נג:
במה בהמה
פרק
חמישי
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון
שהיה תחום שלה מובלע כו'. ומ"מ לא התירו אלא
דומיא דקמיע. משום חולי: והא אנן תנן. גבי
דרך
אדם לקמן בפ' במה
כז א מיי' פ"כ מהל' שבת
א) [לקמן ס.], ב) [ב"ק ב:],
ג) [גיר' הערוך ומפרכין פי'
הלכה יג טוש"ע א"ח
אשה (דף ס.): הא מומחה שפיר דמי. מאי שנא בהמה מאדם: מזליה.
קריאה אבל לילך מעבר לבהמה ולרודפה לעיר לא :
א
מגרדין], ד) [ביצה יח.],
סי' שה סעי' יז בהג"ה:
תנאי
היא. רב יהודה ידע שפיר
מלאך שלו ומליץ עליו: אי הכי. דבהמה נמי נפקא בקמיע המומחה
דתנאי היא אלא דניחא ליה
כח ב ג מיי' פכ"א מהל'
ה) [לקמן קנא. ותוספ'
פי"ח], ו) [צ"ל יאשיה וכ"א
שבת הל' ל' סמג לאוין
לבהמה: מאי זה חומר. אדם נמי לא נפיק אלא בקמיע מומחה
לאוקמי תרי סתמי דברייתא
אליבא דחד תנא :
ב
כאן ליבש כאן ליחלב. פי' בקונט'
סה טוש"ע א"ח סי' שכח
בר"א והרא"ש וכן העתיקו
לאדם: אסנדל קאי. וזה חומר דקתני
סעיף כב וסי' שלב סעיף ב:
תוס' מ"ק י: ד"ה ואין],
כט ד מיי' וסמג שם
ז) [צ"ל יאשיה], ח) [עירובין
ולא בהמה בסנדל שברגליה: סכין.
ליחלב שיקבלו בכיס את
דומיא דקמיע ש"מ:
אמר מר ולא בקמיע
טוש"ע א"ח סי' שלב
לז: פסחים מה: ביצה יט.
❖
שמן: ומפרכסין. גלדי מכה: ומשום
החלב וקשהג דהא ודאי משוי הוא
אע"פ שהוא מומחה והא אנן תנן ולא
סנהדרין סא.], ט) [צ"ל רבי],
סעיף ג וסעיף ד:
א)
צער. [ואפילו] הכי לבהמה לא
ל ה ו ז מיי' פ"כ מהל'
ולכ"ע חייב דהויא מלאכה הצריכה
בקמיע שאינו מומחה הא מומחה שפיר דמי
שבת הל' יב סמג שם
לגופה ופי' ה"ר פור"ת ליחלב לשמור
וקשיא בין לרב בין לשמואל דשרו
ה"נ שאינו מומחה והא אע"פ שהוא מומחה
טוש"ע א"ח סי' שה סעיף
תורה אור השלם
א
❖
במרדעת: לא דגמר מכה. שנתרפאה
החלב בדדיהן שלא יזוב לארץ ושרי
ו:
קתני מומחה לאדם ואינו מומחה לבהמה
1 לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה
ת"ק דהוי כמו רחלים כבונות דחשבי'
המכה וסיכה ופירכוס משום תענוג
ד
לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ
ומי איכא מומחה לאדם ולא הוי מומחה
ליה מלבוש אף על פי שאינו עשוי
ולרב ודאי קשיא וההיא מתניתא
מוסף רש"י
בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ:
לבהמה אין אדם דאית ליה מזלא מסייע
שיר השירים ד ט
לצורך עצמן אלא לשמור הצמר ור"י
קמייתא דאוכף נמי קשיא ליה דנהי
ב)
ה
ולא בקמיע שאינו
2 וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ
ליה בהמה דלית לה מזלא לא מסייע לה
נמי דלצינה ליכא צער תענוג מיהא
פירש דבין ליבש ובין ליחלב תרווייהו
מומחה. אבל בקמיע מומחה
שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב:
❖
הוא אלא רב תנא הוא ופליג: שאחזה
שרי דתכשיט הוא לחולה
עבדי להו כדי שלא יסרטו דדיהן
משלי ז י
אי הכי מאי זה חומר בבהמה מבאדם מי
כאחד ממלבושיו (לקמן ס.).
