1/108

במה

בהמה פרק

חמישי שבת

נו.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

שהיה

לך לדונו בסנהדרין. קשה לר"י דפ"ק דמגילה (דף יד: ושם)

בני שמואל חטאו.

במקח שוחד והטיית דין: לחזניהם. שמשיהם

א) [צ"ל כאשר זקן שמואל

א מיי' פכ"ג מהל'

ולא הלכו בניו], ב) [חולין

סנהדרין הלכה ג סמג

ששוכרין אותן לילך ולהזמין את הנקראים לדין: ולסופריהם. לשטרי

אמרינן גבי נבל דמורד במלכות לא בעי למדייניה ואוריה

קלג. תוספ' סוטה פי"ד],

לאוין רח טוש"ע ח"מ סי' ט

בירורין ולאגרות שום: מלאי הטילו על בעלי בתים. נותנים להן

מורד במלכות הוה כדאמר בסמוך ויש לומר דודאי צריך לדונו ולידע

ג) כתובות ט:, ד) קידושין

סעיף ד:

מא ב מיי' פ"ג מהל'

מג., ה) יומא כב:, ו) [צ"ל

פרגמטיא לעסוק בה ולתת להם השכר

ומתוך כך היה

נמשך לבם

אם הוא מורד במלכות אבל לעיין בדינו ולעשות הלנת דין ולהמתין

❖

בלו], ז) [צ"ל מלו וע'

מלכים הלכה ח:

להטות דין כשבאין לפניהם לדון והיינו

עד למחר אין צריךד וכן משמע

במהרש"א], ח) [צ"ל ואיה],

ט) [צ"ל בעיניך אדוני],

חטאם: חלקם שאלו בפיהם. מעשר

דבסנהדרין (דף לו. ושם) אמר שדן דוד

בני שמואל חטאו אינו אלא טועה שנאמר

י) [צ"ל לקראת], כ) [דברים

תורה אור השלם

ראשון הראוי להם שלוים היו שאלו

את נבל בסנהדרין מויחגרו איש

1 ויהי א) (כי זקן שמואל ובניו לא הלכו)

יח], ל) [צ"ל כדר' שמואל.

בפיהם מתוך שהיו גדולי הדור

חרבו וגו':

מצור דבש], מ) רש"י מפ'

1 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל

בדרכיו בדרכיו הוא דלא הלכו מיחטא נמי

ליקוחין יש לך בה. אף על גב

דעת אמיתית של מפיבושת

וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים

ושופטים לא היו מונעים מהם ושאר

לא חטאו אלא מה אני מקיים 2 ויטו אחרי

דהא דלא קישט היינו משום

לְיִשְׂרָאֵל: שמואל א ח א

לוים עניים מצטערים ולר' מאיר לא

דאפילו חטא נמי יש לו

2 וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו

שעוד היה מצפה שכשיושיבו

הבצע שלא עשו כמעשה אביהם שהיה

לדוד במלכות יתנאה [כ"מ]

חטאו בהטיית משפט: קופה יתירה.

בה ליקוחין דהא אנוסה היתה ושריא

וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ

ורש"ל גרס ועד עתה הי'

שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט:

שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל

❖

יותר מן הראוי: מתנות. זרוע לחיים

לבעל וה"ה לבועל מ"מ ליקוחין יש

מצפה,

שמואל א ח ג

ודן אותם בעריהם שנאמר והלך מדי שנה

3 וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה

לך בה משמע לא היה לך בה עבירה:

וקיבה והם לא היו כהנים ל"א מתנות

גט

וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל

כריתות כותב לאשתו. פרש"י

בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט

לויה כגון מעשר וקרא כתיב ונתן

הגהות הב"ח

וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל

לכהן כ) ודרשינן ולא שיטול מעצמו

על תנאי שאם ימות במלחמה

את ישראל והם לא עשו כן אלא ישבו

אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה:

(א) גמ' לא משכחת ביה רק

שמואל א ז טז

בשחיטת חולין בפ' הזרוע (דף קלג.)

