לט:
כיצד מברכין פרק שישי ברכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
והלכתא
כרבא דמברך ואח"כ בוצע. פי' שלא יפריש הפרוסה
אלא אמר רבא מברך ואח"כ בוצע. (א) וגומר כל הברכה ואח"כ מפריש
סו א
א)
ב)
הפרוסה דכליא ברכה אפת שלם: פתיתין ושלמין אמר רב הונא.
מן הפת עד אחר הברכה ויש שנוהגין לברך ברכת
ג) ד)
אם רצה מברך על הפתיתין ואם הפתיתין גדולים מן השלמין צריך
המוציא קודם שיחתוך כדי שתהא הפת שלמה בשעת ברכה ואין
ה) ו)
סז ב
ז)
לברך עליהן: כתנאי. הא
המנהג נכוןא לעשות (ב) דהוי היסח הדעת בין הברכה לאכילה ומיהו
דאמרת פרוסה של חטין ושלמה של
ח)
❖
שעורין כו' תנאי היא: אבל לא חצי
בשבת נכון להחמיר ולברך קודם
סח ג
בצל גדול. ואע"פ שיש בו יותר
שיחתוך שלא תשמט ידו לבצוע קודם
אלא אמר רבא מברך
ואח"כ בוצע נהרדעי
מקטן שלם: במקום שיש כהן.
שתכלה הברכה שאז לא יהיה לו לחם
עבדי כר' חייא ורבנן עבדי כרבא אמר
רבינא
סט ד
תורה אור השלם
ונותנו לו מיד: במקום שאין כהן.
ע ה
משנה ובפרק שלשה שאכלו
אמרה לי אם אבוך עביד כר' חייא דאמר
1. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ
מסקינן דבעינן עד שתכלה אמן
צריך לישראל שיצניענו עד שימצא
ר' חייא צריך שתכלה ברכה עם
הפת
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו
מפי העונין שלא יבצע קודם ויש
כהן ליתנו לו וחצי בצל אין מתקיים:
עא ו
מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן
ורבנן עבדי כרבא והלכתא כרבא דאמר
א
יוצא ידי שניהן. ידי מחלוקת של רב
יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן
שמביאים ראיה שצריך לסיים הברכה
תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ
מברך ואח"כ בוצע: איתמר הביאו לפניהם
הונא ורבי יוחנן: מניח פרוסה תחת
קודם שיבצע מדתני רבי חייא
מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
פתיתין ושלמין אמר רב הונא מברך על
השלמה. ונמצאו שתיהן בידו
דברים טז ג
בירושלמי אין מברכין על הפת אלא
עב ז ח
2. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ
הפתיתין ופוטר את השלמין ור' יוחנן אמר
ובוצע או משתיהן או מן השלמה:
בשעה שהוא פורס והיינו משום
לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר
לחם עוני כתיב. ודרכו של עני
שאם יפרוס קודם הברכה שמא תפול
ב שלמה מצוה מן המובחר אבל פרוסה של
לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי
הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה:
❖
הפרוסה מידו ולא יוכל לאכול פרוסה
בפרוסה לפיכך צריך שיראה כבוצע
חטין ושלמה מן השעורין דברי הכל מברך
שמות טז כב
שירותא.
מן הפרוסה: אכולה
אחרת שיבצע בלא ברכה אלא יצטרך
על הפרוסה של חטין ופוטר את השלמה של
לחזור ולברך ויש כאן ברכה לבטלה
פרוסה גדולה שהיה די
לו לכל
(ג)
עג ט
הגהות הב"ח
שעורין א"ר ירמיה בר אבא כתנאי תורמין
ג
דערובא.
