1/107

נה:

במה בהמה פרק

חמישי שבת

גליון הש"ס

מסורת הש"ס

ארבעה

מתו בעטיו של נחש. והא דכתיב (קהלת ז) כי אדם

בעטיו של נחש. בעצתו של נחש שהשיא לחוה

ולא בחטא אחר שלא

גמ' ד' מתו בעטיו של

א) [יומא פז.], ב) ב"ב יז.,

אין צדיק בארץ וגו' ברוב בני אדם קאמר: וש"מ יש

ג) [צ"ל על], ד) רש"ל מ"ז

נחש כו'. בזוה"ק פ' בראשית

חטאו. בעטיו כמו עטא וטעם (דניאל ב): ואחיותיהם. בבני ישי

ועי' רש"י, ה) לשון רתת,

ועל דא יהושע לא מת אלא

מיתה בלא חטא ויש יסורים בלא עון. ואע"ג דבמאי דקאמר אין

משתעי: אלא לאו ר"ש בן אלעזר. דאמר משה ואהרן בחטאם מתו

ו) צ"ל ויאשיהו, ז) [צ"ל

בעטיו דנחש וכו' ובזוה"ק

יסורין בלא עון לא איתותב: כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא

פ' בראשית בפסוק וינחם

הזכרת להם וכן בימי חזאל.

ומודה בהני: כל האומר

ראובן חטא. במעשה בלהה: דכתיב.

מצור דבש], ז) יומא ט.,

ה' תלתא דאיסתלקו בגין

טועה. פירוש במאי דכתיב אשר

בההוא קרא: ויהיו בני יעקב וגו'.

ח) סנהדרין פב., ט) [עי'

ההוא עטיא דנחש עמרם

להוציא מלבך שלא תחשדנו: ויבא

ישכבון לא חטאו אלא מבזים קדשים

לוי בנימין ואית דאמרי אף

תוספות סנהדרין ד. ד"ה

מיתיבי אמרו מלאכי

השרת לפני הקב"ה

ישי: שם תיובתא. עי'

ורבנן], י) [צ"ל כמו ויחל

חטא זה לידו. ויגזור הקב"ה שיהיו מן

היו כדכתיב (שמואל א ב) בטרם

רבונו של עולם מפני מה קנסת מיתה על

משה], כ) [דברים כג],

ברא"מ פ' וישלח ד"ה אומרא

המקללים: אחת של שכינה. כך היה

יקטירון החלב וגו':

ל) מהרש"א גורס רבא,

ובפ' שופטים ד"ה ריה"ג:

אדם הראשון אמר להם מצוה קלה צויתיו

מעבירם כתיב. הש"ס שלנו

תוס' ד"ה מעבירם כתיב

מ) [צ"ל מעברים], נ) [פ"ק

יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו

❖

ועבר עליה א"ל והלא משה ואהרן שקיימו

וכו' ובכל ספרים שלנו. וכן

דסוטה],

חולק על ספרים שלנו

מעמיד מטה לשכינה ובאותו אהל

מצינו בנדה דף לג ע"א

כל התורה כולה ומתו א"ל מקרה אחד

תוס' ד"ה והנושא שכתבו

שכתוב בהם מ) (מעבירים) וכן מצינו

שהוא רואה בו השכינה הוא בא ולן

דהמסורת שלנו מחולק עם

תורה אור השלם

לצדיק ולרשע לטוב וגו' הוא דאמר כי האי

אותו הלילה: חללת. אותו שם שעלה

בירושלמי בשמשון והוא שפט את ישראל

נ)

הש"ס. ובמגילה דף כב

תנא דתניא ר"ש בן אלעזר אומר אף משה

1 הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה

ע"א כתבו תוס' דויחל הוא

ארבעים שנה מלמד שהיו פלשתים

על יצועי דהיינו שכינה מדלא כתיב

ב' פסוקים סמוך לפרשה

אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב

ואהרן בחטאם מתו שנא' יען לא האמנתם

יראים ממנו כ' שנה אחר מותו כמו

יצועי עלית טעם אחר עד שלא נבנה

שלפניו וכן והקרבתם ובס"ת

וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ

שלנו ויחל הוא ד' פסוקים

אהל מועד היתה שכינה מצויה באהלי

בחייו $ ובכל ספרים שלנו כתיב כ'

בי א) הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם

וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ כַּטּוֹב

מהפרשה וכן והקרבתם

שנה (שופטים טז): מתוך שהיה

כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר

צדיקים: פחז. נוטריקון הוא: פזתה.

