מב:
כיצד מברכין פרק שישי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואע"פ
שאין
מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה. וכבר
בא להם יין בתוך המזון כו'. בגמ'
מפרש טעמא: והוא
קיז א
א)
אומר על המוגמר. אותו שברך על היין הוא מברך על המוגמר. שהיו
ברכו ברכת המזון ויש הפסק בין יין למוגמר:
ורב
ששת אמר אינו פוטר ורב נחמן אמר פוטר וכל תלמידי דרב
רגילים להביא לפניהם אחר אכילה אבקת רוכלין על האש במחתות
קיח ב
ב)
ג)
וכו'. ונראה דהלכה כתלמידי
לריח טוב ומברכים עליו בורא עצי בשמים: לאחר סעודה. לאחר בהמ"ז
דרב דרב ששת קאי כותייהו
קיט ג
ד)
והלכתא כותיה דר"נ בדיני ד) וכרב
שאינו מצרכי סעודה אפי' הכי מי
קכ ד
קכא ה ו
ה) ו)
ששת באיסורי ואע"ג דקי"ל דרב
שברך על היין שהתחיל בברכות
בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך
ה)
❖
אחרונות גומרן: גמ' לא שנו. דיין
ושמואל הלכה כרב באיסורי שאני
לעצמו אחר המזון אחד מברך לכולם והוא
א
קכב ז ח
הכא דכל תלמידי דרב פליגי עליה
שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון:
אומר על המוגמר ואע"פ שאין מביאין את
הגהות הב"ח
אלא בשבתות כו'. דדעתו לישב אחר
מסתמא כך שמעו מרב מיהו אין אנו
❖
המוגמר אלא לאחר סעודה: גמ' אמר רבה
צריכין לאותו פסק דאין אנו מושכין
המזון ולשתות וכי בריך ברישא
(א) רש"י
בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא בשבתות
א"ד כיון
אדעתא דהכי בריך: על כל כוס
ידינו מן הפת כלל ונראה דיין שלפני
דאמרו ניזיל וניכול
רבינו חננאל
וימים טובים הואיל ואדם קובע סעודתו על
❖
וכוס. דהוה כנמלך ומתחיל בשתיה
סעודה פוטר את היין שבתוך
בדוכתא פלן
היין אבל בשאר ימות השנה מברך על כל
אחד, כל אחד ואחד מברך
בכל חד וחד: יישר. יפה עשית:
הסעודה אע"ג דפסקינן הכא דיין
לעצמו, ישבו אע"פ שכל
וכן אמר ריב"ל. לעשות: לא סבר
כוס וכוס אתמר נמי אמר רבה בר מרי א"ר
שבתוך הסעודה אינו פוטר יין דלאחר
אחד אוכל מככרו, אחד
גליון הש"ס
לה מר כו'. דבי"ט לאו נמלך הוא:
הסעודה שאני הכא דזה לשרות וזה
מברך לכולן. דיקא מיהא
יהושע בן לוי לא שנו ב אלא בשבתות וימים
תוס' ד"ה הסבו אין וכו'.
מתניתא טעמא דאוכלין
נמלך אנא. איני רגיל לקבוע סעודה
לשתות אבל זה לשתות וזה לשרות
טובים ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ
תימה אמאי מקשה.
כשהן מהלכין אבל אם
על היין: בא להם יין בתוך המזון.
פוטר שפיר כגון יין שלפני הסעודה
ישבו אפי' בעסק אחר
ובשעת הקזת דם הואיל ואדם קובע סעודתו
ונזדמן להם ואכלו אחד
וקודם המזון לא בא להם: אם תימצי
פוטר שבתוך הסעודה ומה דנקט
❖
מברך לכולן, ואע"ג דלא
על היין אבל בשאר ימות השנה מברך על
לומר. להביא ראיה ממשנתנו דקתני
שבתות וי"ט לאו דוקא דה"ה אם
היתה הסיבתם מתחילה
כל כוס וכוס רבה בר מרי איקלע לבי רבא
לאכילה, דהא ישבו סתם
קבעו סעודה על היין בשאר ימות
דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר
קתני. ומשנינן כגון דאמרי
מוסף תוספות
בחול חזייה דבריך לפני המזון והדר בריך
החול ואם הביא אדם יין לפני
המזון אינה ראיה דהתם זה לשתות
ניזול וניכול נהמא בדוכתא
א. בתוס' רי"ש הוסיף,
לאחר המזון א"ל יישר וכן אמר ריב"ל רב
פלונית דכמא דקבעו הסיבה
הסעודה לשתות בתוך הסעודה
וזה לשתות. אבל שבתוך המזון לשרות
והשתא מייתי סיפא שאין
לאכילה דמי. ואסיקנא
פשיטא דיין דלפני סעודה פוטרתו
אכילה שבמעיו הוא בא ולא היו
יצחק בר יוסף איקלע לבי אביי בי"ט חזייה
מועיל כלום אי ליכא
דאשנויה כדשני ההוא סבא
❖
הסבה.