תהא מגורשת מעכשיו וצריך לומר

בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן

4 וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו

בדבר אוריה כצ"ל ותיבת בר

❖

וה"ה לכל מתנות כהונה ולויה: דוד

לפירושו דאף על גב דאוריה בא מן

מדאורי' דכתי' נמחק:

מַשְׂכִּיל וַיְיָ עִמּוֹ:

ולסופריהן כתנאי ויטו אחרי הבצע ר' מאיר

ב)

שמואל א יח יד

לחטא. בבת שבע קודם שקבלה גט:

המלחמה התנאי היה שאם לא ישוב

5 מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְיָ

אומר חלקם שאלו בפיהם רבי יהודה אומר

שבקש. לשכב עמה קודם שקבלה גט

בסוף המלחמה שיהא גטה אך קשה

גליון הש"ס

לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת

מלאי הטילו על בעלי בתים ר' עקיבא אומר

אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב

שהיה בעלה שולח לה מן המלחמה

דתנן במי שאחזו (גיטין דף עג. ושם) מה

גמ' שהיה לך לדונו

וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ

קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע ר' יוסי

שאם ימות לא תיזקק ליבום או שמא

היא באותן הימים רבי יהודה אומר

בסנהדרין. עי' מגילה דף יד

לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב

ע"ב תוס' ד"ה מורד

אומר מתנות נטלו בזרוע: א"ר שמואל בר

בְּנֵי עַמּוֹן: שמואל ב יב ט

יהרג ואין מעיד עליו ותתעגן אשתו

הרי היא כאשת איש לכל דבריה ואם

במלכות: תוס' ד"ה דאמר

6 וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב

או שמא יהא שבוי כדאמרינן לקמן כל

כן לר' יהודה היתה אשת איש גמורה

נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו

ליה וכו' ואין נראה. עיין

הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף

יומא דף סו ע"ב תוס' ד"ה

היוצא למלחמת בית דוד כו': משונה

ונראה לר"ת שהיה מגרשה לגמרי

וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם

אלא טועה שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו

❖

מהו להציל:

וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח:

רעה זו. בכתיבתה ובלשונה: שהיה לך

בלא שום תנאיז והא דאמרינן בהזהב

משכיל וה' עמו וגו' אפשר חטא בא לידו

שמואל א יז יח

לדונו. על שמרד במלכות כדלקמן:

(ב"מ דף נט. ושם) מוטב שיבעול אדם

7 וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד

ושכינה עמו אלא מה אני מקיים מדוע בזית

מוסף רש"י

הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה

ליקוחין יש לך בה. קדושין תופסין

ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו

יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב

את דבר ה' לעשות הרע שביקש לעשות ולא

בה שאינה אשת איש כדשמואל כו' :

ברבים מנלן מדוד קרי לה ספק

ל)

חלקם שאלו. שלא היה

וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה

עשה אמר רב רבי דאתי מדוד מהפך ודריש

עבירת גזל בידם אלא חלק

חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי

גט כריתות. על תנאי שאם ימות

אשת אישט לפי שהיו מגרשים בצנעהי

לויה, כגון מעשר ראשון, היו

לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם

בזכותיה דדוד מדוע בזית את דבר ה'

תהא מגורשת מעכשיו ופעמים שהוא

והעולם סבורים שהיא אשת איש:

שואלין בפיהן (חולין קלג.).

אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם

דאמר ליה ואדוני יואב. פרש"י

גט כריתות כותב לאשתו.

לעשות הרע רבי אומר משונה רעה זו מכל

טרוד בצאתו ושולחו מן המלחמה:

אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:

שאם ימות במלחמה יהא

שמואל ב יא יא

ואת ערובתם תקח. במלחמת שאול

דמורד במלכות הוה משום

רעות שבתורה שכל רעות שבתורה כתיב

8 אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת

גט מיום כתיבתו, והרי מת

אוריה במלחמה (כתובות ט:).

כתיב: דברים המעורבים ביניהם.

