יציאות השבת פרק
ראשון שבת
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יציאות
יציאות
השבת שתים שהן ארבע. הקשה ריב"א דדיני הוצאות
השבת. הוצאות שמרשות לרשות האמורות לשבת ובגמ' ד)
אזהרה בכלל דיני שבת כתב
א) שבועות ה., ב) לקמן צב.,
ג) שבועות ב., ד) [ע"ב],
המיי' פ"א מהל' שבת הלכה
שבת היה לו לשנות גבי אבות מלאכות אחר פרק כלל גדול
מפרש דהכנסות נמי קא קרי יציאות הואיל ומוציא מרשות
ה) [שמות לו], ו) [דף ג.],
ג וז"ל כל מקום שנאמר
לרשות: שתים שהן ארבע בפנים. לאותן העומדים בפנים שתים מן
לקמן (דף עג.) דהתם קתני אבות מלאכות מ' חסר אחת וקתני הוצאה
ז) [עי' מהר"ם], ח) [דף ב.
שהעושה דבר זה פטור הרי
זה פטור מן הכרת ומן
ודף ה. ושם ד"ה שתים],
התורה הוצאה והכנסה דבע"ה ובפ' הזורק (לקמן צו:) ברישיה נפקא לן
לבסוף
והוה ליה להתחיל כסדר בדברים דמיירי בע"ש מבעוד יום
ט) [ת"י], י) והתם פריך מי
הסקילה ומן הקרבן אבל
כגון לא יצא החייט במחטו סמוך
מויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו'ה) לא
אסור לעשות אותו דבר
כתיב אל יוציא והיינו משום
כצ"ל רש"ל, כ) [וע"ע
לחשיכה אין שורין דיו וסמנין ואין צולין
בשבת ואיסורו מד"ס
תפיקו מרה"י לר"ה להביא נדבה למחנה
א א מיי' פי"ב מהלכות
תוספות פסחים פה: ד"ה
בשר ואח"כ במה מדליקין וכירה ובמה
לויה ויום השבת היה כדיליף התם ועל
הוצאה], ל) דדמיא לגמרי
שבת הלכה ט ופי"ג שם
❖
יציאות
טומניןשהם דברים הנוהגיםעםחשיכה
שתים אלו חייב חטאת על שגגתו ועל
הלכה ב סמג לאוין סה
להוצאה כצ"ל,
טוש"ע א"ח סי' שמז:
ואח"כ במה בהמה ובמה אשה יוצאה
זדונו כרת ועל התראתו סקילה וכן
❖
ב ב מיי' שם פי"ג הל"ה:
בכל מלאכת שבת: שהן ארבע.
דברים הנוהגים בשבת עצמו ושוב אבות
מוסף רש"י
מלאכות של שבת ודרך התנא לשנות
מדבריהם הוסיפו שתים לאסור לכתחלה
שתים שהן ארבע בפנים.
תוס' ישנים
כסדר זה כמו שמצינו בפסחים דמתחיל
ואם עשה פטור ולקמן מפרש להו ואזיל:
שתים לחיוב הכנסה דעני
א) מצאתי כתוב בגליון ת"י
והכנסה דבעל הבית, ושתים
ושתים שהן ד' בחוץ. שתים מן התורה
בליל י"ד ושוב בי"ד ושוב בשחיטת
לפטור כשזה עוקר וזה מניח
וז"ל ועי"ל שתים שתי
השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים
פסחים שהוא בין הערבים ואחר כך
הוצאה והכנסה דעני העומד בחוץ
א)
דכתיב (ויקרא ד) בעשותה,
הוצאות דחיוב ופטור שהן
העושה את כולה (שבועות
ארבע הכנסות דחיוב ופטור
שונה מאכילת פסחים שהוא בלילה וכן
ושתים מדבריהם כשהמלאכה נעשית
שהן ארבע בחוץ כיצד העני עומד בחוץ ובעל
ה.). שבועות שתים.
עכ"ל ואין נראה
ביומאמתחיל בז' ימי' קוד' יה"כואח"כ
על ידי שנים זה עוקר וזה מניח לכתחלה
הבית בפנים פשט העני את ידו לפנים
בשבועת ביטוי שפתים הכתוב
ה דבירושלמי בעי מה שנים
א
בעיה"כ ואח"כ ליל י"כ ותירץ דהוצאה
אסור ואם עשה פטור כדיליף בגמרא
בויקרא אצל קרבן עולה ויורד
כו' ומסיק ב' לחיוב וב'
ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל
קאמר שתים כתיבי בקרא,
לפטור ע"ש. [דבור זה שייך
(דף ג.) שנים שעשאוה פטורים: פשט
חביבא ליה לאקדומי משום דממשנה
דכתיב להרע או להטיב,
לתוס' לעיל ד"ה שתים שהן
מתוכה והוציא העני חייב ובעל הבית
העני את ידו. וחפץ בתוכה: ונתן
זו שמעינן כמה דברים הוצאה והכנסה
ומפרש במשנה (שם כה.)
ארבע אחר פירש"י לפני ואין
❖
פטור: פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן
אוכל להטיב, לא אוכל להרע,
נראה כו']:
לתוך ידו דבעה"ב. דעביד ליה עקירה
דעני ועשיר ודבעי' עקירה והנחה
שמענה את עצמו, והוא הדין
לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה והכניס
ברה"ר והנחה ברה"י: או שנטל מתוכה
ושנים שעשאוה פטורין וידו של אדם
לכל דבר שהוא הן ולאו להבא,
דלהרע או להטיב להבא
בעל הבית חייב והעני פטור: פשט העני
והוציא. החפץ והניח בר"ה דעביד ליה
מוסף תוספות
חשובה לו כד' על ד' וידו של אדם אינה
משמע, ובפ"ג (שם) מרבה
עקירה [ברה"י] והנחה [ברה"ר]: העני
לא כרה"י ולא כרה"ר ור"ת מפרש
את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה או
מן המקרא אף דברים שאין
א. דגזרינן ערב שבת אטו
בהן הרעה או הטבה, ומיהו
חייב. שעשה מלאכה שלמה והרי שתים
דדבר ההוה רגיל הש"ס לשנות תחילה
הוצאת שבת. תוס' הרא"ש.
שנתן לתוכה והוציא שניהם פטורין פשט
ב) ב
שתים נינהו ותו לא, דבר
ב. בתוס' הרא"ש איתא:
❖
וחילופו (שם ב.). מן התורה לעומד בחוץ: ובעל הבית
וכן במס' ב"ק (דף ב.) השור והבור
בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה
במה מדליקין ובמה
פטור. פטור לגמרי ואפי' לכתחלה
המבעה וההבער ולא נקט כסדר
ז)
טומנין [עי' מהרש"א].
או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורין:
ג. משום דהנהו מלאכות
מותר דהא לאו מידי עבד והכי מפרש
הפרשה וכן מפרש רב האי גבי ד' צריכין
גמ' תנן התם שבועות שתים שהן ארבע
ידועות לכל, אבל. תוס'
רבינו חננאל
ג)
בגמ' (דף ג.): פשט בעה"ב כו' בעה"ב
להודות בפרק הרואה (ברכות דף נד:)
הרא"ש. [עי' מהר"ם].
ידיעות
יציאות השבת שתים שהן
ד. [ד]אסורה בשבת קודם
חייב. והרי שתים מן התורה לעומד
דלא נקט הש"ס כסדר הפסוק ועוד
ארבע בפנים כו'. גמ' תנן
ששנה לא יצא החייט
בפנים: פשט העני את כו'. דעביד ליה עקירה ונטל בעה"ב מתוכה
מפרש ר"ת דפתח ביציאות משום דבעי למימר לא יצא החייט במחטו
א
התם בתחילת שבועות,
במחטו. תוס' הרא"ש.
