כיצד מברכין פרק שישי
ברכות
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
אחד נוטל ידו אחת. מפני
אהדר קרעיה
לאחוריה. קרע שקרע בהספד רבו החזיר החלוק
ז) כבוד הברכה ולא דמי לנוטל
קכג א
א)
ב)
לאחוריו ומה שלאחור לפנים כדי לקרוע קרע אחר להראות אבל
ידיו לפירות דהוי מגסי הרוח כיון שאינו נוטל שתי ידיו א:
ג)
בא
להם יין וכו'. אע"ג דיין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון
עכשיו כיום המיתה על שהיו צריכים להוראה ואין יודעים להורות:
ד) ה) ו)
רמי להו כו'. כדרמינן לעיל וע"כ מבעי
כ"ש זה שלפניו הוא שאני הכא כיון שעלו להסב הוי שנוי מקום
ליה לאוקומי ברייתא בהכי
קכד ב
וצריך לברך: הואיל ואין בית
וקתני אחד מברך לכולם דקביעות
ז)
הבליעה פנוי. וי"מ כשאומר סברי
הוא: הביאו להם מים. כך היו
אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא
❖
רגילים: נוטל ידו אחת. לקבל בה כוס
מורי והם מניחין לאכול כדי לשמוע
אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן
קכה ג
ששותה לפני המזון: עלו. על המטות
הברכה ולענות אמן שיהיו פטורים
עד דאתא ההוא סבא רמא להו מתניתין
והסבו: חוזר ונוטל ב' ידיו.
וכן משמע בירושלמי גבי הך ברייתא
אברייתא ושני להו כיון דאמרי ניזיל וניכול
גליון הש"ס
שצריך לאכול בשתיהן: אע"פ שכל אחד
ה"מ באורחין אבל בבעל הבית פטור
קכו ד
לחמא בדוך פלן כהסבו דמי: הסבו אחד
גמ' שאני התם דמגו דקא
ואחד ברך לעצמו. צריכין עוד ברכה
מפני שהכל פונים אצל בעל הבית
מהניא ליה הסבה.
מברך: אמר רב לא שנו אלא פת דבעי
שאין ברכה ראשונה פוטרתו שאין
תני רבי חייא אף בעל הבית בתוך
❖
קכז ה
הסבה אבל יין לא בעי הסבה ור' יוחנן אמר
הראשון קרוי שלפני המזון שאינו
ביתו ואין נראה לרבינו אלחנן דכיון
אפילו יין נמי בעי הסבה איכא דאמרי אמר
במקום סעודה והאי בתרא הוא יין
שתקנו חכמים שיברך כל אחד לעצמו
קכח ו
א
שלפני המזון: אחד מברך לכולן.
אינו יוצא כלל בברכת חבירו וגם
הגהות הגר"א
רב לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה
קכט ז
דכיון דהסבו הוקבעו: קשיא רישא.
שלא תחלוק בין פנוי לשאינו פנוי
אבל יין לא מהניא ליה הסבה ורבי יוחנן אמר
[א] גמ'
❖
קל ח
דאתי למטעי והטוב והמטיב יש
דקתני כל אחד ואחד מברך לעצמו:
❖
אפילו יין נמי מהניא ליה הסבה מיתיבי
שאני אורחין דדעתייהו למיעקר.
מפרש שפוטר לאחרים לכולי עלמא
כיצד סדר הסבה אורחין נכנסין ויושבין על
דהכי משמע הטוב לעצמו והמטיב
סופן למיעקר ולעלות ולהסב במקום
מוסף תוספות
גבי ספסלין ועל גבי קתדראות עד שיכנסו
מוסף רש"י
לאחריני שהם שותים ממנו ורבינו
אחר שאין זה מקום המסיבה אלא
א. בתוס' רי"ש הוסיף.
כולם הביאו להם מים כל אחד ואחד נוטל ידו
יחיאל היה אומר דלא היא דשייך נמי
כאן ישבו עד שיתכנסו כל הקרואים.