דם. אנפודור"א: אין מעמידין כו'.
כדאמרינן בסמוך וליבש בזמן שאינו
סברת אקמיע קאי אסנדל קאי ת"ש סכין
תנאי שקלת מעלמא. דלא
ב
אלמא אפילו צער נמי אסור: גזירה
חפץ בחלב שרי לפי שמהדקו וליכא
משכחת תנאי דפליגי בהכי
ו
גליון הש"ס
❖
ומפרכסין לאדם ואין סכין ומפרכסין
ג)
(פסחים מה: וכעי"ז ביצה יט.).
משום שחיקת סממנים. במידי
למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל
גמ' ולבהמה מי גזרינן
לבהמה מאי לאו דאיכא מכה ומשום צער
ליחלב שאינו רוצה שיתייבשו אינו
דרפואה גזור רבנן דאי שרית שום
והתניא. ק"ל דלמא משום
לא דגמר מכה ומשום תענוג ת"ש בהמה
שחיקת סממנים דאוריית'
ג
תוס' ישנים
מיהדק איכא למימר דילמא נפיל
רפואה אתי למישרי שחיקת סממנים
❖
ז
גזרי' אבל בתחומין דרבנן לא:
שאחזה דם אין מעמידין אותה במים בשביל
ואתי לאתויי :
והוא איסורא דאורייתא דהוי טוחן:
ח
א) ובבראשית רבה על פסוק
שקושרין להן כנגד זכרותן
ויהי אומן את הדסה שנפתחו
שתצטנן אדם שאחזו דם מעמידין אותו
אין מיקר לבהמה. אין דרך להקר
למרדכי שני דדים כדדי אשה
לעזי רש"י
כו'. ולשון לבובין
בהמה הלכך כולי עלמא ידעי
במים בשביל שיצטנן אמר עולא גזירה משום
ט
ליכא למיפרך הכי דהכי
קאמר נשתנו דלא ה"ל שכר
אנפודור"א
הוי שלא לקרב כמו ובכל תבואתי
דלרפואה קמיכוין ואתי למישרי שחיקת
י
יא
שחיקת סממנין אי הכי אדם נמי אדם נראה
ד)
מניקה ומרדכי ה"ל שכר אך
[אינפונדר"א]. מחלה
❖
סממנים: ומי גזרינן. במקום פסידא
תשרש (איוב לד) וכמוהו הרבה:
כמיקר א"ה בהמה נמי נראה כמיקר אין מיקר
לא הי' מוצא מניקה:
בבהמה.
ממאי מדקתני סיפא. טפי הוי
כי האי גוונא: חוץ לתחום. קס"ד
מינייזונ"א [מיניישונ"ש].
לבהמה $ ולבהמה מי גזרינן והתניא היתה
ה)
שלשול, דיזנטריה.
ליה לאתויי כבולות דהוי
חוץ לתחום שלו היתה עומדת בהמה:
❖
קופל"א. צמד.
מוסף תוספות
עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה
שהיה תחום שלה מובלעת בתוך
ממש
כעין זה אלא משום דשחוזות
ולא גזרינן דילמא אתי לאתויי ואמר רבינא
א. שמא יבא להביאה
תחום שלו. דחוץ לתחום דקתני
הוי ברישא:
בידו. תוס' רי"ד. וליכא
רבינו חננאל
כגון שהיה תחום שלה מובלע בתוך תחום
חוץ לתחום שלה שהבהמה המסורה
עד
למידק מינה דלא גזרינן,
תניא אדם שאחזו דם
דבתחום דבהמה ליכא
שלו
ר"נ בר יצחק אמר שחיקת
סממנין גופה תנאי היא דתני' בהמה שאכלה
לרועה המיוחד הרי היא כרגלי הרועה
למיגזר כולי האי. תוס'
מעמידין אותו במים בשביל
וזה הקורא לה בעליה ויכול לילך כגון
כרשינין לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה ורבי אושעיא מתיר דרש רבא
הרא"ש. (ועי' רעק"א).
לרפאותו, מ"ט משום
ו) ד
ב. ובתרי טעמי, מלאוקמה
דנראה כמיקר, אבל בהמה
שהוא שבת קרוב לאותו מקום ואפילו
הלכה כרבי אושעיא: אמר מר לא יצא הזב בכיס שלו ולא עזים בכיס שבדדיהן
ז)
בפלוגתא דתנאי וכו'
שאחזה דם אין מעמידין
הכי לא יביאנה ממש בידיו הואיל
[ורב יוסף סבר] דכיון
אותה במים כו'. אמר עולא
והתניא יוצאות עזים בכיס שבדדיהן אמר רב יהודה לא קשיא הא דמיהדק
והיא יוצאה חוץ לתחומה אין לה אלא
דתרי מתנייתא נינהו
בהמה גזירה משום שחיקת
הא דלא מיהדק רב יוסף אמר תנאי שקלת מעלמא תנאי היא דתנן העזים
ואיכא תנאי דפליגי בהא
סמנים. ושחיקת סמנים
ח)
ד' אמות ומיהו קורא לה והיא באה
מילתא הא עדיפא לן
תנאי היא, דתניא בהמה
יוצאות צרורות רבי יוסי אוסר בכלן חוץ מן הרחילות הכבונות ר' יהודה אומר
דלא הוזהר הוא על תחום בהמתו
מלאוקמה בלא מיהדק
שאכלה כרשינין הרבה
עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא ליחלב ואיבעית אימא הא והא ר' יהודה
דא"כ פשיטא שלא תצא,
אין מריצין אותה בחצר
ובלבד שלא יביאנה ממש בידיו: תנאי
ועוד דאורחא דמילתא
בשביל לרפותה, ור' יאשיה
ולא קשיא כאן ליבש כאן ליחלב תניא אמר ר' יהודה מעשה בעזים בית
היא.
דאיכא דלא גזר שאר רפואות
ה
להדוקה. ריטב"א. ג. דא"כ
מיקל. והלכה כוותיה דדרש
מ"ט דת"ק דשרי. ריטב"א
רבא הילכתא כר' יאשיה.
אטו שחיקת סממנין: שאכלה כרשינין.
אנטוכיא שהיו דדיהן גסין ועשו להן כיסין כדי שלא יסרטו דדיהן: ת"ר מעשה
לעיל נב: ד. דבר שאינו
והא דר' יאשיה מסייעא
הרבה ועל ידי אכילה מרובה אחזה
באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו
לשמואל. מעשה שנעשה
בשביל צער הבהמה אלא
כדי שלא יאבד החלב.
נס ונפתחו שני דדין כשני
חולי שקורין מינייזונ"א וצריכה
נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו אמר רב יוסף בא וראה כמה
תוס' הרא"ש. ה. כדאמרינן
דדי אשה כו', וזו שהיתה
להשתלשל ולהוציא רעי ומריצה:
לקמן שמכבנים אותן
גידמת כו', פשוטות הן.
גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה א"ל אביי אדרבה כמה א) גרוע אדם זה שנשתנו
כדי שתתרפה גרסינן הכא. לשון
למילת. תוס' הרא"ש.
פי' תותרי, סמרטוטין של
לו סדרי בראשית אמר רב יהודה בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם
ו. יפה. ריטב"א לעיל נב:
רקמה ושל משי שעושין
ריפוי שיהיו מיעיה רפויים בשילשול
ז. שפיר שלא יתייבש
על הבהמה ליפותה. עולא
שנשתנו עליו סדרי בראשית אמר רב נחמן תדע דמתרחיש ניסא ולא אברו
ומוציאה רעי: לא יריצנה. גזירה
חלבם [ולכן]. ריטב"א.
