כיצד מברכין פרק
שישי ברכות
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
באוכלי
מתני'
גמ'
פירות גנוסר שנו. שהמליח עיקר שהוא בא להשיב הלב
מליח. כל דבר מלוח:
פירות גנוסר. פירות
קמד א
א) ב)
ג)
ארץ ים כנרת חשובים מן הפת: זיונא. משמע מידי דבר אכילה:
שנחלש מפני מתיקות הפירות והפת שלאחריו טפל
ד)
מזונא. דבר הסועד: דשריק דודבא מאפותיה. שהזבוב מחליק ממצחו.
ואינו בא אלא בשביל המליח וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולבריך
ה)
עד דמריד. דעתו מטרפת:
מתוך צהלת פנים בשרו מחליק:
על הפירות ולפטר כולהו וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד
קמה ב
ו) ז)
באלושי. אוכלוסי בני אדם: ספלי
א"נ בשעה שאכל פירות גנוסר לא
ח)
מתני' הביאו לפניו מליח תחלה ופת
טרית. ספלים מלאים חתיכות דג
היה שם עדיין מליח ופת דלא היה
א
(א)
ט)
חתוך שקורים טונינ"א: לקוצצי
יודע שיחלש לבו מחמת המתיקות:
עמו מברך על המליח ופוטר את הפת
קמו ג
י)
מברך על המליח. ואף על גב
תאנים. למאכל פועלים שקוצצים
שהפת טפלה לו זה הכלל כל שהוא עיקר
תאנים והיו מרובים עד שכל אלו
דאשמעינן דפת פוטר
ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את
❖
צריכין להם למאכל: בריכות.
את הפרפרת איצטריך לאשמעינן
קמז ד
כ)
הטפלה: גמ' ומי איכא מידי דהוי מליח
דפעמים דפת טפל: רבי עקיבא
קובייא"ש בלע"ז: משלש בריכות
❖
עיקר ופת טפלה אמר רב אחא בריה דרב
בחדש. ג' פעמים בחדש מורידים
אומר אפי' אכל שלק והוא מזונו כו'.
תורה אור השלם
עוירא אמר רב אשי באוכלי פירות גנוסר
ממנו כך: שמנים זוגות אחים. שנים
ולא דמי לההיא דלעיל
1. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן
רבינו חננאל
שנו אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן
שנים אחים היו כולם וכן נשותיהם:
דר"ג נתן רשות לר"ע לברך וכו'
וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן
שריף. תבשיל לח שיש בו מרק כמו
דשאני הכא דאיקבע מזוניה עליה:
מתני' [הביאו לו מליח.
בתריה דרבי יוחנן למיכל פירות גנוסר כי
וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא
על
היינו ספלי טרית]. באוכלי
מתני'
בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם
העץ ועל פרי העץ. אבל על
מברך
שורפה חיה כ):
הוינן בי מאה מנקטינן ליה לכל חד וחד
פירות גנוסר שנו.
לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ
אחריהם ג' ברכות. ר"ג לטעמיה
היין מברכים על הגפן ועל פרי
שמתוקים מאוד והאוכלם
אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל
עשרה עשרה וכי הוינן בי עשרה מנקטינן
אוכל דבר מליח עמהם,
וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת:
דאמר לעיל בפירקין כל
הגפן דכיון דיין קובע ברכה לעצמו
כדאמרינן לקמן שהיו
דברים ח ח-ט
ליה כל חד וחד מאה מאה וכל מאה מינייהו
שהוא מז' המינים מברך אחריו ג'
משום חביבותיה הוא הדין לאחריו
2. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ
נותנין ספלי טרית לקוצצי
הוה מחזיק להו צנא בר תלתא סאוי ואכיל
תאנים, ואותו מליח עיקר,
אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ
ברכות: אפילו אכל שלק. של ירק:
ובחתימה יש שחותמין על הארץ ועל
שאי אפשר לאוכלי פירות
הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
❖
להו ומשתבע דלא טעים זיונא זיונא ס"ד
והוא מזונו. שסמך עליו למזון:
הפירות ויש שחותמין על הגפן ועל
גינוסר בלא הם, והפת עצמו
דברים ח י
וחסרונן. צרכי ספוקן: גמ' וברכת.
אלא אימא מזונא רבי אבהו אכיל עד דהוה
אינו אלא ללפת בו המליח.
פרי הגפן מיהו לכאורה משמע דא"צ
זיונא סלקא דעתך. [עי' פי'
אכולהו קאי ובההוא קרא ג' ברכות
לשנות החתימה שהרי אין אנו משנין
שריק ליה דודבא מאפותיה ורב אמי ורב
ר"ח עירובין ל, א]. [עיר
הגהות הב"ח
אחת היתה לו לינאי המלך
רמיזי כדאמרינן בפרק שלשה שאכלו
רק לומר פרי הגפן במקום פרי העץ
אסי הוו אכלי עד דנתור מזייהו רשב"ל הוה
❖
(א) במשנה בתחלה
שהיו מוציאים ממנה
: ארץ הפסיק הענין.
