במה בהמה פרק
חמישי
שבת
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר שמואל הלכה כחנניא. פר"ח דהלכה כרב דאמר בין לנוי
דאיתותב דעתיה. להודיעו שלא נתכוונתי: בפרומביא. מי הוי
ה א ב מיי' פ"כ מהל' שבת
א
ב
א) לקמן נד:, ב) [תוספ'
פ"ה], ג) ס"א אינו וה"ג מאי
הלכה יא:
נטירותא יתירתא לגביה או לא: הלכה כחנניא. ולא איכפת לן אי הוי
בין לשמר אסור מדמשני אביי ורבא ורבינא דהוו בתראי
ו ג מיי' שם סמג לאוין סה
הוה עלה אתמר וכו',
נטירותא יתירתא: יוצאה באפסר. אם תחבו בחקיקת קרן אבל
אליביה ההיא דקשרה בעליה במוסרה ועוד דקיי"ל דהלכתא כרב
ח)
ג
ד
ד) [לקמן נד:], ה) [שם],
טוש"ע או"ח סי' שה
ו) כלים פי"ב מ"א, ז) [דף
סעיף יז:
בקשירה בעלמא לא דילמא שלפא מרישה מתוך שראשה דק והיא
באיסורי הלכך אומר הרב פור"ת דכל נטירותא יתירתא אסור כגון
ז ד מיי' שם ופ"א מהל'
נד:], ח) [בכורות מט:],
מתנתקת לכאן ולכאן כשמושכין אותה
פרה באפסרה ובכל נוי בהמה אסור
ט) שייך לע"ב, י) [ב' דבורים
פרה אדומה הלכה ז' סמג
❖
ואתי לאתויי ארבע אמות ברשות
לצאת ומיהו עגלים יוצאות באפסר
אלו שייך לעיל במשנה],
עשין רלב טוש"ע א"ח סי'
דאיתותב דעתיה א"ל
חמור שעסקיו רעים
ו
שה סעיף ד:
הרבים: תחב לה בזקנה. שקשר
כדאמר בסמוךז ויוצא סוס ברסן
כגון זה מהו לצאת בפרומביא בשבת א"ל
ח ה (מיימ' פ"כ מהל' שבת
שער זקנה כמין נקב ותחב האפסר
דאורחיה בהכי או באפסר אבל
הל' ח') טור ושו"ע שם
ח
תורה אור השלם
הכי אמר אבוך משמיה דשמואל הלכה
סעיף ה:
לתוכו: מנתחא. מתנתקת וקופצת
בשניהם ברסן ובאפסר אסור ומותר
ט ו מיי' פ"ח מהל' כלים
1 זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר
כחנניא תנא דבי מנשיא א עז שחקק לה בין
אנה ואנה לברוח מידו: כאיב לה.
להשים הרסן או האפסר בראש הסוס
הלכה ו:
צִוָּה יְיָ לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי
קרניה יוצאה באפסר בשבת בעי רב יוסף
י ז שם הלכה ז:
הזקן שנתלש השער ומכאיבה: תנן
בשבת ואין בו איסור טלטול דמוכן
יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה
❖
יא ח שם הלכה ט:
אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין
תחב לה בזקנה מהו כיון דאי מנתח לה
התם. בסוף פרקיןז) ולא פרה ברצועה
הוא לבהמה ואדם המנהיג סוס
בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה
❖
כאיב לה לא אתיא לנתוחה או דילמא
שבין קרניה: לנוי. שצובעה וקולעה
עָלֶיהָ עֹל: במדבר יט ב
ברשות הרבים יזהר שלא יוציא ראש
מוסף תוספות
זימנין דרפי ונפיל ואתי לאתויי ד"א ברה"ר
החבל מתחת ידו טפח ומה שבין ידו
לנוי בין קרניה כמין קליעה מקרן
ב
לקרן ואינו אוחזה בה: לשמר.
