נ:
שלשה שאכלו פרק שביעי
ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שחלקוה
אחין או
שותפין טהורה. תימה דאמר בסוכה
ולא אמרן אלא דלא
אקדימו הנך. חבורות שפרשו
אלו מהן ואזמון
עה א
א)
ב)
מטה מטמאה אברים כגון ארוכה ושתי
עלייהו דהני כגון אם היו ארבעה בכל חבורה ונשאר בכל אחת כדי
עו ב
ג)
כרעים. ולי נראה דהתם מיירי שיכולכ) להחזירה כאשר בתחלה ולתקנה
זימון והפורשים הללו היו צריכים לצאת לשוק קודם שגמרו החבורות
ד) ה)
ו)
את סעודתם: אבל אזמון עלייהו. דהני כגון שנצטרפו אלו עמהם לזימון
שהכרעים בעין והדיוט יכול להחזירה.
וא"ת אמאי לא פריך הכא
מכל כלי שנשבר וטהור אלמא כיון
כדאמר לעילט) קורין לו ומזמנים עליו
עז ג ד ה ו
ז)
דפלגוה פרח לה טומאה ול"נ דשאני
וברכו החבורות ואלו לא היו שם אלא
ולא אמרן אלא דלא
אקדימו הנך ואזמון
ח)
התם שאינו ראוי עוד להצטרף הכלי
(א) כדי נברך וברוך הוא ועכשיו הם
עלייהו בדוכתייהו אבל אזמון עלייהו
ט) י)
יחד ולקבל טומאה אפילו מכאן ולהבא
באים לברך לא מזמני דפרח מינייהו
כ)
ז
בדוכתייהו פרח זימון מינייהו אמר רבא מנא
ולא הוי דומיא דשלשה בני אדם דהוו
חובת זימון ותו לא הדר עלייהו:
עח ח
כ)
אמינא לה דתנן א מטה שנגנבה חציה או
מטה. טמאה שנגנבה חציה: אלמא כיון
ראוים עוד להצטרף לזמון:
שמש מצרפן לזמון. וה"ה בשני
שאבדה חציה או שחלקוה אחין או שותפין
דפלגוה. פקע שם מטה מינה ושם
עט ט
טהורה החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא
❖
בתים ובני אדם עומדים
טומאה אע"ג דהדר הדרוה והרי היא
מכאן ולהבא אין למפרע לא אלמא כיון
ומשמשין מזו לזו מצטרפין וכן איתא
מטה לא הדרה טומאתה. הכי נמי
פ י
❖
דפלגוה פרח לה טומאה מינה ה"נ כיון דאזמון
בירושלמי ובלבד שישמעו ברכת
כיון דפקע שם שלשה מינייהו
הגהות הב"ח
המזון מפי המברך והא דנקט במתני'
בהפרדם ושם זימון ע"י שזימנו
עלייהו פרח זימון מינייהו: ב' חבורות וכו':
(א) רש"י
בית [אחד] משום חדוש דסיפא
הראשונים עליהם אע"ג דהדרי לכלל
תנא אם יש שמש ביניהם שמש מצרפן:
עד (ב) ד"ה
רבינו חננאל
ב
דאפילו בבית אחד אם לאו אין מזמנין
שם שלשה לא הדרי לכלל זימון אבל
לפני
אין מברכין על היין: ת"ר יין עד שלא נתן
(ג) תוס'
ב' חבורות וכו' תנא אם יש
וכן בבית חתנים כשאוכלים בחופה
כי לא אזמון לא פקע חובת זימון
שמש ביניהם שמש
לתוכו מים אין מברכין עליו ב"פ הגפן אלא
מהן אף (ב) לפי פרידתם: אם יש שמש
בב' בתים ובני אדם משמשין מזו לזו
(ד) בא"ד
מצרפן. פירוש, דאורחא
❖
בורא פרי העץ ונוטלין ממנו לידים משנתן
רבינו חננאל
דמילתא נקט מתניתין ב'
ביניהם. שמשמש לשתיהם: שמש
מצטרפין ובלבד שישמעו ברכת המזון
חבורות שאוכלות בבית
