מז:
שלשה
שאכלו
פרק שביעי ברכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אמר
רב הונא
הלכה כאחרים. והאידנא אין אנו מדקדקים
מכל מעשרותיכם.
בפרשת לוים כתיב ואל
הלוים תדבר וכתיב
מד א
א)
ורגילים אנו לזמן בע"ה כדאמרינן בחגיגה
בהאי קרא את כל
תרומת ה' כל צד תרומה
שבו חייבים להפריש
מה ב
ממנו: האי אידגן.
כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מע"ה כמאן כרבי יוסי כדי שלא
משעה שנתמרח בכרי נעשה דגן וכיון דאיקרי
יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו צ): מצוה דרבים שאניא.
ב)
דגן חלה עליו רשות כהן תחלה דכתיב ראשית דגנך תתן לו ס) אבל
מו ג
מכאן קשה לה"ג דפירש דמי שמת
בשבלים לא אידגן ולא חלה עליו
מז ד
ג)
ד)
רשות כהן: מעשר שני והקדש.
לו מת בי"ט האחרון דאבילות נוהג
מכל מעשרותיכם תרימו ומה ראית האי
1
ה)
ולא אתי י"ט האחרון דרבנן ודחי
אם הבעלים פודין אותו מוסיפין
אידגן והאי לא אידגן: מעשר שני והקדש
ו)
חומש: לא קבע. אין לו קביעות
מח ה ו
אבילות דאורייתא דכתיב
ז)
שנפדו: פשיטא הב"ע כגון שנתן את הקרן
א
ח)
לפי שהולך ובא: והכא בע"ה דרבנן.
ואחריתה כיום מר דהכא חזינן
ט)
ולא נתן את החומש והא קמ"ל דאין חומש
דאתיא תפלה דרבנן ודחיא קרא
ברייתא דקתני אין מזמנין על ע"ה
י)
מעכב: השמש שאכל כזית: פשיטא מהו
מט ז
כ)
בע"ה דרבנן: דפליגי עליה דר"מ.
דלעולם בהם תעבודו וכן משמע
ל) מ)
דתימא שמש לא קבע קמ"ל: והכותי מזמנין
נמי בריש כתובות גבי חתן
וקאמרי כשאינו מעשר פירותיו. הלכך
נ)
ס) ע)
עליו: אמאי לא יהא אלא עם הארץ ותניא
נוהג ז' ימי המשתה ואח"כ נוהג ז'
כותי מזמנין עליו דעשורי מעשר:
❖
פ) צ)
❖
איזהו ע"ה. שדברו חכמים בכל
אין מזמנין על ע"ה אביי אמר בכותי חבר
ימי אבילות ומדשבעת ימי המשתה
ב
מקום: שלא שמש ת"ח. הוא הגמרא
מבטלין אבלות דאורייתא כל שכן
רבא אמר אפילו תימא בכותי ע"ה והכא
תורה אור השלם
יום טוב שני:
התלויה בסברא שהיו נותנים לדברי
בע"ה דרבנן דפליגי עליה דר' מאיר עסקינן
הגהות הב"ח
קטן פורח מזמנין עליו. פרש"י
משנה טעם והיו מתאספים יחד
1. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם
דתניא איזהו ע"ה כל שאינו אוכל חוליו
(א) גמ'
תְּרוּמַת יְיָ מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם
שהביא שתי שערות ועדיין
ועוסקים בכך והיא דוגמת הגמרא
בטהרה דברי ר"מ וחכמים אומרים כל
אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי
שסדרו האמוראים: לא אזמין עליה.
לא הגיע לי"ג שנה ויום אחד ולא
יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת
שאינו מעשר פירותיו כראוי והני כותאי
תְּרוּמַת יְיָ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
רמי בר חמא לא רצה לצרפו לשלשה
נהירא דא"כ אמאי אמר בסמוך
מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת
עשורי מעשרי כדחזי דבמאי דכתיב
לזמון: דמשמע. משמש: ורמי בר
לאתויי קטן פורח היינו שהביא שתי
כָּל תְּרוּמַת יְיָ מִכָּל חֶלְבּוֹ
באורייתא מזהר זהירי דאמר מר כל מצוה
חמא הוא דלא דק. לא בדק לשאול
שערות דקתני בברייתא בהדיא ע"כ
אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ:
במדבר יח כח-כט
מדת רב מנשיא: שלא נטלה תרומתו.
פר"ח קטן פורח בתוך י"ג שנה
שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה
2. וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ
קס"ד תרומת מעשר קאמר: פשיטא.