שבועות שתים שהן ארבע,
ה. לבעל הבית העומד
והניח בפנים ועביד ליה בעל הבית הנחה: או שנתן לתוכה. דעביד
אע"ג דלא שנה המלבן משום אין נותנין כלים לכובס ולא המבעיר
בפנים, וכן לעני העומד
ליה בעל הבית עקירה והוציא העני והניח: שניהם פטורין. שלא עשה
משום במה טומנין הוצאה הוצרך לשנות טפי משום דמלאכה גרועה
ב
ג
ד
בחוץ. תוס' שבועות ה. בשם
היא כמו שאפרש: יציאות. הוצאות הוה ליה למתני אלא
האחד מלאכה שלימה אבל אסורין לעשות כן לכתחלה שמא יבואו כל
הריב"א. ו. מה לי עומד
בפנים ומוציא החפץ
נקט יציאות לישנא דקרא אל יצא איש ממקומו (שמות טז) ודרשינן
אחד ואחד לעשות מלאכה שלימה בשבת הרי שתים מדבריהם אחת
לחוץ ומה לי עומד בחוץ
מינה (עירובין דף יז:) הוצאה אל יצא עם הכלי ללקט המן:
לעני בחוץ ואחת לבע"ה בפנים. וא"ת שנים הן לכל אחד ואחד עקירה
ומביא החפץ אליו. תוס'
שתים
הרא"ש. ז. משא"כ בשאר
שהן ארבע בפנים. כן נראה כמו שמפרש רש"י כאן
לעני ועקירה לבע"ה הנחה לעני והנחה לבע"ה לקמןו) פריך לה ומשני דלא
אבות מלאכות שאינן
חשיב אלא עקירות שהן תחלת המלאכה ואיכא למימר שמא יגמרנה:
דמבפנים היינו לבעה"ב העומד בפנים ובחוץ היינו לעני
חלוקות ברשויות אלא
גמ' תנן התם. במסכת שבועות: שבועות שתים. שבועות של ביטוי
איסורן מחמת עצמן,
העומד בחוץ שתים הוצאות והכנסות דחיוב שהן ד' הוצאות והכנסות
והואיל וחידוש הוא אין
להרע או להיטיב שתים הן להתחייב עליהן קרבן עולה ויורד האמור
דפטור ובשבועות ח) פרש"י בפנים היינו הכנסות פנים שנים דחיוב
לך בה אלא חדושה
בלבד, והלכות עקרות הן
בפרשה (ויקרא ה) דנפקי מלהרע או להטיב דמשמע להבא אוכל ולא
דעני ודעשיר ושנים דפטור ובחוץ היינו הוצאות חוץ א) ואין נראה
ואין למדות זו מזו. רמב"ן.
אוכל: שהן ארבע. יש לך לרבות עוד שתים מריבוי הכתוב לכל אשר
מדפירש מילי דעני לחוד ומילי דעשיר לחוד משמע כפי שפירש כאן
[מהר"ם]. ח. דמלאכה
גרועה היא. תוס' הרא"ש.
יבטא האדם [שם] לרבות לשעבר אכלתי ולא אכל לא אכלתי ואכל:
ולפי' דהתם לא היה לו לערב הוצאות והכנסות יחד ומיהו שמא לפי שהיה
ט. [ד]הכי משמע פשטיה
צריך להאריך אם היה בא לפרש הוצאות לבד ט) [והכנסו' לבד] מ"מ אין
ידיעות
דקרא שאל יצא בשבת עם
נראה לרבינו אלחנן מדקאמר בגמרא דיקא נמי דקתני יציאות וקמפרש הכנסות לאלתר ולא דייק מדקתני בפנים: פשט בעה"ב את ידו כו'.
כליו ללקוט את המן כדרך
שעושין בחול וכו'. תוס'
תימה לר"י אמאי צריך למתני תרתי דעני ודבעה"בו וכן בריש שבועות דמפרש בגמרא (דף ג. ושם) שתים דעני ודבעל הבית מה שייך לקרותו
עירובין יז: [עי' מהר"ם].
שתים מה לי עני מה לי עשיר ונראה לר"י דאיצטריך לאשמעי' משום דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה"י לרה"ר מה לי מוציא
י. [ו]כל הדומה לאב הוי
תולדה דידיה. תוס' הרא"ש.
מרה"י לרה"יז ולא הוה גמרינן הוצאה דעני מבעה"ב ולא בעה"ב מעני ותדעח מדאיצטריך תרי קראי בהוצאה כדנפקא לן בריש הזורק
יא. כגון זורק ומושיט
(לקמן דף צו: ושם) מויכלא העם מהביא ובספ"ק דעירובין (דף יז:) נפקא לן מקרא אחרינא דדרשינן אל יצא איש ממקומו אל יוציא י) והתם
ומעביר והכנסה כולהו.
