מו:
שלשה שאכלו פרק שביעי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והטוב
והמטיב. וא"ת ואמאי פותחת בברוך והלא סמוכה
ויש מהן חותם ולא פותח. כגון ברכה הסמוכה
לחברתה שהרי כבר
כז א
א)
ב) ג)
לחברתה היא ויש לומר דנתקנה בפני עצמה (היא)
פתח בברכה ראשונה. וברכה אחרונה שבקריאת שמע אמת ויציב אמת
בשביל הרוגי ביתר ח) וא"ת אמאי אינה חותמת בברוך וי"ל משום
ואמונה שאע"פ שק"ש מפסיק בינתים אברכות דלפניה סמוכה והויא
ד)
לה סמוכה לחברתה: הטוב
והמטיב וכו'. דלאו סמוכה לחברתה
דקצרה היא רק שתקנו לאחר כך א שלש מלכיות ושלש גמולות ושלש
כח ב
ה) ו)
הטבות ונאמן אתה של ברכת
היא שאינה מברכת המזון אלא על
ז) ח)
קבורת הרוגי ביתר תקנוה: שהרי
ההפטרה הוא מן הברכה העליונה
ויש מהן שחותם בהן בברוך ואין פותח בברוך
ט)
כט ג
ט)
עוקרים אותה בבית האבל. אליבא
ולכך הוא נכתב גדול שבימים
והטוב והמטיב פותח בברוך ואין חותם
דר"ע: להיכן הוא חוזר. מי שנצטרף
ל ד
הראשונים היו רגילין לעמוד כל
י)
בברוך מכלל דברכה בפני עצמה היא ואמר
❖
הקהל ולומר בקול רם נאמן אתה
לזימון ואמרן לעילז) אליבא דרב ששת
לא ה ו
רב נחמן בר יצחק תדע דהטוב והמטיב לאו
וכו' כשהיה התינוק מגיע שם:
ברכת זימון עד הזן והוצרך זה להיות
להיכן הוא חוזר. פירש רש"י
דאורייתא שהרי עוקרין אותה בבית האבל
גליון הש"ס
מפסיק אכילתו עד שיגמור המברך
לב ז
כדתניא מה הם אומרים בבית האבל ברוך
דקאי לאחד דפסיק
ברכת הזן וחזר זה שהפסיק לשנים
תוס' ד"ה להיכן וכו'. ולמר
❖
הטוב והמטיב ר"ע אומר ברוך דיין האמת
מנברך.
לשנים וממתין לאחרים עד הזן והיכן
וגמר סעודתו להיכן הוא חוזר לברך
❖
לאחר שיגמור סעודתו: חוזר לראש.
הטוב והמטיב אין דיין אמת לא אלא אימא
חוזר לאחר סעודתו רבנן אמרי
למקום שפסק והלכתא למקום שפסק
לתחלת הזן שהרי נתחייב בזימון
רבינו חננאל
אף הטוב והמטיב מר זוטרא איקלע לבי רב
מוסף תוספות
שבתחלה הוקבע בג': למקום שפסק.
ותימה דא"כ היכי הלכתא למקום
אשי איתרע ביה מלתא פתח ובריך הטוב
תנו רבנן מהו אומר בבית
א
לברכת הארץ כשאר יחיד: ה"ג אף
שפסק אחרי שאכל אחר כך פשיטא
א. בתוס' רי"ש כתב.
האבל אף הטוב והמטיב, ר'
והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק
ואע"ג דאר"פ לקמן שיש
עקיבה אומר דיין אמת
על גב דרבנן אתון פרסאי בצרכי
דיחזור אפילו להזן דהא הזן דאורייתא
שם שני מלכויות לבר
וקיימא לן כמר זוטרא
לוקח במשפט ושליט בעולמו לעשות בו
סעודה בקיאי מינייכו: בזמן שהן
ע"כ צריך לומר דקאי אהא דאמרינן
מדידיה וכו' מ"מ אינו
דאמר אל אמת דיין אמת
כרצונו כי כל דרכיו משפט שהכל שלו ואנחנו
מזכיר אלא שמותיו של
נותן בצדק ולוקח במשפט
שתי מטות. רגילין היו לאכול בהסבה
לעיל דהמברך אומר נברך שאכלנו
מקום האל אבינו מלכנו
(שופט) [שליט] בעולמו
עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבים להודות לו
משלו והמסובין עונים ברוך שאכלנו
על צדו השמאלית מוטה ורגליו לארץ
וכו'. ב. בתוס' רי"ש כתוב.
