0/8

מאימתי

פרק

ראשון ברכות

ו.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

המתפלל

ולא המתין את חבירו טורפין לו וכו'. פירש רבינו

לוא הקשבת. לשון

המתנה היא: למצותי. בשביל מצותי

אשר צויתי

ז)

כא א מיי' פ"ח מהלכות

א) שנאמר יפול מצדך אלף ורבבה

מימינך ס"א [וכ"ה הגי' בילקוט

תפלה הלכה א (סמג

לגמול חסד: לראות. כל השדים העומדים לפניו: כי כסלא לאוגיא.

תם א דזה היה להם בבתי כנסיות שלהם שהיו בשדה

ובע"י], ב) [עי' תוספות סוכה

עשין יט) טור ושו"ע או"ח

❖

כשורת חפירה המקפת האוגיא שעושין תחת הגפנים כמו ששנינו

ולכך בלילה יש להמתין. והר"י היה מאחר תפלתו ומאריך עד שיצאו

יג. ד"ה בשלש], ג) שבת סג. ע"ש

סימן צ סעיף ט:

קדושין מ. ע"ש, ד) לקמן דף נז.

(מ"ק דף ב.) אין עושין אוגיות לגפנים לאסוף שם מים להשקות הגפן.

כולם ואם בתוך כך היה שום אדם בא בבית הכנסת היה מעיין

מנחות לה: [מגילה טז: סוטה יז.

כסלא הוא תלם של מענה המקפת

בספר עד שגמרו תפלתם. ונאה

חולין פט.], ה) חגיגה פ"ק דף

תורה אור השלם

להחמיר אף לנו: כי כסלא לאוגיא .

ג., ו) [פי' ציור אחד בעולם כלומר

סביב סביב את תל האוגיא והגפן

אמר ר' יוסי ברבי חנינא זוכה לברכות הללו

1. לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי

דבר הניכר שאין כמותו. ערוך

נטוע בתל ובריש נדרים (דף ו ב) הדין

כעין תלמים המקיפין את הערוגה

שנאמר לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר

בערך אמר ג'], ז) שייך לדף ה'

וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ

אוגיא להוי פאה: האי דוחקא דהוי

כדאמרינן בריש נדרים (דף ו:) הדין

ע"ב, ח) [וע"ע תוס' שבת סב.

כְּגַלֵּי הַיָּם: וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ

שלומך וצדקתך כגלי הים ויהי כחול זרעך

אוגיא להוי פאה: חד לא מכתבן

ד"ה שי"ן ותוס' עירובין צז. ד"ה

וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעוֹתָיו

בכלה. פעמים שבני אדם יושבים

וצאצאי מעיך וגו': תניא אבא בנימין אומר

קשר ומגילה כו: ד"ה תשמישי

לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ

מליה בספר הזכרונות. כלומר עם

רווחים ביום השבת שבאין לשמוע

(ג)

ותוספות מנחות לה: ד"ה אלו],

מִלְּפָנָי: ישעיה מח יח-יט

❖

אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה

ט) שייך לעמוד ב',

2. וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ

דרשה ודומה להם כיושבים דחוקים:

אחרים אבל בספר לבדו נכתבין

וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְיָ אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ

יכולה לעמוד מפני המזיקין אמר אביי אינהו

הני ברכי דשלהי. ברכים עייפים:

כדאמרינן וכל מעשיך בספר נכתבין

אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה

נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא אמר

מאני דרבנן דבלו. בגדי התלמידים

(אבות פרק ב) כ"ש ג מדה טובה:

הגהות הב"ח

אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ

מלכים א ח כח

אלו

הַיּוֹם:

תפילין שבראש. (ו) לפי שיש בהן

רב הונא כל חד וחד מינן אלפא משמאליה

שבלים מהר והם אינם בני מלאכה

(א) גמ' דשלהי מינייהו הוי הני:

3. מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים

(ב) שם אמר רב אשי אפי'

שיבלו בגדיהם: מחופיא דידהו. באין

רוב שם של שדי שהשי"ן כתובה

ורבבתא מימיניהא) אמר רבא האי דוחקא דהוי

נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב

חישב אדם: (ג) רש"י ד"ה האי

אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט:

המזיקים ויושבין אצלם ומתחככים

בקמט שבבתים והדלי"ת ברצועות.