דקאמר ואדוני יואב $ ואין נראה

הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְיָ וְלֹא סָר מִכֹּל

בהו ויעש וכאן כתיב לעשות שביקש לעשות

ואת ערובתם תקח. ודוד

אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק

דאין זה מורד שלא היה בלבו להמליכו

היינו קדושין תקח תבטל ע"י גט

למד מישי אביו להנהיג שאף

ולא עשה 5 את אוריה החתי הכית בחרב

בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי:

שתביא להם מן המלחמה: בחרב

ולקרותו מלך אלא כמו שפירש רבינו

היוצאין למלחמותיו עושין כן

מלכים א טו ה

$ שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת ואת

(שם). ואדוני יואב. זהו

9 וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵיפֹה

בני עמון. כאותן שהורגים בני עמון

מאיר דהוי מורד משום דבסיפא

מרד, שקראו אדון בפני המלך

הוּא וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל

אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה

שלא מדעתך: ואדוני יואב. לאו

דקרא כתיב ואני אבא אל ביתי לאכול

(קדושין מג.).

הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר

❖

הדרך עלך במה בהמה

ג)דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל היוצא

בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְבָר:

אורח ארעא לקבל עליו מרות אחרים

ולשתות ולשכב עם אשתי וגו' שדוד

שמואל ב ט ד

למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו

בפני המלך: רק בדבר אוריה.

אמר לו לעשות ולא רצה לעשות:

01 וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד

רק בדבר אוריה החתי. קשה דהא

מוסף תוספות

מקרא כתיב כך בדבר אוריה שגרם

וַיִּקָּחֵהוּ מִבֵּית מָכִיר בֶּן

שנאמר ואת עשרת חריצי החלב האלה

עַמִּיאֵל מִלּוֹ דְבָר:

לו שיהרג אבל בבת שבע לא חטא:

איכא מעשה דהסתה בריש

תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום

א. נמי. תוס' הרא"ש. ב. אם

שמואל ב טז ה

11 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וְאַיֵּה בֶּן

לאו, כגון נבל שהיה

לשון הרע. לקמיה מפרש: בלא דבר.

פ"ב דיומא (דף כב:) וי"ל דלא חשיב

ואת ערובתם תקח מאי ערובתם תני רב יוסף

צריך לדון אם נקרא מורד

אֲדֹנֶיךָ וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל

אינו חכם בתורה והוא מצאו מלא

ליה דלא הוי כל כך עון גדול וגם שגג:

הואיל ולא יצא טבעו

הַמֶּלֶךְ הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם

דברים המעורבים בינו לבינה 5 ואותו הרגת

דבר וחכם בתורה: חזייא דשקרא

של דוד בעולם. תוס'

אלא

כִּי אָמַר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית

בחרב בני עמון מה חרב בני עמון אי אתה

הרא"ש. ג. ולהפך בזכותו

ד)

יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי:

הוה. מתחילה מצאו שקרן בכך: כי

כשאר חייבי מיתות ב"ד.

שמואל ב טז ג

נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו מאי טעמא מורד במלכות

הדר אלשין עליה. ציבא על מפיבושת

21 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא

תוס' הרא"ש. ד. [ו]ה"פ

מורד במלכות הוא ולא

הוה דאמר ליה ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים אמר רב כי

הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר

כשהיה דוד בורח מפני אבשלום מאי

צריך למידייניה כשאר

לִמְפִיבֹשֶׁת וַיֹּאמֶר צִיבָא

טעמא קביל מיניה: איה בן אדוניך

מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה דכתיב (א) רק בדבר אוריה

דיני נפשות שדנין בו ביום

הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן

לזכות וביום שלאחריו

ויאמר הנה יושב בירושלים. כי אמר

בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:

החתי אביי קשישא רמי דרב אדרב מי אמר רב הכי ה) והאמר רב קיבל

לחובה אלא אפילו בו

שמואל ב טז ד

היום ישיבו לי את ממלכת אבי:

31 וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל יָרַד

ביום גומרין לחובה וכו'

דוד לשון הרע קשיא גופא רב אמר קיבל דוד לשון הרע דכתיב ויאמר לו

אבל לדונו ודאי צריך.