הואיל ואין בית הבליעה
ואינו אלא לנקיות בעלמא.
פנוי.
ב. בתוס' רי"ש הוסיף.
אחת בא להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו
אין בית הבליעה פנוי ולא פליג בין
ודרך בעלי בתים עשירים היה לזמן
ולכך לא מקרו עצי
❖
הטוב ובין ברכת היין דמשום האי
לסעודתם אורחים עניים להכי קרי
עלו והסבו ובא להם מים אף על פי שכל
(סידור
בשמים.
טעמא הטוב לדידיה ומטיב לאחריני
להו אורחים. והא דאמר רב יין לא
רש"י סי' קה, הפרדס עמ' קפה)
אחד ואחד נטל ידו אחת חוזר ונוטל שתי
אינו פוטר אחרים דהא המטיב שייך
בעי הסבה אלא ישיבה בעלמא שלא
(הפרדס שם) בר פחתי.
ידיו בא להם יין אף על פי שכל אחד ואחד
לעזי רש"י
אפי' שלא בפני המטיבין לו כדאמרי'
בשעת סעודה קאמר או בשעת
(שבת ג: וכט.)
❖
ברך לעצמו אחד מברך לכולם להאיך לישנא
(נזיר
מושג"א. מeL¿ ק¿ .
סעודה ובמקום סעודה: הואיל ואין
לקמן בפרק הרואה
אמרו
משחא כבישא.
דאמר רב לא שנו אלא פת דבעי הסבה אבל
בית הבליעה פנוי. ואין לב המסובין
לו ילדה אשתך זכר אומר ברוך הטוב
נט.)
❖
יין לא בעי הסבה קשיא רישא שאני אורחין
(לקמן נג.)
רבינו חננאל
אל המברך אלא לבלוע: מכלל דאיכא
והמטיב הטוב לדידיה והמטיב
דדעתייהו למיעקר ולהאיך לישנא דאמר רב
עדיף מיניה. ואפ"ה כיון דאתחיל
לאשתו אע"ג דאין אשתו אצלו אבל
והוא אומר על המוגמר.
פירוש, ארישא קאי דקתני
בחדא עביד לאידך: הנוטל ידיו
לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה אבל יין
צריך עיון קצת מהבדלה שאנו מבדילין
רבינו חננאל (המשך)
הסבו אחד מברך לכלן
תחלה. במים אחרונים הוא מזומן
ועומדים היאך אנו פוטרין זה את זה
לא מהניא ליה הסבה קשיא סיפא $ שאני
קום עיין בברכת המזון
המוציא לחם מן הארץ והוא
אמר לך, כלומר, רב נתן לך
לבהמ"ז: חזייה. רבי חייא לרב:
אומר על המוגמר, פירוש
מיין ומהבדלה אחרי שאין אנו לא
התם דמגו דקא מהניא ליה הסבה לפת
רשות לברך ברכת המזון,
הבוצע הוא מברך על
דהוה מרתת. שמא ראה ידי מלוכלכות
יושבים ולא מסובין ושמא י"ל מתוך
וכיון שתרחוץ ידך בתחילה
המוגמר, ואם הביאו בתוך
מהניא ליה הסבה ליין: בא להם יין בתוך
או שמא הארכתי באכילה יותר מדאי:
שקובעין עצמן כדי לצאת ידי הבדלה
אתה הוא המזומן לברך
הסעודה אף על פי שאין
המזון: שאלו את בן זומא מפני מה אמרו
ברכת המזון. וברכת
דרך ארץ להביא מוגמר על
עיין בברכת מזונא קאמר לך. כאן
קבעי נמי אכולה מילתא ולכך נאה
המגמר משתעלה תמרתו,
הסעודה אלא לאחר
בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך
ב
נתן לך רשות לברך בהמ"ז שהנוטל
וטוב למבדיל וגם לשומעים שישבו
שנתברך, כי הרוח עולה,
הסעודה, ולא תימא כשם
לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולם אמר
ואין לאדם ליהנות בעולם
שלאחר הסעודה כל אחד
ידיו תחלה הוא מברך: על הריח. של
בשעת הבדלה שאז יהיה נראה כקבע
הזה בלא ברכה להקב"ה,
ואחד מברך לעצמו, כך
ופוטר אותם: כל המוגמרות
להם הואיל ואין בית הבליעה פנוי: והוא
מוגמר: תמרתו. קיטור העשן
וכל המצות ברכתן עובר
בתוך הסעודה כל אחד
לעשייתן, וכן כל בשמים
מברך לעצמו, אלא בתוך
מברכין עליהן בורא עצי בשמים.
שמתמר ועולה: הא לא ארח. לא הריח
אומר על המוגמר כו': מדקתני והוא אומר
מברכין ואח"כ מריחין. כל
הסעודה אחד מברך לכולן.
בו עדיין ולא נהנה: מברכין עליהן
אע"פ שנשרפו ואין עצי בשמים בעין:
על המוגמר מכלל דאיכא עדיף מיניה ואמאי
המגמרות ברכתן בורא עצי
ומפורש כך בתלמוד ארץ
ועל ההדס שבכל מקום. בעל
בשמים, חוץ מן המושך
ישראל: ואומר על המוגמר,
בורא עצי בשמים. ואע"פ שנשרף
הואיל והוא נטל ידיו תחלה באחרונה מסייע
[א]
שהוא מין חיה, לפיכך אין
מה בין מוגמר ליין, מוגמר
ואינו בעין אלא שהתימור עולה: חוץ
הלכות גדולות לא גריס
מברכין עליו אלא מיני
כולהון מריחין, כלומר כולן
ליה לרב דאמר רב חייא בר אשי אמר רב
ממושק. מושג"א בלע"ז: שהוא מן
תיובתא ומשני תנא הדס וכל דדמי
בשמים. וכן אלענבר שהוא
נהנין וכולן חייבין לברך. יין
הנוטל ידיו תחלה באחרונה הוא מזומן
מין הדגה כיוצא במושק
כל אחד כשהוא שותה בתוך
ג
חיה. מן הרעי של חיה: מיתיבי אין
ליה כלומר שעיקרו לריח לאפוקי
בורא מיני בשמים. וכן כל
הסעודה הוא מברך, ואע"ג
לברכה רב ורבי חייא הוו יתבי קמיה דרבי
מברכין בורא עצי בשמים אלא על
תפוחים וחבושים שאין עיקרן לריח
היוצא בהן שאינו מן העץ.
דאיכא גדול ממנו, כיון
ומותבינן עלה אין מברכין
שנתנו לו רשות לזה ובוצע,
בסעודתא א"ל רבי לרב קום משי ידך חזייה
אפרסמון. שהעץ עצמו בא לפנינו:
אלא לאכולב ומי שהולך בבית שיש שם
בורא עצי בשמים אלא על
הוא מברך על המוגמר.
של בית רבי ושל בית קיסר.
נקט
בשמים ויש שם מיני בשמים שמריח
דהוה מרתת אמר ליה רבי חייא בר פחתי
אפרסמון וכול', ומשנינן
מסייע ליה לרב דאמר
הדס וכל דדמי לה. וכך
הנוטל ידיו באחרונה
הני משום שאינו מצוי אלא בבית
בהן ומספקא ליה אי ממין עץ אי
עיין בברכת מזונא קאמר לך: אמר רבי זירא
הלכה. מישחא דאפרסמון
תחלה, הוא מזומן לברכת
מלכים ובעלי גדולה: ועל ההדס
ממין אדמה הוא יש מפרשים שמברך
כר' יוחנן דאמר שמן ערב.