ועדיין לא הביא שתי שערות ידועות
הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל
יותר מישראל ת"ר איזהו ע"ה כל שאינו
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
דאין מזמנין דהיינו טבל: שהקדימו
שאינן גדולות כדי לכוף ראשן
קורא ק"ש ערבית ושחרית דברי ר' אליעזר
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: דברים יד כה
בכרי. לאחר שנתמרח והוקבע
לעיקרן שכן הוא שיעורם ולהכי
3. וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת
רבי יהושע אומר כל שאינו מניח תפילין
הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף
לתרומה מן התורה קדם לוי את
קרי ליה פורח שפרחו וצמחו בו
חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו
בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית בבגדו
הכהן ונטל מעשר ראשון תחלה ואחד
שערות אבל אינן גדולות כל השיעור
ויקרא כז יט
וְקָם לוֹ:
ר' נתן אומר כל שאין מזוזה על פתחו ר'
4. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם
מחמשים שבו היה ראוי לתרומה
והשתא ה"פ אמרת הביא דמשמע
לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת
נתן בר יוסף אומר כל שיש לו בנים
גדולה לכהן ושלא ניטלה תרומתו
הביא דוקא והדר קתני אין מדקדקין
אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ
ואינו מגדלם לת"ת אחרים אומרים אפי'
דקתני לאו תרומת מעשר קאמר אלא
בקטן דמשמע אפילו לא הביא אלא
וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ
בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ
❖
תרומה גדולה: מהו דתימא כדאמר
ש"מ לאתויי קטן פורח ואתי סיפא
קרא ושנה ולא שמש ת"ח הרי זה ע"ה א"ר
ויקרא כה מו
בְּפָרֶךְ:
ליה רב פפא לאביי. לעיל ע) אי הכי
לגלויי רישא דמה שהוא אומר ברישא
הונא הלכה כאחרים רמי בר חמא לא אזמין
אפילו הקדימו בכרי נמי קמ"ל:
הביא שתי שערות היינו פורחות
עליה דרב מנשיא בר תחליפא דתני ספרא
מוסף תוספות
אסימון. כסף שלא נקבע בו צורה
שאינן שערות ממש וכדפירש שנכנס
וספרי והלכתא כי נח נפשיה דרמי בר חמא
א. (בתוס' רי"ש הקדים
וקורין לו פלזו"ן בלע"ז: עד שימול
בתוך י"ג שנה וא"ת והא אמרינן
הקדמה), ואפי' היא
אמר רבא לא נח נפשיה דרמי בר חמא אלא
ויטבול. ביבמות נפקא לן
לעיל קטן המוטל בעריסה עושין
מילתא דרבנן כגון לשמוע
קדושה וברכו שלא מצינו
דלא אזמין ארב מנשיא בר תחליפא והתניא
מויקח משה את הדם ויזרוק על העםפ)
אותו סניף וי"ל דהתם איירי
לו עיקר מן התורה אפ"ה
אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש
ואין הזאה בלא טבילה: סניף. חבור
בעשרה והכא מיירי בשלשה או
דחי ליה לעשה דיחיד דלא
משמע דמיירי כגון פ' זכור
לזימון עשרה וכי אמר רב אסי נמי
שמא פליגי אהדדי:
ת"ח הרי זה ע"ה שאני רב מנשיא בר
לקרות בתורה שהיא מן
ולית
לעשרה קאמר: מצוה דרבים. להוציא
תחליפא דמשמע להו לרבנן ורמי בר חמא
התורה וכו' ומכאן תשובה
❖
לבה"ג.
רבים ידי חובתם בקדושה: תשעה
הוא דלא דק אבתריה ל"א
דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו
נראין כעשרה. מפרש ואזיל לה:
כצורבא מרבנן דמי: אכל טבל ומעשר וכו': טבל פשיטא לא צריכא
אמרי לה כי מכנפי. הוו נראים כעשרה
מוסף רש"י
בטבל טבול מדרבנן ה"ד בעציץ שאינו נקוב: מעשר ראשון כו': פשיטא לא
שאין אדם מבחין בהן כל כך מתוך
מכל מעשרותיכם תרימו.
צריכא כגון שהקדימו בכרי מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי קמ"ל
שהן יחד: ואמרי לה כי מבדרי. נראין
(ערובין
לא: פסחים לה:)
כדשני ליה: מעשר שני וכו': פשיטא לא צריכא שנפדו ולא נפדו כהלכתן
טפי מרובין: שני תלמידי חכמים
המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין.
מעשר שני כגון שפדאו על גבי אסימון ורחמנא אמר וצרת הכסף בידך
2
❖
להיות שלשה: קטן פורח. שהביא
כסף שיש (לו) עליו צורה הקדש שחללו על גבי קרקע ולא פדאו בכסף
סימנים ולא בא לכלל שניו:
ורחמנא אמר 3 ונתן הכסף וקם לו: והשמש שאכל פחות מכזית: פשיטא
לאתויי
גליון הש"ס
איידי דתנא רישא כזית תנא סיפא פחות מכזית: והנכרי אין מזמנין עליו:
(במדבר יח כט) ומה
גמ' תשעה וארון.
ראית.
פשיטא הכא במאי עסקינן בגר שמל ולא טבל דאמר רבי זירא א"ר יוחנן לעולם אינו גר עד שימול
ג
ד
❖
(ערובין
ויטבול וכמה דלא טבל נכרי הוא: נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן: אמר רבי יוסי קטן המוטל
ופסחים וביצה שם)
בעריסה מזמנין עליו והא תנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי
(ביצה שם) האי.
אידגן.
לעזי רש"י
דאמר ריב"ל אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה
ואמר ריב"ל תשעה ועבד מצטרפין מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה
פלזו"ן [פלדו"ן]. חתיכת
מתכת לפני שהוטבעה בה
❖
ושחרר עבדו והשלימו לעשרה שחרר אין לא שחרר לא תרי אצטריכו שחרר חד ונפיק בחד והיכי עביד
צורת מטבע.
(שבת קכז:
הכי והאמר רב יהודה ה כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר 4 לעולם בהם תעבודו ו לדבר מצוה
וכעי"ז ערובין ופסחים וביצה
שאני מצוה הבאה בעבירה היא מצוה דרבים שאני (א) ואמר ריב"ל לעולם ישכים אדם לבית הכנסת
שם) והאי לא אידגן.
רבינו חננאל
ז
כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים שאפילו מאה באים אחריו קבל עליו שכר כולם שכר
(ערובין
ואסיקנה עליך אמר קרא
ופסחים שם) איזהו עם
מכל מתנותיכם תרימו, מה
כולם סלקא דעתך אלא אימא נותנין לו שכר כנגד כולם אמר רב הונא $ תשעה וארון מצטרפין א"ל
הארץ.
ראית לרבות כשהקדימו
רב נחמן וארון גברא הוא אלא
אמר רב הונא תשעה נראין כעשרה מצטרפין אמרי לה כי מכנפי
בכרי שחייב, ולפטור
(סוטה כה.) כל שאינו
כשהקדימו
בשבלין,
ואמרי לה כי מבדרי אמר רבי אמי שנים ושבת מצטרפין אמר ליה רב נחמן ושבת גברא הוא
קורא ק"ש.
ומשנינן בכרי אידגן
ונתחייב, בשיבלים לא
אלא אמר רבי אמי שני תלמידי
חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין מחוי רב חסדא כגון
אידגן. [מעשר שני והקדש
אנא ורב ששת מחוי רב ששת כגון אנא ורב חסדא א"ר יוחנן קטן פורח מזמנין עליו תנ"ה קטן
(שם) ספרא.
שנפדו]. וכן ישראל שאכל
והלכתא. (דפו"י)
מעשר שני והקדש שנפדו
שהביא שתי שערות מזמנין עליו ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן הא
בטבול מדרבנן.
בנתינת הקרן, אע"פ שלא
גופא קשיא אמרת הביא שתי שערות אין לא הביא
לא והדר תני אין מדקדקין בקטן לאתויי מאי לאו
נתן את החומש, מברך
ומזמן. השמש שאכל כזית.
לאתויי
השמש שאוכל כשהוא
(פסחים שם) מעשר ראשון כו' פשיטא. (עירובין לא: פסחים לה:) הולך ובא בצרכי הסעודה קבע זמון. וקימ' [לן] דהאי דאכל כשהי' הולך ובא אין צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה, אבל ביין
ונתן כסף וקם לו. (ערובין ופסחים שם) שני תלמידי חכמים כו'
צריך לברך על כל כוס וכוס וכנמלך דאמי. אבל מי שאכל טבל אפילו מדרבנן וכגון עציץ שאינו נקוב, ומעשר ראשון שהקדימו
מצטרפין. (דפו"י)
בכרי ולא ניטלה ממנו תרומתן ומעשר שני, והקדש שלא נפדו כהילכתן, והשמש שאכל פחות מכזית, וגר שמל ולא טבל, הני
כולהו אין מזמנין עליהן. אחרים אומרים אפי' קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. וסוגיין כאחרים. רמי
בר חמא לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא וכו'. והאידנא לא רגילי רבנן בהכי ומזמנין אפילו על עם הארץ. [דתני ספרא וספרי. פי' ספרא נקרא תורת כהנים שהוא ספר ויקרא לבדו, ספרי הוא וישלחו שהן שני חומשין]. דאמר ריב"ל וכו' אבל עושין
אותו סניף לעשרה. ונדחו דבריו. אמר ר' יוחנן קטן פורח מזמנין עליו. פירוש, זה שנראה עליו צמח שיער נקרא פורח. וזהו שאמר רב נחמן מי שהוא נכנס בכלל שנת י"ג ולא הביא שתי שערות ידועות [שאינן גדולות כדי לכוף ראשון לעיקרן שכן הוא שיעורם]
שהוא חשוב כקטן אע"פ שהוא גדול, אם יודע למי מברכין והוא בן י"ג שנה מזמנין עליו, פחות מזה לא, והא דשבחו לאביי דנפיק לבוא ואחוי כלפי שמיא, לאו דוקא לאזמוני עליו, אלא שבחוהו שיש לו בינה והוא קטן.