מד:
כיצד מברכין פרק שישי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עבידנא
ככולהו. וכן אנו נוהגין כרב אשי דמברכינן בתר מיא
קופרא. כל מיני בשר: אבל ירקא לא. צריך לברוכי אחריה: חד
קמח א ב ג
א) ב)
ובתר ירקא בורא נפשות רבות: ולבני מערבא
ג)
כתרי. מר זוטרא שהוזכר כאן יחיד בלא שם אביו עביד כרב יצחק
ד)
דמברכין הכי בתר וכו'. ואנן לא עבדינן כבני מערבא דדוקא לדידהו
בר אבדימי שהוזכר בשמו ובשם אביו: ותרי כחד. מר בר רב אשי
קמט ד
ה)
עביד כר' יצחק שהוזכר יחיד: ככולהו.
שהיה דרכם לסלקם בלילה שייכא ברכה דלשמור חקיו כדכתיב
שהוזכר בשמו ובשם אביו
קנ ה
אף כרב פפא: כל שטעון ברכה.
ושמרת את החקה הזאת למועדה
קנא ו ז
ו)
משנה היא במסכת נדה: למעוטי
מימים וגו' אבל אנו שמסלקין אותן
אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו על
א
ז) ח)
ירקא. וכ"ש מיא: למעוטי מצות.
בחצי היום או אפי' נסלקן בלילה לא
הביעא ועל מיני קופרא בתחלה מברך שהכל
ט)
❖
שייך חקה ודוקא לדידהו דקסברי
אין מברכין כשמסלקין תפילין וציצית
ולבסוף בורא נפשות רבות וכו' אבל ירקא
ואחר תקיעת שופר ולולב: כל שהוא
לילה לאו זמן תפילין הוא ומימים
לא ור' יצחק אמר ב אפילו ירקא אבל מיא לא
כביצה. אין לך מין מאכל שיעור
ימימה אתא למעוטי לילות שייכא
רבינו חננאל
❖
ורב פפא אמר אפילו מיא מר זוטרא עביד
ג
ברכה דחקה אבל אנן דקי"ל ו) דלילה
כביצה שלא תהא ביצה טובה לגוף
... אסיקנה ביצה... בין
כרב יצחק בר אבדימי ורב שימי בר אשי
ממנו: מגולגלתא. צלויה לחה ורכה
זמן תפילין הוא ואנן ז)משימין הפסוק
ח]יים בין מבושלים וכן ירק
עביד כר' יצחק וסימנך חד כתרי ותרי כחד
[וכן מים] כולן בתחילה ב'
ששורפין אותה: קייסי. מדות
ושמרת החקה וגו' בפסח ומה שאין
הגהות הגר"א
א' י"י אלהינו [מ"ה ש]הכל
❖
מחזיקות לוג: מגולגלתא משיתא.
א"ר אשי אנא זמנא דכי מדכרנ' עבידנא
אנו מניחים אותן בלילה מפני שמא
[א] גמ'
נהיה בדברו ובסוף ב' א' י"י
טובה משיתא קייסי: מטויתא.
יפיח בהן אפי' נמתין לסלקן עד
אלהינו מ"ה בורא נפשות
ככולהו תנן ד כל שטעון ברכה לאחריו טעון
רבות. פיר' חד כביתרי מר
הלילה לא מברכינן אע"ג דאנן קיימא
צלויה קשה טובה מארבע קייסי:
ברכה לפניו ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון
זוטרא [שנזכר י]חיד שלא
לעזי רש"י
מבושלתא. במים עלה א"ר ינאי כל
לן דשבת וי"ט לאו זמן תפילין אפ"ה
נזכר שם אביו [עביד כר]ב
ברכה לאחריו בשלמא לרב יצחק בר אבדימי
פוליאו"ל [פוליו"ל].
יצחק בר אבדימי [שנזכר
שהוא כביצה ביצה טובה ממנו: בקלח
לא מברכינן דדוקא לדידהו דסבירא
ולדיר"א
בש]נים שמ[ו ושם אביו]
מנתה (צמח).
לאפוקי ירקא לר' יצחק לאפוקי מיא אלא לרב
של כרוב שנו. שהוא מזון דתניא
להו חקה קאי אתפילין מברכי' ותדע
[וידילור"א]. רחם (של
.... [תנן. כל שטעון ברכה]
פפא לאפוקי מאי לאפוקי מצות ולבני מערבא
חיה). אייבר"ש
לאחר[יו טעון ברכה לפניו
לקמן כרוב למזון: כרישין. כרתי:
שהרי אינהו נמי לא היו מברכין אלא
❖
[איברי"ש]. סרעפת.