דברים הנכרים חזא ביה. במפיבושת

לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וְלֹא עָשָׂה

המלך איפוא הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל

תוס' מגילה יד: ה. והרי

רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ וְאֶת

כשנהרג אבשלום וחזר דוד למלכותו

לא חזר לבסוף. תוס'

בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס לְמִן הַיּוֹם

ו)(בלא) דבר וכתיב 01וישלח המלך ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל ז)(מלא) דבר

כתובת ט: ד"ה כל היוצא.

ובא לפניו לא עשה רגליו ולא עשה

לֶכֶת הַמֶּלֶךְ עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר

מכדי חזייה דשקרא הוא כי הדר אלשין עילויה מ"ט קיבלה מיניה דכתיב

ו. וקאי אמאי דקתני לעיל

בָּא בְשָׁלוֹם:

שפמו כסבור דוד שניכרים דברי ציבא

מינה הרי זה גיטך מהיום

שמואל ב יט כה

ויאמר המלך (אל ציבא איה) בן אדוניך ויאמר ציבא אל המלך הנה (הוא)

שנצטער על שחזר דוד ולא קישט

41 וַיְהִי כִּי בָא יְרוּשָׁלִַם

ח)

אם מתי וכן משמע

בתוספתא, אלמא אע"ג

לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לוֹ

יושב בירושלים וגו' ומנא לן דקיבל מיניה דכתיב ויאמר המלך הנה לך כל

עצמו מ)ועוד היה מצפה שכשיושיבוהו

דאמר מהיום הויא אשת

הַמֶּלֶךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי

במלכות יתנאה ויסתפר לכך לא קבל

אשר למפיבושת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן (בעיני) המלך ושמואל

איש גמורה כדמפרש

מְפִיבֹשֶׁת: וַיֹּאמַר אֲדֹנִי

ט)

בגמ' באומר מעת שאני

הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי כִּי אָמַר

דבריו ואמר לו אתה וציבא תחלקו

אמר לא קיבל דוד לשון הרע דברים הניכרים חזא ביה דכתיב ומפיבושת

בעולם פי' דהאי דאמר

עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר

השדה והוא השיבו קשה אין לי לצעוק

מהיום לא שיחול מיד

בן שאול ירד י) (לפני) המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת

וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת

אלא דעתו שיחול שעת

אלא על מי שהביאך הלום הנה

הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ:

בגדיו לא כיבס וגו' וכתיב ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך ויאמר לו

אחת קודם מיתתו דהיינו

שמואל ב יט כו-כז

שמצטער על שובו ואם לא שראה בו

מעת שהוא בעולם ולא

המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת ויאמר אדוני המלך עבדי רמני כי

אמר מהיום אלא למעוטי

דברים הניכרים היה חוזר ממה שאמר

לאחר מיתה כלומר מאותו

אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח

הנה לך כל אשר למפיבושת ואע"פ

יום שאני בעולם יהא

עבדך

שמיהר ואמר לו מתחלה הנה לך כל

גט. תוס' כתובות ט:

ז. בצינעא, וכשהיה חוזר

אשר למפיבושת אין זו קבלה כי כל זמן שלא היה דוד שב למלכותו יודע היה שאין מתנתו מתנה ולא אמר לו אלא על תנאי אם יראה אמת בדבריו:

מן המלחמה היה כונסה,

על

והיתה בת שבע פנויה.

תוס' גיטין עד. ח. אמאי. תוס' כתובות ט: ט. הא הואי אשת איש גמורה, ואר"ת דקרי לה ספק אשת איש. תוס' כתובות ט: אע"ג שהיתה פנויה גמורה. תוס' גיטין עד. י. שלא יהא נודע ויקפצו עליהם בני אדם לקדשם. תוס' כתובות ט: