במה בהמה פרק
חמישי שבת
נה.
מסורת הש"ס
תורה
אור השלם
ואע"ג דלא מקבלי לוכחינהו מר. היינו היכא דספק אי מקבלי
זקנים. סנהדרין: רישך בקרירי. אני שאני רבך איני נכוה אבל מר
א) [לקמן קנב. וש"נ ועי' מ"ש
1 אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם
בחגיגה טו: על הגליון],
עוקבא שהוא ראש לי ולך ואב ב"ד יכווה בחמין: דכתיב בית דוד
כדאמר בסמוך לפניהם מי גלויא אבל היכא דודאי לא מקבליב
הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה:
ב) [צ"ל אמרה], ג) [ע"ז ד.
משלי כא יג
וגו'. לא ענש אלא מי שבידו לשפוט: חוץ מדבר זה. שנא' במקרא
הנח להם מוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין כדאמרינן בהמביא כדי
ע"ש], ד) יומא סט: סנהדרין
2 בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר יְיָ דִּינוּ
סד., ה) [צ"ל אמר אלו וכו'],
תוכחה חזר בו: והתוית תיו
זה שהוציא דבור לטובה ומפני עונש
יין (ביצה דף ל. ושם) ובפרק שואל (לקמן דף קמח:) גבי תוספת יוה"כח):
לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל
ו) [זבחים נט:], ז) [וע"ע
ועל
מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ
הרשעים תי"ו של דם. לא
על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים
תוס' ב"ב ס: ד"ה מוטב
חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה
על כל התועבות הנעשות בתוכה.
מקרא קאמר הכי אלא מסבר'
ובתוס' ע"ז ד. ד"ה שהיה
זקנים מה חטאו אלא
אימא על זקנים שלא
מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם:
בידם], ט) [דה"ב ז' ז'],
ירמיהו כא יב
❖
י) [דברים ד, לא], אלו צדיקים: שלא ישלטו בהם מלאכי
דהא דכתיב והתוית תיו על מצחות
מיחו בשרים $ רב יהודה הוה יתיב קמיה
3 וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלָיו
חבלה. שאני רוצה לשלוח בעיר:
האנשים הנאנחים והנאנקים על כל
עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ
דשמואל אתאי ההיא איתתא קא צווחה
יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו
היינו דכתיב. מעיקרא ועל כל איש
התועבות הנעשות בתוכה היינו
קמיה ולא הוה משגח בה א"ל לא סבר ליה
גליון הש"ס
עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים
בצדיקים גמורים: מזבח נחשת
אשר עליו התיו אל תגשו ולבסוף
הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל
מר אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא
גמ' ר"י הוה יתיב. עי' ב"ב
1
וממקדשי תחלו: ממקודשי. שהודה
בימי שלמה מי הוה. כדכתיבט) ששלמה
הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ:
דף י ע"ב תוס' ד"ה עליונים:
יחזקאל ט ד
יענה א"ל א) שיננא רישך בקרירי רישא
למקטרג מדת הדין וחזר מן הטוב:
הסירו כי היה קטן מהכילג וא"ת והא
שם א"ל ר"ז לר' סימון
4 זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף
דרישיך בחמימי הא יתיב מר עוקבא אב ב"ד
לוכחינהו. עי' מדרש רבה
מי הוה מזבח הנחשת. בימי יחזקאל
כתיב בדברי הימים (ב ד) ויעש שלמה
וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית
איכה שני ד"ה ולא זכר הדום
וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו
דכתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר
והלא שלמה גנזו ועשה מזבח אבנים
את מזבח הנחשת וי"ל דדרשינן ליה
רגליו: שם אמר רב מימות
2
הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי
הושע בן בארי. ירושלמי
של ל"ב אמה דכתיב (מלכים א ח) כי
כי הכא מזבח שאומרים לפניו $שירה
משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש
תָּחֵלּוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים
פרק חלק ושם איתא הך
הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת:
מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן
בכלי נחשת:
חמתי ובערה ואין מכבה מפני רוע מעלליהם
לימוד בשם שמואל:
יחזקאל ט ו
קצף אף וחימה. קשה לרשב"א
מהכיל כאדם האומר לחבירו ננס
תוס' ד"ה מזבח נחושת
5 וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים
ו)
וגו' $ א"ל ר' זירא לר' סימון לוכחינהו מר להני
וכו' שירה בכלי נחושת. עי'
מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר
פלוני ופסול לעבודה: ממקום שאומרים
דאמר בפ"ק דמסכת ע"ג
זבחים דף ס ע"א תוס' ד"ה
דבי ריש גלותא א"ל לא מקבלי מינאי א"ל
מָפְנֶה צָפוֹנָה וְאִישׁ כְּלִי
שירה. מן הלוים שאומרים שיר בכלי
(דף ד. ושם) כתיב חימה אין לי
ה"ק: שם ד"ה ושמואל וכו'
מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ וְאִישׁ אֶחָד
אע"ג דלא מקבלי לוכחינהו מר דא"ר אחא
ומפרש דשמואל דאמר
נחשת: תיו תמות. לרשעים: חותמו
בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת
וכתיב נוקם ה' ובעל חימה ומשני
מימי חזאל. אולם בירושלמי
הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו וַיָּבֹאוּ
בר' חנינא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי
של הקב"ה אמת. אמצעית לאותיות
כאן לישראל כאן לנכרים אלמא דאין
פ' חלק מסיים עד עתה עד
וַיַּעַמְדוּ
אֵצֶל
מִזְבַּח
אותה שעה הזכות קיימת
הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה דכתיב
יחזקאל ט ב
וראשון ואחרון על שם אני ראשון
להקב"ה חימה על ישראל ואההיא
הַנְּחֹשֶׁת:
❖
6 וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ
והיינו כפי' רש"י:
ואני אחרון ואני הוא: אלו בני אדם
דמס' ע"ג קשה דבס"פ ארבעה נדרים
ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך
3
לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאִישׁ לֹא
שקיימו התורה כולה. התיו סימן
(דף לב.) אמר חימה משה הרגו
יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי: הושע ב יב
ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים
7 וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ
מוסף תוספות
להם שקיימו התורה מראש ועד סוף:
דכתיב חימה אין לי ופריך והא כתיב
הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות
אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי
ואיש לא יצילנה. שאין עוד זכות
כי יגורתי מפני האף והחימה ומשני
א. כלומר והיה להם
יְהוֹאָחָז: מלכים ב יג כב
בתוכה וגו' א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום
8 וַיָּחָן יְיָ אֹתָם וַיְרַחֲמֵם וַיִּפֶן
למחות עד שיתברר להם
לאבות שאכלוה: ויפן אליהם למען
תרי חימה הוו:
שלא יקבלו מהם. מאירי.
אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת
על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא
ושמואל אמר תמה זכות אבות
בריתו את אברהם וגו' ולא השליכם
ב. אין נענשים כלל ולא
אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא
ישלטו בהם מלאכי חבלה ועל מצחם של
עוד אלא שהשתיקה נאה
אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא
ורבי יוחנן אמר תחון
מעל פניו עד עתה. אבל מכאן ואילך
להם והוא שאמרו. מאירי.
הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד
רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן
זכות אבות. אומר רבינו תם דזכות
השליכם ולא פנה אל ברית אבות:
ג. את העולה ואת המנחה.
מלכים ב יג כג
עָתָּה:
9 וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ
חי' הר"ן. ד. [ו]כדכתיב
ה' אלהי אברהם ואלהי יצחק וישראל
מלאכי חבלה אמרה מדת הדין לפני הקב"ה
אבות תמה אבל ברית אבות לא
(דברים ד, לא) ולא ישכח
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְיָ
היום יודע. שאתה זוכר ברית אברהם
תמה דהא כתיב (ויקרא כו) וזכרתי
רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו אמר לה הללו
את ברית אבותיך אשר
אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק
נשבע להם. חי' הר"ן.
יצחק וישראל מדקאמר היום יודע ותו
את בריתי יעקוב אף לאחר גלות ואנן
וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה
ד
צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמרה
ה. הכי. חי' הר"ן. ו. את
אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי
אין אנו מזכירין זכות אבות אלא
לא מכלל דתמה ועל ידי רחמים
אברהם, משמע למען
לפניו רבש"ע היה בידם למחות ולא מיחו
עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת
הוזכרה להם בימי חזאל : בימי
הברית $ומפרש דשמואל דאמר מימי
בריתו. חי' הר"ן. ז. דקאמר
ז)
כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם
התם עד עתה זכות אבות
מלכים א יח לו
חזקיהו. דכתיב מעתה ועד עולם
חזאל ה דייק מדכתיב למען בריתוו ולא
01 לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה
קיימת. תוס' הרא"ש.
לא יקבלו מהם ב) (אמר) לפניו רבש"ע אם
קנאת ה' צבאות תעשה זאת ולא
למען זכותו ואומר ר"י דבויקרא רבה
ח. גופיה. תוס' הרא"ש.
וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא
לפניך גלוי להם מי גלוי והיינו דכתיב 4 זקן
ט. אלא זכות אבות קיימת
דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין
זכות אבות: בלא חטא. וחטאו
(פ' לו) דייק מעד עתה כדפי'
לעולם והא דאמר מאימתי
אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט
בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל
של אדם גורם לו מיתה: בשבט
בקונטרס ולר"י נראה דלא פליגי
ז
תמה זכות אבות היינו
וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
לרשעים גמורים כמותם.
ובנגעים. היינו יסורים וקאמר
שמואל ור"י אלא שמואל קאמר
קִנְאַת יְיָ צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה
כל איש אשר עליו התיו אל תגשו וממקדשי
❖
תוס' הרא"ש.
ישעיהו ט ו
זֹּאת:
שאין באין אלא משום פקידת עון:
דלרשעים תמה אבל לצדיקים לא תמה
תחלו וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר
11 הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא
ובצדיקים איירי ר"י תדע דהא ר"י
בעטיו
תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן
ח
לפני הבית תני רב יוסף אל תקרי מקדשי
ג)
רב נסים גאון
הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן
אמר בסמוך דמימי חזקי' תמה זכות
הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו
אלא מקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו ומיד
אבות והכא קאמר דאף בשעת חורבן
דאמר ר' חנינא חותמו של
תִּהְיֶה וְִרשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו
והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי
הקב"ה אמת. תמצא עיקר
יחזקאל יח כ
תִּהְיֶה:
5
דבתר הכי תחון זכות אבות ועל
ט
21 וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם
דברי ר' חנינא בפרק בא לו
מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו ויבאו ויעמדו
זה אנו סומכין להזכיר זכות אבות
כהן גדול [דף סט] במס'
וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם:
❖
יומא ובפ' ד' מיתות [דף סד]
תהלים פט לג
אצל מזבח הנחושת מזבח הנחושת מי הוה אמר להו הקב"ה התחילו ממקום
ובשלהי ויקרא רבה רבי אחא אומר
במס' סנהדרין. ובתלמוד
שאומרים שירה לפני ומאן נינהו ששה אנשים א"ר חסדא קצף אף וחימה
לעולם זכות אבות קיימת ולעולם
ארץ ישראל במסכת
סנהדרין אמרו בדבר זה
מוסף רש"י
אנו מזכירים אותם וכן הוא אומר י)
ומשחית ומשבר ומכלה ומ"ש תיו אמר רב תיו תחיה תיו תמות ושמואל אמר
טעם נאה ביותר ונראה לי
כי אל רחום וגו' ולא ישכח את
חותמו של הקב"ה אמת.
לכתבה הנה, והכי אמרו
תמה זכות אבות ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות ור"ל אמר תיו סוף חותמו של
שהמלך נאות ומסכים עם
מהו חותמו של הקב"ה רב
ברית אבותיך וגו':
הקב"ה דאמר רבי חנינא חותמו של הקב"ה אמת (אמר) ר' שמואל בר נחמני
עבדיו חותם עמהם בתקנתם
ד)
ביבי בשם ר' ראובן אמר
אין
❖
מיתה בלא חטא. פי' (מיתה)
את חותמו (סנהדרין סד:).
אמת, מהו אמת אמר ר'
אלו בני אדם שקיימו את התור' כולה מאלף ועד תיו מאימתי תמה זכות אבות
ה)
לפי שהגזרה באה אף על
אבין שהוא אלהים חיים
$אמר רב מימות הושע בן בארי שנא' 6אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש
ומלך עולם. אמר ר' שמעון
השגגה ואין יסורים בלא עון של
בן לקיש אלף ראשה דאלפא
רבינו חננאל
לא יצילנה מידי ושמואל אמר מימי חזאל שנאמר וחזאל מלך ארם לחץ את
מזיד כדאמר ביומא (דף לו:)
7
ביתא, מם באמצעיתה, תיו
בסופה לומר [ישעיה מב] אני
זקנים מה חטאו, אלא על
ישראל כל ימי יהואחז וכתיב ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו
חטאים אלו השגגות עונות אלו
8
ה' ראשון שלא קיבלתי
שלא מיחו.
הזדונות ואף על גב דאמר (שבועות
את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה ר'
מלכותי מאחר, ומבלעדי
אין אלהים שאין לי שותף,
דף ח:) גבי שעיר של יה"כ להגין
יהושע בן לוי אמר מימי אליהו שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא
9
ואת אחרונים אני הוא שאין
עליו מן היסורים משמע דיסורים
עתיד למוסרה לאחר. ואיתא
ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני
נמי בבראשית דר' אושעיא
באים על שוגג הכא מיירי ביסורי
עבדך ובדברך עשיתי [את] כל הדברים האלה וגו' ורבי יוחנן אמר מימי
[פרשה פא].
נגעים שהן מכוערים כדמייתי קרא:
חזקיהו שנאמר 01 למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל
ארבעה
ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת
ה' צבאות תעשה זאת וגו': אמר רב אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון אין מיתה בלא
חטא דכתיב 11 הנפש החוטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו
תהיה ורשעת
הרשע עליו תהיה וגו'
אין יסורין בלא
עון דכתיב 21 ופקדתי
בשבט פשעם
ובנגעים עונם
מיתיבי