נד:
במה
בהמה פרק חמישי שבת
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מאי
טעמא דילמא נפיל ואתי לאתויי.
והתניא ובלבד שיגביה מן הקרקע טפח. אבל
אע"ג דאוקימנא לעיל
כל כמה דבעי
לח א ב מיי' פ"כ מהל'
א) [לעיל נג.], ב) [לקמן
סד:], ג) [גיר' הערוך
שבת הלכה י יא סמג
ניפוק מתותיה ידיה: בחבלא דביני ביני. שבין ידו לגמל בההוא
דאיירי בקשורה הכא מפרש לפום משמעות ריהטא דמתני'
הקופד], ד) [לעיל נב.],
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
ומשום שהאריך לעיל לא חש להאריך הכא ומתוך פי' הקונט' משמע
קאמר כמה דבעי נהוי ובלבד שיגביהנו מן הקרקע טפח כדי שתהא
ה) עדיו' פ"ג מי"ב ביצה דף
שה סעיף יז [ורב אלפס ב"מ
דל"ג דילמא נפיל ואתי לאתויי: משום דמיחזי כמאן דאזיל
כג., ו) לעיל נג., ז) [לעיל ע"א
עז.]:
נראה הבהמה נמשכה בו דאי לא לא מיתחזי נטירותא דבהמה אלא
לט ג מיי' פ"ו מהל' דיעות
וביצה לג.], ח) גירס' רש"ל רב
❖
לחינגא. אאבל משוי אינו שבטל אגב
כמשאוי בעלמא שאין נראה שאוחז
נחמן, ט) [לעיל נב.], י) ביצה
הלכה ז סמג עשין יא:
ראשה בידו: מתני' בזוג.
כג., כ) סוכה ד: מגילה ז.,
אפסר ומשום דילמא נפיל נמי ליכא
והתניא ובלבד שיגביה מן הקרקע טפח כי
ל) בד"א שמנהיגין, מ) [ר"ה
תניא ההיא בחבלא דביני ביני: מתני' אין
אישקליט"א: אע"פ. שחללו פקוק
למיחש כדחייש גבי זוג בריש במה אשה
כט:], נ) [במעשה דר' צדוק
א)
מוסף רש"י
במוכין שאין העינבל שלו מקשקש
(לקמן דף נח: ושם) דהכא מיירי באריג
כצ"ל], ס) [וע' תוספות
חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה
א
שהוא פקוק. ואינו מוליד
בכורות נג. ד"ה אלא וכו' שם
להשמיע קול ובגמ' מפרש טעמא:
ואמר התם כל שהוא אריג לא גזרוב:
. ברצועה
לו ב) ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק ולא
קול
דחו פי' זה וגם לתי'
(לקמן סד:)
דלא
למציוה יאלי. פירש"י
סולם ורצועה וכל הנך דמתניתין
שבין קרניה. לנוי, ואמור
דאפוטרופוס ע"ש אבל בביצה
בסולם שבצוארו ולא ברצועה שברגלו ואין
כג. ד"ה תליסר וכו' כתבו כמו
רבנן משאוי הוא ואינו תכשיט
מפרש בגמרא. וכולהו משום דחייס
שאנשוא"ש דהיינו עלוקה
לה (ביצה כג.). תריסר אלפי
הכא וע"ע תוס' ע"ז יג. ותוס'
התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועה
עלייהו ואי נפלי אתי לאיתויי: עגלה.
ואין נראה דאין מוצצות אלא דם
עגלי. עשיר היה (סוטה
יומא סו. ד"ה אין מקדישין],
❖
ע) [צ"ל סדר מועד],
שברגליהם ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת
מט:). רב ורבי חנינא כו'
ועוד דהוה ליה למימר עלוקות ולא
כגון קרון קטן שעושין לו תחת זנבו
מתנו. הא דאמרינן לקמן
האליה שלהן ואין הרחלים יוצאות חנונות
אשכחן דקרי להו יאלי בשום מקום
שראש זנב אותן האילים רחב כמין כר
(מגילה ז.). בכוליה דסדר
מועד. שהוזכרה שם זוג זה
ונראה דיאלי היינו נמי קופר דמתני'
קטן ואין בו עצם אלא שומן ועב
תורה אור השלם
ואין העגל יוצא בגימון ולא פרה בעור
של ד' חכמים הללו (שם) איכא
כדאמר בריש בבא בתרא (דף ד.)
