כיצד מברכין פרק שישי ברכות
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
בשאין ברכותיהן שוות. פירש"י כגון צנון וזית ושוב אין כאן
בשלמא למ"ד. נובלות דדמאי תמרי דזיקא ונובלות דמתני' אוקימנא
צה א ב
א)
ב)
מחלוקת כיון שאין האחד פוטר את חבירו אפי' (ג) ר' יהודה
בבושלי כמרא היינו דהכא קרי להו נובלות תמרה ובמתני' תנן
ג)
נובלות סתמא: בשברכותיהן שוות. כגון זיתים ותפוחים דתרווייהו
מודה דאין עדיפות בשבעת המינים אלא מברך על איזה שירצה תחלה
ד)
א
צו ג
ה)
ב"פ העץ ובא לפטור את שתיהן בברכה אחת: חביב עדיף. איזה
החביב לו ואחר כך יברך על השני וכן יש לפרש דרבי יהודהב מודה
ו)
שירצה דמתניתין את החביב עליו
לחכמים הואיל ולא פי' הגמ' מוטב
צז ד
ז)
ח)
משמע: אבל בשאין ברכותיהן שוות
שנאמר שיחיד מודה לרבים ולא
בשלמא למ"ד תמרי דזיקא היינו דהכא קרי
צח ה
ט)
ד"ה. אין ברכה אחת פוטרתן ושוב
רבים מודים ליחיד והקשה רש"י
לה נובלות סתמא והתם קרי לה תמרה אלא
צט ו
אין כאן מחלוקת. ואע"ג דתנן
ולבריך על הצנון ולפטר את הזית
למ"ד בושלי כמרא ניתני אידי ואידי נובלות
בירך על פירות האילן ב"פ
דהא תנן לעיל בירך על פירות האילן
ק ז
תמרה או אידי ואידי נובלות סתמא קשיא:
האדמה יצא ה"מ בחד מינא וטעה
ב"פ האדמה יצא ותירץ דשאני התם
היו לפניו מינין הרבה כו': אמר עולא
ובירך עליה ב"פ האדמה אבל צנון
שאין שם אלא חד מינא וטעה ובירך
קא ח
מחלוקת בשברכותיהן שוות דרבי יהודה
וזית ובירך על הצנון לא נפטר זית:
ב"פ האדמה אבל הכא כשבירך
קב ט
סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב
פשיטא לא גרסינן עד מיתיבי. חדא
ב"פ האדמה על הצנון לא פטר את
א
❖
עדיף אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה
שאין זו שיטת הגמ' מעיקרא קשיא
חברו שהוא ב"פ העץ אפי' בדיעבד
ב
י)
❖
ליה פשיטא דלא איצטריך למימרא
וא"ת הא אמרי' לעיל גבי
מברך על זה וחוזר ומברך על זה מיתיבי
תורה אור השלם
והדר קשיא היכי מצי למימרא ועוד
עובדא דבר קפרא דברכת בורא פרי
היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר
דלא פשיטא היא אי לאו דאשמעינן
האדמה חשיבא טפי משהכל לפי
1. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן
הגהות הב"ח
את הזית הב"ע כשהצנון עיקר אי הכי אימא
וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן
עולא ה"א צנון פוטר את הזית דהתנן
שמבוררת טפי א"כ גם ב"פ העץ
❖
(א) גמ' וכי
דברים ח ח
סיפא ר' יהודה אומר מברך על הזית שהזית
וּדְבָשׁ:
בירך על פירות האילן ב"פ האדמה
חשיבא טפי מברכת ב"פ האדמה וי"ל
(ב) שם
ממין שבעה (א) לית ליה לר' יהודה הא דתנן
תנא ואוכלה
יצא: שהיה צנון עיקר. שבשבילו התחיל
דלא חשיב ב"פ העץ כל כך מב"פ
(ג) תוס'
מוסף תוספות
כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על
האכילה ולא אכל זית אלא להפיג
האדמה כמו שחשוב ב"פ האדמה
דאפילו
(ד) ד"ה היוצא
א. בתוס' רי"ש הוסיף, ואי
העיקר ופוטר את הטפלה וכי תימא ה"נ
חורפו של צנון דהוה ליה זית טפל
משהכל ומ"ש בהלכות גדולות דב"פ
❖
על הזית מברך תחילה
ותנן כל שהוא עיקר ועמו
העץ תקדים לב"פ האדמה דמבוררת
דלית ליה והתניא רבי יהודה אומר אם
למה הוצרך לפרש שאין
הצנון פוטר את הזית והלא
טפלה מברך על העיקר ופוטר את
טפי היינו לפי המסקנא דלקמן
מחמת צנון בא הזית מברך על הצנון ופוטר
לעולם יברך על הצנון
גליון הש"ס
הטפלה: מברך על זה כו'. וכאן לא
דפליגי בשאין ברכותיהן שוות וקי"ל
את הזית לעולם בצנון עיקר עסקינן וכי
לבסוף. ב. בתוס' רי"ש
גמ' כל המוקדם בפסוק.
