל המתבשל בתוך סיר
❖
וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלן לאכלן מברך
סמיד מבושל, אעפ"י שהיה
ובו פירורי לחם ועוד.
קיימא לן דרבא בתראה הוא ולא
דפליג אהא דקתני מברך המוציא:
אפוי, מברך בורא מיני
המוציא לחם מן הארץ ותני עלה וכולן פותתן
ג
והתניא לקט מכולן. פתיתי המנחות:
בעינן שיהו בפרורין כזית כיון דאיכא
מזונות ואח"כ מעין שלש.
כזית א"ל אביי אלא מעתה לתנא דבי ר"י
ואין מברכין המוציא על
מוסף רש"י
כזית כו'. ומדקאמר יוצא בו ידי
תוריתא דנהמא לענין המוציא ואפילו
פירורין פחותים מכזית אם
דאמר פורכן עד שמחזירן לסלתן ה"נ דלא
נתבשלו לפירוש רש"י והא דמשמע
חובתו בפסח משום אכילת מצה
היה עומד ומקריב מנחות
אין בהם תואר לחם.
בירושלים.
טרוקנין וכו'. טרוקנין הוא
בירושלמי דפרוסות קיימות הן בכזית
דמצות עשה היא דכתיבו) בערב תאכלו
בעי ברוכי המוציא לחם מן הארץ וכי תימא
כובא דארעא גובלא בעלמא
מצות והתם לחם בעינן דכתיב בה
היינו לפי שכן דרך להיות תוריתא
ה"נ והתניא לקט מכולן כזית ואכלן אם חמץ
הוא, שאופין אותו על
(מנחות
הארץ, אמר רב[י יוחנן]
דנהמא ב בכזית אבל פעמים דאפילו
לחם עוני ז) אלמא לחם הוי ומברך
הוא ענוש כרת ואם מצה הוא אדם יוצא בו
עה:) וכולן פותתן כזית.
פטורה מן החלה, דהא חיוב
בפחות מכזית איכא תוריתא דנהמא:
המוציא והא מתניתין על כרחך רבי
חלה מעריסה, שנאמר
ידי חובתו בפסח הכא במאי עסקינן בשערסן
תוריתא דנהמא. נראה דהיינו
ישמעאל היא דהא קתני לקט מכולן
ראשית עריסותיכם חלה
אי הכי אימא סיפא והוא שאכלן בכדי אכילת
תרימו תרומה. טריתא
כשנותני' הפרורין (ה) במים ואם המים
כזית אלמא בפתיתין פחותין מכזית
(שם)
פטור מן החלה. ולא
פרס ואי בשערסן האי שאכלן שאכלו מיבעי
קאי: בשערסן. כשחזר וגבלן יחד
מתלבנים מחמת הפרורין אזלא ליה
לקט מכולן כזית.
איתבריר לן מאי היא, איכא
דאמרי לחמא דהנדיקא,
ליה הכא במאי עסקינן בבא מלחם גדול מאי
וחזר ואפאן. ערסן לשון עריסותיכםח):
תוריתא דנהמא וכן היה רגיל רבינו
ואיכא דאמרי מירתח גביל,
והוא שאכלן בכדי אכילת פרס.
שלא
דוד ממי"ץ ללבן פרורין במים בלילה
הוה עלה אמר רב ששת האי חביצא אף
והיינו קמח כשנותנין אותו
ד
בתוך מים רותחין. ונראין
ישהה משהתחיל לאכול שיעור כזית
כדי לאכלן בשחר בלא ברכת המוציא
על גב דלית ביה פרורין כזית מברך עליו
הכא
(שם מכת"י)
הדברים שאין נלושין כדרך
עד שגמר אכילת השיעור יותר מכדי
ובלא ברכת המזון שלא לאחר כדי
במאי עסקינן.
עיסה. מיהו לחם העשוי
המוציא לחם מן הארץ אמר רבא ה והוא
בשערסן.
לכותח אם עשאו כעכין
אכילת חצי ככר של שמנה ביצים דהוי
שיתחזק ראשו ויוכל להגיד ההלכה:
דאיכא עליה תוריתא דנהמא טרוקנין חייבין
שנושכות זו בזו, ויש
ו
לחם
העשוי לכותח פטור מן
חציו ארבעה ביצים שזהו צירוף שיעור
(שם)
מפרשין כמין חלות חייבות.
בחלה [א] וכי אתא רבין א"ר יוחנן טרוקנין [ב]
ואי בשערסן.
החלה. והיינו כשעשאו
אכילה ואם שהה יותר אין האכילה
אם עשאו כלימודין, פי'
שאכלו מיבעי
פטורין מן החלה מאי טרוקנין אמר אביי
כגון עמודים ארוכים,
מצטרפת והוה ליה כאוכל חצי זית היום
כלמודים ופירש"י עיסה שמיבשים
ליה.
כדגרסינן עושה לו למודין
כובא דארעא ואמר אביי טריתא פטורה מן
וחצי זית למחר ואין בו חיוב כרת אם
בחמה וקשה דהא אמרינן במסכת
ז
וכו', גלי דעתיה כיון
דעשאו כלימודין, לשוחקו
החלה מאי טריתא איכא דאמרי גביל
חמץ הוא: ואי בשערסן והוא שאכלו.
חלה כל שתחלתו עיסה
הכא במאי עסקינן.
בעי ליה ולא לאכילה קא
(שם)
לשון יחיד מיבעי ליה: הב"ע.
וסופו סופגנין חייבין בחלה וכל
ובשלא
מרתח ואיכא דאמרי נהמא דהנדקא ואיכא
בבא מלחם
מכיון, הלכך פטור
מן
ח
גדול.
החלה.
שתחלתו סופגנין וסופו עיסה חייבין
ערסן היא וכדקאמרת. והא דקתני
דאמרי לחם העשוי לכותח תני רבי חייא
ט
נמי בחלה ושתחלתו סופגנין וסופו
דחשיב למיהוי לחם בבא מלחם גדול
לחם העשוי לכותח פטור מן החלה והא
נמי סופגנין פטור מן החלה ופסק
ונשאר מן הלחם שלא נפרס כולו אבל
תניא חייב בחלה התם כדקתני טעמא ר'
ר"ת אם כן בניבלי"ש ורישולא"ש
אם נפרס כולו לא חשיבי פתיתין
מוכיחין עליה עשאן
יהודה אומר מעשיה
י
דתחלתן עיסה מברכין עליהן המוציא
הפחותין מכזית ולא מברכינן המוציא
כעבין
וחייבין בחלה אף על פי דסופן
ואין יוצא בהן ידי חובת מצה בפסח:
תוריתא דנהמא. תואר מראית הלחם: כובא דארעא. עושה מקום חלל
סופגנין ומתחלה היה ר"ל ר"ת דדוקא חייבין בחלה דמצות חלה
בכירה ונותן בתוכו מים וקמח כמו שעושין באלפס: גביל מרתח.
בעודן עיסה דכתיב עריסותיכם והואיל שהיו מתחלה עיסה חייבין
(שם) דאיכא עליה
נותנים קמח ומים בכלי ובוחשין בכף ושופכים על הכירה כשהיא נסקת:
בחלה אבל מן המוציא פטורים דעכשיו הם סופגנין ול"נ דהא לעיל
תוריתא דנהמא.
נהמא דהנדקא. בצק שאופין בשפוד ומושחים אותו תמיד בשמן או במי
קתני נטלן לאכלן מברך עליהן המוציא גבי מנחה אף על פי דעכשיו
ביצים ושמן: לחם העשוי לכותח. אין אופין אותו בתנור אלא בחמה:
הם סופגנין שהמנחות מטוגנות בשמן. ורימשיי"ש אף על גב
(שם)
כעבין
דחייבין בחלה שהיו עיסה מתחלה פטורין מהמוציא ואין מברכין
עליהם אלא בורא
מיני מזונות
דלית
להו
תוריתא דנהמא ואחר
כך
ברכת מעין שלש על המחיה ועל הכלכלה
ור' יחיאל ז"ל היה
מסופק