כיצד מברכין פרק שישי
ברכות
מ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הבא
מלח כו' צריך לברך. דהוי היסח הדעת והכי אמרי' בפ"ג
טול ברוך. הבוצע קודם שטעם מן הפרוסה בצע ממנה והושיט למי
עד א ב
א) ב)
שאצלו וא"ל טול מפרוסת הברכה אף על פי שסח בינתים אין צריך
דמנחות סח בין תפילין לתפילין צריך לברך וכן
לחזור לברך. ואף על גב דשיחה הויא הפסקה כדאמרינן במנחות
הלכה אם סח בין ברכת המוציא לאכילה ובין ברכת קידוש לשתיה
ג)
[ג]
סח בין תפילין לתפילין
צריך לברך וכן בכסוי הדם נ)
צריך לחזור ולברך אי לאו מילתא דשייכא לסעודה כמו טול ברוך וכן
ד)
הך שיחה צורך ברכה ולא מפסקא:
בשחיטה צריך לחזור ולברך אי לאו
ה)
ו) ז)
הביאו מלח. נמי אין צריך לברך
ממילתא דשחיטה כמו העוד יותר
אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך
א
שאף זו צורך ברכה שתהא פרוסה
בהמות ותרנגולים לשחוט או שיאמר
לברך הבא מלח הבא לפתן צריך לברך ור'
ח) ט)
של ברכה נאכלת בטעם: גביל
אחוז היטב שלא ישמט לך שלא
י) כ)
יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן נמי
עה ד ה
ל)
לתורי.
גביל את המורסן במים
תפסל השחיטה אין זו הפסקה ואנו
מ)
א"צ לברך גביל לתורי גביל לתורי צריך
לצורך השוורים: ובצע לה להדיא.
אין אנו רגילים להביא על השלחן
לברך ורב ששת אמר אפילו גביל לתורי
ב
כלומר מיד ולא המתין למלח ולפתן:
לא מלח ולא לפתן משום דפת שלנו
עו ו
נ)
נמי אינו צריך לברך דאמר רב יהודה אמר
בשש.
חשוב והרי הוא כי הא דאמר
עכוב כמו בושש רכבו
ס) ע)
רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן
. כלומר פת נקיה היא זו
בסמוך לית דין צריך בשש מיהו
ג
❖
עז ז ח
פ)
ואין צריכה לפתן: אין מי רגלים
מאכל לבהמתו שנא' ונתתי עשב בשדך
רבי מנחם היה מדקדק מאד להביא
1
כלים. מן הגוף אלא בישיבה לפי
מלח על השלחן כדאיתא במדרש
לבהמתך והדר ואכלת ושבעת: אמר רבא
עח ט
תורה אור השלם
כשישראל יושבין על השלחן
שכשהקלוח קרוב לפיסוק הוא דואג
בר שמואל משום רבי חייא אין הבוצע
ד
עט י כ
וממתינין זה את זה עד שיטלו ידיהם
שלא יפלו נצוצות על רגליו ומפסיק:
1. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ
רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני
פ ל
לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:
בעפר תיחוח. ליכא נצוצות: אסכרה.
והן בלא מצות השטן מקטרג
דברים יא טו
כל אחד ואחד רבא בר שמואל אקלע לבי
בו"ן מלאנ"ט: המקפה אכילתו
עליהם וברית מלח מגין עליהם:
2. בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם
רבי יהודה היא דתנן יבש המעין
ריש גלותא אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא
יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ
במים. שותה מים הרבה אחר אכילתו עד
פא מ
תהלים סח כ
סֶלָה:
אמרו ליה הדר מר משמעתיה אמר להו
וכו'. ונראה דהלכה כרבי
שאכילתו צפה במים. ויצף הברזל
3. וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ
לית דין צריך בשש: ואמר רבא בר שמואל
מתרגמינן וקפא פרזלא :
יהודה דסתם לן תנא כוותיה ואם
תִּשְׁמַע לְקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ
ה
פב נ
וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה
מונע אסכרה. שהחולי בא מחמת
ברך על פירות האילן בורא פרי
משום רבי חייא אין מי רגלים כלים אלא
ו
וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ
האדמה יצא: יבש המעין כו'.
פג ס
עצור בני מעים והעדשים משלשלים:
כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר
בישיבה אמר רב כהנא ובעפר תיחוח אפילו
❖
שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים
קצח. רבותינו מפרשים נייל"א בלע"ז.
יש מפרשים לכך מביא ואינו קורא
בעמידה ואי ליכא עפר תיחוח יעמוד במקום
עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְיָ רֹפְאֶךָ:
אבל אני שמעתי מין זרעים שזורעין
מפני שאינו נראה כמשבח להקב"ה
שמות טו כו
גבוה וישתין למקום מדרון: ואמר רבא בר
4. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר
רבינו חננאל
אותו בארץ ישמעאל: למזרח גורנו.
אלא כקובל על מה שנתן לו אדמה
וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָה¢ לֹה:
שמואל משמיה דר' חייא ז אחר כל אכילתך
של קצח שרוח מערבית רוח לחה
שאינה ראויה לפירות:
אמר רב טול ברוך טול
בראשית ט כא
איתיה לגווזא והדר אתי.
אכול
מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי
5. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם
ברוך אינו צריך לברך ור'
ומתונתה היא ומכנסת הריח בתוך
יוחנן אמר אפי' הביאו
וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ
אתה נזוק תניא נמי הכי אחר כל אכילתך
הגוף: הא בריחו הא בטעמו. הריח
מהכא נראה דתותים
מלח נמי א"צ לברך ורב
עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם
❖
ששת אמר אפילו גביל
בראשית ג ז
קשה והטעם טוב: מדבקא ליה.
אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי
ופריזיי"ש ובונטונ"ש וכיוצא בהן
חֲגֹרֹת:
לתורי נמי אינו צריך לברך.
בריפתא עד שקלט הטעם: ומקלפא
צריכין לברך עליהם בורא פרי העץ
אתה נזוק תניא אידך אכל כל מאכל ולא
פי', אם ברך אדם המוציא
ח
ליה. בשביל הריח: כל יום ויום.
לחם ובצע, וקודם שיאכל
שהרי דרך העץ להתקיים ימים
הגהות הב"ח
אכל מלח שתה כל משקין ולא שתה מים
אמר לאחד טול פרוסה
בשבת
מעין שבת ביום טוב מעין
רבים וכי שקיל הפרי בשנה זו הדר
(א) תוס'
של המוציא, לא [הפסיק]
ביום ידאג מן ריח הפה ובלילה ידאג מפני
❖
יו"ט: כלי מלא. אדם חכם: אם
הן
אתי פרי באותו העץ עצמו מיהו
[הפסיד] הברכה, ואין צריך
ע)
אסכרה: ת"ר המקפה אכילתו במים אינו
לחזור ולברך ברכה אחרת.
שמוע. פעם אחת סופך שתטה אזן
הרב רבי מנחם הביא ראיה
וכן אם אמר הבא מלח
בא לידי חולי מעים וכמה אמר רב חסדא
ט
אחרת: אם תשמע בישן.
פעם
מירושלמי דמסכת כלאים פ) דמברכין
הבא לפתן, ואפילו אם אמר
גליון הש"ס
קיתון לפת אמר רב מרי א"ר יוחנן הרגיל
גביל לתורי, הנהו כולהו
ששנית ושלשת מה ששמעת אשתקד:
על כל מיני דאטד בורא פרי האדמה
גמ' סד"א הואיל ואר"י
לצורך הסעודה הן, ואין
בעדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה
דעיקר אילן ארעא היא. דעיקר כל
דקאמר התם
ההגין ואטדין מין
חטה מין אילן.
צריך לברך ברכה אחרת,
❖
דקיי"ל דכל מידי דהוי
הפירות היא הארץ והכל גדל הימנה:
אילן הם ואינן
כלאים בכרם ופריך
מתוך ביתו אבל כל יומא לא מ"ט משום
י
מחמת הסעודה לאו הפסקה
יבש המעין ונקצץ האילן. היה לו
והתניא אלו הן מיני דשאים הקונדס
דקשה לריח הפה ואמר רב מרי אמר רבי
הוא, דאמר רב יהודה אמר
רב אסור לאדם שיטעום
בית השלחין ובו מעין שהוא משקהו
והאטד ומשני
תמן לברכה והכא
לעזי רש"י
יוחנן הרגיל בחרדל אחת לשלשים יום מונע
וכו'. לית דין צריך בשש.
ממנו וקצר בכורים ממנו ואחר כך
לכלאים אלמא לענין ברכה מיני
בו"ן מלנ"ט. דלקת
אין צריך המברך להתבושש
חלאים מתוך ביתו כ אבל כל יומא לא מ"ט
דשאין ומיהו לדברי הכל פריזיי"ש
יבש המעין וכן שדה האילן וקצץ
שקדים מוגלתית. נייל"א.
ולחזור על הלפתן, אלא
(א)
❖
משום דקשה לחולשא דלבא אמר רב חייא
מברך לאלתר מפני שיש
קצח (צמח).
צריך לברך עליהם בפה"ע דאינו גדל
בכורים ממנו ואח"כ נקצץ האילן:
בו מלח. וסוגיין דשמעתין
בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו
מביא ואינו קורא. שאינו יכול לומר
על אטדין ועצו מתקיים משנה לשנה:
אם יש בה מלח, או היא
מתובלת בתבלין וכיוצא
מוסף רש"י
בא לידי חולי מעים ולא עוד אלא שדגים
ורבי
מן האדמה אשר נתתה ליס) דכיון דיבש
בהן, אינו צריך לחזור על
המעין ונקצץ האילן ממנה בטלה לה
קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם א"ר חמא ברבי חנינא
אסכרה.
לפתן, דהא רבה בר שמואל
דאמר אין הבוצע רשאי
ארעא: מביא וקורא. שהארץ היא
הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב מיתיבי רשב"ג אומר קצח אחד
(שבת לג.)