לעשות בו כרצונו והכל
האל החי הטוב והמטיב
ולברכו גודר פרצות בישראל הוא יגדור את
שלו ואנחנו עמו ועבדיו
איש איש על מטה אחת: בזמן שהן
משלו ובטובו חיינו להיכן הוא חוזר
וכו' לוקח במשפט ושליט
חייבין אנו להודות לו
שנים גדול מסב בראש. כלומר מסב
המברך לאחר שיענו המסובין חוזר
הפרצה הזאת בישראל לחיים להיכן הוא
ב
ולברכו. ואף על גב דקימא
במעשיו. ג. בתוס' רי"ש
תחלה על מטתו: ושני לו למעלה
כתב. לגדול לתרוצי
לראש שהמברך חוזר ואומר נברך
לן הילכתא כרב ששת
חוזר רב זביד משמיה דאביי אמר חוזר לראש
נפשיה למיתב כשמדבר
באיסורי וברכות איסורי
❖
הימנו. מטת השני לצד מראשותיו
שאכלנו משלו ובטובו חיינו ורבנן
ורבנן אמרי למקום שפסק והלכתא למקום
עם השני.
אינון [הלכתא כרב נחמן]
של גדול: ובזמן שהן שלשה גדול מסב
אמרי למקום שפסק שאומר ברוך
חדא דקאיי טעמיה כיתנאי.
שפסק: א"ל ריש גלותא לרב ששת אע"ג
ותוב מדקא אבעיא לן
באמצע שני לו למעלה הימנו שלישי
שאכלנו משלו וכן הלכתא והר"מ
להיכן [הוא] חוזר המברך
מוסף רש"י
דרבנן קשישי אתון פרסאי בצרכי סעודה
לו למטה הימנו.
מאייבר"א פירש דקאי אשלשה שאכלו
לצד מרגלותיו:
ברכת הזימון, ואמר רב זביד
בקיאי מינייכו בזמן שהן שתי מטות גדול
והטוב והמטיב.
חוזר לראש, פי' חוזר
א"ל. רב ששת לריש גלותא: וכי
ויצא אחד מהם לשוק קוראים לו
ומתחיל לברך שאכלנו
מסב בראש ושני לו למעלה הימנו ובזמן
בעי אשתעויי מתריץ תרוצי ויתיב.
ומזמנים עליו ולעיל נמי הכי פירושו
משלו ובטובו חיינו ברוך
אתה ה' אלהינו מלך העולם
שהם שלש גדול מסב באמצע שני לו למעלה
עד היכן מקום זימון שצריך להו לאותו
ואם רצה הגדול לדבר עם שני לו
הזן את כול'. ורבנן אמרי
אחד דקרו ליה ועני עד נברך ומכאן
צריך הוא לזקוף עצמו ממסיבתו לישב
הימנו שלישי לו למטה הימנו אמר ליה וכי
למקום שפסק, כלומר אינו
(פסחים קד:) כל
אומר נברך אלא ברוך
ואילך ילך לדרכו ואינם צריכים
זקוף דכל זמן שהוא מוטה אינו יכול
בעי אשתעויי בהדיה מתריץ תרוצי ויתיב
הנוטל ידיו באחרונה.
שאכלנו משלו וכו'.