וכבד וכשנגרר לארץ נשרט ונשחת
הקופר ולא ברצועה שבין קרניה פרתו
1 הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ
אמוראי דמחלפי ר' יוחנן
ג)
ד)
ה)
❖
ועושים לו עגלה מתגלגלת אחריו
גבי הורדוס אהדר ליה כלילא דיאלי
ומעיילי ר' יונתן (סוכה ד:).
יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף
של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה
כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר
כשהוא הולך והזנב קשור עליה: קופר.
ונקרינהו לעיניה והאנקה מתרגמינן
ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים:
יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם
יאלי (ויקרא יא) והוא שקורין הירצו"ן:
שרץ הוא שנימיו חדין כמחט וקורין
רָצוֹן לַיְיָ: ישעיהו נח ה
מוסף תוספות
גמ' מאי טעמא כדאמרן: ולא בזוג אע"פ
הוה מעשר ר' אלעזר בן עזריה
2 יְיָ בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי
ו)
לו הריצו"ן וקושרין עורו בדדי הפרה
א. [קשה] ותיפוק ליה
עַמּוֹ וְשָׂרָיו וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם
שהוא פקוק: משום דמיחזי כמאן דאזיל
כל שתא ושתא. הקשה ר"ת
שלא יניקוה שרצים: ולא ברצועה
ז)
דכיון דלא צריך ליה משוי
הַכֶּרֶם
גְּזֵלַת
הֶעָנִי
❖
הוא, אבל למאי דפירש
לחינגא: ולא בסולם שבצוארו: א"ר הונא
בְּבָתֵּיכֶם: ישעיהו ג יד
שבין קרניה. דמשאוי הוא לה כדמפרש
דאמר בפ' בתרא דבכורות (דף נג:
ר"י (שם תוד"ה או
בגמרא: גמ' כדאמרן. שאינה
ושם) דאין מעשר בהמה נוהג אחר
בי לועא למאי עבדי ליה להיכא דאית ליה
יוצאין) דכל לנוי אסור
ואפילו למי שדרכו בכך
קשורה בו מע"ש דלא גלי מאתמול
החורבן מפני התקלה א"כ בזמן הבית
הגהות הב"ח
ג
מכה דלא הדר חייך ביה: ולא ברצועה
[י"ל]. ריטב"א. ב. [ומ"מ]
הוה מעשר ומסתמא בן י"ג שנה
שיהא צריכה לכך שיהא לה למלבוש:
(א) תוס' ד"ה רב וכו' בכולי'
שברגלו: דעבדי ליה לגיזרא: ואין
אסור משום דמיחזי כמאן
פקוק. סתום: לחינגא. לשוק
היה כשעישר וא"כ מאי קאמר דהוה
סדר מועד כל כי האי זוגא
דאזיל לחינגא. פסקי
❖
התרנגולין יוצאין בחוטין: דעבדי ליה סימנא
מיחלפא:
הרי"ד. ג. מה שהיה ר'
למכור ותולין לו זוג להנאותו: בי
מעשר כל שתא ושתא דע"כ לא היה
אלעזר בו עזריה מעשר.
כי היכי דלא ליחלפו: ולא ברצועה: דעבדי
לועא. שקושרין אצל הלחי: דלא
בשעת חורבן הבית לכל היותר כי
תוס' הרא"ש. ד. משום דרבן
ליה כי היכי דלא ליתברו מאני: ואין הזכרים
גמליאל לא הגיעו ימיו
גליון הש"ס
הדר חייך לה. שלא יוכל להחזיר
אם בן י"ד או ט"ו שהרי רבי יוחנן
להיות נשיא. תוס' ביצה כג.
