שלשה שאכלו פרק שביעי ברכות
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאן
דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא. הקשה רש"י
מילה נתנה בי"ג בריתות. ו) בפרשת מילה שנתנה לאברהם אבינו הם
נו א
א)
כתובים ז): תחלה וסוף. ח) נודה ה' אלהינו ועל כולם ה' אלהינו אנו
הואיל והיא דאורייתא אמאי פותחת בברוך הא סמוכה היא
ב)
מודים לך: מ"ד צריכה מלכות קסבר דרבנן. הלכך לאו ברכה
ותירץ דקצרה היא והויא הודאה בעלמא כברכת פירות וכברכת
נז ב
ג) ד)
הארץ: ומ"ד אינה צריכה
הסמוכה לחברתה היא שאינה מברכת
מצות ותימה אמאי שינו אותה יותר משאר ברכות הסמוכות שחותמות
מלכות קסבר דאורייתא היא.
ולא פותחות הואיל ודאורייתא היא
נח ג
ה)
ומברכת הארץ היא כדאמר לעיל
היה לנו להאריך בה ולחתום בברוך
וזו נתנה בי"ג בריתות ר' אבא אומר צריך
א
ו)
אשר נתן לך זה הטוב
ולא לשנות משאר סמוכות וי"ל
שיאמר בה הודאה תחלה וסוף והפוחת לא
נט ד
והמטיב והויא לה ברכה הסמוכה
דאין ה"נ ולמאן דאית ליה שהיא
ז) ח)
יפחות מא' וכל הפוחת מא' הרי זה מגונה
ט) י)
לחברתה. $ ומיהו פותח בה בברוך
דאורייתא היה חותם ולא פותח וכן
❖
ס ה
וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ
לפי שפתיחתה היא חתימתה שכולה
איתא בתוספתא [פ"א] בהדיא ר'
ומושיע את ישראל בבונה ירושלים הרי זה
הודאה אחת היא ואינה הפסקה
יוסי הגלילי היה מאריך בה וחותם
(א)
א
סא ו ז
תורה אור השלם
בור וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת
ב
ודומה לברכת הפירות והמצות: בונה
ומיהו אנן קי"ל שהיא מדרבנן ולכך
הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא
1. בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְיָ נִדְחֵי
ירושלים לא. בתמיה אם חתם בונה
צריכה מלכות כדאמר צריכה שתי
סב ח
לומר
יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס:
❖
שצריכה
יצא ידי חובתו מסייע ליה לר' אילעא דא"ר
ירושלים לאו חתימה היא הלא עיקר
מלכיות בר מדידה:
תהלים קמז ב
❖
ב' מלכיות בר מדידה. חדא דבונה
ברכה דירושלים היא: אלא אימא אף
אילעא א"ר יעקב בר אחא משום רבינו כל
מושיע. אם בא לחתום מושיע ישראל
ירושלים דלאו אורח וכו' וגם בה
שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ
הגהות הב"ח
ולא חתם בונה ירושלים יצא שתשועת
אין יכולין לומר מלכות דהא סמוכה
מוסף תוספות
ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא
(א) רש"י
ישראל היא בנין ירושלים: פתח בחדא.
היא ע"כ אומרה בהטוב והמטיב
ואין בה
בתוס' רי"ש הוסיף,
ידי חובתו פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי
א.
כשהתחיל בברכה לא אמר רחם ה'
והואיל ואמר בה מלכות דבונה
משמע שהיה סובר הטוב
❖
ורבנן חד אמר הטוב והמטיב צריכה מלכות
והמטיב דאורייתא ולכך
על ישראל עמך ועל ירושלים עירך
ירושלים דלאו אורח ארעא וכו'
היה חותם בה והיה
וחד אמר אינה צריכה מלכות מאן דאמר
אלא אחת מהן וכשחתם חתם בשתים
אמר נמי דברכת הארץ אע"פ שהיא
עושה אותה ברכה ארוכה
ומסתמא לא היה פותח
צריכה מלכות קסבר דרבנן ומאן דאמר
מושיע ישראל ובונה ירושלים: אין
גליון הש"ס
סמוכה לחברתה הואיל ולא נתקנו
בה בברוך שאם היה סובר
חותמין בשתים. שדומין לעושין
בזה אחר זה דיהושע תקן ברכת
אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא:
גמ' והתניא ר' אומר אין
דרבנן למה היה לו
❖
חותמין בשתים.