המזון, ואע"ג דאיכא התם
אמר רבא בר ירמיה ד מאימתי מברכין על
פירוש כשרתא עיקרו שמן
גדול ממנו, כבר ניתנה לו
שבכל מקום. וה"ה לכל הדומה להם
שהכל נהיה בדברו דעל כולן אם ברך
הריח משתעלה תמרתו א"ל רבי זירא לרבא
רשות. הנוטל ידיו
ומפנימין אותו במיני
שהעץ עצמו מריח בלא שרפה אלא
שהכל יצא והרב רבינו משה מקוצי
באחרונה תחלה הוא
בשמים. פירוש שמן כבוש
בר ירמיה והא לא קא ארח אמר ליה
מזומן לברכה. כל הגדול
דהדס שכיח ודברו חכמים בהווה
היה אומר שיברך בורא מיני בשמים:
שמענו מרבותינו שכובשים
ולטעמיך המוציא לחם מן הארץ דמברך והא
משחא
קודם אבל הקודם ונטל זריז
שומשומין וורד ועצי בושם
כבישא. פי' ר"ח שמענו
בכל מקום. ומוגמר לא מברכינן אלא
ומשובח. ומדקאמר תחלה
זמן הרבה, וקולט
לא אכל אלא דעתיה למיכל הכא נמי דעתיה
בורא מיני בשמים: משחא דאפרסמא
מרבותינו
שכובשין
השמשמין הריח שלבשמים
שמע מינה שכולם צריכים
ליטול. מ[י]הא שמעינן
וטוחנין אותו ויש בו ריח
לארוחי אמר רבי חייא בריה דאבא בר נחמני
מאי מברכין. על ריחו: שמן ארצנו.
שומשמין וורד ועצי בשמים זמן
בשמים. פירוש מישחא
שאם רוצים לברך ושוב
שהיה גדל ביריחו ועל שם הריח
מרובה וקולטין השומשמין ריח של
אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב
טחינה קרוב לטחינתו נתן
ליטול ידיהם הרשות בידם.
עליהם עצי בושם, מהו
והני מילי שלא אכלו דבר
היתה נקראת יריחו. והוא פנג האמור
בשמים וסוחטים וטוחנים אותם ויש
חסדא אמר זעירי כל המוגמרות מברכין
ה
דתימא כיון דקרוב לטחינתו
מזוהם כגון בשר בהמה
בספר יחזקאל יהודה וא"י המה
בו ריח של בשמים ומשחא טחינא
נתנן בהם לא קלטו,
ועוף אי נמי דגים, אבל
עליהן בורא עצי בשמים חוץ ו ממושק שמן
קמשמע לן דבין כשרתא בין
אכלו דבר מזוהם, קיימא לן
רוכליך בחיטי מנית ופנג כך ראיתי
קרוב לטחינתו נותנים עליהם עצי
חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים
מישחא כבישא בין מישחא
לקמן פרק אלו דברים דידים
בספר יוסף בן גוריון: בר מיניה
בשמים ואינו קולט כל כך הריח:
טחינה, כולהו בורא עצי
מזוהמות פסולות לברכה.
מיתיבי אין מברכין בורא עצי בשמים אלא
שמן
חייה אמר אביי ואמר לו
דרב יהודה. אל תביא לי ראיה
בשמים מברכינן עליהו.
בי[ר פחתי פי' בר רברבני
על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון
מדבריו בזו: כשרתא. קושט: משחא
כדכתיב] והפחות והסגנים.
של בית קיסר ועל ההדס שבכל מקום תיובתא אמר ליה רב חסדא לרב
כבישא. שמן שבו טמון הקושט והשמן
מריח מן הבושם שבתוכו: לא. הואיל
יצחק האי משחא דאפרסמון מאי מברכין עלויה
א"ל הכי
אמר רב יהודה
ואין נראה לעינינו אלא השמן: משחא
בורא שמן ארצנו א"ל בר מיניה דר' יהודה דחביבא ליה ארץ ישראל
טחינא. שטחנו
בו כשרתא:
לכולי עלמא מאי א"ל הכי אמר רבי יוחנן בורא שמן ערב אמר ר' אדא
ז
סמלק
בר אהבה האי כשרתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים אבל משחא כבישא
לא ורב כהנא
אמר אפילו
משחא כבישא אבל משחא טחינא לא
נהרדעי אמרי ח אפי'
משחא טחינא
אמר