כיון דדעתיה למשתי וכן יין של קידוש
רגילין לשתות בתוך הסעודה אלא
כד נח נפשיה [דרב], כיון
דבריך אכל כסא וכסא א"ל לא סבר לה מר
דאמרי ניכול לחמא בדוכתא
מעט לשרות: לאחר המזון אחד
פוטר יין שבתוך הסעודה וכן הבדלה
להא דריב"ל א"ל נמלך אנא איבעיא להו בא
פלונית הויא קביעותא וכי
מברך לכולן. קס"ד דה"ק דכשיביאו
אם הביא על שלחנו להבדיל דפוטר
היסבו דאמי ואחד מברך
רב ניסים גאון
להם יין בתוך המזון מהו שיפטור את היין
לכולן. ויש מי שאומר הא
יין שלאחרי כן שבתוך הסעודה
יין שני אחר המזון אחד מברך לכולן
והוא אומר על המוגמ'.
דתנן היו יושבים, כגון שכל
שלאחר המזון אם תימצי לומר ברך על היין
ושבתות וי"ט לאו דוקא ולא אתא
והא תנא ליה דכל אחד ואחד יברך גרסי' בגמ' דבני
אחד יושב לעצמו והסבו
שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון
ישבו סביבות [הפת] וכך
מערבא (הלכה ו) מה בין
למעוטי אלא נמלך ואפילו את"ל
על שבתוך המזון לעצמו וקא מצריך
סוגיא דשמעתא. (בא להם
מוגמר ובין יין מוגמר כולן
משום דזה לשתות וזה לשתות אבל הכא
שלאחר המזון: פטר
דדוקא נקט שבתות וי"ט מ"מ יש
תו ברכה על
יין בתוך המזון כל אחד
מריחין יין אחד הוא שהוא
ואחד מברך לעצמו.
טועם פשיטא של זו הבעיא
את הפרפרת. אע"פ שאין צורך
דזה לשתות וזה לשרות לא או דילמא לא
לומר ה"מ לענין שבא לפטור יין
ג
ובמחזור ויטרי יש עכשיו
דמוגמר אע"ג דמילתא
שלאחר המזון שהוא אחר שמשכו
סעודה למלוי הכרס אלא למגמר
שנא רב אמר פוטר ורב כהנא אמר אינו
שאנו אומרים סברי מורי
ידועה היא שאין מביאין
ד
אכילה: וכל שכן מעשה קדרה.
אחד מברך לכולם. אמנם
אותו אלא לאחר הסעוד'
ידיהם מן הפת שאין רגילות לקבוע
פוטר רב נחמן אמר פוטר ורב ששת אמר
רבינו חננאל פי' שאין
אחד מברך לכולן ולפיכך
שהוא לאכול לזון ממש: בדוך פלן.
לשתות יין לאחר המזון בקביעות אלא
לחלק, שאינו פוטר בשום
שאל השואל מפני מה היין
אינו פוטר רב הונא ורב יהודה וכל תלמידי
בשבתות וימים טובים ולא בשאר
במקום פלוני. דקבעו להם מתחלה
עניין, מדקאמר הספר
הבא בתוך המזון כל אחד
דרב אמרי אינו פוטר איתיביה רבא לרב נחמן
הביאו לו יין בתוך הסעודה
ואחד מברך לעצמו
ימים אבל לענין לפטור יין שבתוך
מקום בדבור ועצה והזמנה הוי
כל אחד מברך לעצמו ולא
והמוגמר אחד מברך לכולן
בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך
המזון שרגילות לשתות ודאי אפילו
קביעות אבל ישבו מאליהן במקום
מחלק, אם כן ראוי לומר
יין אחד טועם ומברך כל
לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולם א"ל
בכל עניין אינו פוטר את
אחד לעצמו:
אחד יחד אינה קביעות: אזלו
בשאר ימים פטר ליה יין שלפני המזון
האחרים לפי שאין בית
הכי קאמר אם לא בא להם יין בתוך המזון
תלמידיו בתריה.