לסוס יגביה מן הקרקע טפח דהכי
א. [ד]אע"ג דאמר שמואל
הגהות הב"ח
תיקו א) תנן התם ולא ברצועה שבין קרניה
הלכה כחנניא דאמר
שאוחזה בה: אסור. דפרה מינטרא
אמרינן לקמן בפרקין (ב) ומותר לכרוך
אמר (ליה) ר' ירמיה בר אבא פליגי בה רב
(א) רש"י ד"ה דאתמר וכו'
נטירותא יתירתא לאו
בלא אחיזה אלא מוליכה לפניו וקסבר
חבל האפסר סביב צואר הבהמה
דלאו למעוטי גמל מחטם
משוי הוא לית הלכתא
ושמואל חד אמר בין לנוי בין לשמר אסור
ג
אלא: (ב) תוס' ד"ה אמר
כותיה. פסקי הרא"ש סימן
נטירותא יתירתא משוי הוא: ולשמר
ולצאת דהאט עגלי דרב הונא ומולאות
וכו' לקמן בפירקין. נ"ב ד'
א'. ב. דפליג עליה. פסקי
וח"א לנוי אסור ולשמר מותר אמר רב יוסף
❖
מותר. קסבר נטירותא יתירתא לאו
של בית רבי יוצאים כרוכין:
נד ע"ב:
הרא"ש סימן א'. ג. דרב.
אדרבה תסתיים דשמואל הוא
תסתיים דשמואל הוא דאמר לנוי אסור
תוס' הרא"ש. ד. ולא קאמרי'
משוי הוא: ארבע בהמות. וקס"ד
תיובתא וכו' ומדאיכפלו
לשמר מותר דאמר רב הונא בר חייא אמר
דאמר כו'. תימה
דהכי קאמר באפסר יוצאות ולא בחטם
ופריקו כולהו אליבא דרב
גליון הש"ס
ש"מ הלכתא כוותיה. תוס'
שמואל הלכה כחנניא א"ל אביי אדרבה
אלמא נטירותא יתירתא משוי הוא:
לרשב"א מה ראייה מייתי מדאמר
תוס' ד"ה בבאין וכו'
הרא"ש. ה. לפי שאינה
ומאי חזית. דמסמית הא דשמואל
שמואל מחליפין לפני רבי כו' דלכאורה
תסתיים דשמואל הוא דאמר בין לנוי בין
וכופת שאור שיחדו לישיבה
צריכה שמירה. מרדכי סימן
דאמר טהור. חולין קכט ע"א
של"ד. ו. שקטנים הם
מקמיה ההיא סמי ההיא מקמי הא:
משמע דהא דקאמר לעיל לא למעוטי
לשמר אסור דאמר רב יהודה אמר שמואל
ועי' ב"ב יט ע"ב תוס' ד"ה
ומורדים בקל. מרדכי סימן
❖
דאיתמר. בהדיא דשמואל הוא דשרי
נאקה באפסר דכל זה מדברי שמואל:
מחליפין לפני רבי של זו בזו מהו אמר לפניו
תיפוק ליה:
של"ד. ז. דאמר רב יוסף
קשרה בעליה במוסרה. הוה
וההוא דמחליפין כדאוקימנא דלא
חזינא להו לעגלי דרב
י
ר' ישמעאל בר' יוסי כך אמר אבא ד'
ב)
הונא דיוצאים באפסריהם
(א) למעוטינהו מחטם אלא למעוטי
מצי לשנויי הא מני חנניא
כרוכים בשבת וכו' דרב
מוסף רש"י
בהמות יוצאות באפסר הסוס הפרד והגמל
נאקה מאפסר דלא מינטרא ביה: קשרה
היא והא דמשמע בריש הכונס
יא
הונא תלמידיה דרב הוה
והחמור לאו למעוטי גמל בחטם סמי הא
ולא ברצועה שבין קרניה.
דאסר בפרה ואפ"ה שרי
בעליה. לפרה אדומה: במוסרה.
(ב"ק נה:) דמוסרה שמירה פחותה היא
❖
דמשאוי הוא לה (לקמן נד:).
בעגלים, מיהו נראה דוקא
היינו דוקא בשור: או יוצאין כרוכין.
מקמי הא ומאי חזית דמסמית הא מקמי
אפסר: במוליכה מעיר לעיר. וסתם
עגלים קטנים אבל שוורים
גדולים שאין דרכם למרוד
הא סמי הא מקמי הא (דאשכחן שמואל
פרה פונה למקום מרבץ שלה וצריך
פי' בקונט' דמכוין לנוי וכן פירש
ג)
הרי הם כפרה. אור זרוע הל'
רב נסים גאון
לאוחזה כשמוליכה לעיר אחרת ולאו
במתניתין וקשה לרשב"א ולהרב
הוא דאמר לנוי אסור לשמר מותר דאתמר)
שבת סימן פ"ג אות ט"ז.
פרק חמישי במה בהמה
ח. דרסן שלנו כמו שיר
נטירותא יתירתא הוא אלא אורחא
פור"ת דלעיל משמע דלנוי לכ"ע
רב חייא בר אשי אמר רב בין לנוי בין
ד)
שאני פרה דדמיה יקרין.
שלהם דלדידן נטירותא
היא: שאני פרה. אדומה: דדמיה
אסור ותירץ הרב פור"ת דבהא פליגי
דסוס ברסן. תוס' הרא"ש.
במסכת ע"ז בפרק אין
לשמר אסור ורב חייא בר אבין ה) אמר
יקרים. ובעי נטירותא יתירתא
דרב הונא סבר דנטירותא נמי איכא
ט. אשכחן הלכה למעשה.
מעמידין בהמה [דף כד]
שמואל לנוי אסור לשמר מותר מיתיבי
תוס' הרא"ש. י. וא"ת.
דברו עלה פי דאלך למא
משנולדה: יוצאין כרוכין. הרצועה
בכרוכין שאם רוצה הבהמה לברוח
ריטב"א. יא. ולמה טרחו
קאל ר"א אומר ישראל
קשרה בעליה במוסרה כשרה ואי ס"ד
סביב צוארן ואע"פ שאינו אוחזה לאו
יתפסנה בכריכת האפסר ולא הוי משוי
לשנויי כל הני שינויי.
היו משמרין אותה משעה
משאוי הוא 1 אשר לא עלה עליה עול אמר
ריטב"א. יב. וא"ת ולרב
שנוצרה הסב מאגא אל
משוי הוא דלנוי נמי אורחייהו הוא:
ושמואל סבר כרוכין לא הוי נטירותא:
הונא הא מתניתא דתני
תירוץ קאלו עלי טריק
במתניתא תנא כרוכין לימשך.
רחמנא אמר אביי במוליכה מעיר לעיר רבא
נמשכין. שמושכה ברצועה הקבועה
יוצאים כרוכין לימשך
אל סואל מנא ידעינן וג
היכי תריץ לה, י"ל.
אל גואב אמר רב [כי
בטבעת השיר: יוצאין נמשכים.
יברב הונא מתרץיג
אמר שאני פרה דדמיה יקרין רבינא אמר
ריטב"א. יג. לטעמיה,
דברו בזה הענין למה
דנטירותא אורחא הוא: ואין יוצאין
כרוכים לימשך שיש חלל בין אפסר
יד
טו
במורד': הסוס בשיר וכו': מאי יוצאין ומאי
יוצאין. תוס' הרא"ש.
שאמר רבי אליעזר לפי
ד
יד. דוקא שיוכל. תוס'
מה שבא התירוץ אמרו
כרוכים. דלנוי לאו אורחא הוא:
לצואר שהוא נוח לימשך כשירצה
טז
נמשכין אמר רב הונא או יוצאין כרוכין או
ה
הרא"ש. טו. בו, כגון. תוס'
בדרך שאלה מנא ידעינן,
כרוכין לימשך. כרוכים בריוח שיכול
ושמואל סבר לימשך דוקא שיש חבל
יז
הרא"ש. טז. שיוכל להכניס
ובאה התשובה] אמר רב
נמשכין ושמואל אמר יוצאין נמשכין ואין
תלוי באפסר: בבאין מנוי אדם
להכניס ידו בין הכרך לצואר או יניח
ידו שם ולתפוס בה אם
כהנא כוס אדום מעבירין
ט)
יוצאין כרוכין במתניתא תנא יוצאין כרוכין
תרצה לברוח. תוס' הרא"ש.
לפניה בשעה שעולה עליה
לנוי בהמה. פירש"י ובעודו לאדם
מעט מן החבל שאם באת לברוח
ולאפוקי שלא תהא
זכר, אי הכי אמאי דמיה
לימשך אמר רב יוסף חזינא להו לעיגלי דבי
ימהר ויאחזנה: מולאות. פרדות:
נטמא ובחנם פירש כך דאפילו אחר
הכריכה בענין שלא יוכל
יקרין הואיל ושתי שערות
יח
❖
להכניס ידו בינתיים
פוסלות בה.
רב הונא יוצאין באפסריהן כרוכין בשבת
דאי ס"ד רב דימי נמשכין לחוד קאמר.
שיחדו לבהמה מקבל טומאה שאינו
לאחוז בה. ריטב"א.
כי אתא רב דימי אמר ר' חנינא מולאות
אבל כרוכין לא ולא אתא לאשמעינן
עולה מלקבל טומאה מכאן ואילך אלא
יז. שישאר קצת לימשך
בו. רשב"א. שיהא נוח
רבינו חננאל
אלא דמולאות משתמרות באפסר
בשינוי מעשה כדמוכח בפ"ק דסוכה
של בית רבי יוצאות באפסריהן בשבת
לימשך בו. תוס' הרא"ש.
ולא הוי משוי להו: מדרב יהודה אמר
(דף יג:) גבי קוצר לאכילה ונמלך
יח. מכלל דס"ל ז"ל
ואמר בין לנוי בין
איבעיא להו כרוכין או נמשכין ת"ש כי אתא
דלאחר שנעשו נויי בהמה
לשמר אסור, ושמואל
שמואל נפקא. דקס"ד דקיבלה רבי
לסיכוךיט ורש"י בעצמו פירש כן בריש
רב שמואל בר יהודה א"ר חנינא מולאות של
אין מקבלין טומאה. חי'
אמר לנוי אסור לשמר
מיניה דרבי ישמעאל ברבי יוסי:
במה אשה (לקמן נח:) $וכופת שאור
כ
הר"ן. יט. דאפילו לבטל
מותר. ומותבינן לרב
בית רבי יוצאות באפסריהן כרוכים בשבת
טבעת אדם. שנותן באצבע לנוי:
קבלת טומאה מכאן
שיחדו לישיבה דאמר טהור אור"י
קשרה לפרה אדומה בעליה
כא
כב
אמרוה רבנן קמיה דרב אסי הא דרב
ולהבא לא מהניא
במוסירה כשרה, קשיא לרב
טמאה. דתכשיט הוא. וממדין ילפינן
דמיירי כשיש שינוי מעשה:
מחשבה. תוס' הרא"ש.
דאמר לשמר בשבת אסור
ומזין עליהם במקומן. אצטריך
שמואל בר יהודה לא צריכא מדרב דימי
דמנה בהן תכשיטין אצעדה וצמיד
כ. גבי זוג של בהמה
שנמצאת מוסרה בפרה
י)
כג
ועשאו לדלת. תוס' הרא"ש.
(מחזי) [משאוי] והמשאוי
נפקא דאי ס"ד דרב דימי נמשכין קאמר
וגו' ואכולהו קאי תתחטאו אתם
לאשמעינן במקומן כדדלא
כא. [חולין קכט.] דעל
פוסל בפרה, אמאי קתני
ושביכם (במדבר לא): טבעת בהמה.
חיישינן שמא תפול הזאה על הבהמה
מדרב יהודה אמר שמואל נפקא דאמר רב
ידי יחוד. רשב"א.
כשרה. ופירק אביי ורבא
כב. מלקבל טומאה.
