ז:
יציאות השבת פרק ראשון שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואם
חקק בו ד' על ד'. וקשה לריב"א מ"ש מסוכה דאינה גבוהה
אלא דאין. אויר רה"ר למעלה מי' והוי אוירא מקום פטור: מתני'
לו א ב טוש"ע א"ח סי'
א) לקמן צו: ק., ב) [לקמן
צט: ק.], ג) [ג"ז שם. ע"ש],
שמה סעיף טו:
היא. ולמה ליה לשמואל לאשמעינן: הזורק ד' אמות. ברה"ר ונדבק
י' דאמר בפ"ק דסוכה (דף ד.) חקק בה להשלימה לי' אם
לז ג מיי' פי"ד מהלכות
ד) [לקמן ק.] יומא יא:
בכותל כגון דבילה שמינה כדמוקי לה לקמן: כזורק באויר. ופטור
יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים פסולה פחות מג' כשרה והכא מהני
שבת הלכה י סמג
[עירובין יא: לג: קא:],
ה) [לעיל ד:], ו) רש"ל מ"ז,
לאוין סה טוש"ע שם סעיף
דלאו ברה"ר נח ורה"י נמי לא הוי אלא דבר המסויים ורחב ארבעה:
חקיקה אפילו מופלגת מן הכותל הרבה ז) ותירץ דשאני התם גבי סוכה
א
ב
ז) [ועי' תוס' סוכה ד: סד"ה
ד:
כזורק בארץ. וחייב דאויר רה"ר
דבעינן שיהיו מחיצות סמוכות לסכך
לח ד מיי' שם הלכה י
פחות משלשה], ח) [דף יז.],
❖
ט) [שם ד.],
משנח משהו הוי הנחה. ולא דמי לנח
דילפינן התם (דף ו:) מחיצות מבסכת
טוש"ע שם סעיף יג:
אלא דאין רה"ר למעלה מי' מתני' היא דתנן
א)
לט ה מיי' שם הל' יח
על דבר המסויים למטה מי' דההוא
בסכת בסכות כדאמרי' התםח) הרחיק
הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' טפחים
טוש"ע שם סעיף י:
מ ו מיי' שם הלכה יז
חשיב למיהוי רשות חשוב לעצמו או
הסיכוך מן הדפנות פסולה ולהכי
מוסף רש"י
כזורק באויר למטה מי' טפחים כזורק בארץ
❖
טוש"ע שם סעיף ה:
כרמלית או מקום פטור ולא הויא
בעינן שיהא פחות מג'ג דצריך לצרף
חורי רה"ר אביי אמר
אלא אכרמלית דאין כרמלית למעלה מי'
הנחה ברה"ר: אכרמלית. כדפרישית:
הגידוד של חקק למחיצות כדי שיהיו
כרה"ר דמו. כגון כותל
ואקילו בה רבנן מקולי רה"י ומקולי רה"ר
הסמוך לרה"ר ויש בו חור
הגהות הב"ח
ואקילו בה רבנן. לעיל קאי אדרב
סמוכות לסכך שכנגד הנקב ואע"ג
וזרק ארבע אמות ונח שם
מקולי רה"י דאי איכא מקום ארבעה הוא
דדופן עקומה מכשרת עד ד' אמות
דימי ורב ששת דאקילו בה רבנן
(א) גמ' למעלה מעשרה
חייב, דחשיבי ליה הנחה
דהויא כרמלית ואי לא מקום פטור בעלמא
ברה"ר (ערובין פז:). למעלה
טפחים כזורק וכו' והוינן בה
בכרמלית הואיל ואיסורה מדבריהם
מתרץ לה הש"סט) ה"מ היכא דאיכא
❖
אמאי כזורק:
מי' כזורק באויר. ופטור
אקילו בה: מקולי רה"י ורה"ר. רב
הוא מקולי רה"ר דעד י' טפחים הוא דהויא
מחיצות מעלייתא אבל הכא דלשויה
דלא נח ברה"ר, דאין רה"ר
למעלה מעשרה, וברה"י נמי
מחיצה בפחות מג' מצטרף הגידוד
דימי אשמעינן מקולי רה"י כי היכי
כרמלי' למעלה מי' טפחים לא הויא כרמלי':
לא נח, שאינו מקום מסוים
גליון הש"ס
עם המחיצות דהויא סמוך לסכך טפי
דרשות היחיד ליתיה פחות מרחב ד'
גופא אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף
שיהא רחבו ד' שהרי לא
לא מצטרף : התם לא ניחא
והמכניס מרה"ר עליו פטור כרמלית
גמ' רבא אומר לאו כרה"ר
נח בראש הכותל אלא בפניו.
