מט:
שלשה שאכלו פרק שביעי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
סג א בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. וא"ת והא הוי ר"ח מיומי דלא
והדר לרישא. לתחלת ברכת המזון כדאמרינן גבי
א)
ב) ג)
להתענות בהון במגילת תענית וי"ל דה"פ אי בעי אכיל ואי
תפלה עקר את רגליו חוזר לראש התם הוא דאיכא עקירת רגלים
ד)
אבל הכא סיום הברכה הוא עקירת רגלים: מי שיצא מירושלים.
בעי לא אכיל פת שחייבנו בברכת המזון אבל ביום טוב צריך לאכול
ה) ו)
סד ב ג
ז)
פת ותימה דאמרינן בסוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא
לעיל מיניה מיירי ההולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ בתוך
ח)
אכיל חוץ מלילה הראשונה דיליף ט"ו
ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור
ט)
סה ד ה
י)
ט"ו מחג המצות וי"ל דה"פ שאינו
למצותו יחזור ויבער ואם לאו יבטל
והדר לרישא אמר ליה מאי טעמא עביד מר
י)
צריך לאכול בסוכה אם לא ירצה אבל
בלבו וכן מי שיצא מירושלים ונזכר
הכי אמר ליה דאמר רבי שילא אמר רב
כ) ל)
בשביל יו"ט צריך לאכול וא"ת מנ"מ
שיש בידו בשר קודש ונפסל ביציאתו
מ)
ו
טעה חוזר לראש והא אמר רב הונא אמר רב
נ)
חוץ לחומה: אם עבר צופים. מקום
אם צריך לאכול בשביל יו"ט או בשביל
❖
סו ז ח
טעה אומר ברוך שנתן אמר ליה לאו איתמר
שיכול לראות בהמ"ק: לפני הבירה.
סוכות ז) ומיהו אומר רבינו יהודה
עלה אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר
דנפקא מינה כגון שירדו גשמים ואכלו
מקום בהר הבית שיש שם בית הדשן
❖
הגהות הב"ח
רב לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב
חוץ לסוכה דהשתא אם לכבוד יו"ט
גדול ששורפין פסולי קדשים קלים
(א) גמ' אידי
אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש אמר
שפיר אבל אם בשביל סוכה ביו"ט
כדאמרינן בזבחים בפרק טבול יום
בר
תורה אור השלם
❖
: זה וזה. חמץ ובשר קודש:
רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רב
ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה
1. בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים
חזרתו כטומאתו גרסינן. שיעור
לאחר שיפסקו הגשמים דילפינן ט"ו
נחמן אמר שמואל טעה ולא הזכיר של ראש
יְיָ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל:
❖
ט"ו מחג המצות אבל בשאר ימים
חזרתו כשיעור טומאתו מידי דחשיב
חדש בתפלה מחזירין אותו בברכת המזון
תהלים סח כז
גליון הש"ס
א
אינו צריך והא דאמרינן בפרק אלו
לענין טומאה חשיב זהה) לענין חזרה:
אין מחזירין אותו אמר ליה רב (א) אבין לרב
תוס' ד"ה אם עבר צופי'
מתני' בשלשה והוא אומר ברכו.
דברים מר בריה
כו' הוי לשון ראיה.
רב ניסים גאון
עמרם מאי שנא תפלה ומאי שנא ברכת
דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן
דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולה
המזון אמר ליה אף לדידי קשיא לי ושאילתיה
תוס' ד"ה ר"מ סבר
מר סבר חזרתו כטומאתו
כולם: אחד עשרה ואחד עשרה
שתא משמע שהיה מתענה ביום טוב
כו' ולענין שתיה אומר ר"י
מה טומאתו בכביצה.
לרב נחמן ואמר לי מיניה דמר שמואל לא
רבוא. כלומר הכל שוה משראויים
מפרש ר"י דבתענית חלום קאמר אבל
דיש להחמיר ולברך.
עיקרה בתורת כהנים יכול
שמיע לי אלא נחזי אנן תפלה דחובה היא
יטמא כל שהוא ת"ל אשר
להזכיר את השם אין צריכין לשנות
בשאר תעניות אסור וסעודה שלישית
❖
יאכל הא אינו מטמא אלא
ובגמ' ו) פריך הא קתני סיפא במאה
של שבת היה מסופק ר"י דשמא אי
מחזירין אותו ברכת מזונא דאי בעי אכיל אי
בכביצה ובגמרא דיום
הוא אומר כו': לפי רוב הקהל
בעי לא אכיל אלא מיני תרגימא
הכפורים (דף פ) אמרינן תניא
בעי לא אכיל אין מחזירין אותו אלא מעתה
ר' אומר כל איסורין
מוסף רש"י
הם מברכים. כמו שאמר שיש חילוק
כדפי' ר"ת כדאמרי' בסעודת סוכה
ב שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל
שבתורה בכזית חוץ
בין מאה לעשרה ובין מאה לאלף
ומיהו בכתובות פרק אע"פ
שהיה בידו בשר קודש.
מטומאת אוכלין בכביצה
הכי נמי דאי טעי הדר אמר ליה אין דאמר
כו' מנלן א"ר אבהו אמר ר'
חשיב גבי משרה אשתו על ידי שליש
ובין אלף לרבוא והא דקתני אחד
אלעזר דאמר קרא מכל
רבי שילא אמר רב טעה חוזר לראש והא
שלש סעודות משל שבת א"כ משמע
עשרה ואחד עשרה רבוא ר"ע היא
(פסחים מט.) אם
האוכל אשר יאכל אוכל
אמר רב הונא אמר רב טעה אומר ברוך
עבר צופים.
שאתה יכול לאוכלו בבת
דכולן שוות ועוד כיון דילפינן ח) ממן
דאמר מה מצינו בבית הכנסת
אחת שיערו חכמים שאין
שנתן לאו איתמר עלה לא שנו אלא שלא
אלמא דשוות הן ומיהו אם אכל סעודה
משהגיעו לעשרה אין חילוק בין
ג
(שם)
בית הבליעה יתר מביצת
(שם פא:) שורפו
תרנגולת ולענין איסורין
פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב
רביעית ושכח של שבת לא הדר לרישא
רבים בין מועטים אף כאן אין חילוק
במקומו.
אמרי' (סוכה ו) ארץ זית שמן
הכי מוקי לה בגמרא: גמ' אל יוציא
דודאי אי בעי לא אכיל הך סעודה
והמטיב חוזר לראש: עד כמה מזמנין וכו':
ארץ שרוב שיעוריה כזיתים
עד
רביעית כלל: ט) כמה מזמנין וכו'.
את עצמו. אע"פ שבארבעה הוא
ועיקרו בתורת כהנים אשר
למימרא דרבי מאיר חשיב ליה כזית ורבי
תאכל אין אכילה בפחות
ה"ה ברכת המזון בלא זימון אלא
רשאי לומר לשלשה ברכו טוב לו
מכזית ובגמ' דפרק גיד
יהודה כביצה והא איפכא שמעינן להו דתנן
רבותא אשמעינן דאפילו על כזית
שיאמר נברך ואל יוציא עצמו מכלל
הנשה (חולין דף צו) אמרי' ור'
וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שהיה בידו
ואכילה בכזית והתם נמי אם
(שם פא:) ואם
יהודה אכילה כתיבה בה
ד
מזמנין: עבר צופים. פירש"י
המברכים: תנן בשלשה והוא אומר
לאו חוזר ושורפו.
בשר קדש אם עבר צופים שורפו במקומו
ברכו. אלמא הכי עדיף כלומר
בפסחים מקום ששמו
אמרי' (שם דף קב) אבר מן
(שם מט.) מוחלפת
ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי
החי צריך כזית מ"ט אכילה
צופים ול"נ דא"כ ה"ל למימר וכמדתו
רבים אתם ואפילו איני עמכם:
השיטה.
כתיב ביה ואכילה בכזית
אף
המערכה עד כמה הם חוזרים רבי מאיר
לכל רוח כדקאמר התם גבי
וכמוה רבות בתלמוד ומינה
(פסחים נה.) ואכילה
ילפינן לנוגע ולנושא
מודיעים ולפניםט) אלא י"ל שאינו מקום
אומר זה וזה בכביצה ורבי יהודה אומר זה וזה בכזית אמר רבי יוחנן מוחלפת
ה
בכזית. (יומא פא.)
ששיערו חכמים כזית
וצופים $הוי לשון ראיה וה"פ אם הרחיק
השיטה אביי אמר לעולם לא תיפוך הכא בקראי פליגי ר' מאיר סבר ואכלת
חזרתו כטומאתו.
כדתניא בתורת כהנים
[בפרשת אמור] והכי איתא
מירושלים כ"כ שאינו יכול לראות
זו אכילה ושבעת זו שתיה ואכילה בכזית ורבי יהודה סבר ואכלת ושבעת
בת"כ [שם בפ' שמיני]
רבי
ירושלים שורפו במקומו: מאיר
(פסחים מט: וכעי"ז
נבלה וטרפה לא יאכל
אכילה שיש בה שביעה ואיזו זו כביצה התם בסברא פליגי ר' מאיר סבר
שם פה.) כאיסורו.
סבר ואכלת זו אכילה ואכילה בכזית.
לטמאה בה את שאין לה
חזרתו כטומאתו מה טומאתו בכביצה אף חזרתו בכביצה ור' יהודה סבר
טומאה אלא אכילה וכו'
ו
ואומר הר"י דהני קראי אסמכתא
חזרתו כאיסורו מה איסורו בכזית אף חזרתו בכזית: מתני' כיצד מזמנין
(שם נ.)
יכול נבלת בהמה מטמא
בעלמא נינהו דמדאורייתא בעינן
מה איסורו בכזית.
בגדים בבית הבליעה מק"ו
ת"ל בה בה אתה מטמא
בשלשה אומר נברך בשלשה והוא אומר ברכו בעשרה אומר נברך אלהינו
שביעה גמורה כדאמר פרק מי
ז
(שם פה.) יושב
בבית הבליעה ואין אתה
שמתו וכי לא אשא פנים
בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשרה רבוא במאה הוא אומר
הכרובים.
מטמא בנבלת בהמה בבית
הבליעה א"כ למה נאמר
לישראל וכו' וכן אמרינן התם בן
❖
נברך ה' אלהינו במאה והוא אומר ברכו ובאלף הוא אומר נברך לה' אלהינו
האוכל ליתן שיעור מה
(תהלים פ ב.)
מברך לאביו ומוקים לה במאן דאכיל
האוכל בכזית אף הנוגע
אלהי ישראל באלף והוא אומר ברכו ברבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי
והנושא בכזית: בשלשה
שיעורא דרבנן ופירש"י היינו כזית או
ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו ברבוא והוא אומר ברכו
והוא אומר ברכו. אמר
רבינו חננאל
כביצה ועוד אי כזית או כביצה הוי
שמואל לעולם אל יוציא
כענין שהוא מברך כך עונים אחריו ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות
מתני' עד כמה מזמנין עד
דאורייתא איזה שיעור דרבנן. וקי"ל
אדם את עצמו מן הכלל
יושב הכרובים על המזון שאכלנו ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הם
כזית ר' יהודה אומר עד
ואסיקנא דנברך עדיף למה
בכזית דלפי מה שמחליף רבי יוחנן
כביצה. וקיימל"ן בהא כר'
נהגו העם בספר תורה לומר
מברכים שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל אמר ר' עקיבא
קאמר רבי יהודה בכזית ור' מאיר
1
מאיר מדפסיק ר' יוחנן
הקורא ברכו ואינו אומר
כוותיה דאמר ר' חייא אמר
נברך ופירוקה כי הקורא
מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובים ואחד מועטים אומר ברכו את ה'
ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה וגם
ר' יוחנן ולהוציא רבים ידי
בס"ת כיון שהצריכוהו
רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך: גמ' אמר שמואל לעולם
לאביי דלא מחליף ור"מ אית ליה עד
חובתן עד שיאכל כזית דגן.
לומר המבורך לא יצא מן
ח
ואילולי שהאוכל כזית דגן
הכלל והרי בירך הוא תחלה
כזית נראה דהלכה כר"מ בכזית אף
אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל תנן בשלשה והוא אומר ברכו אימא
חייב לברך לא היה מוציא
קודם הצבור ובברכת המזון
על גב דבעלמא י) ר"מ ורבי יהודה
ידי חובתן, דקיימל"ן כל
אם הוא אומר ברכו את
אף
שאינו מחויב בדבר אינו
שאכלנו משלו הרי הוציא
הלכה כרבי יהודה בהא הלכה כר"מ
מוציא רבים ידי חובתן.
את עצמו מן הכלל והכי
דהא קים ליה ר' יוחנן בשיטתו לעיל כ) דאינו מוציא רבים ידי חובתן עד שיאכל כזית וכן לעיל ל) גבי שאכל כזית מליח וכן פסק בה"ג ור"ח
[וכן מי שיצא מירושלים
אמרינן בתלמוד ארץ
ונזכר שיש בידו בשר קדש
ישראל שמואל אמר אני
ושאלתות מ) $ ולענין שתיה אומר ר"י דיש להחמיר ולברך עליו אפילו בפחות ממלא לוגמיו אף על גב דלענין יום הכפורים ליתא לא
אם עבר צופים וכו', פי',
איני מוציא את עצמי מן
נברך
אלהינו גרסינן
ילפינן מינה לענין ברכה תדע דלענין ברכת המזון בכזית ולענין יום הכפורים עד דהוי דוקא נ) ככותבת:
שם מקום שעומד שם
הכלל התיבון הרי הקורא
ולא גרסינן נברך לאלהינו בלמ"ד דדוקא גבי שיר והודאה כתיב למ"ד כמו שירו לה' הודו לה' גדלו לה' אבל גבי ברכה לא מצינו
וצופה בכל צד, שורפו
בתורה אומר ברכו אמר ר'
זה הלשון וכן מפורש בסדר רב עמרם: אמר ר"ע מה מצינו בבית הכנסת אחד עשרה וכו'. משמע דרבי יוסי הגלילי מודה
במקום שנזכר. ואם לא עבר
אבין מכיון דהוא אומר
הצופים חוזר. עד כמה
המבורך אף הוא אינו מוציא
בבית הכנסת מדקאמר מה מצינו וכו' כלומר שאתה מודה לי ומאי שנא דפליגי בברכת המזון ומודו בבית הכנסת ויש לומר דודאי
חוזרין ר"מ אומר בין חמץ
עצמו מן הכלל והוא פירוק
בין בשר קדש כביצה. ר'
יפה וחביב:
לא חלקו בין עשרה למאה בתפלה דאלו נכנסים ואלו יוצאים ולאו אדעתיה דש"צ אבל בברכת המזון שהן קבועין ומעורבין שם יחד
יהודה אומר זה וזה בכזית
אין לטעות בזה שאין יוצאין עד לאחר ברכת המזון: לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל.
ופריך בירושלמי מן הקורא
וכו'. ואקשינן והא איפכא
שמעינן להו דתנן עד כמה
בתורה ומן החזן שאומר ברכו ומפרש כיון שאומר המבורך אין זה מוציא עצמו מן הכלל:
מזמנין עד כזית ר' יהודה
תנן
בשלשה והוא אומר ברכו. ס"ד השתא דברכו עדיף משום דברכו היינו צווי לברך את השם אבל נברך אינו אלא נטילת רשות:
אומר עד כביצה, מכלל
אלא
דלר"מ כזית חשוב ולר'
יהודה כביצה, ומשני ר'
יוחנן מוחלפת השיטה, כלומר חלף דברי ר' מאיר לר' יהודה ודברי ר' יהודה לר' מאיר כי תני' מדבריהם על דבריהם. אביי אמר לעולם לא תיפוך דהתם בסברא פליגי, ר"מ מקיש ליה לטומאה מה טומאה בכביצה אף חזרתו
בכביצה, ר' יהודה אומר כנותר מה נותר איסורו בכזית דאכילה כתיב ביה, אף חזרתו, והכא בענין זימון בקראי פליגי, ר"מ סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ומצינו אכילה בכזית, ור' יהודה סבר (לא) בעינן אכילה שיש בה
שביעה ולא תהיה פחות מכביצה]. מתני' כיצד מזמנין וכו'. פירוש בשלשה אומר נברך, בשלשה חוץ מן המברך הוא אומר ברכו, והן עונין ברוך שאכלנו משלו. וכן פירוש שאר ענין זו המשנה כולה. ואמר שמואל לעולם אל
יוציא אדם עצמו מן הכלל. אלא משלשה ומעלה יאמר נברך, ואקשינן עליה הא ברכו תנן, ומשנינן אימא אף ברכו, כלומר מארבעה ומעלה אומר נברך ואם אמר ברכו יצא.