ו:
מאימתי פרק
ראשון ברכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
וכולהו כתיבי באדרעיה. כל הכתובים הללו כתובים בזרוע בבית
מילי. לשמח החתן בדברים: אחורי בית
הכנסת. כל פתחי בית
כב א
א) ב)
ג) ד)
אחד שאותן של יד אינן אלא בית אחד כדאמרינן במנחות
הכנסת היו במזרח והכי תניא בתוספתא דמגילה מעין
וכל הפרשיות כתובות בו: משאיל בו. מה טיבו של פלוני למה לא בא:
מקדש ומשכן פניהם למערב ואחוריהם למזרח. והמתפלל אחורי בית
ה)
ירא את (ה) ה'. שהיה רגיל לבא אליו:
אשר הלך חשכים ואין נוגה לו.
הכנסת ואינו מחזיר פניו לבית הכנסת נראה ככופר במי שהצבור
כג ב ג
ו)
אשר עתה הלך למקום חשך (ו) אשר
מתפללין לפניו והא דרב הונא מוקי
ז)
ימנע עצמו מלהשכים לפתחי: ואין
לה לאביי בדלא מהדר אפיה לבי
וכולהו כתיבי באדרעיה: אמר רבין בר רב
(ז)
ח)
עונה. שיעור שיוכלו לענות דבר
כנישתא: חלף ההוא טייעא. סוחר
אדא אמר רבי יצחק כל הרגיל לבא לבית
ט) י)
קדושה: אלהי אברהם. שקבע מקום
ערבי: כדו בר. כדו שתי בר רשות
מ)
הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל בו
ד
לתפלתו: בעזרו. כדרך שהיה עוזר
כי האי דאמרינן בסוכה הא
שנאמר 1 מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו
לאברהם: אל יפסיע פסיעה גסה.
דעיילי בבר: כרום זלות. סיפיה
כ) ל)
אשר הלך חשכים ואין נוגה לו אם לדבר
כד ה
(א)
דקרא דלעיל: דברים שעומדים
לפי שמראה בעצמו שעכוב בית
מ)
מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך
❖
הכנסת דומה עליו כמשוי: נרדפה.
ברומו של עולם. כגון תפלה שעולה
אין נוגה לו יבטח בשם ה' מאי טעמא משום
ו
למעלה: כיון שנצטרך אדם לבריות.
לשון מרוצה משמע שהרודף רץ:
לפרקא. לשמוע הדרשה: מחליין
הוא זל בעיניהם: לראשנו. להיות
דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח: אמר
כה ז
הגהות הב"ח
רבנן שבתא. דאמר מר
נושה בנו דמתרגמינן כנושה
ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא
(א) גמ' ואם
כרשיא: עובר בחמשה קולות. מזלזל
אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת
מצא בה עשרה $מיד הוא כועס שנא' מדוע
(ב) שם ונדעה
2
❖
כו ח
שנאמר אם תשיב משבת רגלך: אגרא
בחמשה קולות שבירך בהן הקב"ה
(ג) שם
כ)
באתי ואין איש קראתי ואין עונה. א"ר חלבו
מחללין (ד) שם
דפרקא. עיקר קבול שכר הבריות
את ישראל: אותן קולות דקודם מתן
כי הוא ישאג
אמר רב הונא א כל הקובע מקום לתפלתו
תורה הוו. הנך קולות בתראי היינו
הרצים לשמוע דרשה מפי חכם היא
ויחרדו בנים מים
תורה אור השלם
אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי
(ה) רש"י
הנך דאיירי בהו לעיל וקאמר דנראין
שכר המרוצה שהרי רובם אינם
1. מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ שֹׁמֵעַ
עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו
מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה
היו ואע"פ שהקול אינו נראה זה נראה:
(ו) ד"ה
בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ
ומנע
ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב
מביאים תודה בית ה'. כי אשיב את
מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר
חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח
לביהכ"נ (ז) ד"ה
בְּשֵׁם יְיָ וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו:
שבות וגו'. סיפיה דקרא דחמשה קולות
למוד: אגרא דכלה. שבת שלפני הרגל
וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד
אביי
3
ישעיהו נ י
❖
2. מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ
דלעיל הוא: בשביל זה. שיברא זה:
שהכל נאספין לשמוע הלכות הרגל:
שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד
4
קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר
אגרא דשמעתא סברא. שהוא יגע
לצוות. שלוו"ץ בלע"ז: גזלת העני.
פינחס ויפלל: אמר רבי חלבו אמר רב הונא
קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם אֵין
והלא אף גזלת העשיר גזלה היא
וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר:
גליון הש"ס
בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי
היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה
ב
אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת
אגרא דתעניתא צדקתא. שנותנין צדקה
אלא גזלת העני שאין לו כלום לגזול
גמ' מיד הוא כועס כו'.
מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין
אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל
לערב לפרנסת העניים ל) שהתענו
ממנו אלא שלא להשיב על שלומו:
מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא:
מצוה למרהט שנא' (ב) נרדפה לדעת את ה'
ישעיהו נ ב
ונענע
היום: דלויי. להרים קול בלשון
5
שם כל
3. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר
אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא אמינא
נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים:
הנהנה מסעודת חתן כו'.
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם
❖
אֶת פְּנֵי יְיָ: בראשית יט כז
קא מחליין (ג) רבנן שבתא כיון דשמענא להא דרבי תנחום א"ר יהושע בן לוי
4. וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל
לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת שנא' אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' אנא נמי רהיטנא: אמר
ג
[א]
(ד)
6
וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:
תהלים קו ל
הגהות הגר"א
ר' זירא אגרא דפרקא רהטא אמר אביי אגרא דכלה דוחקא אמר רבא אגרא דשמעתא סברא אמר רב פפא
5. וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת
[א] גמ' לדבר הלכה.
