יציאות השבת פרק ראשון שבת
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
נצרכה אלא לקרן זוית. לא בעי למימר דאיצטריך לצדי רה"ר
כגון דאית לה מחיצות. ואשמעינן דאע"ג דהיקפה יתר מבית סאתים
לא א מיי' פט"ז מהל'
א) עירובין סז:, ב) פי' סנה
והוא אילן סרק, ג) פי' קוצים,
שבת הלכה א סמג
ולא הוקף לדירה שאין ביתו סמוך לה קודם היקף ולענין לטלטל
משום דלר"א כרה"ר דמי ואפילו אית בהו חיפופי או שמא
ד) [עירובין פז.], ה) גיטין
לאוין סה טור שו"ע א"ח
מספקא ליה אי מודה להו רבי אליעזר אם לאו: אבל בין
לתוכה הויא ככרמלית כדאמרינן בעירוביןז) שאין מטלטלין בו אלא בד'
עט. ע"ש, ו) [עירובין לב:
סי' שמו סע' ג וסי' שנח
לד:], ז) [דף סז:], ח) ס"א
סעי' א:
העמודים. כרה"ר דמי אע"פ שאין בין עמוד לעמוד ט"ז אמות הוי
אפ"ה דאורייתא רה"י היא והזורק מרה"ר לתוכה חייב: כדעולא.
לב ב ג מיי' פי"ד מהל'
ותניא פ"ק דעירובין חצר
דאמר מחיצה היא לקרות רה"י אלא
רה"ר כיון שבני רה"ר בוקעין בה
שהרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו
שבת הלכה ד טוש"ע
רה"ר לטומאה כו', ט) [רש"ל
שמחוסרת דירה לכך אסורה לטלטל
וחוץ לבין עמודים $ רחב ששה עשר
א"ח סי' שמה סעיף יד:
כגון דאית לה מחיצות וכי הא דאמר עולא
לג ד מיי' שם הל' ו:
מ"ז], י) [דף ק.], כ) [לקמן
אמהא: וטח בפניה חייב. אומר
מדרבנן. והא דקתני רה"ר לטומאה
א"ר יוחנן $ קרפף יותר מבית סאתים שלא
לד ה ו מיי' שם הלכה ז
ק.], ל) שם אויר כרמלית עליו
א) א
כגון שיש פתחים במחיצותיה ונכנסין
ר"ת דאם נח למעלה משלשה צריך
כצ"ל. רש"א, מ) [לקמן ק'
טוש"ע א"ח סי' שמה
ב
הוקף לדירה ואפילו כור ואפילו כוריים הזורק
❖
ע"א],
סעיף י:
בזו ויוצאין בזוח): עולא. דאמר אמאי
שיהא בפניה ארבעה על ארבעה ומה
לה ז ח מיי' שם הל' ד
לתוכו חייב מ"ט מחיצה היא אלא שמחוסרת
❖
קרי לה רה"י כו' מ"ט לא אמר כגון
שמדובק בפני הלבינה חשוב כמונח
טוש"ע שם סעיף יא:
דיורין בשלמא רב אשי לא אמר (א) כדעולא
הגהות הב"ח
דאית לה מחיצות ורה"י גמורה קאמר
עליה אע"פ שאינו אלא באויר וכן
אלא עולא מ"ט לא אמר כשמעתיה אמר לך
וניזיל בתר שמעתיה דאמר הזורק
הא דתנן מ) למטה מי' כזורק בארץ
(א) גמ' רב אשי לא אמר
מוסף רש"י
אי דאית לה מחיצות בקעה קרי לה קרפף
כעולא כדעולא אלא עולא
לתוכו חייב: ורב אשי. אמר לך
ומוקי לה רבי יוחנן בדבילה שמינה
❖
קרפף כו' הזורק לתוכו.
מ"ט:
היא ורב אשי $ רה"י קתני: והכרמלית אטו
רה"י קתני וכרמלית לא קרי לה תנא
היינו טעמא נמי דכיון שנדבק בפני
מרשות הרבים, חייב. חטאת,
רה"י: אטו כולהו. הנך ים ובקעה
ואע"ג דלענין איסור טלטול
הכותל שהוא רוחב ד' על ד' חשוב
כולהו נמי לאו כרמלית נינהו כי אתא רב
שויוה רבנן ככרמלית שאסרו
גליון הש"ס
כמונח עליו וריב"א פי' דאף למעלה
ואיסטוונית לא זו היא כרמלית דהוזכר
דימי א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לקרן זוית
לטלטל בתוכו אלא בד',
ב
מג' לא בעי שיהא בפני הלבינה וכותל
במנין רשויות הא קתני אינו לא
גמ' קרפף יותר מבית
מדאורייתא רשות היחיד
הסמוכה לרה"ר דאע"ג דזימנין דדחקי ביה
גמורה היא, דמחיצה היא אלא
סאתים כו' הזורק לתוכו
ד' על ד' דכיון שרואה את הקרקע
כרה"י ולא כרה"ר ואין מוציאין כו'
חייב. עי' לקמן פ ע"א
שמחוסרת דיורין, ומשום הכי
רבים ועיילי לגוה כיון דלא ניחא תשמישתיה
ש"מ זו היא רשות שלישי: לא נצרכה.
חשיב כמונח ע"ג קרקעג וקשה לר"י
אסרי רבנן לטלטולי (ערובין
ברש"י ד"ה והוא שיש חיוב
כי כרמלית דמי כי אתא רב דימי א"ר יוחנן
סז:). נעץ קנה ברשות
כו' וד' צט ע"ב ברש"י
כרמלית דקתני אלא לאוסופי כרמלית
דלעיל (דף ד.) כי פריך אמתניתין
ד
היחיד. בחצר גבוה ממחיצת
ד"ה מוקף לכרמלית וצע"ג:
בין העמודין נידון ככרמלית מ"ט אף על גב
אחריתי כגון קרן זוית שנכנס בו בית
דפשט ידו והא בעיא עקירה והנחה
ה
שם רה"י קתני. וע"ש
החצר, וזרק. מרשות הרבים,
ונח על גביו חייב. דהוי
בטהרות פ"ו מ"ו שבילי
דדרסי בה רבים כיון דלא מסתגי להו בהדיא
לתוכו והניח מקרקעו לרה"ר: לא
מע"ג מקום ארבע לוקי מתניתין
ו
בית הגלגל רה"י לשבת
לה הנחה ברה"י, שאויר רה"י
ניחא תשמישתיה. שאין יכולין להכנס
במחזיק החפץ בענין זה שרואה את
ככרמלית דמיא אמר ר' זירא אמר רב יהודה
ושם מ"י איסטוונית רה"י
עולה עד לרקיע, אע"ג דאויר
פני הקרקע: אילימא דעד
לשבת וצ"ע: שם בתוכו
רה"ר אינו למעלה מעשרה
לה להדיא דרך הילוכו. אי נמי בית
איצטבא שלפני העמודים נידון ככרמלית
❖
ג
אין מטלטלין וכו'. עי'
(גיטין עט.).
עשרה הוא דהוי כרמלית ואי לא לא
שפניו עומד באלכסון שזויתו אחת
למ"ד בין העמודים כ"ש איצטבא למ"ד
עירובין פט ע"א תוס' ד"ה
הוי כרמלית. פרש"י כגון בקעה
במחיצות: תוס' ד"ה אבל
סמוכה לרה"ר והשניה משוכה מרה"ר
איצטבא איצטבא הוא דלא ניחא תשמישתיה
בין העמודים כו' רחב ט"ז
רבינו חננאל
ולפנים זוית הבולטת מעכבת את
המוקפת גדר והיא יתירה על בית
אמה. עי' עירובין ו ע"ב
ד אבל בין העמודים דניחא תשמישתיה לא
❖
הרבים מליכנס בהדיא בתוך כניסה
סאתים ולא הוקף לדירה וקשה לר"י
תוס' ד"ה וכי תימא:
אוקמ' בבקעה דאית לה
לישנא אחרינא אבל בין העמודים דזימנין
מחיצות מדקתני רשות
של זוית האחרת: בין העמודים.
דהא רשות היחיד היא בין לעולא בין
היחיד. קרן זוית הסמוכה
דדרסי ליה רבים כרה"ר דמיא אמר רבה בר
שהיו עמודים ברחבה ותולין בהם
לרב אשי ולא הוי צריך לאתויי מרב
ז
לרה"ר ואיצטבא שלפני
לעזי רש"י
העמודים ככרמלית נידונין.
שילא אמר רב חסדא לבינה זקופה ברה"ר
התגרים פרגמטיא וגם איצטבאות היו
גידל ועוד דהיכי קאמר ואי לא לא
דורצא"י [רונצ"א].
כל שאין גבוה מן הקרקע ג'
לפניהם לישב שם התגרים: לא מסתגי
הויא כרמלית והרי ים ובקעה אין
וזרק וטח בפניה חייב על גבה פטור אביי
טפחים כגון ליבני וכיוצא
חוחים.
ה
איגלטי"ר [איגלינטיי"ר].
להו להדיא. שהיו עמודים הרבה
בה כרה"ר דמי, וכל הגבוה
להן מחיצות ונראה לר"י דהכי פירושו
❖
ורבא דאמרי תרוייהו והוא שגבוה שלשה
ג' טפחים ואין בו רחב
סנה דוקרני.
באורך ורוחב וזה שלא כנגד זה:
אילימא עד דאיכא מחיצות י' היינו
ארבעה וזרק ונח על גביו
דלא דרסי לה רבים אבל ב) היזמי ג) והיגי אע"ג
לבינה. סתם לבינה ארכה ורחבה ג'
אויר הראוי למחיצות עשרה לאפוקי
פטור, חוץ מן הזורק ונח
דלא גביהי שלשה וחייא בר רב אמר אפילו
על פי הכלב או בפי הכבשן
מוסף תוספות
ואין לעביה שיעור יש מהן עבות ויש
בקעה מסוככת בפחות מי' על גבי
או בידו של אדם וכיוצא
היזמי והיגי אבל צואה לא ורב אשי אמר
מהן דקות: וטח על פניה. כגון
קונדסין דלא הוי כרמלית כיון דאין
ח
א. דאטו אם נעץ קנה
בהן המפורשות בהמוצא
ו אפילו צואה אמר רבה דבי רב שילא כי
ברשות הרבים ומיעטו
תפלין, משום דמחשבתו
דבילה שמינה או טיט: חייב. אם
גבוהה י'ט והוי מקום פטור ומותר
משש עשרה וכי בשביל
משויא להו מקום, ומפורש
אתא רב דימי אמר רבי יוחנן אין כרמלית
זרק ד"א דהוי כמונח ברה"ר דכל
לטלטל בכולו והאמר רב גידל כו':
י
ד) ז
זה פקע מיניה דין רה"ר.
בהמוצא תפילין כי האי
תוס' הרא"ש. ב. שאעפ"י
גונא דכל פחות מג' בארץ
למטה מי' רה"ר הוא ובלבד שינוח
פחותה מארבעה ואמר רב ששת ותופסת עד
ואם כארץ חשיב. וא"ר יוחנן
שאין רוחב הלבנה אלא
ט)(או) למטה מג' דהוי כקרקע או באויר
עשרה מאי ותופסת עד עשרה אילימא דאי
איכא מחיצה עשרה הוא דהוי
שלשה דסתם לבנות כך
אין כרמלית פחותה מד'
הם, וברה"ר בעינן הנחה
ותופסת עד י' טפחים,
כי האי דנדבקה בכותל וכדאמרינן
כרמלית ואי לא לא הוי כרמלית ולא והאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף
על גבי מקום ארבע, הני
אבל למעלה מי' מקום
במתני' לקמןי) הזורק ד' אמות בכותל
מילי למעלה משלשה
פטור הוא, והכי פירושא
אמר רב בית שאין בתוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה על גגו מותר לטלטל
למטה מי' טפחים כזורק בארץ וחייב.
אבל למטה משלשה
בפרק הזורק כי הא דאמר
בכולו $בתוכו אין מטלטלין בו אלא ד' אמות אלא מאי ותופסת עד י' דעד י'
כארעא סמיכתא דמי, אבל
שמואל לרב יהודה שיננא
ח
וכי אמר למטה מי' ברוחב ד' כרמלית
בלבנה שהיא גבוהה יותר
לא תיהוי במילי דשבתא
הוא דהויא כרמלית למעלה מי' טפחים לא הוי כרמלית וכי הא דא"ל שמואל
וכשאין רחב ד' מקום פטור היינו
משלשה [אמרי']. חי'
למעלה מעשרה ואוקימנא
הר"ן. ג. וכן נראה מדברי
בכרמלית. ואקילו בה רבנן
לרב יהודה שיננא לא תיהוי במילי דשבתא למעלה מי' למאי הלכתא אילימא
בתשמיש המסוים כגון גב לבינה
רש"י ז"ל. רשב"א. [ועי'
מקולי רה"י דאי איכא
דאין רשות היחיד למעלה מי' והאמר רב חסדא נעץ קנה ברשות היחיד
וראש כותל או עמוד דהני מסתיים
מהרש"א,
רעק"א].
מקום ד' על ד' הוא דהויא
ה)
ד. דא"כ. תוס' הרא"ש.
כרמלית ואי לא מקום פטור
תשמישתייהו אבל אויר כגון פני
וזרק ונח על גביו אפילו גבוה מאה אמה חייב מפני ו) שרה"י עולה עד לרקיע
ה. העני את. תוס' הרא"ש.
הוא, מקולי רה"ר נמי דעד
הכותל דבר הנדבק בו לא הוי רשותא
ו. וליכא. תוס' הרא"ש.