האחרים עוד לצירופו והכא בעי
לדבר עמו לפי שהשני לו אחורי ראשו
הוא מזומן
ואסיקנה למקום שפסק,
ומשתעי בהדיה א"ל שאני פרסאי דמחוי ליה
לברכה. (לעיל
לאותו מן השוק להיכן הוא חוזר
של גדול הוא ופני הגדול מסובין לצד
שמע מינה דהילכתא כרב
במחוג מים ראשונים מהיכן מתחילין אמר
מג.) חזייה.
נחמן. פירוש במהוג מחוז
למקום שפסק דהיינו למר מהזן
אחר וטוב לו שישב שני לו למטה
דקא מרתת.
[מ]ורה באצבעותיו, כלומר
ליה מן הגדול ישב גדול וישמור ידיו עד
ואילך $ולמר מנברך והשתא ניחא דלא
הימנו וישמע דבריו כשהוא מוטה:
כל דבריהם ברמז הן. ריש
(שם) בר
שנוטלין כולן א"ל לאלתר מייתו תכא קמיה
(לקיש) [גלותא] היה נוהג
במחוג. מראים בידיהם ובאצבעותיהם
קשה מהזן שהרי לא י)ספר בינתיים:
פחתי. (שבת ג:
בצרכי הסעודה כדרך
מר
מים אחרונים מהיכן מתחילין אמר ליה מן
זוטרא איקלע לבי רב אשי
ברמיזה: מים ראשונים מהיכן
וכט.)
הפרסיים ודברים ברורים
(נזיר נט.) עיין בברכת
הם. מנהג פרסיים בזמן
איתרע ביה מילתא. וכוותיה
מתחילין. רב ששת קא"ל לריש גלותא
הקטן וגדול יתיב וידיו מזוהמות עד שנוטלין
מזונא קאמר לך.
שיש שם מכובדים שראויין
קיימא לן והכי מברכין בא"י אמ"ה
מהיכן מתחילין פרסיים מים
כולן א"ל לא מסלקי תכא מקמיה עד דנמטי
למטות, הגדול מיסב בימין
והשני לימינו וזה הוא
ראשונים: לאלתר מייתו תכא קמיה.
האל הטוב והמטיב ב אל אמת דיין
❖
מיא לגביה אמר רב ששת אנא מתניתא
(לעיל מג.)
למעלה הימנו, ואם הן
אמת שופט בצדק ולוקח במשפט
שלחן שלו מביאין מיד לפניו ואוכל.
שלשה מטות, הגדול יושב
ידענא דתניא כיצד סדר הסבה גבזמן שהן
ושליט במעשיו ואנחנו עבדיו ועמו
ולפני כל אחד ואחד היו מביאין שלחן
[באמצע שני לו למעלה
שתי מטות גדול מסב בראש ושני לו למטה
הימנו שלישי לו למטה
רב ניסים גאון
קטן: לא מסלקי תכא. מקמי גדול
ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו
הימנו].
הימנו בזמן שהן שלש מטות גדול מסב
עד דמשו כולהו ובעוד שהוא אוכל
גודר פרצות בישראל הוא יגדור פרצה
שאני פרסאי דבמחוג מחוו
והיו מכירין זה את
בראש שני לו למעלה הימנו שלישי לו למטה
האחרים נוטלין מים אחרונים: שני
זאת מעלינו ומעל האבל שבתוכנו
זה ברמיזותיו של זה ומבין
לו למטה הימנו.
שאם הוצרך גדול
לחיים ולשלום הרחמן הוא ימלוך
הימנו מים הראשונים מתחילין מן הגדול
כל אחד מהן מה שחבירו
ד
אומר ובפ"ק דמסכת חגיגה
לספר עמו לא יהא צריך לזקוף:
עלינו לעולם ועד וגו' ופירש בה"ג
ה מים אחרונים בזמן שהם ה' מתחילין מן
ר' יהושע בן חנניה
(דף ה)
ובזמן שהם ג' שני לו למעלה הימנו.