הבליעה פנוי). אע"פ דזה לשתות וזה לשרות דעד
דקברוהו בעיר
אחרת: נהר דנק. כך שמו (א):
כאן לא איבעיא לן אלא אי לשרות
אלא לאחר המזון אחד מברך לכולם: ברך
ג) רישא דוקא. דקתני היו יושבים
דלא חשיב מפיק לשתות אבל לשתות
העל הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא
דחשיב טפי דהיינו יין שלפני המזון
בלא הזמנת מקום הוא דלא הוי
פטר את הפת ב"ש אומרים אף לא מעשה
פשיטא דפוטר יין דלשרות וכן משמע
קביעות אבל
אנו שהזמנינהו לכך
קדרה: איבעיא להו ב"ש ארישא פליגי או
נמי בערבי פסחים
גבי
הוי קביעות ואחד מברך לכולן:
דילמא אסיפא פליגי דקאמר תנא קמא ברך
אהדר
שקדשו בב"ה דר' יוחנן אמר אף ידי
על הפת פטר את הפרפרת וכ"ש מעשה
יין נמי יצאו ואין צריך לחזור ולברך
קדרה ואתי ב"ש למימר לא מיבעיא פרפרת דלא פטרה להו פת אלא אפילו
על היין שבתוך הסעודה אע"ג דקדשו
שלא במקום סעודה ס"ל לרבי יוחנן
מעשה קדרה נמי לא פטרה או דילמא אסיפא פליגי דקתני ברך על הפרפרת
מדיצאו ידי קידוש מידי יין נמי יצאו
לא פטר את הפת ופת הוא דלא פטר אבל מעשה קדרה פטר ואתו ב"ש למימר
ואף על גב דאיתותב רבי יוחנן היינו
ואפי' מעשה קדרה נמי לא פטר תיקו: היו יושבין כל אחד ואחד כו': הסבו אין
ז
דוקא בשינוי מקום א"כ נראה משם
לא הסבו לא ורמינהו עשרה שהיו הולכים בדרך אע"פ שכולם אוכלים מככר
דה"ה להבדלה דאין לחלק בין הבדלה
אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו ישבו לאכול אע"פ שכל אחד ואחד אוכל
לקידוש ולאפוקי מהני דחולקין ואמרי
מככרו אחד מברך לכולם קתני ישבו אע"פ שלא הסבו אמר רב נחמן בר
דוקא קידוש פוטר משום דאין קידוש
יצחק ח כגון דאמרי ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן כי נח נפשיה דרב אזלו
אלא במקום סעודה אבל יין של
תלמידיו בתריה כי הדרי אמרי ניזיל וניכול לחמא אנהר דנק בתר דכרכי יתבי
הבדלה לא פטר אפילו הבדיל לאחר
נטילה דהכי מיירי הא דפסקינן דיין
וקא מיבעיא להו הסבו דוקא תנן אבל ישבו לא או דילמא כיון דאמרי ניזיל וניכול
שלפני המזון פוטר היין שבתוך המזון
ריפתא בדוכתא פלניתא כי הסבו דמי לא הוה בידייהו קם רב אדא בר אהבה
דכבר נטל ידיו והכי משמע בסמוך
אהדר
מתוך הבריית' כיצד סדר הסבה וכו'
מיהו נראה כיון דנטל ידיו ודעתו לאכול ולשתות שם פוטר אפילו דהבדלה כדפריש מההיא דערבי פסחים ועוד דלא גרע יין דהבדלה
מיין שלפני הסעודה דפטר ומיהו יש שמחמירין להבדיל קודם נטילת ידים לאפוקי נפשייהו מפלוגתא דאז ודאי צריך לברך אחריו ברכה מעין
שלש ולא פטר יין שבתוך המזון: יין שבתוך המזון מהו שיפטור יין שלאחר המזון. ומיירי דלא הוה להו יין לפני המזון: הסבו אין לא
הסבו לא. $תימה אמאי מקשה מדיוקא ו) ותקשי ליה מרישא בהדיא דקתני היו יושבים מברך כל אחד לעצמו וי"ל דאי מרישא הוה אמינא
שישבו בשביל עסק אחר שלא היה דעתם מתחלה לאכול אבל אם ישבו אדעתא לאכול אפילו בלא הסבה נמי מהניא א:
עשרה בני אדם שהיו מהלכין כו' ניזיל וניכול לחמא כו' כישבו והסבו דמיא. והשתא
ניחא הא דפריש במתני' דמיירי בין
בברכת המוציא בין בברכת המזון
כדמשמע הכא מתוך הברייתא דעשרה
בני
אדם וכו' וא"ת אמאי המתינו
למיבעי עד ברכת
המזון והיאך ברכו
על הפת
מתחלה וי"ל שמא
מיירי דישבו לאכול זה
אחר
זה וברך
כל
אחד לעצמו המוציא:
כל