בכלה מנייהו הוי הני ברכי דשלהי מנייהו (א)

דוחקא וכו' כשבאין לשמוע:

תהלים פב א

בהם. חופיא לשון חופף ומפספס

ותימא משבת פרק במה מדליקין

(ד) ד"ה אשר אזכיר וכו' שמי על

4. אָז נִדְבְּרוּ יְִראֵי יְיָ אִישׁ

הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו הני

פי מצותי: (ה) ד"ה בשאר בתי

אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע

(שבת דף נ:) פריי"ר בלע"ז: שלייתא

(דף כח ב) דקאמר מן המותר בפיך

מאי כתיב בהו שהרי: (ו) תוס'

כרעי דמנקפן מנייהו האי מאן דבעי למידע

וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו

דשונרתא. שליית הולד של חתול

ולא מפיק רצועות מתורת ה' בפיך.

ד"ה אלו תפילין שבראש פרש"י

לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ:

❖

להו לייתי קיטמא נהילא ונהדר אפורייה

[במנחות ל"ה] לפי שיש:

מלאכי ג טז

נקבה: בוכרתא. הבכורה לאמה:

ועוד דבפ' בתרא דמגילה (דף כו ב)

5. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי

ובצפרא חזי כי כרעי דתרנגולא האי מאן דבעי

בת בוכרתא. ואף אמה היתה בכורה:

קרי לרצועות תשמישי קדושה בעלמא.

וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ

למחזינהו ליתי שלייתא דשונרתא אוכמתא

ולימלי עיניה מניה. ישים ממנה מעט

אלא י"ל אלו תפילין שבראש לפי שהן

גליון הש"ס

וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת

בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר

בעיניו. כל לשון נתינה בעין קורהו

בגבהו של ראש ונראין דשייך בהו

בת אוכמתא בוכרתא בת בוכרתא ולקליה

גמ' אין תפלתו של אדם כו'.

אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא

עי' ע"ז ד ע"ב תוס' ד"ה כיון.

בלשון גמרא לשון מלוי לפי שבדבר

וראו אבל תפילין של יד מכוסין דכתיב

אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:

בנורא ולשחקיה ולימלי עיניה מניה וחזי להו

וגרסתם אלא עם הצבור:

שמות כ כ

מועט הוא מלא: גובתא דפרזלא.

(שמות יג) לך לאות על ידך ולא

רש"י ד"ה ומנין לעשרה וכו'

6. נִשְׁבַּע יְיָ בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ

ולשדייה בגובתא דפרזלא ולחתמי' בגושפנקא

לאחרים לאות : מי כעמך ישראל.

❖

קנה חלול של ברזל: ולחתמיה. לקנה:

עדה כו'. לקמן כ"א ע"ב:

ח)

עֻזּוֹ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד

דפרזלא דילמא גנבי מניה ולחתום פומיה כי

מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם יִשְׁתּוּ

בגושפנקא דפרזלא. בחותם של ברזל.

זה שיסד הפייטן (ביום א' דפסח)

טוטפת כלילו גדלי: אחורי בית

בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר

היכי דלא ליתזק רב ביבי בר אביי עבד הכי

דבמידי דצייר וחתים לית להו רשותא

ט)

יָגַעַתְּ בּוֹ: ישעיהו סב ח

מוסף תוספות

חזא ואתזק בעו רבנן רחמי עליה ואתסי:

7. וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח

הכנסת. פי' רש"י כל פתחי בתי

כדאמרינן בכל הבשר בשחיטת חולין

א. בתוס' רי"ש כתב, פי'

מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר

תניא אבא בנימין אומר $ אין תפלה של אדם

(דף קה ב): במקום רנה. בבהכ"נ

כנסיות היו למזרח ואחוריהם למערב

ר"ח (המגיה ציין שאצל$ו

פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ

זה ט"ס) דוקא בביהכ$"ס

נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע

ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות

וזה המתפלל אחורי בית הכנסת ואינו

מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ:

שלהם שהיו רחוקין מן

דברים לג ב

בנעימת קול ערב: בעדת אל. בבית

מחזיר פניו לבהכ"נ נראה ככופר

אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא

8. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ

העיר ויש לירא מן המזיקין

ושמא גם בשל$ו בלילה,

מועד שלו: ומנין לעשרה וכו'. $עדה

במי שהצבור מתפללין לפניו. ולא

אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

תפלה אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין

ורבי$ו רגיל להמתין אפי'

תהלים כט יא

קרויה בעשרה שנא' עד מתי לעדה

נהירא דאדרבה במהדר אפיה לבית

9. וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי

ביום ודוקא כשהיה עומד

שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר 3אלהים

הרעה הזאת (במדבר יד) יצאו כלב

הכנסת מיחזי כשתי רשויות שהקהל

להתפלל. (רבי$ו ר"י הזקן).

שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ

נצב בעדת אל ומנין לעשרה שמתפללין

ב. בתוס' רי"ש גורס. כסלא

דברים כח י

מִמֶּJָ:

ויהושע: בקרב אלהים ישפוט. ואין

מתפללין למערב והוא מתפלל כנגדם

01. וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי

לגיא. ג. בתוס' רי"ש גורס,

ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב בעדת

בית דין קרוים אלהים אלא בג' בפ"ק

למזרח. ע"כ נראה אחורי בהכ"נ

וכ"ש הכא דמדה טובה

אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלַךְ

❖

אל ב) ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה

מרובה.

הָאֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ עָם

דסנהדרין (דף ג ב): ויקשב ה'. ממתין

מי שהוא אחורי העם במזרח והעם

לָשׂוּם לְךָ שֵׁם גְּדֻלּוֹת

עמהם שנאמר בקרב אלהים ישפוט ומנין

להם שם: אשר אזכיר את שמי. אשר

משתחוים למערב ולהכי קאמר ולא

וְנֹרָאוֹת לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ

לעזי רש"י

יזכר שמי על (ד) מצותי ודברי: אבא

מהדר אפיה כו'. ודוקא הם שהיה

אֲשֶׁר פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם:

לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה

דברי הימים א יז כא

❖

אליך. לשון יחיד הוא: מכתבן

מנהגם להתפלל למערב. אבל אנו

עמהם שנאמר 4 אז נדברו יראי ה' איש אל

11. אֶת יְיָ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם

פריי"ר. חיכוך שפשוף.

מלייהו. כדכתיב ויכתב ספר זכרון

מתפללים למזרח שאנו במערבו של

לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת

רעהו ויקשב ה' וגו' מאי ולחושבי שמו אמר

ג)

בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו

לפניו (סיפא דקרא): קדמה שכינה

א"י וכתיב והתפללו אליך דרך

מוסף רש"י

וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ

רב אשי חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא

(ב)

ואתיא. קודם שיהיו כל העשרה:

ארצם (מ"א ח) ונראה כמו שפי' להם

בְּקֹלוֹ: וַיְיָ הֶאֱמִיְרךָ הַיּוֹם

עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה

כי כסלא לאוגיא. כלומר

לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה

נצב בעדת אל מעיקרא משמע:

לצד מערב יתפרש לנו לצד מזרח:

כתלמים לבקעה (נדרים ו:).

כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל

ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה

שאלמלי

עד דיתבי. כדכתיב ישפוט בשעת

בקרב אלהים ישפוט. המקום

מִצְוֹתָיו: דברים כו יז-יח

21. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ

עמהם, שמסכים עמהם בדבר

ששכינה עמו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך

המשפט: עוז לעמו. ומנין שהתפילין

המשפט (אבות פ"ג מ"ו). בכל

אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד:

וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות חד לא

עוז הם לישראל דכתיב וראו וגו' ויראו

המקום אשר אזכיר את

דברים ו ד

שמי. כלומר שאתן דעת בלבך

31. כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ

ממך: מה כתיב בהו. בשלמא בתפילין

מכתבן מליה בספר הזכרונות וכי מאחר דאפי' תרי תלתא מבעיא מהו דתימא

להזכיר את שמי, אבוא שם אליך,

אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיְיָ

דידן כתיב שמע (דברים ו) והיה אם

דהיינו יחיד, אזכיר את שמי

דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה קמ"ל דדינא נמי היינו תורה וכי

אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו:

משמע אלמד לאחרים להזכיר

שמוע (שם יא) קדש לי כל בכור

וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים

מאחר דאפי' תלתא עשרה מבעיא עשרה קדמה שכינה ואתיא תלתא עד

את שמי (שם). ובזרוע עוזו

וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל

(שמות יג) והיה כי יביאך (שם) פרשיות

אלו תפילין. מדכתיב ימינו

הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי

דיתבי: א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר

וכתיב ובזרוע עוזו, אלמא בזרועו

שנצטוו בהם לשום זכרון מצותיו של

נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:

היינו שמאלו ותפילין בשמאל

6 נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו בימינו זו תורה שנאמר 7 מימינו אש דת למו

דברים ד ז-ח

הקב"ה אות וזכרון להם לישראל אלא

קיימי (נזיר ג:). אלו תפילין

41. אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי

ובזרוע עוזו אלו תפילין שנאמר ה' עוז לעמו יתן ומנין שהתפילין עוז הם

בדידיה מאי כתיב בהו: האמרת.

שבראש. אות הן לכל כי שם ה'

כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיְיָ מָגֵן

נקרא עליך (חולין פט.) שכתוב

עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ

לישראל דכתי' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא

לשון חשיבות ושבח כמו יתאמרו כל

ד)

בהם רוב השם שי"ן ודל"ת

וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה

פועלי און (תהלים צד) ישתבחו: בשאר

ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא

(מנחות לה: ועי' תוד"ה אלו).

עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ:

האמרת. שבחת, כמו יתאמרו

דברים לג כט

בתי מאי (ה). שהרי ארבעה בתים הם:

בר אבין הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו א"ל ומי כעמך ישראל גוי אחד

51. אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא

כל פועלי און, ישתבחו שדרכן

וכולהו

צלחה (חגיגה ג.). חטיבה אחת.

בארץ ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל אין דכתיב 11 את ה' האמרת היום

לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי

שבח אחד, שבח מיוחד לומר אין

בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים

❖

(וכתיב) וה' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם

כמוך לכך בחרנוך לאלוה (שם).

ה)

ו)

וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה

וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים

חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני

גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה

רבינו חננאל

אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אמר ליה רב אחא בריה דרבא

לָכֶם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם

דברים ד לד

לְעֵינֶיךָ:

לרב אשי תינח בחד ביתא בשאר בתי מאי א"ל כי מי גוי גדול ומי גוי גדול אשריך ישראל או הנסה אלהים

61. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל

אילמלי [$י]ת$ה רשות לעין

לראות את המזיקין א[ין] כל

הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה

ולתתך עליון אי הכי נפישי להו טובי בתי אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול דדמיין להדדי בחד ביתא

ביריה (לכ..) יכולה לעמוד

וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ

מפ$יהם. פיר' (מסלי) [כיסלי]

אשריך ישראל ומי כעמך ישראל בחד ביתא או הנסה אלהים בחד ביתא ולתתך עליון בחד ביתא

עַם קָדֹשׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר

כיסלי. פיר' .. ב.בב ..