נחלקו: ושני מינים בעלמא. כגון
כר' יהודה אבל להאי לישנא דאמרי'
הביא את זה בשם הר'
פליגי רבי יהודה ורבנן במילתא אחריתי
שמעיה בשם ר' האי.
זית ותפוח שברכותיהן שוות והאחד
דלא פליגי בשאין ברכותיהן שוות
❖
ג. בתוס' רי"ש הוסיף.
פליגי וחסורי מחסרא והכי קתני היו לפניו
ממין שבעה בזה נחלקו: חד אמר
לא מתוקם פסק דהלכות גדולות
ומאי קושיא לימא ליה
כדפירשנו לעיל: מיתיבי היו
צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית
תמרי עדיפא ליה, ע"כ
מחלוקת בשברכותיהן שוות.
י"ל דההיא דלקמן אתא
מוסף רש"י
בד"א כשהצנון עיקר אבל אין הצנון עיקר
לפניו צנון וזית מברך על הצנון
וכדאמרן: ה"ג וחד אמר אף בשאין
כר' יהודה וכולהו אמוראי
❖
כל הפסוק כולו לשיעורין
דלקמן כר"י ס"ל.
וכו'. ופריך אלמא דמברך ב"פ
ברכותיהן שוות נמי מחלוקת. ומפרש
ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה ושני
נאמר.
לה ואזיל: במאי פליגי. הא ודאי לא
האדמה אפילו לפטור ב"פ העץ
מינין בעלמא שברכותיהן שוות מברך על
מפטרי בחדא ברכה: אמר ר' ירמיה
אפילו לגבי זית שהוא משבעת
רבינו חננאל
איזה מהן שירצה רבי יהודה אומר מברך
(סוכה ה:)
בלהקדים פליגי. ולא גרסי' אבל
המינים וכ"ש קליות שהן כמו כן
וטבעותיו בידיו.
אמר עולא מחלוקת
על הזית שהזית ממין שבעה פליגי בה רבי
בשברכותיהן שוות מברך על אחד
משבעת המינין דמברך עליהן ב"פ
(חולין
כשברכותיהן שוות דר'
אמי ורבי יצחק נפחא חד אמר מחלוקת
עא:)
יהודה סבר מין שבעה
מהן שירצה דהשתא בשאינן שוות
האדמה לפטור את ח) התפוחים לכן
(ערובין ד.)
עדיף ורבנן סברי מין חביב
בשברכותיהן שוות דרבי יהודה סבר מין
צריך להנהיג הכי כדפרישית לעיל
מקפיד ר' יהודה על הקדמתן ואמר
(סוכה שם) היה
ט)
עדיף. כשברכותיהן שוות
לבוש כליו.
שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף אבל
אין אחד מהם עיקר, ובין
באין ברכותיהן שוות כמו תפוחים
מין שבעה עדיף כשבא לפטור זו
אם בירך על שאר פירות בין
א"ר
בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך
וקליות: ירמיה להקדים דא"ר
בזו לא כ"ש: דאמר ר' יצחק כו'.
(ערובין שם)
אם בירך על שבעת המינים
והן טהורין עד שישהא.
יצא, דקיימא לן כחכמים
יוסף וכו'. פירש"י והר"י לפי גרסא זו
אלמא קפדינן אהקדמה. ור' יהודה
על זה וחוזר ומברך על זה וחד אמר אף
דיחיד ורבים הלכה כרבים.
אית ליה דר' יצחק הלכך כל שכן
אתיא הא דאמר רב יוסף כל המוקדם
בשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת בשלמא
אבל כשאין ברכותיהן
שוות וכו' כגון פירות
היכא דחד לאו ממין שבעה דמין
כר' יהודה דוקא אבל ר' שמעיה גריס
למאן דאמר בשברכותיהן שוות מחלוקת
האילן וירק. דברי הכל
שבעה עדיף ורבנן לית להו דר'
אמר רב יוסף וכו' ואתיא אליבא
מברך על זה וחוזר ומברך
שפיר אלא למאן דאמר בשאין ברכותיהן
יצחק במקום חביב דחביב עדיף:
דרבנן ומיירי שאין חביבין זה מזה
על זה, ועל איזה שירצה
שוות פליגי במאי פליגי א"ר ירמיה להקדים
מקדים ומברך, ואפי' היה
ופליגא דרבי חנן. הא דר' יצחק
דהא אזלינן בתר מוקדם דאי
הפרי ממין שבעה. הכא
דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל
ג
דאמר המוקדם קודם לברכה אלמא
בחביבין פשיטא דחביב קודם דהא
במאי עסקינן כשהצנון
עיקר. אבל אם אין הצנון
$ המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה שנאמר
קרא לשבח א"י בא שיש בה פירות
אפי' בשאר
מינין לגבי שבעת
עיקר ולא חביב, מברך על
החשובים הללו ומנאן כסדר
המינין אמרי רבנן דמברך על
ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ
הזית ואח"כ על הצנון,
1
דאפושי בברכות עדיף, ולא
חשיבותם ופליג אדר' חנן דאמר לא
איזה שירצה ומילתא דרב יוסף
זית שמן ודבש ופליגא דרבי חנן דא"ר חנן
אמרינן מברך על הצנון
בא הכתוב להודיע שבח חשיבות
מילתא באפי
נפשה ולא נהירא
(סוכה
ונפטור זית דבירך בורא פרי
כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר חטה דתנן
אכילת
האדמה על פירות האילן
הפירות בטעם שלהם אלא שבחה של
דבסמוך משמע דגרס דאמר רב
ו. וכעי"ז ערובין ד.)
הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו
פרס.
ד
יצא, דאין להפקיע ברכה כל
א"י שיש בה פירות ששיעורי תורה
יוסף ואתיא כר' יהודה דוקא
כי האי גונא. [דאמר ר'
וסנדליו וטבעותיו בידיו הוא והן טמאין מיד
יוחנן כל הפסוק כולו
נתלין בהן וכיון דהכי הוא לא הקפיד
דקאמר רב חסדא ורב המנונא הוו
ה היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו
לשיעורין נאמר חטה דתנן
הכתוב על סדרן שהרי בזו כולן שוין:
יתבי בסעודתא וכו' א"ל לא סבר
הנכנס לבית המנוגע וכליו
באצבעותיו הוא טמא מיד והן טהורין עד
בבית המנוגע. כתיב והבא אל הבית
לה מר להא דרב יוסף דאמר כל
(שם.) פת
על וכו'. פירשנוהו במסכת
במאי
חטין.
סוכה].
שישהא בכדי אכילת פרס פת חטין ולא
פליגי.
יטמא עד הערב ולא
המוקדם ג וכו':
(ב)
מיסב.
(סוכה שם)
כתיב כבוס בגדים והאוכל בבית
כלומר מאי טעמא דר' יהודה דאמר
פת שעורין מיסב ואוכלן בלפתן שעורה
יכבס את בגדיו בשוהא שיעור
שבעת המינין עדיף מאי עדיפות
דתנן עצם כשעורה מטמא במגע
ו
(שם)
אכילה ואפילו לא יאכל מדכתיב
שייכא בהו אחר שאינן יכולין לפטור
ואוכלן בלפתן.
ובמשא ואינו מטמא באהל ז גפן כדי
(ערובין שם) עצם
בסיפיה והשוכב בבית יכבס את
שאר מינין ומשני דהעדיפות הוי מן
רביעית יין לנזיר תאנה כגרוגרת להוצאת
כשעורה. (סוכה
ח
גפן
ההקדמה: כדי רביעית יין וכו'.
בגדיו. הלכך הנכנס בו ונושא את
שם) ואינו מטמא באהל.
שבת רמון כדתנן כל כלי בעלי בתים
ט
פי' אם אכל עלין או לולבין כדי
בגדיו עמו שלא כדרך מלבושו אין
שיעורן
רביעית יין חייב אבל אם אכל מהן
אלו בגדיו וטמאים מיד שאף בהן
אני קורא והבא אל הבית וכשהוא לבוש בהן בעי שהייה: אכילת
כדי רביעית מים לא מחייב דקלישי והולכין בקל חוץ מן הכלי אבל
(ערובין שם) גפן.
פרס. חצי ככר ששיערו בו חכמים את העירוב ז) שהוא כולו מזון
כי משערין ביין צריך שיעורא טפי שהיין הוא עב ומחזיק גודש
כדי רביעית יין
שתי סעודות וחציו מזון סעודה אחת: פת חטין. נאכלת מהר:
קצת קודם שיפול מן הכוס רביעית יין ואם היה מים היה
לנזיר.
כלי
(ד) יוצא יותר מרביעית י): בעלי בתים. גבי כלי עץ מתניא:
מיסב. דרך הסבה שהיא נאכלת מהר שאינו פונה אנה ואנה: ואינו
אייתו
מטמא באהל. הלכה למשה מסיני הוא: כדי רביעית יין לנזיר.
אכל חרצנים וזגים ולולבין כשיעור רביעית יין חייב. ואין שיעור רביעית יין ורביעית מים שוין לפי שהיין עב והמים קלושין ויש
ברביעית יין יותר ממה שיש ברביעית מים כדאמרינן גבי רביעית דם שיכול לקרוש ולעמוד על כזית משום
דסמיך אבל מידי דקליש לא הוה רביעית דידיה כזית: להוצאת שבת. דתנן המוציא אוכלין כגרוגרת והיא תאנה יבשה:
שיעורן
(סוכה שם) תאנה. כגרוגרת להוצאת שבת. (שם) כל כלי בעלי בתים שיעורן. כרמונים.
(סוכה ו.)
(עי' שבת מז.) (כת"י)