נא:
שלשה שאכלו פרק שביעי ברכות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
מסיחין על כוס של ברכה. פירש"י שלא יסיח (דעת) המברך
אנן נעבד לחומרא. שלא תסייע שמאל לימין בשעת ברכה: שמעה
א)
[א ב
ב) ג)
ילתא. שלא ישגר לה כוס של ברכה: קמה בזיהרא. עמדה בכעס:
משנתנו לו כוס של ברכה וה"ה המסובין שאין רשאין להסיח
ד)
כל האי נבגא דברכתא היא. כל יין שבחבית ככוס של ברכה הוא
דבעינן שיתכוין שומע ומשמיע וגם אין להפסיק השומעים בשיחת
פז ג ד
פח ה
ה)
שתי ממנו: נבגא. כוס כמו
לשתי מר ו) אנבגא: ממהדורי מילי.
חולין כמו שאין המברך רשאי להסיח ואע"פ שאמר התם
ו) ז)
שמע תשע תקיעות
ממחזירי בעיירות ירבו תמיד דברים:
ח) ט)
פט ו
י) כ)
ומסמרטוטי כלמי. וממשחקי בגדים
בתשע שעות ביום יצא משמע
אנן נעבד לחומרא ומגביהו מן הקרקע טפח
א
ב
ל) מ)
❖
שהשומע סח בינתים ואפילו הכי יצא
בלויים וממורטים ירבו כנים. כנים ז)
א"ר אחא בר' חנינא מאי קראה 1 כוס ישועות
מתרגמי' כלמתא: אין מסיחין.
א ז
אך לכתחלה אין לעשות כן ומיהו
אשא ובשם ה' אקרא ג ונותן עיניו בו כי היכי
משאחזו עד שיברך: כוס שני. שהוא
נראה דהיינו דוקא בשעה שהמברך
דלא ניסח דעתיה מיניה $ ומשגרו לאנשי ביתו
תורה אור השלם
ד
שותק מעט בין ברכה לברכה אבל
של זוגות והעומד (א) על שלחנו
במתנה כי היכי דתתברך דביתהו עולא
ח
1. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא
ושתי זוגות ניזוק על ידי שדים: כפלים.
בשעה שהוא מברך אם היה מדבר
וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא:
אקלע לבי רב נחמן כריך ריפתא בריך ברכת
זוגות: הכון לקראת (ב). בדברים
אפילו בדיעבד לא יצא:
תהלים קטז יג
והלכתא בכולהו יושב ומברך.
מזונא יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן א"ל
ט
2. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ
נאים ולא בדברי פורענות: מסב.
וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי
במטה דרך הסבה: והלכתא בכולהו
רב נחמן לישדר מר כסא דברכתא לילתא
לפי שברכת המזון
אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ
ב י
יושב ומברך:
דאורייתא החמירו בה להיות יושב
א"ל הכי א"ר יוחנן אין פרי בטנה של אשה
וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ
וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל
ומברך שהרי עשרה דברים נאמרו
מתברך אלא מפרי בטנו של איש שנאמר
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע
הדרן עלך שלשה שאכלו
בו מה שאין כן בשאר ברכות והוא
לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:
וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר אלא פרי
2
דברים ז יג
נוטריקון ואכלת ושבעת שב עת
3. לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה לְּךָ
בטנך תניא נמי הכי ר' נתן אומר מנין שאין
אלו דברים וכו' בסעודה. שנחלקו
וברכת לברכת המזון מפי רבי
כ
יִשְׂרָאֵל עֵקֶב כִּי זֹאת
פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו
אֶעֱשֶׂה לָּךְ הִכּוֹן לִקְרַאת
בהלכות סעודה: מברך על
משה אלברט:
אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל:
❖
של איש שנאמר וברך פרי בטנך פרי בטנה
היום. בקידוש שבתות וימים טובים:
ג ל
עמוס ד יב
הדרן עלך שלשה שאכלו
לא נאמר אלא פרי בטנך אדהכי שמעה ילתא
ואחר כך מוזגין את הכוס. יין הבא
לפני המזון כדאמרינן בפרק כיצד
קמה בזיהרא ועלתה לבי חמרא ותברא ד' מאה דני דחמרא א"ל רב נחמן
ד מ
הגהות הב"ח
מברכין הסבו אע"פ שנטל
נשדר לה מר כסא אחרינא שלח לה כל האי נבגא דברכתא היא שלחה
(א) רש"י
❖
כו' הביאו להם יין וכו' וקאמרי ב"ש
מעל (ב) ד"ה
ליה ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי א"ר אסי ה אין מסיחין על כוס של
❖
נוטלין לידים ואחר כך שותים את
אלהיך
ברכה ואמר רב אסי אין מברכין על כוס של פורענות מאי כוס של פורענות
הכוס ואוכלים סעודתם בההיא נטילה
רבינו חננאל
א"ר נחמן בר יצחק כוס שני תנ"ה השותה כפלים לא יברך משום שנאמר
וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ושותין
גליון הש"ס
הכון לקראת אלהיך ישראל והאי לא מתקן א"ר אבהו ואמרי לה במתניתא
ומגביהו מן הקרקע טפח.