ורבינא דהוא בתרא, לעולם
כגון שיר: טבעת כלים. כעין
ויפסלוכה דתנן במסכת פרה (פי"ב מ"ג)
יהודה אמר שמואל מחליפין היו לפני רבי של
רשב"א. כג. [וקשה] למה
לשמר כמשאוי והכא
שעושין בראש ידות הכלים: ושאר
נתכוון להזות על האדם והזה על
ליה למתני ומזין עליהם,
בפרה מורדת ומשום הכי
זו בזו מהו אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי
דאי לאשמועינן דבני
לא הויה מוסרה משאוי
כל הטבעות. כגון העשויות לדלת:
הבהמה אם יש באזוב [לא] ישנהכו:
כך אמר אבא ארבע בהמות יוצאת באפסר
קבולי טומאה נינהו
עליה, אבל כולי עלמא
וטובלי
במקומן. הקשה הר"ר
טהורות
י)
מטובלים במקומם נפקא,
משאוי היא כרב. ומדמשני
הסוס והפרד והגמל והחמור אמר להו רב אסי
[אלא לכך]. ריטב"א.
רבינא לאוקמה כרב שמע
אליעזר אמאי לא מקשה
כד. דהא קמ"ל. ריטב"א.
מינה הילכתא כוותיה
איצטריך להו דאי מדרב יהודה נפקא הוה אמינא אמר לפניו ולא קיבלה מיניה
הכא טבילה מאן דכר שמיה כדפריך
דרב. יוצאין כרוכין,
כה. מי חטאת. תוס'
קמ"ל דרב דימי ואי דרב דימי הוה אמינא ה"מ נמשכין אבל כרוכין לא קמ"ל
בריש במה אשה (דף נז.) אמאי דתנן
הרא"ש. כו. וכתיב במי
שהיו אפסריהן כרוכין על
חטאת (במדבר יט, א)
צואריהן. ואסיקנא דיוצאין
דרב שמואל בר (רב) יהודה: ומזין עליהן וטובלן במקומן: למימרא דבני קבולי
ולא תטבול עד שתרפםכז ותירץ ר"ת
למשמרת, דבעו למעבד
כרוכין וכ"ש נמשכין.
דהכא לא פריך משום דמתני' מיירי
להו שימור, אפ"ה לא
מולאות, פי' פרדות של
טומאה נינהו והתנן ו)ו טבעת אדם טמאה ז וטבעת בהמה וכלים חושאר כל הטבעו'
חיישינן להכי דסתם מזה
בית רבי היו יוצאות
בדין כלים שמחלק בין כלי לכלי ואיזה
טהורות
מי חטאת זהיר וזריז הוא.
באפסריהן כרוכין בשבת.
מותר לצאת בו ואיזה אסור ואגב
יוצאין ונמשכין בשיר
ריטב"א. כז. דפריך עלה
ומזין עליהן וטובלין
טבילה מאן דכר שמיה.
אורחיה אשמעינן שאר דיני כלים ומזין עליהם וטובלן במקומן דכן דרך התנא כי ההוא (לקמן דף סו.) דקיטע יוצא בקב שלו ואם יש בו בית
תוס' הרא"ש. כח. לית ליה
במקומן. פי' שיר, כעין
קבול כתותין טמא אבל בריש במה אשה דמיירי בדיני כלים
ואשמעינן דין טבילת
אשה
פריך שפיר טבילה מאן דכר שמיה :
כח
כט
ל
למיתני דיני אשה משום.
צמידין כדמתרגמינן שירין.
תוס' הרא"ש. כט. שמחלק
ואקשינן וכי טבעות של
והא
בין כלי לכלי ולא בין
בהמה בני קבולי טומאה
אשה לאשה. תוס' הרא"ש.
ל. ואי
הוה
אשמועינן בדין טבילת
הכלי כי הכא לא
הוה
פריך מידי. תוס' הרא"ש.
נינהו והתנן בכלים
פרק י"ב טבעת אדם טמאה, טבעת בהמה וכלים
ושאר כל הטבעות