ויש שטעון] ברכה לפניו
דבתר דמסלקי תפילייהו מברכי אקב"ו
כל ירק חי מוריק. נוטל תואר
אתפילין לחודייהו משום דכתיב בהו
וא[ין] ט[עון ברכה לאחריו]
לשמור חקיו לאפוקי מאי לאפוקי ריחני א"ר
לאפוקי מיא ... ואסיקנא
הפנים: כל קטן. שלא גדל כל צרכו
חקה אבל אשאר מצות כגון ציצית ולולב
ה
מצוות] וריחני שמב[רכין
מוסף רש"י
ולקמן מפרש כמה כל צרכו: כל
וסוכה לא היו מברכין (וה"ה הכא)
ינאי א"ר כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנו
ח)
לפניהם ואין מברכין]
ומי סיסין.
נפש. דבר חי הנאכל שלם כגון דגים
וקשה דהוי מצי לשנויי הכי לאפוקי
לאחריהם, [ולבני מערבא
כי אתא רבין אמר טבא ביעתא מגולגלתא
(ע"ז כט.)
דמברכי] בתר דמסלקין
קטנים שגדלו כל צרכן: הקרוב לנפש.
שאר מצות אפי' לבני מערבא ט):
והרת. (שם)
משיתא קייסי סולתא כי אתא רב דימי אמר
[תפלייהו בא"י אלהינו
דחקנתיה
האוכל מן הבהמה במקום חיות שלה
מ"ה] אשר קדשנו במצו[תיו
טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא
(לקמן נז:) ויותרת הכבד.
וצונו לאפוקי מאי] לאפוקי
ולקמן מפרש לה: אוי לבית. לכרס
(שם)
ריחאני בלח[וד]א. [כל
מארבע מבושלתא כל שהוא כביצה ביצה טובה הימנו לבר מבשרא:
האוכל לפת: נלעסיה.
כוססו
סודני.
שהוא] כביצה בין פת של
רע"א אפילו אכל שלק כו': ומי איכא מידי דהוה שלק מזוני א"ר אשי בקלח
.... בין בשר שמן כביצה
ומשליכו: לשלקינהו. בקדרה הרבה
(מנחות עא. נדה יב:)
[ביצה טובה] הימנה, ביצה
של כרוב שנו ת"ר טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים כרישין קשין לשינים
שלא יצטרך לכוססו בשיניו: קודם
מגולגלת [טובה מששה]
אוקיי סולתא. ביצה צלויה
ארבע שעות. שאינו זמן סעודה
ויפין לבני מעים כל ירק חי מוריק וכל קטן מקטין וכל נפש משיב את הנפש
[היא טובה] מארבע ביצה
והריח קשה לבני אדם המספרים
וכל קרוב לנפש משיב את הנפש כרוב למזון ותרדין לרפואה אוי לו לבית
(מנחות שם)
שלוקה היא טובה מכ[ל
דבר כ]משקלה, הא דתנן
עמו קודם
אכילה שהגוף ריקן:
שהלפת עוברת בתוכו: אמר מר טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים מאי
אכל של[ק והוא מזו]נו.
כאידך דר'
יצחק סבירא לי. אבל
אוקימנא בכרוב. כל נפש
תקנתיה נלעסיה ונשדייה כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים מאי תקנתיה
אסור לספר לא סבירא לי: בר זוזא.
משיב את הנפש אמר רב
לשלקינהו ונבלעינהו כל ירק חי מוריק א"ר יצחק בסעודה ראשונה של אחר
פפא אפילו גילדני דבי גילי
וטוב ששוה זוז: דלית
כלומר שמן
כל הקרוב לנפש משיב את
הקזה וא"ר יצחק כל האוכל ירק קודם ארבע שעות אסור לספר הימנו מאי
ביה רבעא.