מפי המברך: בורא פרי העץ
לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין
מצרפן. אע"פ שאין אלו רואין את
אחד, וה"ה אם אוכלין בב'
בתים. ת"ר יין עד שלא נתן
נוטלין [א] ממנו לידים דברי ר"א וחכ"א בין כך
ונוטלין ממנו לידים. פירש"י כי לא
אלו כגון יריעה פרוסה ביניהם: אין
הגהות הגר"א
לתוכו מים וכו'. וחכמים
מברכין עליו ב"פ הגפן. לפי שהיה
נתן לתוכו מים לא הוי אלא כמי
ובין כך מברכין עליו ב"פ הגפן ואין נוטלין
[א] גמ'
ג
אומרים בין ובין כך
מברכין עליו בורא פרי
יינם חזק מאד ואין ראוי לשתיה בלא
פירות ומכאן משמע דמי פירות
הימנו לידים כמאן אזלא הא דאמר שמואל
הגפן ואין נוטלין ממנו
מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא
כשרין לנטילת ידים ויש לחלק א בין
דעושה אדם כל צרכיו בפת כמאן כר' אליעזר
לידים. וקיימא לן כחכמים
הני דאמרינן בפרק כל הבשר
ולא זז מברכתו הראשונה והרי הוא
דאמרי יין בין ניתן לתוכו
א"ר יוסי ברבי חנינא מודים חכמים לר"א
מים בין שלא ניתן לתוכו
ונוטלין
דאחזותא קפדיתו ומיהו יש
כענבים וברכתו ב"פ העץ:
מים מברכין עליו בורא פרי
ה בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן
ממנו לידים. דשם מים עליו דמי
מפרשים לנטילת ידים בעינן מים
הגפן ואין נוטלין ממנו
לתוכו מים מ"ט אמר רב אושעיא בעינן מצוה
לידים. הא דאמר שמואל
פירות בעלמא מקרי: משנתן לתוכו
דכתיב וידיו לא שטף במים:
עושה אדם כל צרכיו בפת.
כמאן
מן המובחר ורבנן למאי חזי א"ר זירא חזי
אזלא הא דאמר שמואל
מים. שם יין עליו ואין נוטלין אלא
ואין הלכה כשמואל דהא
מוקמי ליה כר' אליעזר ולא
וכו' כר' אליעזר. לכאורה
לקורייטי ת"ר ד' דברים נאמרו בפת אין
במים [ב]. לשון אחר הכי גרסי' יין עד
ו
כרבנן, וברייתא נמי פליג
משמע ממאי דאמר ר"א נוטלין וכו'.
שלא נתן לתוכו מים מברכין עליו
מניחין בשר חי על הפת ואין מעבירין כוס
עליה, דתנו רבנן ארבעה
דברים נאמרו בפת אין
ותימה דאמרינן בפרק במה טומנין
ב"פ העץ ואין נוטלין הימנו לידים
מלא על הפת ואין זורקין את הפת ואין סומכין
מעבירין כוס מלא על גבי
אימר דאמר שמואל במידי דלא
משנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא
הפת שלא ישפוך עליה
את הקערה בפת אמימר ומר זוטרא ורב אשי
ממאיס במידי דממאיס מי אמר וא"כ
פרי הגפן ונוטלין הימנו לידים דברי
ותהיה הפת בזויה, ואין
כרכו ריפתא בהדי הדדי אייתי לקמייהו תמרי
מניחין בשר חי ע"ג הפת,
היכי מוקים לה הא דשמואל כר"א
ר' אליעזר וחכ"א בין כך ובין כך
[ב] רש"י
ואין סומכין את הקדירה
ורמוני שקל מר זוטרא פתק לקמיה דרב אשי
דהא יין מידי דממאיס בנטילת ידים
מברכין עליו ב"פ הגפן ואין נוטלין
בפת, ואין מזרקין את הפת.
[ג] שם
דסתנא א"ל לא סבר לה מר להא דתניא אין
קתני שאין סומכין את
ובמידי דממאיס מודה שמואל ועוד
ממנו לידים וטעמייהו דרבנן משום
הקערה בפת. והיינו דלא
זורקין את האוכלין ההיא בפת תניא והתניא
קשה דהכא משמע דאין הלכה
הפסד אוכלין כך מצאתי בהלכות
כשמואל. [לרבנן דאמרי כי
לא נתן לתוכו מים מברכין
כשמואל מדמוקי לה כר"א ובפרק שני
גדולות אצל קידוש והבדלה [ג] ובדקתי
כשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין את
❖
בורא פרי העץ למאי חזי.
דביצה קאמר סתמא דגמ'
בתוספתא ולא גרסינן בה הכי אלא
האוכלין א"ל והתניא אף על פי שאין זורקין
אמר ר' זירא לקורייטי.
פירוש פורצונ"י]. ת"ר
כמו שהוא בספרים: כר"א. דאמר
דסופלי לחיותא בי"ט דמטלטלינן
את הפת אבל זורקין את האוכלין אלא לא
ממשיכין יין בצנורות לפני
מוסף תוספות
נוטלין הימנו לידים ולא חייש להפסד
להו אגב רפתא כשמואל משמע דקי"ל
החתן ולפני כלה וזורקין
קשיא ז הא במידי דממאיס הא במידי דלא
אוכלין: למאי חזי. לשתיה דמברכין
כוותיה וי"ל דהכא לא קאמר אלא
לפניהם קליות ואגוזים
א. בתוס' הרא"ש ובפסקיו
❖
ממאיס ת"ר ממשיכין יין בצנורות לפני
בימות החמה וכו'. היכי
כתב חלוק בדבר.
ח
עליו ברכת היין: לקורייטי. פוישו"ן
לדברי ר"א (ג) דסבר לה כשמואל
שהיין לא אזיל לאבוד
חתן ולפני כלה וזורקין לפניהם קליות ואגוזים
ועדיפא מיניה קאמר שמתיר אפילו
בלע"ז ובלשון חכמים אנומלית
והקליות אינם נמאסין. אמר
רב יהודה שכח לברך
לעזי רש"י
בימות החמה אבל לא בימות הגשמים אבל
ואלונתית י): אין מעבירים כוס מלא
היכא דממאיס ולא נחת כאן אלא
והכניס אוכלין לתוך פיו
על הפת. שלא ישפך על הפת ותהא
לפרש טעמא דר"א כדפירשנו ובה"ג
לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות
בלא ברכה מסלקן בתוך
פוישו"ן. שיקוי, משקה
לרפואה. אמינישטרישו"ן
פיו לצד אחד ומברך.
הפת בזויה: פתק. זרק: דסתנא.
אמר דהלכה כרבנן דהכא והלכה
❖
הגשמים: א"ר יהודה שכח והכניס אוכלין
ובכה"ג תני חדא בולען ותני
מנה, משאת.
אמינישטרישו"ן בלע"ז מנה של בשר
נמי כשמואל דכי קאמר שמואל הני
אידך פולטן ותני' אידך
לתוך פיו בלא ברכה מסלקן לצד א' ומברך
מסלקן לצד אחד ומברך
מבושל: מידי דממאיס. שמתמעך
מילי מידי דלא ממאיס אבל מידי
תניא חדא בולען ותניא אידך פולטן ותניא
עליהן. ותרצינן הא דתני
מוסף רש"י
בזריקתו כגון תאנים שבשלו כל צרכם
דממאיס לא ודלא כפי' ר"ת שפסק
(ד)
בולען במשקין דלאחר
אידך מסלקן ל"ק הא דתניא בולען
ט
עושה אדם כל צרכיו
ותותים: דלא ממאיס. רמון ואגוז וכל
דלא כשמואל מדמוקי ליה כר"א אלא
שגמען תו לא צריכי כסיסה,
בפת.
במשקין י והא דתניא פולטן במידי דלא
הילכך דיעבד הוא ובולען
דבר קשה: ממשיכין יין בצנורות.
ודאי קיימא לן כשמואל כדפירשנו
ומברך עליהן. והא דתני
ממאיס והא דתניא מסלקן במידי דממאיס משום סימן טוב ואין כאן משום בזיון
וא"כ מותר לסמוך הקערה בפת
(שבת נ:)
מסלקן לתוך פיו לצד אחד,
(ביצה כא: וכעי"ז
במידי דמימאיס דאי אמרת
במידי
והפסד לפי שמקבלים אותו בראש פי
היכא דלא ממאיס וי"א דצריך לאכלו
עד שיתן לתוכו
בולען הא צריכי כסיסה.
שבת קמג.)
הצנור בכלי: בימות החמה. שאין טיט בדרכים: אבל לא
אח"כ ויש נוהגים לאכול דייסא בפת הואיל ואוכלין הפת אח"כ אבל
מים.
ומשנזכר שלא בירך עליהן
ובא לכוססן בלא ברכה
גלוסקאות. שהרי אף בימות החמה הן נמאסין בזריקתן: בולען.
במס' סופרים אוסרו דאמרינן במס' סופרים אין אוכלין
(רשב"ם
מזיד הוא, ואי אמרת פולטן
בלא ברכה: פולטן. ומברך וחוזר ואוכלן: משקין. בולען שאי
אוכלין באוכלין אא"כ היה אוכלן בבת אחת ושמא ההיא דלא
ב"ב צז:) לקורייטי.
ומברך עליהן, הא לא חזו
כשמואל: מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין
(ע"ז יד: עי"ש)
תו לעייולינהו לפומיה
אפשר לסלקן לאחד מלוגמיו ולברך ולא לפולטם שמפסידן: פולטן
משום דמאיסי. הילכך
עליו עד שיתן לתוכו מים. תימה דאמרינן לקמן ד' דברים נאמרו
במידי דלא ממאיס. במה שנתנו בפיו ויכול לחזור ולאוכלו:
מסלקן לצד אחד בתוך פיו
במידי
ומברך עליהן וכוססן
בכוס של ברכה חי ומלא וי"ל דבעינן שיתנו חי לתוך הכוס ואח"כ
ובולען. והא דתני פולטן
ימזגנו אי נמי בעינן חי מן החבית אי נמי קאי אכוס עצמו ומאי חי שלם כדאיתא במכות ריסק ט' נמלים ואחד חי וכו' אלמא דאותו
במידי דלא מימאיס כגון
חי היינו שלם ה"נ בעינן שיהא הכוס שלם בלא שבירה: למאי חזי. פי' ולמאי אשתני לעילויא ומשני לקורייטי וכן הלכה כרבנן דיין
קליות ואגוזין, הילכך
כ)
פולטן ומברך עליהן
חי מברכין עליו בורא פרי הגפן דאמרינן שתאן חי יצא:
ואוכלן.
אין זורקין את האוכלים. בהני שלשה מודה שמואל אין מעבירין כוס מלא על הפת וגם אין חותכין עליו בשר חי ואין זורקין את
הפת אפילו לא ממאיס וכן שאר אוכלין אסור לזרוק במידי דממאיס: ולא בימות הגשמים. אע"פ שבאגוזים אין האוכל
נמאס בתוכו מ"מ
כשהן
נופלים בטיט
נמאסים ומיהו עכשיו שדרכן
לזרוק חטים בבית חתנים צריך ליזהר שלא יזרקום אלא במקום נקי:
מעיקרא