להאריך בה.
מצות חבילות כי היכי דאמר
הארץ ומשה תקן ברכת הזן מש"ה
ת"ר מהו חותם בבנין ירושלים רבי יוסי בר'
אין אומר ב' קדושות על כוס
נקט מלכות דלא הוי סמוכות ומיהו
שם ארבב"ח אר"י
יהודה אומר מושיע ישראל מושיע ישראל
אחד: מקדש השבת וישראל והזמנים.
אנן הואיל ונתקנו על הסדר אין אנו
הטוב והמטיב צריכה
רבינו ניסים
אין בנין ירושלים לא אלא אימא אף מושיע
מלכות מאי קמ"ל.
פותחין בברוך ויש שנוהגין לומר בבונה
והכא ליכא למימר ישראל מקדשי
ואלו נאמרין בכל לשון
ירושלים מלכות: ברוך שנתן
ישראל. רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש
לשבת וזמנים דאילו זמנים תלויין
שנינו הפכו פניהם כלפי הר
גלותא פתח בחדא וסיים בתרתי אמר רב
רש"י ד"ה ומ"ד א"צ
גרזים כו' (דף לז) תנו רבנן
שבתות למנוחה וכו'. וא"ת והא
בב"ד לקדש חדשים ע"פ הראייה
מלכות וכו'. ומיהו פותח
ברוך בכלל ברוך בפרט וכן
חסדא גבורתא למחתם בתרתי $ והתניא רבי
אבל שבת קדישא וקיימא: חוץ מזו
סמוכה היא וי"ל הואיל ולא נתקנה
בה בברוך לפי שפתיחתה
בסיני וכן בערבות מואב
היא חתימתה.
שנא' (דברים כח) אלה דברי
ומ"ש הכא חדא היא. אין כאן אלא
אומר אין חותמין בשתים גופא רבי אומר אין
שם אלא לאומרה לפרקים כששכח
הברית אשר צוה ה' את
ברכת מקדש שמברך להקב"ה
רצה והחליצנו אין זה קרוי סמוכה
חותמין בשתים איתיביה לוי לרבי על הארץ
משה וגו' מלבד הברית
ג
❖
אשר כרת אתם בחורב
שמקדש השבת והזמנים אבל מושיע
וצריך פתיחה בברוך ובברכות של
ועל המזון ארץ דמפקא מזון על הארץ ועל
וכתיב (שם כט) ושמרתם את
ישראל ובונה
ירושלים תרתי מילי
י"ח ברכות כולם סמוכות לברכות אל
דברי הברית הזאת ואדונינו
הפירות ארץ דמפקא פירות מקדש ישראל
נינהו ואין כוללים ב' דברים
חי וקים אי נמי אלהי אברהם
האי גאון ז"ל כתב בפירושו
מוסף רש"י
והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים מקדש
דברכות הכי ג' דתורה
היינו מלכות י) כדאמרינן
בברכה אחת. ולא גרס הא בהא
שאין עושין מצות
מפרשי רבנן האמורין
ישראל וראשי חדשים ישראל דקדשינהו
משנברא העולם לא היה אדם
תליא. ובה"ג
גרס הכי חוץ מזו
חבילות חבילות.
בלוחות שניות (שמות לד)
לראשי חדשים מקדש השבת וישראל
הנה אנכי כורת ברית (שם
שקראו להקב"ה אדון עד שבא
ומ"ש הני תרתי קדושי נינהו ומודה
(סוטה
כרתי אתך ברית
פסוק כז)
והזמנים חוץ מזו ומאי שנא הכא חדא היא
אברהם וקראו אדון שנא' אדני אלהים
רבי דחתמינן בהו בשתים אבל נחמה
ח.) לקועיה. (ב"ק
(בחורב) (שם פסוק כח)
❖
נה. ע"ז כט.)
