מח:
שלשה
שאכלו
פרק שביעי ברכות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ובשבת מתחיל בנחמה. כלומר אינו צריך לא לסיים ולא להתחיל
קטן שהגיע לחינוך לא
מיקרי מחויב דרבנן דאביו חייב לחנכו
אבל
נג א ב
א)
ב)
עליו אין שום חיוב וקשה לפירושו מכל מקום כיון שאינו מן התורה
בשל שבת אלא מתחיל ומסיים בנחמה. בנין ירושלים קרי נחמה כל
ג)
היכי דמתחיל בין רחם בין נחמנו: בברכה שתקנו חכמים. בהטוב
אינו מוציא אחרים שמחויבים ועוד דוחק לומר בקטן שהגיע לחינוך
נד ג
והמטיב: איכא בינייהו דיעבד. לרבנן בתראי מהדרינן ליה:
קרי אינו מחויב מדרבנן דאם אינו מחויב אפילו מדרבנן אם כן אינו
בדתנא קמא גרסינן אשר נתן לך זו
פוטר את אביו ובה"ג פירש דאחד
ד) ה)
נה ד ה
הטוב והמטיב. ולא גרסינן ביבנה
שאכל כזית אינו יכול להוציא אחרים
טבל עמהם אלא בציר
ולא אכל עמהם אלא
ו) ז)
תקנוה אלא בדרבי (ג): כשהוא שבע.
שאכלו כדי שביעה דלא אתי דרבנן
גרוגרת אחת מצטרף ולהוציא את הרבים
ח)
❖
❖
ופוטר דאורייתא אבל כשלא אכלו
מצוה לברך ולהודות על שבעו:
ידי חובתם אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן
כשהוא רעב. והוא בא להפיק את
גם האחרים רק כזית פוטר אותם
אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא הלכתא
ולא היא דהא סמכינן אעובדא דינאי
רעבו ע"י ברייתו של הקב"ה לא כל
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
אכל עלה ירק ושתה כוס של יין מצטרף
וחבריו והם אכלו כדי שביעה ואפילו
שכן שזה צריך לברך להקב"ה יותר:
(א) גמ' בשעה
1. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ
להוציא אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן
אינו צריך. לק"ו זה (ד). ולא גרסי'
הכי קא חזינן דקא פטר להו שמעון
(ב) שם
אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ
אשר (ג) רש"י
אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת
בן שטח אלא נראה לחלק דקטן שאינו
בדרבי אשר נתן לך זה הטוב והמטיב:
הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
א
דברים ח י
אלא וברך את לחמך. ברך על לחמך:
הזן בשעה שירד להם מן $ יהושע תקן להם
בר חיוב כלל דאורייתא אפילו אכל
2. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת
ולא גרסינן בדרבי אשר
נתן לך זה הטוב והמטיב
כי הוא יברך הזבח ואחרי כן יאכלו
כדי שביעה הלכך אינו מחויב בדבר
הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר
ברכת הארץ (א) כיון שנכנסו לארץ דוד ושלמה
(ד) ד"ה
הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה
הקרואים. למדך שטעון לברך לפני
קרינן ביה ולכך לא מפיק ליה אי אכל
תקנו בונה ירושלים דוד תקן על ישראל
דברים ג כה
וְהַלְּבָנֹן:
שיעורא דאורייתא אבל גדול שהוא בר
אכילה. על הזבח הוא אומר ברוך אשר
(ה) ד"ה
3. גַּדְּלוּ לַיְיָ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה
עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תקן על
שְׁמוֹ יַחְדָּו: תהלים לד ד
חיובא מן התורה כי אכיל כדי שביעה
קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח
ח)
4. וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם
הבית הגדול
והקדוש הטוב והמטיב ביבנה
מחויב בדבר קרינן ביה אפילו לא
והיכן צונו והבשר תאכל :
וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת
תקנוה כנגד הרוגי ביתר דאמר רב מתנא
מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה
וכל כך למה. היו מאריכות בדבריהן:
אכל כלל כדאמרי' בראש השנה
שמות כג כה
מִקִּרְבֶּךָ:
אותו היום
שניתנו הרוגי ביתר לקבורה
שאין מלכות נוגעת בחברתה. לפי
כל הברכות אף על פי שיצא
5. כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן
תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא
מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין
ששמואל היה מנהיג את ישראל ושאול
תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה
❖
הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא
והיינו טעמא דכל ישראל ערבין זה
היה נוטל את השררה משדבר שמואל
הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה: תנו רבנן
א
יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא
בזה והוא הדין בברכת המזון אף ע"פ
אליו ואורך דברים עכב לפי שעה:
יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ
סדר ברכת המזון כך היא ברכה ראשונה
ב
גליון הש"ס
הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ
בין מדה טובה. התורה מדה טובה
שיצא מוציא כדפרישית וכזית דגן אינו
ברכת הזן שניה ברכת הארץ שלישית בונה
כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ:
גמ' יהושע תקן.
היא: ומלכות בית דוד בבונה
צריך אלא שיוכל לומר שאכלנו משלו:
שמואל א ט יג
❖
ירושלים רביעית הטוב והמטיב ובשבת
מתחיל
ג
6. וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל
בנחמה. פי' הקונטרס
ירושלים. שעל ידו נתקדשה ירושלים:
בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי
מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת
צריך שיזכור בה ברית. בברכת הארץ
לאו דוק' מתחיל בנחמה
יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ
היום באמצע רבי אליעזר אומר רצה לאומרה
הגהות הגר"א
וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם:
ומסיים אלא כלומר דאין צריך להזכיר
שע"י ברית נתנה לאברהם בפרשת
שמואל א ט ב
בנחמה אומרה בברכת הארץ אומרה בברכה
מילה ונתתי לך ולזרעך
של שבת לא בפתיחה ולא בנחמה
[א] גמ'
7. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה
אחריך את ארץ מגריך: צריך שיזכור
שתקנו חכמים ביבנה אומרה וחכמים אומרים
אלא באמצע אבל מתחיל ומסיים
אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם
[ב] שם
וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן
בה תורה. שאף בזכות התורה
בנחמת ירושלים כמו בחול שאומר
אינו אומרה אלא בנחמה בלבד חכמים היינו
וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר
והמצות ירשו את הארץ שנאמר למען
רחם וחותם בבונה ירושלים ויש
כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם:
תנא קמא איכא בינייהו דיעבד: תנו רבנן
[ג] שם
שמות כד יב
❖
תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את
שמתחילין בנחמנו וחותמים בנחמת
8. כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם
מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר 1 ואכלת
הארץ : צריך שיקדים
ציון עירך ובבנין ירושלים ונותנים
תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:
❖
ושבעת וברכת זו ברכת הזן את ה' אלהיך
משלי ד ב
[א]
ברית לתורה. כגון על בריתך
טעם לדבריהם דרחם הוי לשון
מוסף תוספות
זו ברכת הזמון על הארץ זו ברכת הארץ
שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו
תחנה ואין אומרים תחנונים בשבת
א. בתוס' רי"ש הוסיף.
הטובה זו בונה ירושלים וכן הוא אומר 2ההר
רבינו חננאל
ועל חיים שחוננתנו: תורה נתנה
אבל נחם אינו לשון תחנונים אלא
אבל ברכת הלחם וברכת
הטוב הזה והלבנון אשר נתן לך זו הטוב
בשלש בריתות. בשלשה מקומות
כמו והנחם על הרעה לעמך
[אמר רב חנא בר יהודה
היין הן מטעם שרוצים
משמיה דרבא הלכתא אכל
ליהנות ואסור ליהנות מן
ולא נהירא דהכל משמע לשון
נתנה התורה לישראל (ה) בסיני באהל
והמטיב אין לי אלא לאחריו לפניו מנין אמרת
ירק ושתה כוס של יין
העוה"ז בלא ברכה ולכך
תחנונים ואין להקפיד אפילו אי הוי
מועד ובהר גרזים ובערבות מואב
קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב
מצטרף, להוציא אינו
לא יצא אא"כ צריך לה
מוציא עד] שיאכל כזית
המברך. ב. בתוס' רי"ש
לשון בקשה כדאמר בירושלמי דשבת
ובכל אחד נכרתה ברית כדתניא
לא כל שכן רבי אומר [אינו צריך] ואכלת
[ב]
הוסיף. וכ"ש רחם שאינו
דגן ודלא כר' שמעון בן
במסכת סוטה ארור בכלל
בפרק אלו קשרים מהו לומר רוענו
שטח. ואם עלו והסבו
כ"כ לשון תפלה יותר
ושבעת וברכת [ג] זו ברכת הזן אבל ברכת
❖
וארור בפרט וכו' וכן באהל מועד
זוננו פרנסנו בשבת א"ל טופס ברכות
מנחם.
אפילו לא אכל עמהן אלא
הזמון מגדלו לה' אתי נפקא על הארץ זו
בציר, (ולא שתה עמהן אלא
3
כך הוא ב ומנהג שטות הוא המשנה
שנא' אלה דברי הברית
בציר) ולא שתה עמהם אלא
ברכה של חול: ברית ותורה.
ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלים וכן
אשר צוה ה' את משה לכרות את בני
כוס יין מצטרף. ודוקא
מוסף רש"י
לעשרה לומר לאלהים, אבל
הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון הטוב
אין צריך להזכיר ברית ותורה וחיים
ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר
הרוגי ביתר.
להוציא את הרבים עד
ומזון דדי להזכיר על בריתך שחתמת
כרת אתם בחורב וכתיב
והמטיב ביבנה תקנוה אין לי אלא לאחריו
שיאכל כזית דגן וכך הלכה.
(תענית לא. עי' גיטין
נז.) תקנו ביבנה הטוב
אמר רב נחמן משה תיקן
ושמרתם את דברי הברית וגו':
בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו וכו'
לפניו מנין תלמוד לומר אשר נתן לך משנתן
והמטיב.