ליפטר מן העולם מיתיבי $ ארבעה מתו

ג"פ וכמ"ש מהרש"א שם

שְׁבוּעָה יָרֵא: קהלת ט ב

ב)

לו לפנחס למחות. ופליג אר' יונתן

לשון עמא פזיזא (לקמן דף פח.). פזתה

2 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל

ובפסחים דף קיז ע"א

בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב

בתוס' ד"ה שעומדים כתבו

אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי

מיהרת בעצמך וחטאת: זלתה.

דאמר שניהם לא חטאו:

שלא יתכן שיהיה מזמור

ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן

לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי

זלזלת: פיללת. להנצל מן החטא:

שהיה

ב' פסוקים ואלו בספרים

יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת

דוד וכולהו גמרא לבר מישי אבי דוד דמפרש

שלנו מזמור קיז הוא ב'

חלתה. י)ויחל משה (שמות לב): זעזעת'.

הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר

פסוקים. ע' מהרש"א שם

נָתַתִּי לָהֶם: במדבר כ יב

ביה קרא דכתיב ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב (שר) הצבא ועמשא

יראת לחטוא לר' אליעזר ור' יהושע

ג)

3 וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם

ע"א ובסנהדרין דף ד ע"א

פירש"י שם דבכבשה דיחיד

בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם

חטא ולרבן גמליאל ולמודעי בקש

תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא

כתיב קרנות מלא ובס"ת

וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ

לחטוא ולא חטא: חלית. חולי גדול

יואב וכי בת נחש הואי והלא בת ישי הואי דכתיב ואחיותיהן צרויה ואביגיל

שלנו כתיב חסר. ובדף ד

יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא

ע"א כ' רש"י דבפרשה והיה

להתאפק לכבוש יצרך: כל האומר בני

אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת

אלא בת מי שמת בעטיו של נחש מני אילימא תנא דמלאכי השרת והא איכא

כי יביאך כתיב לטטפת חסר

צְרוּיָה אֵם יוֹאָב:

עלי חטאו. באשת איש אינו אלא טועה

משה ואהרן אלא לאו ר"ש בן אלעזר היא וש"מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורין

ובפ' והיה אם שמע כתיב

שמואל ב יז כה

ומיהו בבזיון קדשים חטאו: דאמר

4 וְאַחְיוֹתֵיהֶם צְרוּיָה

מלא. ובס"ת שלנו גם בפ'

בלא עון ותיובתא דרב אמי $ תיובתא: א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל

והיה כי יביאך כתיב מלא.

וַאֲבִיגָיִל וּבְנֵי צְרוּיָה אַבְשַׁי

רב. לקמן בשמעתין פנחס לא חטא

ובדף כ ע"א כתי' להכרית

וְיוֹאָב וַעֲשָׂה אֵל שְׁלֹשָׁה:

האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר 5 ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד

ויליף לה מקרא ור' יונתן יליף לה

וקרי להברו' ובספרים שלנו

דברי הימים א ב טז

שכולן שקולים כאחת אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו

5 וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ

גם הכתיב להברות. עוד שם

לחפני מהאי קרא דמקיש חפני

דף קג ע"א. ויחתר לו ויעתר

הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב

מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה תניא

לפנחס: ששהו את קיניהן. שהיו

לו מיבעיא ליה. ובספרים

אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו

שלנו כתיב ויעתר. ובב"ב דף

ר"ש בן אלעזר אומר מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו

מסרבין להקריב שום קרבן אלא

וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי

ט ע"א הלא פרוש בשין

יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר:

בקושי כדכתיב (שמואל א ב) גם בטרם

אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר ארור שוכב עם אשת אביו

ובספרים שלנו כתיב בסין.

בראשית לה כב

6 אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת

ועי' בח"א שם במהרש"א.

יקטירון את החלב וגו' וכשהיו זבות

ויבא חטא זה לידו אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו

ובקדושין דף ל ע"א. והתגלח

אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו

ויולדות באות ממקום אחר לשילה

חציין של פסוקי' ובתיקונים

עלבון אמו תבע אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא

וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:

להקריב את קיניהן והן היו משהין

בפ' צו בפסוק ויאפוד לו

דברים כז כ

צרה לאמי עמד ובלבל את מצעה אחרים אומרים שתי מצעות בלבל אחת

7 פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי

בו ציין דשם חצי התורה

מלהקריבם והנשים לא היו יכולין

בפסוקים ובירושלמי שהביא

עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז

של שכינה ואחת של אביו והיינו דכתיב אז חללת יצועי עלה (אל תקרי

ד)

לסמוך עליהם שיקריבו והיו שוהות

תוס' בכתובות דף ז ע"ב

חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה:

דבמקהלת ברכו אלהים חסר.

יצועי אלא יצועיי) כתנאי פחז כמים אל תותר ר' אליעזר אומר פזתה חבתה

בראשית מט ד

שם ולא היו חוזרות אצל בעליהן עד

8 וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא

ובספרים שלנו כתיב מלא.

זלתה ר' יהושע אומר פסעתה על דת חטאת זנית ר"ג אומר פיללתה חלתה

שראו קיניהן קרבין והיו טהורות

וברש"י בחומש פ' תרומה

מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה

ואת כל אשר אצוה הוא וי"ו

לקדשים וליכנס לעזרה לפיכך מעלה

לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַיְיָ

זרחה תפלתך אמר ר"ג עדיין צריכין אנו למודעי ר' אלעזר המודעי אומר

יתירה ולפנינו כתיב את בלא

צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי

עליהם כאילו שכבום שהיו מונעים

הפוך את התיבה ודורשה זעזעתה הרתעתה פרחה חטא ממך רבא אמר

ו'. עי' ברא"ם שם. ובמדרש

עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים

ה)

רבה שיר השירים בפסוק

אותן מפריה ורביה: פנחס לא חטא.

שמואל א א ג

לַיְיָ:

ואמרי לה ר' ירמיה בר אבא זכרת עונשו של דבר חלית עצמך חולי גדול

9 וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת

אחזו לנו שועלים שעלים א"ר

באשת איש דאשר ישכבון את הנשים

ברכיה קדמאה מלא תניינא

כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל

פירשת מלחטוא: ראובן בני עלי בני שמואל דוד ושלמה ויואש ו) סימן:

אינו אלא חפני לבדו: ואחיה בן

חסר. ובמסורה אינו כן אלא

יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן

אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה

תרוייהו חסר. ובברכות דף

ז)

אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח

אחיטוב וגו' כהן ה'. בשילה נושא

ז ע"ב כתי' לכלותו ובספרי'

אֹהֶל מוֹעֵד:

שנאמר ושם שני בני עלי (עם ארון ברית האלהים) חפני ופנחס כהנים לה'

אפוד. הרי שמיחסו לשבח ומזכיר עליו

שלנו בד"ה א יז כתיב לבלותו.

שמואל א ב כב

01 וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי

(ובפסחים דף ג ע"א ו'

סבר לה כרב דאמר רב פנחס לא חטא מקיש חפני לפנחס מה פנחס לא חטא

שם פנחס אבי אביו: אפשר בא חטא

דטהור. ובספרים שלנו כתיב

אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי

לידו והכתוב מייחסו. לשבח ואת בן

אף חפני לא חטא אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את הנשים מתוך ששהו את

טהר חסר ו'). ובנדרים דף

כֹּהֵן יְיָ בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד

לז ע"ב את דהוגד הוגד

וְהָעָם לֹא יָדַע כִּי הָלַךְ

בנו מייחסו אחריו והכתיב גבי עבירה

קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום גופא אמר

קרי ולא כתיב. ובספרים

שמואל א יד ג

יוֹנָתָן:

דנואפים יכרת ה' לאיש וגו' והאי

11 יַכְרֵת יְיָ לָאִישׁ אֲשֶׁר

שלנו הוא קרי וכתיב כמ"ש

רב פנחס לא חטא שנאמר 01ואחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן

הר"ן שם. ובפסוק אני ה'