אותו ואחר כך נוטלין לידים. וטעמא
3
גמ' ומשגרו לאנשי ביתו.
פי' בתלמוד ארץ ישראל
תנא האוכל ומהלך מברך מעומד וכשהוא אוכל מעומד מברך מיושב וכשהוא
דתרוייהו מפרש בגמרא: מקנח ידיו
צריך להגביהו מן השלחן
❖
טפח. ונותן עיניו בו. שלא
במפה. מנטילת מים ראשונים:
מיסב
ואוכל יושב ומברך והלכתא בכולהו יושב ומברך:
ו
יסיח דעתו ממנו. כולא
ומניחה על השולחן. מקנח בה ידיו
נבגא דברכתא היא. פי'
הדרן עלך שלשה שאכלו
תמיד מזוהמת התבשיל: וב"ה אומרים.
ההוא מהדורא דכסא עד
מוסף רש"י
ששותין כל המסובין אחר
על הכר או על הכסת יניחנה אחרי
אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל בסעודה ב"ש אומרים מברך
אין מסיחין על כוס של
הברכה ורגילין העם לקרות
כן ושם יקנח בה ידיו תמיד. וטעמא
ברכה.
מחזור (כל) [על] כוס ברכה.
על היום ואח"כ מברך על היין וב"ה אומרים מברך על היין ואחר כך
ויש מי שאומר נטלי דמעטר
ז
מפרש בגמ' ח): מכבדין את הבית.
(רש"י
בהן נקראין נגבא דברכתא.
מברך על היום ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס וב"ה אומרים
מקום שאכלו שם אם הסבו על גבי
ברי"ף, ועי' תוס')
שלחה ליה ממהדורי מילי
הדרן עלך שלשה שאכלו
ומסמרטוטי קלמי. פי'
ח מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים ב"ש אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה
קרקע מכבדים את הקרקע או אם
מברך על היום.
רוכלין המחזירין למכור
על השלחן וב"ה אומרים על הכסת ב"ש אומרים מכבדין את הבית ואח"כ
הסבו על השלחן מכבדין את השלחן
בפתחי בני אדם, ורובן
עשויין למכור לנשים
משיורי אוכלין שנתפזרו עליו: ואחר
נוטלין לידים וב"ה אומרים נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית ב"ש
(סוכה נו.) מברך על היין.
בפתחיהן מיני תכשיטין, לא
כך נוטלין לידים. מים אחרונים: נר
אומרים נר ומזון בשמים והבדלה וב"ה אומרים נר ובשמים מזון והבדלה
תמצא בהן אלא דברים
(פסחים קיד.) בא להם יין.
הרבה כעין משלים. ומבלאי
ומזון. מי שאין לו אלא כוס אחד
ב"ש אומרים שברא מאור האש וב"ה אומרים בורא מאורי האש אין
ט
י
(לקמן
בגדים שהן סמרטוטין לא
במוצאי שבת מניחו עד לאחר המזון
נב.) אחר המזון.
תמצא אלא כנים, כך זה
מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם ולא על הנר ולא על הבשמים
וסודר עליו נר ומזון ובשמים והבדלה
עולא, בעל דברים הוא, כמו
של מתים ולא על הנר ולא על הבשמים של ע"ז ואין מברכין על הנר
הרוכלים. אמר רב אסי אין
כו': אין מברכים על הנר ועל הבשמים
(שם) שהיום גורם
מסיחין על כוס של ברכה.
עד שיאותו לאורו מי שאכל ושכח ולא בירך ב"ש אומרים יחזור למקומו
של עכו"ם ושל מתים. טעם דכולהו
ליין שיבא.
פי' כי שקיל ליה לאלתר
מברך. סליק פ"ז לפ"ש
ויברך וב"ה אומרים יברך במקום שנזכר ועד מתי מברך עד כדי שיתעכל
מפרש בגמראט): שיאותו. שיהו נהנים
כ
מתני': אלו דברים שבין
(סוכה נו.) דהא
ממנו: עד כדי שיתעכל המזון.
המזון שבמעיו בא להן יין אחר המזון אם אין שם אלא אותו כוס בית
נפקא בת קול.
בית שמאי ובית הלל
בסעודה ב"ש אומרים
מפרש שיעורא בגמ'י): מברך על היין.
שמאי אומרים מברך על היין ואח"כ מברך על המזון ובית הלל אומרים
מברך על היום ואח"כ
❖
בגמראכ) מפרש פלוגתייהו: עונין אמן
(יבמות יד. וחולין מד.)