להם לישראל ברכת הזן
מילה
דהיינו ברית ותורה והגמרא לסימנא
בשעה שאכלו המן. יהושע
לך רבי יצחק אומר אינו צריך הרי הוא אומר
תיקן (בונה ירושלים) ברכת
בעלמא נקטיה:
וברך את לחמך ואת מימיך אל תקרי ובירך אלא וברך ואימתי קרוי
הארץ בעת שנכנסו לארץ.
4
מאן
דויד ושלמה תיקן בונה
לחם קודם שיאכלנו ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר כבאכם העיר
5
ירושלים, דויד תיקן על
(רשב"ם ב"ב קכא:)
כן תמצאון אותו בטרם יעלה
הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אחרי כן
ישראל עמך ועל ירושלים
ובשבת מתחיל בנחמה
עירך, הוסיף שלמה על
יאכלו הקרואים וכל כך למה לפי שהנשים דברניות הן ושמואל אמר כדי להסתכל ביפיו של שאול
ומסיים בנחמה.
הבית הגדול והקדוש. הטוב
והמטיב ביבנה תקנוה, כנגד
דכתיב 6 משכמו ומעלה גבוה מכל העם ורבי יוחנן אמר לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא
(כת"י)
הרוגי בית תר הטוב שלא
נימא ואין לי אלא ברכת המזון ברכת התורה מנין אמר ר' ישמעאל ק"ו על חיי שעה מברך על חיי עוה"ב
איכא בינייהו דיעבד.
הסריחו והמטיב שניתנו
לקבורה. תנו רבנן סדר
לא כ"ש רבי חייא בר נחמני תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל אינו צריך הרי הוא אומר
ברכת המזון ראשונה ברכת
הזן שנייה ברכת הארץ
1על הארץ הטובה אשר נתן לך ולהלן הוא אומר 7 ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה וגו' ר"מ אומר
(כת"י)
שלישית בונה ירושלים.
מנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה ת"ל אשר נתן לך ה' אלהיך (ב) דיינך בכל דין שדנך בין
ואכלת ושבעת וברכת זו
בשבת מתחיל בונה
ברכת הזן.
ירושלים בנחמה ואומר
מדה טובה ובין מדה פורענות רבי יהודה בן בתירה אומר אינו צריך הרי הוא אומר טובה הטובה טובה
נחמנו י"י אלהינו, ומסיים
(סידור רש"י
בנחמה ונחמנו בתוכה כי
זו תורה וכן הוא אומר 8 כי לקח
טוב נתתי לכם הטובה זו בנין ירושלים וכן הוא אומר ההר הטוב
❖
סי' קט)
אתה הוא בעל הנחמות ב'
אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ
הזה והלבנון: תניא רבי אליעזר
א' י"י בונה ירושלים.
ד
ואומר קדושת היום
ומלכות בית דוד בבונה ירושלים
לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית רבי
באמצע. פירוש קדושת
רב ניסים גאון
היום רצה והחליצנו כול'.
יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה
פלימו אומר ה צריך שיקדים ברית לתורה שזו נתנה בשלש בריתות
דאמר רב מתנה אותו היום
וחכמים אומרים אינו
וזו
שניתנו הרוגי ביתר
אומרה לקדושת היום אלא
בבונה ירושלים בלבד, ואמרינן חכמים היינו תנא קמא. תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו
לקבורה תיקנו הטוב והמטיב. בסוף מסכת תענית (דף כו) שנינו אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל
ברכת הזן, את י"י אלהיך זו ברכת הזימון, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו ברכת בונה ירושלים, אשר נתן לך זו ברכת הטוב
כחמשה עשר באב ואמרי' בגמ' רב מתנה אמר יום שניתנו הרוגי ביתר בו לקבורה הודיענו רב מתנה כי הדבר שגרם לעשות
והמטיב. אין לי אלא לאחריה לפניה מנין קל וחומר כול'. תניא כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה לא יצא ידי חובתו. וצריך
את יום ט"ו באב בשמחה היא קבורת אלו ההרוגים ואיתא למעשה דביתר ובמה נהרגו בה והיאך נתגלגל הדבר מפרש
במסכת גיטין בפרק הניזקין (דף נז) ובגמ' דסוף תענית דבני מערבא: שזו ניתנה בג' בריתות. הכין מפרש בספרי (פרשת ראה)
נמי למימר בה ברית ותורה, ולהקדים ברית לתורה, שהתורה ניתנה בשלש בריתות בלבד, שנאמר ויאמר הנה אנכי כרת ברית
כנגד ג' בריתות שכרת הקב"ה עם ישראל אחד בחורב ואחד בערבות מואב ואחד בהר גרזים ובהר עיבל ובמס' סוטה בפ'
וגו', וכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי (אתך) ברית [אתך] ואת ישראל, וכתיב כמכתב הראשון, את דברי הברית.