דאין לומר במשפט דקיימא לן בפ'
הוה קאי בי קיסר אחוי ליה
הגדול ובזמן שהם מאה מתחילין מן הקטן
ההוא מינא עמא
ואם בא לספר מספר עם השלישי לו
במה בהמה יוצאה דיש
עד שמגיעים אצל ה' וחוזרין ומתחילין מן
דאהדרינהו מאריה לאפיה
מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון
ואם בא לספר עם השני לו טוב הוא
מינייהו אחוי ליה איהו ידו
הגדול ולמקום שמים אחרונים חוזרין לשם
ומיהו בכך אין למחקו: בזמן שהן
ו
שיזקוף ואל ישפיל את השני לו לפני
נטויה עלינו אמרו ליה לר'
ברכה חוזרת מסייע ליה לרב דא"ר חייא בר
יהושע בן חנניה מאי אחוי
שתי מטות גדול מסב בראש שני
קטן ממנו שיהא הוא למטה וקטן ממנו
לך עמא דאהדרינהו מאריה
אשי אמר רב כל הנוטל ידיו באחרונה
לו למעלה הימנו. דהיינו כלפי ראשו
מתחילין מן הגדול.
למעלה הימנו:
לאפיה מיניה ומאי אחוית
ליה ידו נטויה עלינו אמרו
תחלה הוא מזומן לברכה רב ורבי חייא הוו
ולאלתר מעיילי תכא קמיה: ובזמן
שמסב על המטה דרך שמאל ולמטה
ליה לההוא מינא מאי
שהם מאה.
מקרי דרך מרגלותיו דהיינו מימינו
לאו דוקא דה"ה עשרה
יתבי בסעודתא קמיה דרבי אמר ליה רבי
אחוית ליה עמא דאהדרינהו
מאריה לאפיה מיניה ומאי
ובזה מדקדק רב ששת דאם כן בעי
ולכל יותר מה' שגנאי הוא שיסלקו
לרב קום משי ידך חזייה דקא מרתת אמר
אחוי לך לא ידענא אמרי
גדול לתרוצי כפשוטיה כשמדבר עם
השלחן מלפני הגדול כשיטול ידיו
גברא דלא ידע מאי מחוו
ג
ליה בר פחתי עיין בברכת מזונא קאמר לך
ליה במחוג יתיב [בגמ'
השני כיון שהשני למעלה הימנו ולקמן
וימתין שם יושב ובטל עד שיטלו כלם
ת"ר אין מכבדין לא
בדרכים ולא בגשרים
איתא יחוי] קמיה מלכא
ז
במתניתא גרס גדול מסב בראש השני
לפיכך כשהם יותר מחמשה מתחילין מן
וקטלוה:
ולא
הקטן היושב בסוף ואין מסלקין שלחן
למטה הימנו וזהו כלפי מרגלותיו
מלפני הגדול עד שיגיעו המים לחמשה שאצלו: וחוזרים ומתחילין מן
והוא מימינו ואז לא מתריץ ויתיב כי
בעי לאשתעויי בהדי שני:
אין מכבדין וכו'. וא"ת הא אמרינן בשבת בפ' במה בהמה
הגדול. ונוטלין שלחן מלפניו: למקום שמים אחרונים חוזרים.
לוי ורב הונא בר חייא הוו קא אזלי באורחא קדמה חמריה
כשמגיעים לחמשה אם נטל הגדול הוא מברך ואם צוה לאחר ליטול קודם
לו הוא מברך: הנוטל ידיו באחרונה תחלה. אותו שנוטל בתחלת החמשה
דרב הונא לחמרא דלוי בעי רב הונא לאפוקי מדעתיה דלוי כו' אלמא
אחרונים קורא תחלה באחרונה: אין מכבדין.
מכבדים בדרכים וי"ל כשיצאו לדרך כאחד מכבדין בדרכים אבל אם כל
לומר היה אתה
קודם: לא בדרכים. הולכי
דרכים לומר לגדול
הימנו לך לפני:
אחד ילך לדרכו ופגעו זה בזה ואירע להם דרך למקום אחד אין מכבדים:
אין
ולא