הסעודה בשבת: ריפתא
אבל אם ז)(לא) היהב צריך לברך על כל
בצל קטן שלם אבל לא חצי בצל גדול ר'
(א) רש"י
הפת ולא יוכל לפרוס קודם הברכה
שערבו בו אתמול ערובי
חצירות:
גומר (ב) תוס'
יהודה אומר לא כי אלא חצי בצל גדול מאי
טול כן
אז אם תפול הפרוסה אינו מברך על
י
❖
(ג) בא"ד
לאו בהא קמיפלגי דמר סבר חשוב עדיף
פרוסה אחרת ויפטר בברכה ראשונ':
מברך על הפתיתין ופוטר את
ומר סבר שלם עדיף היכא דאיכא כהן כולי עלמא לא פליגי דחשוב עדיף
השלמין. פירש"י אם
רבינו חננאל
כי פליגי דליכא כהן דתנן כל מקום שיש כהן תורם מן היפה וכל מקום
ד
הפתיתין והשלמין שוין יברך על
(ד) ד"ה
שאין כהן תורם מן המתקיים ר' יהודה אומר אין תורם אלא מן היפה אמר
איתמר הביאו לפניו
איזה שירצה ואם הפתיתין גדולים
פתיתין ושלמין אמר רב
רב נחמן בר יצחק וירא שמים יוצא ידי שניהן ומנו מר בריה דרבינא
הונא מברך על הפתיתין
צריך לברך על הפתיתין לפטור את
ופוטר את השלמין ורבי
דמר בריה דרבינא ה מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע תני תנא קמיה
השלמין ור' יוחנן אומר על השלמין
(ה) ד"ה
יוחנן אמר שלמין מצוה מן
דרב נחמן בר יצחק מניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע ומברך אמר ליה
איכא למימר
המובחר. והלכה כר' יוחנן.
מצוה מן המובחר אפי' אם הפתיתין
(ו) בא"ד
תני תנא קמיה דרב נחמן
מה שמך א"ל $ שלמן א"ל שלום אתה ושלמה משנתך ששמת שלום בין
גדולי' טפי ותימה א"כ סברא הפוכה
רש"י דכשהן
בר יצחק מניח פרוסה של
❖
חטין ושלימה של שעורים
התלמידים אמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה
דלרב הונא פתיתין שהם גדולים
ו
וכו'. אמר רב פפא הכל
עדיפי ולר' יוחנן שלמין עדיפי ואין
ובוצע מאי טעמא 1 לחם עוני כתיב א"ר אבא ובשבת חייב אדם לבצוע
מודים בפסח שמניח
ז
פרוסה בתוך שלמה ובוצע
סברא לומר דפליגי בהפוך סברות
גליון הש"ס
על שתי ככרות מ"ט לחם משנה כתיב א"ר אשי חזינא ליה לרב כהנא
2
מאי טעמא לחם עוני
ועוד תימה אמאי שינה בסמוך לשונו
גמ' א"ל שלמן.
כתיב. הכל מודים בפסח
ח דנקיט תרתי ובצע חדא ר' זירא ט הוה בצע אכולא שירותא א"ל רבינא
דנקט לשון פרוסה של חטין ע"כ
שכתוב בו לחם עוני, שמניח
❖
לרב אשי והא קא מתחזי כרעבתנותא אמר [ליה] כיון דכל יומא לא קעביד
פרוסה לתוך שלמה, ובוצע
פירש רבינו תם ג דמיירי בפתיתין
בפרוסה כמו העני שאין לו
הכי והאידנא קא עביד לא מתחזי כרעבתנותא רב אמי ורב אסי כי
י
גדולים ושלמים קטנים וה"פ אמר
לחם שלם ובוצע בפרוסה.