יוצאין בעגלה: כי היכי דלא לחמטן
בן זכאי משך נשיאותו אחר החורבן
צוארו לצד המכה לחככה בשיניו וקושרן
תוס' ד"ה הוה מעשר וכו'
ה. וקטן לאו בר אפרושי
והר"ר אלחנן מפרש. ע'
מעשר הוא ובשביל אותם
אלייתיה: ואין הרחלים יוצאות חנונות:
שנה או שנתים דכמה תקנות תקן
בצוארו וחשובים הן יותר מקשישין
❖
מ"ל רפ"ו מהלכות בכורות:
שנתים שהגדיל לפני
אחר החורבן כדתנןמ) משחרב בהמ"ק
שעל גבי השבר ואי נפלו חייס עלייהו
יתיב רב אחא בר עולא קמיה דרב חסדא
החורבן שאז היה מפריש
לא הוה ליה למימר כל
ומייתי להו בשגגה: לגיזרא.
התקין רבי יוחנן בן זכאי ואחריו ר"ג
ד
ויתיב וקאמר משעה שגוזזין אותה טומנין
שתא ושתא. תוס' יומא סו.
לעזי רש"י
היה נשיא שנתים או ג' קודם שמינו
אנטורטלייר"י בלע"ז. בהמה שפסיעותיה
ו. שלא בטלו מיד המעשר
לה עזק בשמן ומניחין לה על פדחתה כדי
❖
רבי אלעזר בן עזריה כדאמר בפרק
קצרים ומכה רגליה זה בזה עושין
אישקיליט"א. זוג (פעמון
אחר החורבן. תוס' הרא"ש.
שלא תצטנן אמר ליה רב חסדא א"כ עשית'
יד).
תפלת השחר (דף כז:) אשתקד
לה כמין טבעת של עקלים או רצועות
הריצו"ן [איריצו"ן].
מר עוקבא אלא יתיב רב פפא בר שמואל
צעריה לרבי צדוק וקודם לכן צעריה
עבות וקושרין אותה למעלה מפרסות
נ)
קיפוד.
רב נסים גאון
קמיה דרב ח) חסדא ויתיב וקאמר בשעה
אנטורטלייר"י
הרגל מקום שמנקשין זו בזו: דלא
לרבי יהושע על תקנת המועדות
אמר ליה רב נחמן אם כן
[אינטריטייליי"ר]. לפצוע
שכורעת לילד טומנין לה שני עזקין של שמן
ליחלפו. בתרנגולי חבריהם: דלא
וכשהעמידוהו נשיא היה בן י"ח שנה
עשיתה ילתא. ילתא היא
עצמה (בהמה הבועטת
אשתו של רב נחמן, ותגר
ברגלה).
ליתברו מאני. שקושרין שני רגליה
כדאמר התם הרי בשעת החורבן היה
ומניחין לה אחד על פדחתה ואחד על הרחם
בליציי"ר. לפצוע.
דאלך [ותמצא זה] בסוף
❖
יחד ברצועה קצרה שלא תוכל להרים
בן י"ד או ט"ו לכל היותר וי"ל דקודם
ה
כדי שתתחמם א"ל רב נחמן אם כן עשיתה
שנשואי"ש. עלוקות.
פרק שלשה שאכלו כאחת
[ברכות דף נא] עולא בר רב
רגליה ולהתיז: דלא ליחמטן. שלא
גזרה הוה מעשה אי נמי אפוטרופוס
ו
ילתא אלא א"ר הונא עץ אחד יש בכרכי
איקלע לבי רב נחמן בריך
הוה מעשר בקטנותו $ והר"ר אלחנן
ילקו בסלעים וטרשים. בליציי"ר בלע"ז:
וכו', שמעא ילתא ואיקפדה.
רבינו חננאל
הים וחנון שמו ומביאין קיסם ומניחין לה
לאחר שגוזזין אותה טומנים לה עזק
מפרש הוה מעשר אחר חורבן בהמת
ובעשרה יוחסין [קידושין דף
בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה
פי' דלא נחמטה, שלא
ע] אמר רב נחמן לרב יהודה
רב
ארנונא למלךס): ור' חנינא ור'
בשמן. עד שיגדל צמרה: עזק.