אבל בעלמא היכא דלא מברכינן על
אכיל עד דמריד ואמר להו רבי יוחנן לדבי
ששים רבוא ספלי טרית.
ולא קאי וברכת אלא אלחם דסמיך
העץ אלא בסתמא על הארץ ועל
פי' ספלים מלאים טרית,
נשיאה והוה משדר ליה רבי יהודה נשיאה
והוא המליח שאוכלין אחר
גליון הש"ס
ליה: ור"ג ההוא. הפסקה לפרושי
הפירות ביין נמי אין לשנות ובס'
שאוכלין מפירות גנוסר
באלושי אבתריה ומייתי ליה לביתיה כי
חטה דכתיב בקרא קמא אתא
המיימוני מצריך להזכיר בה מעין
גמ' למעוטי הכוסס את
הרבה למרק האכילה
אתא רב דימי אמר עיר אחת היתה לו לינאי
החטה.
שבמעיו, אי נמי דנגרריה
ולמעוטי שאם כססה כמות שהיא אין
המאורע בשבת ובי"ט וכן משמע
❖
לליביה]. מתני' אכל ענבים
המלך בהר המלך שהיו מוציאים ממנה
זו בכלל ברכה אא"כ עשאה לחם:
בירו' ומיהו לא נהגו העולם כן ויכול
ותאנים ורמונים מברך
עליהם שלש ברכות דברי
חמשת המינים. כולם מין דגן חטין
ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים מע"ש
להיות מה שמזכירים מעין המאורע
רבן גמליאל וחכמים
הגהות הגר"א
ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון.
היינו דוקא בימיהם שהיו רגילין
לע"ש כי אתא רבין אמר אילן אחד היה לו
אומרים ברכה אחת מעין
[א] מאי
שלש. ואסיקנא כל שהוא
כוסמין מין חטה שבולת שועל ושיפון
לקבוע איין ואמיני פירות אבל
לינאי המלך בהר המלך שהיו מורידים
מחמשת המינים, שהוא מין
מין שעורה: מברך עליו ב"מ מזונות.
האידנא לא קבעי ופר"ח היכא דאכיל
דגן חטה ושעורה כוסמת
ממנו ארבעים סאה גוזלות משלש בריכות
אם עשאו תבשיל: כל שהוא מז'
מיני מזונות כגון דייסא ותאנים ושתי
שבולת שועל ושיפון, והן
בחדש כי אתא ר' יצחק אמר עיר אחת
מבושלין, בתחלה [מברך]
המינים. משאר ז' המינים האמורים
חמרא מברך ברוך אתה ה' אמ"ה על
בורא מיני מזונות ולבסוף
היתה בארץ ישראל וגופנית שמה שהיו בה
בפסוק ואינו מין דגן: אפרי דעץ על
המחיה ועל הכלכלה על הגפן ועל
ברכה אחת מעין שלש.
שמנים זוגות אחים כהנים נשואים לשמנים
והוא ברוך אתה ה' אלהינו
העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה
פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל
מלך העולם על המחיה ועל
זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד
טובה ורחבה.
אתרוייהו קאי כולה
תנובת השדה וכו' וחותם בא"י אמ"ה
הכלכלה ועל תנובת השדה
ועל ארץ חמדה טובה
עד סופה: רב חתים בר"ח כו'.
על הארץ ועל המחיה ועל הפירות
נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא
[ב] שם
ורחבה ברית ותורה חיים
אע"ג דדמיא לתרתי: הכא מאי. מי
ולא הוי חתימה בשתים דהארץ היא
דהוו נסיבן לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר
ומזון, על שהוצאתנו מארץ
מצרים, רחם ה' עלינו ועל
מחתמינן בתרתי כהאי גוונא כגון על
המוציאה המחיה והפירות:
❖
חמא ואע"ג דאינהי הוו כהנתא אינהו לא הוו
ישראל עמך ועל עירך ועל
אינהו
מיכל אכלי ואנן מברכין.
הארץ ועל הפירות ולא הויא חתימה
נחלתך ועל היכלך ועל
כהני אמר רב כל סעודה שאין בה מלח אינה
משמע שאין נראה למקשן
בשתים ממש כדמפרש לה בפרק
מזבחך ועל מקדשך, ובנה
סעודה אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל
עירך במהרה בימינו ונחמנו
לעזי רש"י
שלשה שאכלו : הא לן והא
שידברו האמוראים דבבל בשביל בני
בה, כי אל טוב ומטיב אתה
סעודה שאין בה שריף אינה סעודה:
להו. רב חסדא מבבל ובבבל חתמי
ארץ ישראל כי כך פר"ת גבי
טונינ"א. טeנה. קובייא"ש
ברוך אתה ה' על הארץ ועל
❖
מתני' אכל ענבים ותאנים ורמונים מברך
[קובידי"ש]. להקה.