מברך על היין וב"ה
ל מברך על המזון ואח"כ מברך על היין מ ועונין אמן אחר ישראל המברך
אומרים מברך על היין
אחר ישראל המברך. אפילו לא שמע
ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה כולה: גמ' תנו
ואח"כ מברך על היום. פי'
אלא סוף ברכה אבל לא לאחר כותי
על היום קידוש, על היין
רב ניסים גאון
רבנן דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה ב"ש אומרים מברך על היום ואח"כ
שמא ברך להר גריזים: גמ' שהיום
בורא פרי הגפן. מתני' בית
תדיר ושאינו תדיר
מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא
שמאי אומרים נוטלין
גורם ליין שיבא. כוס זה לא בא אלא
לידים ואח"כ מוזגין את
תדיר קודם.
וב"ה אומרים מברך על היין ואח"כ מברך על היום שהיין גורם לקדושה
בשביל שבת לקידוש: וכבר קדש היום.
הכוס ובית הלל אומרים
עיקרו במשנת זבחים בפ"י
מוזגים את הכוס ואח"כ
(דף פט) ובמשנת הוריות
שתאמר דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה תדיר
משקבלו עליו או מצאת הכוכבים:
נוטלין לידים. תנו רבנן בית
בפרק אחרון (דף יב) כל
ועדיין יין לא בא.
לשלחן וכשם שקודם
ושאינו תדיר תדיר קודם והלכה כדברי ב"ה מאי ד"א וכי תימא התם תרתי
שמאי אומרים נוטלין לידים
התדיר מחבירו הוא קודם
ואח"כ מוזגין את הכוס,
את חבירו ואמרינן בגמרא
לכניסה כך קודם לברכה: שהיין
והכא חדא ה"נ תרתי נינהו ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה
שאם אתה אומר מוזגין את
מנא הני מילי אמר אביי
גורם לקדושה שתאמר.
שאם אין יין
הכוס תחלה, חישינן שמא
דאמר קרא (במדבר כח)
תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והלכה כדברי ב"ה פשיטא דהא נפקא
מלבד עולת הבוקר אשר
יטמאו משקין שאחורי
לא מקדשין. והמקדש על הפת גם הוא
בת קול איבעית אימא קודם בת קול ואיבעית אימא לאחר בת קול
הכוס מחמת הידים ויחזרו
לעולת התמיד מכדי כתיב
במקום יין וברכת הפת קודמת:
עולת הבוקר עולת התמיד
המשקין ויטמאו את הכוס
ורבי
תדיר קודם. נפקא לן במסכת זבחיםל)
למה לי מאי קאמר רחמנא
ונמצא שותה בכוס טמא.
בית הלל אומרים מוזגין את
האי דתדיר קדים ברישא:
מהאי קרא דכתיב במוספין מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה מ) מלבד משמע לאחר שהקרבתם התמיד תקריבו
הכוס ואח"כ נוטלין לידים,
המוספין וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתרא למילף דבשביל שהיא תמיד הקדימה הכתוב ומכאן אתה למד לכל התמידין:
בית הלל סברי כלי שנטמא
אחוריו במשקין מותר
ור'
להשתמש בו כדבעינן
למימר לקמן. והא דגזרו בית שמאי משום ניצוצות, (מ)לא שכיחי, וכיון דמותר להשתמש בו חישינן דאם יטול ידיו תחלה יהיו המשקין בידיו מטפיחין, וכאשר יגע הכוס בידו יטמא אותו המשקין מאחורי הכוס שהן טמאין, ויטמא
המשקין (התם) א'[ת] הידים, ונמצא אדם זה אוכל בידים מסואבות. ומפני מה אחורי הכוס שהן טמאין אין מטמאין האיש התופס בכוס אפילו בלא משקין, משום דאין כלי מטמא אדם. אמרו בית הלל לבית שמאי זה שאתם גוזרין
להשתמש בכלי טהור שאחוריו בלבד טמאין משום שמא ינתזו ניצוצות מתוך הכוס ויפלו לאחוריו ויטמאו, ניצוצות לא שכיחי. ותוב הא בעינן תיכף לנטילה ברכה, הילכך מוזגין הכוס ומברכין ושותין ואח"כ נוטלין לידים (ואומ')
[ואוכלין] מיד. והלכה (כר') [כבית] הלל. בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה וכו'. פסק מר רב יהודאי גאון כל היכא דאיכא קידוש יומא מקדש אריפתא, אי נמי קידושא והבדלה בהדי הדדי, דהיינו מוצאי שבת וכניסת
יו"ט ראשון, או יו"ט שני ולית ליה חמרא מקדש אריפתא, אבל הבדלה גרידתא לא מבדילין אריפתא. ומר רב צמח גאון אמר בה טעמא שבשאר ימות השנה אין מבדילין על הפת, שאין דומה קידוש להבדלה, מפני שקידוש אי
אפשר שלא לסעוד, דאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה. וכיון ששלחן קבוע וסעודה קבועה לילי שבת ולילי יו"ט, וא"א שלא לסעוד, מקדשי על הפת. אבל מוצ"ש אינו שולחן קבוע, דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. לא מבדיל
אריפתא [ו]הילכתא אין מבדילין אריפתא.