נישדר מר שלמא לילתא.
יעלה כעין עיפוש באליה.
אי הכי זכרים נמי כיון דמנגחי זכרים בהדדי
יוחנן ורב חביבא מתני. פירוש מתני
צמר גפן או כל דבר רך: פדחתה.
חנונות. עץ ושמו עץ וחנון,
ומניחין קיסם ממנו בחוטמו
ממילא נפלן שמעון נזירא אמר קיסמא
מצחה: עשיתה מר עוקבא. ניהגת
הך שמעתא דאמר בסמוך והשתא
כדי שתתעטש ויפלו דרני
דריתמא בשלמא דרב הונא היינו דקתני
פסק הש"ס למילתיה וקאמר בכולי
ברחל זו חשיבותו של מר עוקבא
ראשה. שמעון נזירא אומר
כו'. גמון. עץ קטן כמו
שהיה עשיר ואב בית דין וכי דרך
ע)(הש"ס) (א) כל כה"ג זוגא מיחלפא רבי
חנונות אלא לרבנן מאי חנונות דעבדינן להו
עול. לא פרה בעור הקופר.
חשיבותה לכך: ילתא. אשתו של
יוחנן כו' ולא קאי מתני אחילוף כך
ברצועה שבין קרניה, אי
מילתא דמרחמינן עלייהו: ואין העגל יוצא
לרב בין כך ובין כך אסור,
רב נחמן: דרני. תולעים: קיסמא
קבל רבינו שמואל בשם רבינו
בגימון: מאי עגל בגימון א"ר הונא בר נירא
אי לשמואל לשמר מותר
דריתמא. קיסם של רותם שמניחין
שלמה ששמע מרבי אליעזר רבו:
לנוי אסור, וזו היתה לנוי.
אמר ר' אלעזר מאי משמע דהאי גימון
לה בחוטמה: בר נירא. עול קטן
כל מי שיש בידו ספק
ואע"ג
לישנא דמיכף דכתיב 1 הלכוף כאגמון ראשו:
למחות ואינו מוחה נתפס
שמניחין ל) לעגל בצוארו שיהיה למוד
עליו כו'. ה' במשפט יבא
ולא פרה בעור הקופר: דעבדי לה כי היכי דלא למציוה יאלי: ולא
לכוף ראשו לכשיגדל: דלא למציוה
עם זקני עמו ושריו, אם
שרים חטאו
ברצועה שבין קרניה: אי לרב (דאמר) בין לנוי בין לשמר אסור אי
יאלי. שלא ינקוה עלוקה שקורין
ב
ט)
שנשוא"ש: בין לנוי בין לשמר אסור.
לשמואל (דאמר) לנוי אסור לשמר מותר: פרתו של רבי אלעזר בן
דכל נטירותא יתירתא אמרינן משאוי
עזריה: וחדא פרה הויא ליה והא אמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר
י)
הוא: (מתנו) בכולי סדר מועד כל
רב תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא
כי האי זוגא. ארבעתן יחד: חלופי
ושתא תנא לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה ומתוך שלא מיחה בה
ר' יוחנן. יש מחליפין ר' יוחנן ומעיילי
נקראת על שמו כ) רב ורבי חנינא ור' יוחנן ורב חביבא מתנו בכוליה דסדר
ר' יונתן: נתפש. נענש על עבירות
מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן ג כל מי
שבידן: בכל העולם כולו. בכל ישראל
שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו
כגון מלך ונשיא שאפשר לו למחות
באנשי עירו נתפס על אנשי עירו בכל העולם כולו נתפס על כל
שיראין מפניו ומקיימין דבריו:
זקנים
העולם כולו אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא נתפסו על כולי
עלמא כי הא
דאמר רבי חנינא
מאי דכתיב 2 ה'
במשפט יבא עם זקני
עמו ושריו אם
שרים חטאו
זקנים