המחיה. וכל שהוא משבעת
לעולם ישא אשה ואחר כך ילמוד
על הארץ ועל פירותיה ור' יוחנן
המינים ואינו מין דגן,
תורה ותנא אחריתי ילמוד תורה
מארץ ישראל והתם חתמי על
אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל
בתחלה מברך בורא פרי
העץ ולבסוף על העץ ועל
מוסף רש"י
הפירות: ואנן מברכינן. על פירותיה
ואחר כך ישא אשה ומסיק הא לן והא
וחכ"א ברכה אחת (מעין שלש) ר"ע אומר
פרי העץ וכו'. ביין תחלה
אארץ ישראל לחודה קאי ואנן לא
להו ופירש ר"ת דר' יוחנן היה מדבר
פירות גינוסר.
בורא פרי הגפן ובסוף על
אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו ג'
(ערובין ל.)
הגפן ועל פרי הגפן וכו'.
אכלינן מינייהו ומברכים עלייהו:
בשביל תלמידיו שהיו מבבל דשמא
ברכות השותה מים לצמאו מברך שהכל
צנא. (חולין נז.) דלא
וחותם בחוצה לארץ בא"י
קופרא
הכא קים ליה למקשן דבאותה שעה
טעים זיונא.
על הארץ ועל הפירות,
נהיה בדברו ר' טרפון אומר בורא נפשות
(שם)
שאמר רב חסדא הא מילתא לא היה
ובארץ ישראל על הארץ
רבות וחסרונן: גמ' מ"ט דר"ג דכתיב 1 ארץ חטה ושעורה וגו' וכתיב ארץ
מזייהו. (מגילה
ועל פירותיה. אבל שאר
לפניו שום תלמיד מא"י וכן לא שום
טז. ועוד) ברכה אחת מעין
מיני פירות כגון אתרוגין
אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה'
תלמיד מבבל לפני רבי יוחנן וא"כ
שלש.
2
ותפוחין ואגוזין ושקדים
וכיוצא בהן, שאינו מיני
אלהיך ורבנן ארץ הפסיק הענין ור"ג נמי ארץ הפסיק הענין ההוא מבעי ליה
לא היה מזכיר רב חסדא שהיה מבבל
מזונות, בתחלה מברך בורא
כי אם לבני בבל ולהכי פריך היאך
$למעוטי הכוסס את החטה א"ר יעקב בר אידי א"ר חנינא כל שהוא מחמשת
פרי העץ ולבסוף בורא
ב
נפשות [רבות]. והיכא
יברכו בני בבל על הארץ ועל פירותיה
המינין בתחלה מברך עליו במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש אמר רבה בר
דאכל מיני מזונות ופרי העץ
משמע דקאי דוקא על פירות של ארץ
ושתה יין, מברך ברוך אתה
מרי אריב"ל כל שהוא משבעת המינין בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף
ה' על המחיה ועל הכלכלה,
ישראל והם אינם אוכלים אותן:
ברכה אחת מעין שלש א"ל אביי לרב דימי מאי ניהו [א] ברכה אחת מעין שלש
על הגפן ועל פרי הגפן, ועל
עבידנא העץ ועל פרי העץ, ועל
א"ל אפירי דעץ על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה
ג
תנובת השדה ועל ארץ
חמדה טובה וכולי, וחותם
טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל
ברוך אתה ה' על הארץ ועל
ירושלים עירך ועל מקדשך ועל מזבחך ותבנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו והעלנו לתוכה
המחיה ועל הגפן ועל פרי
העץ ושפיר דמי. ולא הוי כי
ושמחנו בה כי אתה טוב ומטיב לכל דחמשת המינין על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה
האי גוונא חותם בשתים,
דאמרינן אין חותמין
כו' וחותם על הארץ ועל המחיה מיחתם במאי חתים כי אתא [ב] רב דימי אמר רב חתים בר"ח ברוך
בשתים, מאי טעמא שהארץ
מקדש ישראל וראשי חדשים הכא מאי רב
חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה
ור' יוחנן אמר על הארץ
היא המוציאה את הגפן וכל
פרי העץ.
ועל הפירות א"ר עמרם ולא פליגי הא לן והא להו מתקיף לה ר"נ בר יצחק אינהו אכלי ואנן
(סידור רש"י סי' קט, הפרדס
מברכין ד אלא איפוך רב חסדא אמר על
הארץ ועל הפירות ר' יוחנן אמר
על הארץ ועל פירותיה
עמ' קעו, מחזור ויטרי סי' סט)
שהכל נהיה בדברו.
אמר
(ערובין
יד:) ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות. (כת"י)
(ערובין שם) כי אתה טוב ומטיב לכל. (סידור רש"י סי' קי, הפרדס עמ' קעז, מחז"ו סי' ע) על המחיה. ועל הכלכלה.
(סידור רש"י סי' קיג, הפרדס עמ' קעח, מחז"ו סי' עא)