אמר עור שמעמידין להן
ח. ארבע אמות ברשות
כנגד לבן שלא יפלו עליהן
מזוני: ת"ר מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה
בכל רפואה אטו שחיקת סממנין:
הרבים ות"ק לא חייש
זאבים, משום דמסגו כי דוו.
דמיהדק. דליכא למיחש דילמא נפיל
אמר רב בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה אמר לו רבי
להא דלעולם מהדקין להו
ומסתברא כוותיה דתנן [ע"ז
ט)
שפיר. ריטב"א לעיל נב:
כט:] באיסורי הנאה ועורות
ואתי לאתויי: תנאי שקלת מעלמא.
חייא זו דרכה בכך אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו: ו זכרים יוצאין
ט. לר"נ בר יצחק נמי
לבובין. ת"ר [ע"ז לב.] איזהו
איבדת כולם שאין אתה מוצא תנאים
לישנא דקרובי הוא ומיהו
עור לבוב, כל שקרוע כנגד
לבובין: מאי לבובין אמר רב הונא תותרי מאי משמע דהאי לבובין לישנא
הכא. פי' הר"ן. י. לשון
הלב. וקדודה כמו ארובה
שנחלקו בכך דתוקי הנך תרתי מתניית'
דקרובי הוא דכתיב לבבתני אחותי כלה עולא אמר עור שקושרין להם כנגד
עיקור קירוב לומר. תוס'
כו'. שחוזות, מלשון
1
חדא כמר וחדא כמר: תנאי היא.
הרא"ש. יא. ומצינו תיבה
לבם כדי שלא יפלו עליהן זאבים זאבים אזכרים נפלי אנקיבות לא נפלי משום
משמשת דבר וחילופו. חי'
במתניתין ר"מ שרי ר' יוסי אסר:
דמסגו בריש עדרא וזאבין בריש עדרא נפלי בסוף עדרא לא נפלי אלא
הר"ן.
ליבש. מיהדק שפיר ולענין משוי נמי
משום דשמני ובנקבות ליכא שמני ותו מי ידעי בין הני להני אלא משום
לא הוי משוי דצורך גופה היא דחלבה
דזקפי חוטמייהו ומסגו כי דוו רב נחמן בר יצחק אמר עור שקושרין להן
מכחישה: ליחלב. הוי משוי שטוענת
את החלב בכיס: גסין. גדולין
תחת זכרותן כדי שלא יעלו על הנקבות ממאי מדקתני סיפא והרחלים
ז
ונגררין על הקוצין ומסרטין דדיהן:
יוצאות שחוזות מאי שחוזות שאוחזין האליה שלהן למעלה כדי שיעלו
שנשתנו עליו כו'. ולא זכה ליפתח
עליהן זכרים רישא כדי שלא יעלו על הנקבות וסיפא כדי שיעלו עליהן
לו שערי שכר: תדע. דקשין:
זכרים מאי משמע דהאי שחוזות לישנא דגלויי הוא דכתיב 2 והנה אשה לקראתו
דמרחשי ניסא. מן השמים לכמה
שית
הצלות לנפשות אדם: ולא איברו
מזוני. ואין נס זה רגיל שיבראו מזונות לצדיקים בביתם שימצאו חיטין גדילין באוצרותיהן: גידמת. ידה קטועה: זו דרכה בכך.
לכסות כל אשה עצמה וכ"ש זו שהיתה צריכה לכך: תותרי. קופל"א שמחברין אותם
בקשר שנים שנים שלא יברחו: לבבתני. קרבתני
דרך זאבים לאחוז בהמה בלבה: אנקבות לא נפלי. בתמיה:
דמסגי. מהלכין: בסוף עדרא לא נפלי. בתמיה:
אצלך מחמת נוי מעשיך:
כי
דוו. מביטין כאן
בהם: אליה.
וכאן
לפיכך
מתקנאין בהם
כסבורים שרוצים
להלחם
זנב
שלהן
קושרים כלפי גבן
שלא יכסה ערותן:
שית