י' הויא כרמלית למעלה מי'
אלא
ז. כדתניא חריץ שהוא
לא הויא כרמלית אלא מקום
לנפשיה אלא אי למטה מי' הוא הוי
פטור. הא דרב גידל דאמר
עמוק י' ורחב ד' דהוי
רה"ר גמור ואי למעלה מי' הוא דלא שלטי ביה רבים הוי אוירא בעלמא מקום פטור כדתנןכ) למעלה מי' טפחים כזורק באויר ופטור: על גבה
רה"י ואפילו היא גדולה
בית שאין בתוכו עשרה
פטור. כדמוקי לה אביי ורבא בגבוהה ג' דלא דרסי בה רבים דהוי מקום לעצמה: היזמי. דורצא"י: היגי. איגלטי"ר: אע"ג דלא גבוה ג'.
הרבה כיון דאית ליה
טפחים וקירויו משלימו
מחיצות לכו"ע הוי רה"י
לעשרה, על גגו מותר
הוי מקום פטור לעצמו דלא דרסי בה רבים עליה שלא יזוקו: אפילו היזמי והיגי. דדרסי עליה בסנדליהון אבל צואה אע"ג דלא גבוה לא דרסי
לשבת. תוס' הרא"ש.
לטלטל בכלו, כי כרה"י הוא
עלה ורב אשי אמר אפילו צואה: ה"ג אין כרמלית פחותה מד'. רוחב ואי לא מקום פטור הוא ומותר לכתחלה להוציא משם לרשות הרבים
ח. בלא מחיצות. תוס'
חשוב, דאמרינן בכי האי
הרא"ש. ט. שאין בו אויר
גונא גוד אסיק מחיצתא.
ולרה"י: ותופסת. בגובה עד י' ולקמיה מפרש לה: אילימא דאי איכא מחיצה י' כו'. כגון בקעה המוקפת גדר והיא יתירה על בית סאתים
הראוי למחיצה עשרה.
בתוכו אין מטלטלין בו אלא
ולא הוקפה לדירה: וקירויו משלימו. עובי קירויו: על גגו. דגבוה י' הוי רה"י ומותר לטלטל בכולו: אלא בד'.
דכיון דלא גבוה המחיצה
תוס' הרא"ש. י. והשתא
בד' אמות, מ"ט כיון דלא
פריך שפיר. תוס' הרא"ש.
חזי לדירה אין המחיצות
י' הוי כרמלית. אלמא איפכא שמעינן לה: דעד י' הוי כרמלית. אויר של בקעה או של ים או של קרפף יתר על בית סאתים תופס את שמו
מועילות, אלא כמו שאין
עד י' אבל למעלה מי' אין שם כרמלית על אוירו בדבר שאינו מסויים כגון פני לבינה או פני כותל או קלט מן האויר למעלה מי' מותר להוציא
שם מחיצות דמו.
לכתחילה משם לרה"י ולרה"ר דאין שם כרמלית עליו כי היכי דאויר למעלה מי' ברה"ר לאו רה"ר הוא כדתנן לקמן [ק.] למעלה מי' כזורק באויר
גבי כרמלית נמי לאו כרמלית הוא. ובדבר מסויים כגון ראש עמוד וגב לבינה ליכא לאוקמיה דאי אית ביה ארבעה פשיטא דלמעלה מעשרה לא
הוי כרמלית דהא אפילו עמוד ברשות הרבים רשות היחיד הוא ואי דלית ביה ארבעה ולמטה מעשרה מי הוי כרמלית הא קאמר אין כרמלית
פחותה מארבעה ואי בדקאי בכרמלית וכיון דלית ביה ד' הוי ל) שם הכרמלית עליו אם כן מצינו חומר בכרמלית מרשות הרבים דאילו ברשות
הרבים כי האי גוונא מקום פטור הוא ובטל ומותר לרשות הרבים ולרשות היחיד ואנן אמרינן בשמעתין [ע"ב] דהאי תופסת עד י' מקולי רשות
הרבים הוא הלכך לא מיתוקמא אלא באוירא: אילימא דאין רה"י. שולטת בחצר באויר למעלה מי' אלא מקום פטור הוא ובטל אף לגבי
רה"ר: נעץ קנה. סתמיה אין רחב ד': וזרק. מר"ה ונח על גביו: חייב. כמונח ע"ג קרקע דלא בעי הנחה על גבי מקום ד' ברה"י כדמפרש
לקמיה בשמעתין [ח.]: עד לרקיע. כל אויר שכנגד רה"י בין אויר חצר בין אויר עמוד בר"ה גבוה י' ורחב ד' כנגדו עד לרקיע שם רה"י עליו:
אלא