הוה מתרמי להו ריפתא דערובא מברכין עליה המוציא
לחם מן הארץ
ודרשינן נמי לחם עוני, דלא
מוסף תוספות
רב הונא מברך על הפתיתין כלומר
ליבצע אתרתי כשאר ימים
אמרי הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי
אם ירצה והוא הדין על השלמין אם
א. בתוס' רי"ש כתב, ולא
טובים, אלא ימעט מתרתין
ישר בעיני רבינו שחושבו
שלימין דצריך בשבת וימים
ירצה ורבי יוחנן אמר שלמין עיקר
אמר יותר הפסקה שיאחר
טובים. דנקיט תרתי ובוצע
וכן הלכה כרבי יוחנן דהא רב ורבי
חדא. ואי נקיט תרתי ובצע
לחתוך הלחם וישהה בין
ברכה לאכילה. ב. בתוס'
אחדא, או בצע אתרווייהו,
יוחנן הלכה כר' יוחנן וכל שכן לגבי רב הונא שהלכה כמותו שהיה תלמידו של רב דדוקא באמוראי בתראי אמרינן הלכה כבתראי:
רי"ש כתב, אבל למנהגינו
או אפילו בצע כוליה
אבל
פרוסה של חטין ושלמה מן השעורים ד"ה מברך על הפרוסה של חטין. דחיטי עדיפי משום דאקדמיה קרא אבל פתיתין
לא היה צריך לחזור ולברך
שירותיה
מנייהו, עבד
ושלמין ממין אחד אפילו יהיו הפתיתין מפת נקיה והשלמין מפת קיבר מברך על השלמין כדאיתא בתוספתא שלמין
כיון שלא פירס קודם
שפיר.
הברכה ואם תפול הפרוסה
דגלוסקאות ושלמין דבעל הבית מברך על השלמין דגלוסקאות פרוסה דגלוסקאות ושלמין דבעל הבית מברך על השלמין דבעל הבית פת
מידו ויפרוס פרוסה אחרת
כשר ופת של נכרי מברך על הכשר (תחלה) וכן אמרינן בירושלמי פת טהור ופת טמא מברך על הטהור אבל אם פת של נכרי
מפטר מברכה ראשונה.
ג. בתוס' רי"ש כתב. ע"כ
חביב ונקי ופת של ישראל אינו חביב מברך לאיזה שירצה כדאיתא בירושלמי פת נקי טמא ופת קיבר טהור מברך לאיזה שירצה אבל רבינו
פי' ר' יעקב בתשובתו
שמשון צוה לסלק הפת לבן של נכרי מעל השלחן עד לאחר ברכת המוציא. שני שלמין ממין אחד אם אחד יותר נקי מברך על
דגרסי' בספרים שלנו
הנקי דחביב ליה טפי: כתנאי כו'. פירש רש"י חצי בצל גדול קרי חשוב לפי שיש בו יותר מבצל קטן שלם ולא נראה דהא
הביאו לפניו פתיתים
גדולים ושלמים קטנים.
לכאורה משמע דלהכי נקט חצי בצל גדול (ד) משום דיש בחצי בצל גדול כמו בקטן שלם ולא יותר ועוד דאם כן לא הוי דומיא דחשוב
ד. בתוס' רי"ש כתב.
וה"ר מנחם מווינ"א היה
דגבי פרוסה של חטין דקאי עלה דהתם שוין ויש לפרש דכהדדי שוין הם אבל דגדול טוב יותר לאכילה מן הקטן ועוד פירש רש"י דמייתי
מברך ברכת המוציא ועל
תנאי אסיפא דמברך על הפרוסה של חטין ופוטר את השלמה של שעורים ומר סבר חשוב עדיף ומר סבר חטין דמקדמי בקרא
אכילת מצה על הפרוסה
ובשלימה לא היה נוגע
עדיפי אבל א"א לפרש דחטין עדיפי משום שפת של חטין חשוב מפת של שעורים דהא פי' דבמין אחד פת נקיה ופת קיבר השלם
כלל דאינה אלא משום
ומר
סבר שלם עדיף. וא"ת מנא ליה הא (ה) אימא דחטין חשיבי טפי משום דאקדמיה קרא ויש לומר דהכי מדמה דהתם
עדיף:
לחם משנה ואמרי' מה
❖
אע"ג דמסברא חשוב לכהן עדיף דכתיב בהרימכם את חלבו ממנו ואפי' הכי קאמר דשלם עדיף ה"נ נימא שלם עדיף
דרכו של עני בפרוסה.
מפתיתין של חטין אע"ג דאקדמיה קרא והדין עם רש"י שלא רצה לפרש כתנאי אפלוגתייהו דרבי יוחנן ורב הונא שהרי למאי דמפרש (ו) לרב
הונא כשהן שוין מברך על איזו שירצה א"כ לא קפיד אחשיבות ולא אשלמות וא"כ מאי כתנאי איכא ולפר"ת נמי דפי' דמברך על הפתיתין
מוסף רש"י
גדולים אם ירצה ואי בעי בריך על השלמים קטנים אלמא לא חשיב ליה עדיף אלא כי הדדי נינהו לרב הונא וא"כ לא מצי קאי כתנאי אפלוגתא
כל מקום שיש כהן
כל
דפתיתין: היכא דאיכא כהן כ"ע לא פליגי דחשיב עדיף. ונהי דלעיל קאמר פתיתין גדולים ושלמים קטנים דמברך על השלמים
תורם מן היפה.
היינו דוקא לברכה דלא איכפת ליה שיברך בגדול דלמה יברך בגדול הואיל ואינו נקי מזה אבל גבי נתינה לכהן איכא נפקותא דיתן לו הגדול
מניח
פרוסה בתוך השלמה ובוצע. פירש רש"י ובוצע לשתיהן או בוצע לשלמה בלבד והיינו ע"י שניהן דכיון
החשוב טפי דניחא ליה:
(מנחות
נה.) יוצא ידי שניהן.
שהניח הפרוסה תחת השלמה נראה כמו שבוצע נמי אפרוסה ודוקא בוצע לשלמה אבל לא רצה לפרש ובוצע לאיזה מהן שירצה או לפרוסה
(שבת סא.)
או לשלמה דמדקאמר לתוך השלמה משמע דהשלמה עיקר ולפי' רש"י ה"פ ירא שמים יוצא ידי שניהם כדרב הונא וכדר' יוחנן בפתיתין
לבצוע. (שם
ושלמה ולפי' ר"ת לא מצינו לפרש הכי דקאי אפתיתין שהרי אינו צריך לעשות כן אלא יברך על השלמה ודי בכך לכ"ע דאפילו רב הונא
קיז:) דנקיט תרתי.
(שם) הוה בצע
לא קאמר אלא על הפרוסה אם ירצה אבל פשיטא אם בירך על השלמה יצא ונראה ח) לפירוש ר"ת שניהם קאי אשני לחמים אפרוסה
אכולא שירותא.
של חטים ושלמה של שעורים: הכל מודים בפסח שמניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע מאי טעמא לחם עוני כתיב. משום
דכתיב לחם עוני מניח הפרוסה תחת השלמה ונראה כבוצע על הפרוסה ומ"מ אין לבצוע כי אם על השלמה ועל הפרוסה יברך
על אכילת מצה וכורכים ואוכלים משתיהן יחד כדי שיהא נראה כבוצע על הפרוסה וכן המנהג אבל אין לעשות המוציא וגם על
(שם) כי
הוה מתרמי להו ריפתא
אכילת מצה מן הפרוסה דהוי כעושה מצות חבילות חבילות ונראה לי דהא הוי ברכה של נהנין ואינם נקראים חבילות חבילות
דעירובא.
דהא אקידוש מברכים קידוש וברכת היין ורבינו מנחם מווינ"א היה רגיל לעשות הכל על הפרוסה ואין השלמה באה כי אם
ד
(שם)
בשביל לחם משנה והר"י היה רגיל לברך תחלה ברכת המוציא על שתיהן קודם שיבצע ואחר כך מברך על אכילת מצה ובוצע
משתיהן אחר כך ואין זה חבילות מאחר שהיה עושה על שתיהן ופעמים מפיק הר"י נפשיה מפלוגתא ולא היה
רוצה לשנות המנהג
והיה מברך על השלמה תחלה המוציא
והיה בוצע
קצת ולא היה
מפרידה עד שיברך
על הפרוסה
על אכילת מצה
ובוצע
משתיהן יחד:
הבא