ויכתוב על הלוחות כמכתב
מה תתן לי ואם הוא י"ט
חדא מילתא היא ובחדא בעי למחתם.
התם תרתי כל חדא וחדא באפי נפשה
❖
הראשון את דברי הברית:
כולל ואומר ברוך
שנתן שבתות
ואינו נ"ל דא"כ אית ליה לרבי
וטעמא מאי אין חותמין בשתים לפי שאין
למנוחה וי"ט לעמו ישראל לשמחה
חותמין בשתים והכא ה"ט דהא בהא
רבינו חננאל
עושין מצות חבילות חבילות מאי הוי עלה
רבינו חננאל (המשך)
וכן כי מקלע שבת ור"ח:
תליא ולא היה לו לכלול ולומר אין
וברית מילה ניתנה בי"ג
א"ר ששת פתח ברחם על עמך ישראל
אי
חותמין בשתים ועוד רבי כי אמרה
לעצמה שהיא התחילה
בריתות, וכולן מפורשות
חותם במושיע ישראל פתח ברחם על
בפרשת ויהי אברם. רב אבה
והיא ברכה בפני עצמה,
לאו אנחמה אמרה: פתח בעל עמך
וקיימא לן כר' (יהודה)
אמר צריך שיאמר בה
ירושלים חותם בבונה ירושלים ורב נחמן אמר אפי' פתח ברחם על ישראל
ד
ישראל כו'. דבעינן חתימה מעין
[יוחנן] דאמר כל ברכה
הודאה תחילה וסוף, תחילה
שאין בה מלכיות אינה
נודה לך ובסוף ועל כולם
חותם בבונה ירושלים משום שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס
פתיחה: ור"נ כו'. בונה ירושלים
1
ברכה. וחדא לבונה
י"י אלהינו אנו מודים לך.
תשועת ישראל היא דכתיב
אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס אמר ליה רבי זירא לרב
ירושלים [וחדא לברכת
ואמר רבינו הגאון זצ"ל
הארץ]. וכך תקינו לברך ב'
דלישנא דייקא מפומא
בונה ירושלים ה' ואז נדחי
חסדא ניתי מר ונתני אמר ליה ברכת מזונא לא גמרינא ותנויי מתנינ' אמר
א' יו"י אמ"ה אבינו מלכינו
דרבואתא רב אבא בשלש
ישראל יכנס: לאו אורח ארעא דלא
קדוש יעקב [המלך] הטוב
מקומות, חדא הא, אידך
ליה מאי האי אמר ליה דאקלעי לבי ריש גלותא ובריכי ברכת מזונא וזקפי
והמטיב וכו'. הנה מלכנו
בהאשה שנפלו לה נכסים
אמר מלכות שמים. בבונה ירושלים
רב ששת לקועיה עלי כחויא ואמאי דלא אמרי לא ברית ולא תורה ולא מלכות
קדוש יעקב מלכות אחת,
רב אבא אמר שאלתי את
הלכך מהדר לה בהטוב והמטיב
המלך הטוב והמטיב מלכות
סמכוס, ובשבת כר' אליעזר
ואמאי לא אמרת כדרב חננאל אמר רב דאמר רב חננאל אמר רב לא אמר
(ואומר מלך העולם הטוב והמטיב):
אחרת. נמצאו בה ג' מלכיות
אם לא הביא הכלי, רב אבא
ט)
ברית ותורה ומלכות יצא ברית לפי שאינה בנשים תורה ומלכות לפי שאינן
חוץ מן הראשונה שפתח בה
אמר הטבילה ואחר כך
שתי מלכיות. כגון אבינו מלכנו אדירנו
ב' א' יו"י אמ"ה. הא
ילדה זה הוא יליד בית
לא בנשים ולא בעבדים ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי ועבדת כרב:
בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב
[דאמר] רב פפא שתי
שנמול לשמנה, וכל מי שלא
מלכיות בר מדידה, לא
אמר הודאה הרי זה מגונה.
$ אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות מאי קמ"ל כל
רוענו רועה ישראל המלך הטוב
פריש מאי טעמא צריך
וכל מי שלא אמר ארץ
והמטיב לכל וכו': לבר מדידה.
ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה והא א"ר יוחנן חדא זימנא א"ר זירא
שתים. ויש מי שאומר אחת
חמדה טובה ורחבה ברית
לבונה ירושלים ואחת
ותורה והקדים ברית לתורה
שפותחת ברוך אתה ה' אלהינו מלך
לומר שצריכה שתי מלכיות חדא דידה וחדא דבונה ירושלים אי הכי נבעי
לברכת הארץ שהן ברכות
בברכת הארץ לא יצא ידי
העולם וכו': ויתיב רב גידל וקאמר
סמוכות לחבירתה, וכיון
חובתו. וכל מי שלא אמר
תלת חדא דידה וחדא דבונה ירושלים וחדא דברכת הארץ אלא ברכת הארץ
שלא פתח בהן בברוך לא
מלכות בית דויד בבונה
טעה כו' א"ל. רב הונא לרב גידל
מאי טעמא לא משום דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה בונה ירושלים
ירושלים לא יצא. אסיקנה
הזכיר מלכיות, לפיכך צריך
מאן אמרה: ולא ידענא. רבי זירא
אין חותמין בשתים חוץ
הטוב והמטיב שתי מלכיות
נמי לא תבעי דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה ה"ה דאפילו בונה ירושלים
[מ]מקדש השבת וישראל
בר מדידה, אבל הזן הרי
קאמר לה לא ידענא אי אמר רב גידל
וראשי חדשים. ומותבינן
פתח בו בברוך והזכיר בה
נמי לא בעיא אלא איידי דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא
לזכרון ולשמחה אי לא אמר לשמחה
והא חתמינן על הארץ ועל
מלכות, לפיכך אין צריכה
אמר מלכות שמים רב פפא אמר הכי קאמר צריכה שתי מלכיות לבר
ואי אמרה משמיה דרב אי לא
המזון. ומשנינן ארץ
מלכות אחרת. וכן תקנת כל
ה
שמוציאה מזון, כלומר אחת
הברכות כל ברכה שהיא
חתים בה. מקדש
אמרה: אי
מדידה יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא
היא. וכן על הארץ ועל
תחלה כגון ברכת יוצר אור,
ישראל וראשי חדשים אי לא חתים:
הפירות ארץ שמוציאה
פותחין בברוך, מזכיר בה ב'
ויתיב וקאמר ו טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה
פירות. ואפילו פתח רחם על
א' יו"י יוצר אור וכו'. אהבת
והדר
לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך מקדש השבת אמר ליה מאן
ישראל עמך, חתים בבונה
עולם סמוכה היא אין
ירושלים. רב חיסדא עשה
פותחין בה בברוך. וכן אמת
אמרה רב הדר יתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל
ז
כרב (זירא) דלא הוה אמר
ויציב. אבות פותחין בה
לשמחה ולזכרון ברוך מקדש ישראל והזמנים א"ל מאן אמרה רב הדר יתיב וקאמר חטעה ולא הזכיר של ראש
לא ברית שאינה [בנשים]
בברוך ומזכיר בה מלך
ולא מלכות ולא תורה
מושיע ומגן הרי מלכות,
חודש אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ולא ידענא אי אמר בה שמחה אי לא אמר בה שמחה
שאינה לא בנשים ולא
אבל שאר כל הברכות
בעבדים, ומהניה רב ששת
שבתפלת י"ח אין פותחין
אי חתים בה אי לא חתים בה אי דידיה אי דרביה גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דרב נחמן טעה רב נחמן
לחוטמיה עליה בי חיויא.
בהן בברוך, שכל אחת
והדר
אמר ליה ר' זירה לרב
סמוכה לחברתה היא.
חיסדא שבקת לכולהו תנאיי
ופירש בתלמוד ארץ ישראל
ולכולהו אמוראי וע[בדת כרב]. רב פפא אמר צריכה שתי מלכיות לבר מדידה. תקינו לומר שתי מלכיות בהטוב, והמה אחת
אם היתה ברכה סמוכה לחברתה כגון קרית שמע ותפלה אין פותחין בהן בברוך. הדר יתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של ראש
חדש אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון: