מא:
כיצד מברכין פרק שישי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אייתו
לקמייהו תמרי ורמוני. ולא ללפת בהן את הפת דאם כן
שיעורן כרמונים. ניקב כמוציא רמון טהור. בעלי בתים חסים על
קג א
א)
ב)
הוו להו פת עיקר והן טפלה ותנן מברך על
כליהם הלכך ניקב כמוציא קטניות מצניעו לזיתים ניקב כמוציא זית
זה
❖
העיקר ופוטר את הטפלה: שני לארץ. מ"מ היכא דאיכא חטה
משתמש לאגוזים ניקב כמוציא אגוז משתמש בו רמונים אבל של אומן
ג)
קד ב
העומד למכור לא הוי שיעוריה בהכי: שרוב שיעוריה. אכילת חלב
וזית או שעורים ותמרים אע"ג דשוין
לארץ מכל מקום המוקדם
דם נותר ופיגול: דבש. האמור בתורה
בפסוק דהיינו לארץ ראשון יקדים
הגהות הב"ח
לברכה : הביאו לפניהם תאנים
הוא דבש תמרים וכותבת היא
שיעורן כרמונים ארץ
זית שמן אמר ר' יוסי
א
קה ג
(א) רש"י
וענבים בתוך הסעודה. וכגון שאין
תמרה: זה שני לארץ. ארץ זית שמן
ברבי חנינא ארץ שכל שיעוריה כזיתים כל
מרמונים
קו ד
באין ללפת את הפת אלא לקנוח
ודבש דכתיב בסיפיה דקרא הפסיק
שיעוריה סלקא דעתך והא איכא הנך דאמרן
סעודה: אלא פת הבאה בכסנין.
(ב) תוס'
ארץ את הסדר וחזר לעשות זיתים
ובא
אלא ארץ שרוב שיעוריה כזיתים דבש
❖
דטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה
ותמרים חשובים (א) מתאנים ורמונים
מיין אלא
ככותבת הגסה ביום הכפורים ואידך הני
קז ה
א
לאחריו רק בורא נפשות רבות מידי
שהרמון חמישי לארץ הכתובה בראש
❖
שיעורין בהדיא מי כתיבי אלא מדרבנן וקרא
דהוה אאורז ודוחן דאמרי' לעיל
המקרא ודבש שני לארץ הכתובה
מוסף תוספות
אסמכתא בעלמא רב חסדא ורב המנונא הוו
בסופו: מאן יהיב לן נגרי דפרזלא.
בתחלה מברך במ"מ ולבסוף
א. בתוס' רי"ש הקשה.
רבינו חננאל
רגלים של ברזל: ונשמעינך. נשמשך
יתבי בסעודתא אייתו לקמייהו תמרי ורמוני
ולא כלום הואיל ונתנו בהן שקדים
וא"ת לכתוב ארץ חטה
ונלך אחריך תמיד: הביאו לפניהם
הרבה. ופי' רש"י אפי' אם אכל מהן
אמר רב פפא הילכתא
וזית ושעורה וי"ל שלא
שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא אמר
דברים הבאים מחמת
רצה להפסיק בין חטה
תאנים וענבים בתוך הסעודה. ולא
אחר בהמ"ז קאמר ולא נהירא חדא
ליה רב חסדא לא סבירא ליה מר להא דאמר
הסעודה בתוך הסעודה אין
לשעורה שהם מיני זרעים.
דאמרי' לעיל כל שיש בו מחמשת
ללפת את הפת דא"כ הוו להו טפלה
טעונים ברכה לא לפניהם
ב. בתוס' רי"ש כתב,
רב יוסף ואיתימא ר' יצחק כל המוקדם בפסוק
ולא לאחריהם. פירוש, כל
שאוכלה אחרי הסעודה
המינין צריך ברכה מעין שלש ועוד
ואין חולק בדבר שאין טעון ברכה
קודם בהמ"ז במקום
דבר הבא בתוך הסעודה
זה קודם לברכה אמר ליה בזה שני לארץ וזה
אמאי קאמר כיסנין לימא נמי אורז
לא לפניו ולא לאחריו אלא לפעמים
תאנים וענבים ומתוך
מחמת סעודה לאכול בהן
חמישי לארץ אמר ליה מאן יהיב לן נגרי
שאינה באה אלא לקינוח
פת, כגון מיני תבשילין
ודוחן ע"כ צריך לפרש דמיירי בתוך
שבא למתק את פיו בתוך הסעודה
סעודה והוי מועט לא רצו
וכיוצא בהן דעבידי למילפת
דפרזלא ונשמעינך: איתמר הביאו לפניהם
בפירות: מברך לפניהם. דלאו טפלה
הסעודה קודם בהמ"ז דמיירי בה
לקבוע ברכה לאחריה ולא
בהן, אין טעונין ברכה לא
ב
דמי' לתאנים וענבים
תאנים וענבים בתוך הסעודה אמר רב הונא
לפניהם ולא לאחריהם. יש
נינהו: ולא לאחריהם. דבהמ"ז
וה"ק חוץ מן הפת הבאה בכיסנין
דקנוח סעודה. ג. בתוס'
מי שאומר אפי' ענבים
פוטרתן: בין לפניהם בין לאחריהם.
בתוך הסעודה קודם ברהמ"ז דאין
טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה
רי"ש גריס, ורבינו שמואל
ותאנים ורמונים וכיוצא
פי' וכו' (וכ"ה בדפו"י
דלא פטר אלא מידי דזיין והני לא
טעון ברכה לאחריו דפטר ליה בהמ"ז
בהם, שהרבה בני אדם
לאחריהם וכן אמר רב נחמן טעונים ברכה
בתוס' שלנו) ואמרינן
אוכלין בהם פתן, בזמן
זייני: פת הבאה בכסנין. לאחר
אפי' לרב ששת משום דהוי דבר מועט
לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם ורב
לעיל טעמא משום
שבאים בתוך הסעודה
אכילה ובהמ"ז היו רגילים להביא
אבל בלא סעודה אף לאחריו צריך
דאשתני לעלויא וכיון
למילפת בהו את הפת, פת
ששת אמר טעונין ברכה בין לפניהם בין
דמשום חשיבותו אשתני
פוטרתן ואין צריכין ברכה
כיסנין והן קליות לפי שיפין ללב
לברך מעין ג' ברכות ולהכי לא נקט
ברכתו אין לנו לבטלה
לא לפניהם ולא לאחריהם.
לאחריהם שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו
כדאמרי' בעלמא הני
פת אורז ודוחן שהרי אפילו בלא
משום ברכת הפת.
ודייסא וכיוצא בהם. ואע"ג
ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה
ד. בתוס' רי"ש כתב,
דאמרינן בבלאי טפשאי
כיסני דמעלו לליבא ומביאין עמהן פת
סעודה נמי אין צריכין ברכה מעין ג'
דנמלך הוי דאין אדם
דאכלי נהמא בנהמא, אם
בכסנין בלבד ופליגא דר' חייא דא"ר חייא
שנלושה עם תבלין כעין אובליאי"ש
לאחריו: לא קי"ל כרב ששת אלא כרב
שותה מים אלא לצמאו
נהמא ממש הוא, דברי הכל
וסברא גדולה היא זו שאם
פת פוטרת את הפת, ואם
פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני
שלנו ויש שעושין אותן כמין צפורים
הונא ורב נחמן דאין הלכה כיחיד
ג
יברכו במים באמצע
אינה פת הרי הוא תבשיל
ויין
במקום רבים. ה"ג: פוטר כל
ואילנות ואוכלין מהן דבר מועט.
משקים אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים
הסעודה יברכו על כל
הבא מחמת הסעודה בתוך
ד
מיני משקין. ולכאורה מיירי ביין
פעם. ה. בתוס' רי"ש כתב,
הסעודה, ופת לדברי הכל
ומתוך שנותנים בה תבלין הרבה
מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונים
דכי פריך הכא יין נמי
פוטרת כל תבשיל הבא
בלא סעודה דאי בהדי פת תיפוק ליה
ואגוזים ושקדים ומאכלה מועט לא
נפטריה פת דוקא מיין
מחמת הסעודה בתוך
ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ושלא
דפטר ליה פת דאפי' יין נמי רצה
הטעינוה ברכה מעין ג' מידי דהוה
שייך לאקשויי הכי משום
הסעודה, אבל דברים
מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים
דזיין אבל מים שאין הפת
הבאים בתוך הסעודה שלא
לומר הספר בסמוך דפטור אי לאו
אפת אורז ודוחן דאמרינן בפרקין
פטורת לא ק' ליה מידי
מחמת סעודה כגון מיני
❖
ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם
בתחלה בורא מיני מזונות
טעמא דקובע ברכה לעצמו אלא
משום דלא זייני.
מתיקה חביצא בדובשא
לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם
ופאלודג וכיוצא בהן,
ולבסוף ולא כלום: פת פוטרת.
מיירי בלא סעודה ואפ"ה יין פוטר
שבאין למתיקה ולא ללפת,
בין לאחריהם שאלו את בן זומא מפני מה
בין לפניהם בין לאחריהם: דברים
ולית הלכתא כוותיה שהרי מפת
טעונין ברכה לפניהם ולא
לעזי רש"י
לאחריהם. דברים הבאים
הבאים מחמת הסעודה. ללפת בהן
פוטרת אין הלכה כמותו אלא כפסק
אמרו דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך
אובליאי"ש
שלא מחמת סעודה לאחר
את הפת: אין טעונין ברכה. דהוו
רב פפא א"כ גם מהא דקאמר יין
הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם
[אובלידי"ש]. אפיפיות,
סעודה כגון אבטיחים
❖
וענבים ורמונים וכיוצא
"«ופלים".
להו טפלה הלכך כל מידי בין מזון
פוטר וכו' לית הלכתא כוותיה:
ולא לאחריהם אמר להם הואיל ופת
הלכתא דברים הבאים בתוך
בהן, שאין באין ללפת בהן
בין פירות שהביאו ללפתן אין בו
את הפת, שכבר סלקו את
פוטרתן אי הכי יין נמי נפטריה פת השאני יין
הסעודה מחמת
ברכה לא לפניו ולא לאחריו: שלא
הפת מלפניהם ועדיין לא
מוסף רש"י
דגורם
רחצו ידיהן, הרי אלו טעונין
הסעודה. פי' הקונטרס ללפת בהן
מחמת הסעודה בתוך הסעודה. כגון
ארץ שרוב שיעוריה
ברכה בין לפניהם בין
דייסא וכן כרוב ותרדין שאינן לפתן ובאין למזון ולשובע: טעונין
את הפת אין טעונין ברכה דהוו להו טפלה ולא נהירא דא"כ מתני'
כזיתים.
לאחריהם, שכיון שלא באו
ללפת בהן, אין ברכת המזון
ברכה לפניהן. דלאו טפלה נינהו ואינן בכלל לחם דנפטר בברכת
היא דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה ומאי קמ"ל
דבש.
(סוכה ו.)
פוטרתן מלברך אחריהן.
המוציא: ולא לאחריהן. דמיני מזון נינהו וברכת המזון פוטרתן: דברים
ועוד קשה דפריך בסמוך יין נמי נפטריה פת ומאי קשה והלא
לכך צריכין ברכה לפניהם
ולאחריהם. זהו פי' דברי רב
הרגילין לבא לאחר סעודה. כגון פירות אפי' הביאן בתוך הסעודה
כששותים היין אינו טפלה לפת ואנן במידי דטפל לפת מיירינן ואין
פפא שפסק הלכה. אי הכי
שלא מחמת לפתן: טעונין ברכה בין לפניהן. דלאו טפלה נינהו:
לפרש לפירוש הקונטרס יין נפטריה פת כששורה פתו ביינו קאמר
יין נמי נפטריה פת שאני
יין דגורם ברכה לעצמו.
בין לאחריהם. דאין ברכת המזון פוטרתן דלאו מזוני נינהו:
דהוה ליה יין טפל דהא לא אשכחן שיברך עליו בענין זה אלא
א"ל לבן זומא אם הפת
דגורם
ודאי מיירי בשתיה ועוד קשה מה שפי' רש"י דברים הבאים שלא
פוטרת כל הבא מחמת
מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון דייסא ותרדין וכרוב שאינן של לפתן ובאין לזון ולשבוע טעונים ברכה לפניהם דלאו טפלה נינהו
סעודה בתוך הסעודה,
(ערובין ד:)
תפטור גם את היין. אמר
ומיהו פטורין מברכת המזון דמיני מזון נינהו ולא נהירא דאמרי' במתני' ברך על הפת פטר את הפרפרת ובגמ' מפרש דהוא הדין
להו יין גורם ברכה לעצמו.