אגרא דבי טמיא שתיקותא אמר מר זוטרא דאגרא דתעניתא צדקתא אמר רב ששת האגרא דהספדא דלויי אמר
אֶת יְיָ כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ
❖
וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ
רב אשי אגרא דבי הלולי מילי: אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב
ו
ז
הושע ו ג
7
יוֹרֶה אָרֶץ:
6. אַחֲרֵי יְיָ יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה
רשעים יתהלכון אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן
לעזי רש"י
יִשְׁאָג כִּי הוּא יִשְׁאַג וְיֶחֶרְדוּ
בה ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא חלף אליהו חזייה אידמי ליה
הושע יא י
בָנִים מִיָּם:
7. סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן
שלוו"ץ [שול"ץ].
❖
כטייעא א"ל כדו בר קיימת קמי מרך שלף ספסרא וקטליה א"ל ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב
חבורת אנשים.
כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם:
תהלים יב ט
ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי 7 כרום זלות לבני אדם אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם
8. הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ
מזלזלין בהן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנאמר כרום
מוסף רש"י
בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ
תהלים סו יב
לָרְוָיָה:
זלות לבני אדם מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו וכיון שחמה זורחת
9. וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה
יבטח בשם ה'.
וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר
מתהפך לכמה גוונין ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו כאילו נדון בשני דינים אש ומים שנאמר 8 הרכבת אנוש
יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק
לראשנו באנו באש ובמים: ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו
(רש"י כת"י) שלא
ח
וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה
יאמרו מעשה כשפים
אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי
לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני ענני
9
הם.
עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת
❖
(לקמן ט:)
שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם ר' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית שנאמר 01 תכון
כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: עֲנֵנִי יְיָ
עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי
תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב רב נחמן בר יצחק אמר אף תפלת שחרית שנאמר ה' בקר תשמע
11
אַתָּה יְיָ הָאֱלֹהִים וְאַתָּה
רבינו חננאל
הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית:
קולי בקר אערך לך ואצפה: וא"ר חלבו אמר רב הונא $ כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה
מלכים א יח לו-לז
01. תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת
במשה רבינו שראה קשר
קולות שנאמר 21 קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות ואם משמחו מה
של תפילין וש' של תפילין,
לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת
שכרו אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר
עליה אמר ר' יצחק רמז
תהלים קמא ב
31
עָרֶב:
11. יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי
לזה הדבר מן הכתוב מנין,
ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר וגו' 41 ויהי קול השופר וגו' והאלהים יעננו בקול. איני
ואו' נשבע ה' בימינו.
בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה:
והא כתיב 51 וכל העם רואים את הקולת אותן קולות דקודם מתן תורה הוו רבי אבהו אמר כאילו הקריב
וכענין הזה חזיון הנבואה,
תהלים ה ד
21. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה
הנביא יושב ער ורואה בלבו
תודה שנאמר מביאים תודה בית ה' רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר
21
חזון הנבואה כמו ראיית
קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל
הישן חלום, ומקרא מלא
אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְיָ צְבָאוֹת
21 כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה': וא"ר חלבו אמר רב הונא כל אדם שיש בו יראת
כתיב אם יהיה נביאיכם
כִּי טוֹב יְיָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
שמים דבריו נשמעין שנאמר 61 סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' מאי כי זה כל האדם
ה' במראה אליו אתודע
מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ כִּי
בחלום אדבר בו. פי'
אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ
א"ר אלעזר אמר הקב"ה כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד
בתמיהה, וכי במראה עין
כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְיָ:
אליו אתודע כאלו בחלום,
ירמיהו לג יא
כל העולם כולו ר' שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא
31. וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
כן אני מתראה לו ומדבר
אלא לצוות לזה: וא"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר
עמו. ועל אותן התפילין
בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת
שנראו למשה מתוך הכבוד,
וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר
בקש שלום ורדפהו ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם:
71
81
חקרו רבותינו ז"ל מה היה
וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד
א"ר
כתוב בהן, ומפרשי ומי
כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:
כעמך ישראל ומי גוי גדול,
שמות יט טז
41. וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל: שמות יט יט 51. וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת
ואלו הדברים והענינים קבלה (הלכה) למשה רבינו מסיני היו בידם ומקבלה פירשום שאי איפשר לדברים הללו להתפרש מן
הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: שמות כ יד 61. סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא הדעת כלל. אגרא דפרקא ריהטא. פי', כדי שישמע מתחילה. אגרא דכלה דוחקא. [פי'], שכר ישיבת החבורה דוחקא. אגרא
וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: קהלת יב יג 71. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ: תהלים לד טו 81. יְיָ בְּמִשְׁפָּט דבי טעמא שתיקותא. [פי'] שכר האבל שתיקותא ולקבל באהבה. אגרא דהספדא דלויי. שמגביה קולו בהספד שנאמר וישא
קולו ויבך. אמר ר' חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר
יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם: ישעיהו ג יד
ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו. אמר רב נחמן בר יצחק אף בתפלה של שחרית שנאמר ה' בוקר תשמע קולי. ר' יוחנן אומר
אף בתפלה של ערבית שנאמר תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב. הילכך צריך להיות רגיל בכולם.