תוס' הרא"ש. יב. [ד]כיון
פירשתי והיינו משום דמלאכה גרועה היא איצטריך תרווייהו חד לעני וחד לעשיר כ) וכן בכל תולדות דאבות מלאכות לא חיישינן שיהא
ט
דהואי במשכן אע"ג דלא
במשכן אלא אבות בלבד ובתולדות דהוצאה בעי' שיהא במשכן דתנן בהזורק (דף צו.) שתי גזוזטראות זו כנגד זו המושיט והזורק מזו לזו
י
יא
דמיא להוצאה מיחייב
עלה. תוס' הרא"ש בע"ב.
פטור היו שתיהן בדיוטא אחת הזורק פטור והמושיט חייב שכך היתה עבודת לוים ובריש הזורק (ג"ז שם:) נמי בעי הזורק ד' אמות
יג. דדמיא למוציא. תוס'
ברה"ר מנלן ודחיק לאשכחינהו במשכן עד דמסיק כל ד"א ברה"ר הלכתא גמירי לה וכל אלו תולדה דהוצאה נינהו ולא אבות שאין אבות
הרא"ש. יד. [ב]אכלתי ולא
אלא מ' חסר אחת וגבי הכנסה נמי אמרינן בפ' במה טומנין (לקמן מט:) הם העלו קרשים מקרקע לעגלה אף אתם אל תכניסו מרה"ר
אכלתי דאית ביה פלוגתא
דר' ישמעאל לא מחייב
לרה"י א) וא"ת כיון דהכנסה היתה במשכן מה צריך תו לקמן בהזורק (דף צו:) לפרושי דסברא הוא מה לי אפוקי מה לי עיולייב דהזורק ד' אמות
לשעבר. תוס' הרא"ש.
ברה"ר משמע דאי הוה משכחת לה במשכן הוה ניחא ליה אע"ג דהתם ליכא סברא וי"ל דאיצטריך סברא להכנסה דבעה"ב דלא הוה במשכן דהם
יג
טו. וההיא מתניתין קיימא
לפרושי מתניתין דהכא.
העלו קרשים כו' היינו הכנסה דעני דמסתמא בקרקע היו עומדים שהוא רה"ר ואם תאמר כיון דאיכא סברא אמאי איצטריך בבמה טומנין
תוס' שבועות ג.
למימר דהכנסה היתה במשכן וי"ל דתנא ליה איידי דבעי למיתני הם הורידו קרשים מעגלה ואתם אל תוציאו כו' אע"ג דהוצאה נפקא לן מקרא
בהדיא איצטריך למיתני שהיתה במשכן משום דקתני ברישא בברייתא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן ואם לא היה מוצא
הוצאה במשכן הייתי מחייב בכל מלאכות הדומות למלאכה גמורה אע"פ שלא היה במשכן כמו בהוצאה והא דאסמוך קרא דשבת למלאכת
המשכן הוה דרשינן למילתא אחריתי: שבועות שתים שהן ארבע. בריש שבועות (דף ג.) מפרש שתים אוכל ולא אוכל דכתיב בהדיא
בקרא להרע או להיטיב דהיינו להבא שהן ד' אכלתי ולא אכלתי דאתי מדרשא והא דלא מפר' שהן ד' אזרוק ולא אזרוק והוה אתיא כולה
כרבי ישמעאל ולא הוה צריך לאוקומי בתרי תנאייד משום דמתני' בפ"ג (דף יט:) תנן בהדיא שהן ד' אכלתי ולא אכלתיטו וא"ת אמאי לא
קתני שתים שהן שמונה [אוכל ולא אוכל] אכלתי ולא אכלתי אזרוק ולא אזרוק זרקתי ולא זרקתי ונראה דלכך פירש רש"י בריש שבועות
שאינו שונה אלא דבר וחילופו ור' יצחק תירץ דלא נקט אלא אכלתי ולא אכלתי משום דפליג ר' ישמעאל והוי רבותא טפי אבל אזרוק ולא
אזרוק דמודה ר"י לא חש למיתני וא"ת וגבי שבת אמאי קתני שתים שהן ד' ותו לא ליתני נמי מושיט ומעביר מרשות היחיד לרשות
היחיד דרך רה"ר דחייב כדאמר לקמן (דף צו:) וזורק מרשות היחיד לרשות
הרבים ומרה"ר לרה"י וי"ל דלא קתני אלא הכנסה ל) דדמיא
להוצאה שהוא מרה"י לרה"ר לאפוקי מושיט ומעביר שהוא מרה"י
לרה"י
וזריקה נמי לא דמיא להוצאה שזה
בהולכה ביד וזה בזריקה:
ידיעות