לבצוע עד שיביאו לפניו
עיקר: שהוא הביא יללה. וזה הביא
מלח או לפתן, בצע אריפתא
מששים סמני המות הוא והישן למזרח גרנו דמו בראשו לא קשיא הא
לאלתר, ואמר לית דין צריך
מיתה: שאין התינוק יודע לקרוא אבא
בריחו הא בטעמו אימיה דרבי ירמיה אפיא ליה ריפתא ומדבקא ליה
(תענית יט:) ומברין
בשש, כלומר מתובל הוא
ואמא. וזה נקרא עץ הדעת: גווזא.
כל גופו. (לקמן
בתבלין ומלח. [יש ספרים
ומקלפא ליה: ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים: א"ר זירא ואיתימא
נז:) קצח.
הענף של עץ: מפיק. פירי אחריני:
שכתוב בהם א"ר זירא
(ישעיה כח כה)
ר' חיננא בר פפא ל אין הלכה כרבי יהודה וא"ר זירא ואיתימא ר'
ואיתימא ר' חיננא בר פפא
חוץ
הלכה כר' יהודה. ובפי'
חיננא בר פפא מ"ט דרבי יהודה אמר קרא ברוך ה' יום יום וכי ביום
(כת"י) כל יום
2
ר"ח ליתא האי פסקא].
ויום תן לו מעין ברכותיו.
[מאי טעמא דר' יהודה
מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי
אמר קרא ברוך ה' יום יום
כל מין ומין
תן לו מעין ברכותיו. וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא בא וראה שלא כמדת
וכו' תן לו מעין ברכותיו.
(סוכה
כלומר אם היא שבת מברך
הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל הקב"ה אינו כן מלא
מו.) כלי ריקן מחזיק.
ברכת שבת ואם יום טוב
מלא אינו
הוא מברך ברכת יום טוב.
מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר 3 ויאמר אם שמוע תשמע אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א
מחזיק.
הכא נמי כל מין ומין
אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע: מתני' בירך על פירות האילן בורא פרי
(סוכה מו:) אם שמוע
תן לו ברכתו בפני עצמו].
מ
מתני': בירך על פירות
תשמע.
האדמה יצא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא:
האילן וכו'. שמע מינה
גמ' מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא אמר רב נחמן בר יצחק ר' יהודה היא דתנן ניבש המעין ונקצץ האילן
ואם לאו לא
עיקר ארעא. היכא מברכינן
תשמע.
בורא פרי העץ היכא דכי
מביא ואינו קורא ר' יהודה אומר מביא וקורא: על פירות הארץ וכו': פשיטא א"ר נחמן בר יצחק לא נצרכה
(שם) אם שמוע
שקלת ליה לפירי איתיה
בישן.
לגווזא והדר מפיק, אבל
אלא לר' יהודה דאמר חטה מין אילן היא דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון רבי מאיר אומר גפן היה
היכא דכי שקלת ליה לפירי
תשמע בחדש.
ליתא לגוזא וכו'. ואסיקנא
שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין שנאמר 4 וישת מן היין וישכר רבי נחמיה אומר תאנה היתה
כל היכא דכד שקלת לפירא
שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו שנאמר ויתפרו עלה תאנה ר"י אומר חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות
(שם) ואם
הדר מפיק פירא אחריתי
5
יפנה לבבך.
זהו אילן, ומברכין עליו
ואמר רבי יהודה חטה מין אילן היא ליברך עליה בורא
אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן $ס"ד אמינא הואיל
בורא פרי העץ. וכל היכא
שוב לא תשמע.
פרי העץ קמשמע לן ס היכא מברכינן בורא פרי העץ
היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק
דכד שקלת ליה לפירא מיית
גילה או גווזא ולא מפיק
אבל
פירא אחריתי, ירק הוא
(שם) אלא יין. (סנהדרין ע:) שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו.
ובורא פרי האדמה מברכין עליו. ותניא בתוספתא כל שמוציא עלין מעיקרו עשב הוא, ובורא פרי האדמה מברכין עליו, וכל
שמוציא עלין מעצו אילן הוא, ובורא פרי העץ מברכין עליו. ראינו לרבותינו הגאונים שאמרו משום רבותיהם ז"ל, כל אילן
(סנהדרין שם) שאין התינוק יודע. (שם)
דבסיתויא נתרי טרפי ופיישין גווזיה ועיילין מיא בגווזיה ומפיק טרפיה מן גווזיה, אילן הוא, ומברכין על פירותיו בורא פרי
העץ. אבל מאן דיביש בסיתויא וכלי גווזיה וטרפיה לגמרי, והדר פארי משרשיו, כגון מוזי ובירנגאן וקינבריס ושושמי, מברכין
על פירותיהן בורא פרי האדמה. כללא דמילתא היגי, עצים דיבשי בסיתווא באילני ובקייטא מלבלבין. והיזמי, ירק דיבשי בסיתווא לגמרי והדר פריא משרשיו. וצלף דהוא נצפא, אע"ג דכלי בסיתווא והדר פארי משרשיו, עיינו ביה רבנן וחזי דמקין משרשיו
ומקין נמי מעצו, ואמרו כי האי גוונא עץ הוא.