כל מעשה קדרה ודברים הרגילים לבא לאחר הסעודה פירש"י כמו פירות ואפי' הביא אותן בתוך הסעודה שלא מחמת לפתן טעונים
(סוכה
שפוטר כל מיני משקין.
שם) ככותבת. (שם)
פירוש אחר: הא דפריך יין
ברכה בין לפניהם דלאו טפלה נינהו ובין לאחריהם דאין ברכת המזון פוטרתן דלאו מזון נינהו דהיינו כרב ששת דאמר לעיל הביאו לפניו
ביום הכפורים.
נמי נפטריה פת, היינו ע"י
תאנים ורמונים בתוך הסעודה דטעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם והוי דלא כהלכתא דקיי"ל כרב נחמן וכרב הונא כדפרישית לעיל.
תערובות ששורה בהם את
הפת, אבל כששותיהו כך
על כן פי' ר"י דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה כלומר הרגילים לבא מחמת הסעודה בפת שרגילים לאכלן עם הפת כגון בשר
(שם)
בתוך הסעודה, אתי ליה
ודגים וכל מיני קדרה והביאן בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם אפי' אכלן בתוך הסעודה בפני עצמן בלא פת דכיון
הני שיעורין בהדיא מי
שפיר שאין הפת פוטר את
כתיבי.
היין, ואין מקשה כלום מזה,
דמשום פת הם באין הפת פוטרתן אבל דברים שאין דרכן לבא בתוך הסעודה כגון תמרים ורמונים ושאר כל פירות שאין רגילים ללפת בהן
וכש"כ דאתי שפיר שאינו
את הפת טעונין ברכה לפניהן דכיון דלאו משום לפתן אתו אין הפת פוטרתן והיינו כר"נ וכרב הונא דלעיל דאמרי דטעונין ברכה לפניהן
(שם) לאחר
פוטר את שאר משקין. והא
ולא לאחריהן: לאחר הסעודה גרסי'. ותו לא ולא גרסי' דברים הבאים בהך סיפא והכי פירושו אם הביאו דברים שהזכרנו אחר הסעודה
הסעודה.
דפריך מיין טפי משאר
טעונים
משקין, משום שדרך בני
פי' לאחר שמשכו את ידיהם מן הפת שוב אין הפת פוטרתן כלל והוי כמו שאכלן בלא שום סעודה ובין דברים הרגילים לבא מחמת הסעודה
ברכה בין לפניהם בין
אדם לשרות ביין.
ובין דברים שאין רגילים לבא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם דאכל דברים דלעיל קאי ועכשיו אין לנו דין זה דאין מנהג
לאחריהם.
שלנו למשוך ידינו מן הפת כלל עד לאחר בהמ"ז אלא כל שעה שאנו אוכלין פירות או שום דבר קודם בהמ"ז דעתנו לאכול פת כל שעה וקיי"ל
כפסק דרב פפא: אי הכי יין נמי נפטריה פת. דודאי יין מחמת סעודה אתי שהוא שותה כמה פעמים דאי לאו הסעודה לא ישתה
(חולין קיא:)
ולפטריה פת ומשני שאני יין דגורם ברכה לעצמו פירש"י דבהרבה מקומות הוא בא ומברכין עליו אע"פ שאין צריכין לשתות כגון
בקידוש ובברכת אירוסין ורשב"א פי' ג משום דצריך לברך על היין בורא פרי הגפן ובתחלה כשהוא בענבים בורא פרי העץ ועל שאר
משקין שהכל נהיה בדברו ומיהו אומר ר"ת דבשאר משקין כמו מים ושכר הבאים מחמת הסעודה פת פוטרתן דאפי' יין הוה פוטר אי לאו
דקובע ברכה לעצמו ודלא כמחזור ויטריד שכתב שמברכין למים ברכה בכל פעם ופעם ואפי' בתוך הסעודה דהוי כנמלך והא דלא פריך הכאה
(ב) מהן משום דיין
זיין אבל מים לא
זייני כדאמר הנודר
מן המזון וכו' ופשיטא דלא
פטר להו פת דאינה
בכלל ברכת הפת:
מיהו