דברים כו יט

דִּבֵּר:

וכולהו

דמשחיין. תניא אבה בנימין

[אומר] אין תפילתו של אדם

[נ]שמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרנה ואל הת[פלה] מקום רנה שם תהא תפילה, [ומקום ר$ה הוא בבית הכ$סת] ש$אמר ר$$ו צדיקים, כ[לומר] בבית יי [ש]ם תהיה תפילה. ומ$יין שהקב"ה מצוי בכ$סת, פירוש ומ$יין שכבודו של הקב"ה מצוי

כן ובכל.... א"ר אבין בר אדא אמ' ר' יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר $שבע ה' בימי$ו ובזרוע עוזו, ימי$ו זו תורה ש$אמר מימי$ו אש דת למו, עזו אלו תפילין. פי' שהב"ה מראה מכבודו ל$ביאיו וחסידיו באוב$תא דליבא כדמות אדם יושב, דכתיב

ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים מימי$ו ומשמאלו, וכתיב ואראה את ה' יושב על כסא רם ו$שא ושוליו מלאים את ההיכל, וכמי שיש לו רגלים דכתיב ותחת רגליו כמעשה לב$ת הספיר. וכיון ש$ודע ל$ו כי מתראה ל$ביאים בע$ין הזה, $תברר

ל$ו כי ראייה האמורה בראיית הלב, ולא בראיית העין היא, כי לא יתכן להאמר בראיית העין ש$ראית דמות להב"ה, ש$אמר ואל מי תדמיו$י ואשוה, אלא ראייה בלב היא, כך יתכן לומר שאיפשר לאדם לראות בראיית הלב דמות כבוד בראש ועליו תפילין. והאומר

ראיתי, ראיית הלב היא כדכתיב ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. וכך כוו$תו, ולא ראיית העין ממש, שהרי בפירוש אמר הכתוב ודברתי על ה$ביאים וא$כי חזון הרביתי וביד ה$ביאים אדמה, מלמד שמראה לכל $ביא דמיון שיוכל לראות, אבל ראייה ממש חס ושלום

שיש מי שעולה על דעתו, וכי ר' יצחק חולק על התורה ש$אמר כי לא ירא$י האדם וחי. ובא ר' יצחק ואמר כי $ראה הקב"ה למשה. ועוד הלא כתיב ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לב$ת הספיר, ה$ה מראה הכתוב שראו, ומקרא אחר כתיב ו$שמרתם

מאד ל$פשותיכם כי לא ראיתם כל תמו$ה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש, קשו קראי אהדדי. $פרקי לא קשיא, האי קרא דכתיב ויראו, ראיית הלב, האי דכתיב כי לא ראיתם כל תמו$ה, ראיית העין. ומצי$ו לשון הקודש שקורא בע$ין הזה ראייה, ש$אמר

וירא יעקב כי יש שבר במצרים, ויעקב לא היה במצרים אלא בארץ כ$ען. וכה$ה רבות. ולמבי$י מדע יראי שמים בפחות מזה (היה) די להם להבין ולידע שאין בכל התלמוד דבר מודיע שיש בישראל $ותן דמות לבורא$ו ישתבח שמו ויתעלה זכרו. אמ$ם חלוקי

לב רשעי ארץ המי$ים מחפאים דברים אשר לא כן כדי לג$ות עצמם, מי שפרע מא$שי דור המבול יפרע מהם. ומצא$ו שהקב"ה ית"ש הראה למשה רבי$ו בתוך הכבוד שאמר הכתוב וראית את אחורי, כגון מלאך ובראשו תפילין, וראה משה רבי$ו והבין קשר של

תפילין ושי"ן של תפילין, כע$ין שהראהו כלי המשכן ש$א' ככל אשר א$י מראה אותך את תב$ית המשכן ואת תב$ית כל כליו. וזה יתכן למראית העין ויתכן לראיית הלב. אבל זה שכתוב וראית את אחורי אי$ה אלא ראיית הלב, ועל אותה הראייה ש$אמרה