שלא גדל עד רביעית
הנפש אמר רב אחא בר
יעקב בעונקא א"ל רבא
טעמא משום ריחא וא"ר יצחק אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ארבע שעות
שלו כגון טלה רביעית של איל גדי
לשמעיה כי מייתית לי
אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי אייתו קמייהו ירק חי קודם ארבע שעות
כדי רביעית של שעיר גדול וכן כל
אומצא אייתי לי מהכא
דמקרב לבי ברוך. פירוש,
דבר: גילדני דבי גילי. דגים קטנים
אמימר ורב אשי אכול ומר זוטרא לא אכל אמרו ליה מאי דעתיך דא"ר יצחק
כל נפש חיה מערבת את
מאד ומצויין בין הקנים באגם ואין
כל האוכל ירק קודם ארבע שעות אסור לספר הימנו משום ריחא והא אנן דקא
הנפש האוכלת אותו
כשהוא חולה יותר מגבינה
דרכן לגדל יותר. אבל דג קטן ממין
אכלינן וקא משתעית בהדן אמר להו אנא כאידך דר' יצחק ס"ל דא"ר יצחק
וחלב ופירות. ואפי' גילדנא
דג גדול ולא גדל רובע זה הוא קטן
דבי גילי. פי', דג הגדל
אסור לאדם שיאכל ירק חי קודם ארבע שעות כל קטן מקטין אמר רב חסדא
מקטין: עונקא. צואר מקום בית
באשפת של הים. קרוב
אפילו גדיא בר זוזא ולא אמרן אלא דלית ביה רבעא אבל אית ביה רבעא
לנפש. פי' חתיכה של בשר
השחיטה וסמוך ללב ולמעים: לבי
שהיא קרובה לבית
לית לן בה כל נפש משיב נפש אמר רב פפא אפילו גילדני דבי גילי כל הקרוב
ברוך. למקום שברכו שם על
השחיטה ששם מחיית
הנפש, ואם יאכל אותה
לנפש משיב את הנפש אמר רב אחא בר יעקב עונקא א"ל רבא לשמעיה כי
השחיטה: ומי סיסין. תבשיל של
החולה מחזקתו וכאילו
פוליאו"ל: והרת.
ולדיר"א שהולד
מייתית לי אומצא דבישרא טרח ואייתי לי מהיכא דמקרב לבי ברוך כרוב למזון
משיבה לו נפש והיינו
עונקא, והוא מקום כנגד
נוצר בו: יותרת הכבד. טרפשא
ותרדין לרפואה כרוב למזון אין ולרפואה לא והא תניא ששה דברים מרפאין
בית הבליעה. ורמז לדבר
דכבדא שקורין אייבר"ש: מבלי בשר.
וענקים לגרגרותיך. והיינו
את החולה מחליו ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב ותרדין ומי סיסין דבש [א]
אומצא מבי ברוך שאומרין
היא קשה אבל כשמבשלה עם בשר
וקיבה והרת ויותרת הכבד אלא אימא כרוב אף למזון אוי לו לבית שהלפת
על החתיכה ברוך אתה
שמן מתיש כחה: מבלי יין. כשאין
השם אשר קדשנו במצוותיו
עוברת בתוכו איני והא אמר ליה רבא לשמעיה כי חזית לפתא בשוקא לא
שותה אחריה יין: מבלי עצים.
וצוונו על השחיטה נקרא בי
תימא לי במאי כרכת ריפתא אמר אביי מבלי בשר ורבא אמר מבלי יין איתמר
ברוך. אוי [לו לבית
שאינו שולקה הרבה: סודני. בעל
שהלפת] עוברת בתוכו
רב אמר מבלי בשר ושמואל אמר מבלי עצים ורבי יוחנן אמר מבלי יין א"ל
שכר תמרים. ור' פפא מוכר שכר היה
[אביי אמר דאכל]ה בלא
בשר. ורבא [אמר בשותה
רבא לרב פפא סודני אנן תברינן לה בבשרא וחמרא אתון דלא נפיש לכו
כדאמר באיזהו נשך טרשא
יין אינה מ]זקת כול'.
דרב פפא שכראי לא פסיד ואמר רב
חמרא במאי תבריתו לה א"ל בציבי כי הא דביתהו דרב פפא בתר דמבשלא לה
השותה [מים לצמאו מ]ברך
שהכל. אמר [ר' אידי בר
פפא אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי
תברא לה בתמנן אופי פרסייתא תנו רבנן דג קטן מליח פעמים שהוא
אב]ין אומצא פטור.
והוא נקרא סודני
ממית בשבעה בשבעה עשר ובעשרים ושבעה ואמרי לה בעשרים ושלשה
כדאמרינן תמרי בחלוזך לבי סודנא
ולא אמרן אלא במטוי ולא מטוי אבל מטוי שפיר לית לן בה ודלא מטוי
: דלא נפיש לכו חמרא.
רהוט
שפיר לא אמרן אלא דלא שתה בתריה שכרא אבל שתה בתריה שכרא לית
ששותי שכר אתם: במאי תבריתו
לן בה: ו והשותה מים לצמאו וכו' לאפוקי מאי א"ר אידי בר אבין ז לאפוקי למאן
לה. לכחו של
לפת: אופי פרסייתא.
דחנקתיה
בקעיות של
עצים גדולות היתה
שורפת תחת קדרת הלפת: פעמים
שהוא ממית. ואלו הן ביום שבעה ימים למליחתו או ביום
שבעה עשר או
ביום שבעה ועשרים:
מאי