קרא בבא על הנכרית ועל הזונה

יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָה¢ לֵי

ה' וגו' אפשר חטא בא לידו והכתוב מייחסו והלא כבר נאמר יכרת ה' לאיש

אלהיך אשר הוצאתיך איתא

יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַיְיָ

מישתעי כדדרשינן ליה באלו הן

בירושלמי פ"ה דסוכה דחסר

מלאכי ב יב

צְבָאוֹת:

אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות אם ישראל הוא

ח)

21 אַל בָּנָי כִּי לוֹא טוֹבָה

י'. ובספרים שלפנינו הוא

הנשרפין [פב.] דכתיב לעיל מיניה כי חלל

מלא יו"ד. ובמדרש ויקרא

לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש

הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ

יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת

רבה פ' ט' ושם דרך. א"ר

מַעֲבִרִים עַם יְיָ:

מנחה אלא לאו שמע מינה פנחס לא חטא אלא הא כתיב אשר ישכבון

אל נכר ודרשינן כי חלל יהודה קדש

ינאי ושם כתיב ובספרים שלנו

שמואל א ב כד

31 וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא

כתיב בסין. ובפירש"י בחומש

ישכבן כתיב והכתיב אל בני כי לא טובה השמועה א"ר נחמן בר יצחק

זו זונה וכן הוא אומר לא תהיה קדשה

ט)

בראשית כ"ד הפילגשם חסר

יָדְעוּ אֶת יְיָ:

❖

וגו' כ): ער. חריף להבין ולהורות בין

בני כתיב והכתיב מעבירים א"ר הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב

כתיב ובכל הספרים איתא

שמואל א ב יב

מלא. ובמדרש בראשית רבה

החכמים כדאמרי' בעירובין (דף נג:)

והכתיב בני בליעל מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני ולא מיחה

פרשה ע"ז ר"ל אמר הנתרת

אהרנית ערנית: ואם כהן הוא כו'.

כתיב ובכל הספרים שלנו

מוסף רש"י

מעלה עליו הכתוב כאילו חטא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר

כתיב הנותרת. ובערכין דף

וכאן מייחס כהן מגיש מנחה אחר

בני

ארבעה מתו בעטיו של

לב ע"א בתוספות ד"ה אשר

פנחס: והכתיב אל בני כי לא טובה

נחש. בעצתו של נחש, כלומר

דרש"י כ' דהכתיב ויקרא

כ"ה אשר לוא חומה והם

לא היו ראוין למות אלא

השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה'. אביהם היה מוכיחם: והא כתיב מעבירים אמר ל) רב הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב.

כתבו דהכתיב אשר לו והקרי

שנגזרה גזירת מיתה על כל

קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן כי אומר אני שטעות גדול הוא ול"ג לה להא מילתא שהרי בספרים מוגהים כתיב מעבירים וגם

לא ובספרים שלנו הכתיב לא

תולדותיו של אדם הראשון

במסורה הגדולה במקום שמנויין שם כל התיבות דלא כתיב בהן יו"ד וקורין ולא נמנה זה והם מנויין ע"פ החשבון. וזו אינה קשיא דהאי

באל"ף והקרי לו כמ"ש

בעצתו של נחש. בעטיו,

❖

התי"ט שם:

תרגום של עצתו, כדכתיב

מעבירים לאו לשון עבירה הוא אלא לשון ויעבירו קול במחנה (שמות לו) וה"ק להו לא טובה השמועה אשר אנכי שומע את עם ה' מעבירים

(דניאל ו) אתייעטו כל כו' וכן

ומכריזין וקובלים עליכם והאי מעבירים לשון רבים הוא ואעם ה' קאי ולאו אבני עלי שהרי הם היו עוברים ולא היו מעבירים את אחרים:

(שם ב) התיב עטא וטעם

(ב"ב יז.). עלבון אמו תבע.

רבינו חננאל

בני

שכשמתה רחל נטל יעקב

מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו (בראשית לה כב). מתוך ששהו את קיניהן. שהיו מביאות במלאות ימי לידתן ליטהר לאכול בקדשים, והם היו בעלי גיאות והיו מתרשלין

ד' מתו בעטיו של נחש, כבר

בהקרבתן והנשים ממתינות שם עד שיקריבום ומשתהות מלחזור למקומן אצל בעליהן ומבטלין את הנשים מפריה ורביה (יומא ט:).

פירשנוהו.