ד א)
אמר רב בית שאין תוכו י' וקרויו משלימו
א
למטה מי' טפחים כזורק
דמו. עיין עירובין פז ע"ב
תשמישתיה. וצדי רה"ר לרבנן לאו
נמי לא הוי ומותר לכתחלה להכניס
בארץ. דאויר רה"ר הוא
וברש"י שם ברה"ר ותהוי:
לי' על גגו מותר לטלטל בכולו בתוכו אין
כרה"ר דמי אע"ג דניחא תשמישתיה
מרשות הרבים ומרה"י עליו ורב ששת
שם זימנין משני לה. כעין זה
וחייב וכיון דאויר רה"ר הוא
מטלטלין בו אלא בד' אמות אמר אביי ואם
נדרים מח: תוס' ד"ה והלכה
ונח בכל דהו מחייב, ורשותא
ב
טפי מקרן זוית דהא אפילו ר"א דפליג
אשמעינן דמקולי רה"ר נמי אקילו
לנפשיה לא הוי, לא כרמלית
ונחה כו' וא"כ היכי אמרינן
חקק בו ד' על ד' והשלימו לי' מותר לטלטל
בצדי רה"ר מודה בקרן זוית כדפריש'
עלה דאינה תופסת באויר למעלה
הכא חוקקים כו'. עי' חולין
ולא מקום פטור, הואיל
❖
קכו ע"א תוד"ה אנן:
ובפניו נח ולא נח בראשו
בכולו מאי טעמא הוי חורי רה"י וחורי רה"י
לעיל אפ"ה לא הוי כחורי רה"ר
מי' כרה"י אלא למטה מי' כתורת
שיהא מקום מסוים (לקמן
רה"ר: חקק בו. בקרקע הבית
דחורי רה"ר ניחא תשמישתיה טפי:
כרה"י דמו דאיתמר חורי רה"י כרה"י דמו
צו:). באנו למחלוקת ר"מ
ג
והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו
ורבנן. לר"מ דאמר חוקקין
באמצעיתו ארבעה באורך ורוחב:
תוס' ישנים
חורי רה"ר אביי אומר כרה"ר דמו $ רבא
להשלים במקום שיש כדי לחוק,
למחלוקת רבי מאיר
והשלימו. במקום חקק לחלל י' גבוה
א) ועי"ל דהכא ה יש
אומר ד לאו כרה"ר דמו א"ל רבא לאביי
הכא חייב, דרואין החור
❖
ורבנן. תימה לר"י דבפרק קמא
עד הקירוי נעשה כל הבית כולו חורי
כאילו הוא ארבע (לקמן ק.).
מחיצות ו גבוהות ז מבחוץ
ח
לדידך דאמרת חורי רה"ר כרה"ר דמו מ"ש
וא"צ לצרף הגידוד אלא דאין
דעירובין (דף יא: ושם)
בכיפה דפליגי
רה"י כמו כותלי רה"י ובהם חורים
אויר י' וכשחקק דאיכא אויר
מהא דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא נצרכה
בה ר"מ ורבנן אמרינן התם דלא
כלפי רה"י שהם כרה"י והני נמי כיון
י' במקום אחד הוי רה"י אבל
רב נסים גאון
אלא לקרן זוית הסמוכה לרה"ר ותיהוי כחורי
בסוכה צריך לצרף הגידוד
אמרינן חוקקין להשלים לר"מ אלא
דנגד החקק רה"י גמור אינך הוי
❖
וביותר מג' לא מצטרף:
והא דאמר רב יהודה אמר
רה"ר התם לא ניחא תשמישתיה הכא ניחא
פיאות של תשמישי רה"י: חורי רה"ר.
ביש ברגליה ג' וגובהה י' פי' גבוה
רב אמר ר' חייא זרק
למעלה מעשרה והלכה
חורים שבכתלים כלפי רה"ר: לאו
ג' טפחים שיש בהן רחב ד' אבל אין
תשמישתיה תנן הזורק ד' אמות בכותל למעל'
ב)
ונחה בחור כל שהוא באנו
מוסף תוספות
כרשות הרבים דמו. אלא רשות
ברגליה ג' או שאינה גבוה מי' לא
מי' (א) כזורק באויר למטה מי' טפחים כזורק
למחלוקת ר' מאיר ורבנן.
א. לטלטל בכולו. תוס'
ושמועה זו בפרק הזורק
אמרינן $ וא"כ היכי אמרינן הכא
לעצמן הן ואם רחבים ד' הוי כרמלית
בארץ והוינן בה מאי כזורק בארץ והא לא
הרא"ש. ב. [ד]סתמא קאמר.
[דף ק] ותניא נמי הכי זרק
ואי לא הוי מקום פטור: לא נצרכה.
חוקקים להשלים לר"מ בחור כל שהוא
רשב"א. ג.דליהוי לבוד.
למעלה מי' והלכה ונחה
נח וא"ר יוחנן בדבילה שמינה שנו ואי ס"ד
ואומר ר"י דאיירי בחורין שדרכן
והכרמלית דתני בברייתא אוקמה רב
רמב"ן. ד. אבל לענין שבת
בחור כל שהוא ר' מאיר
חורי רה"ר כרה"ר דמו למה לי לאוקמה בדביל'
אין ההקפדה במחיצות
מחייב וחכמים פוטרים.
דימי בקרן זוית כו': תיהוי כחורי
לעשות בשעת הבנין שמפולשין לרה"רט
ממש שיהו מכשירות את
ותמצא בירור השמועה
שמינה לוקמה בצרור וחפץ ודנח בחור $ זימנין
רשות הרבים. ואמאי הויא כרמלית:
ובצד רה"י הם רחבים ד' אבל לא
י
החקק אלא שיהא החקק
במס' עירובין בפרק א
משני לה שאני צרור וחפץ דמיהדר ואתי
נשמר ע"י שלא יהו רבים
[דף יא] אשכחיה רב ששת
והא לא נח. וכי חזרה נפלה לתוך
מצד רה"ר ולכ"ע הוי חור רה"י דהא
בוקעין בו, וכיון שיש
לרבה בר שמואל, אמר
זימנין משני לה בכותל דלית ביה חור
ממאי
חורי רה"י כרה"י דמי ולא פליגי אלא
ד' אמות דעל כרחך כשמכה בכותל
בחקק רוחב ד' על ד' ויש
ליה תאני מר מידי בצורת
בגבהו כשיעור רשות
פתח. אמר ליה תנינא
קופצת לאחוריה: ושאני צרור וחפץ
לשוויה מקום ד' על ד' דלרבי מאיר
מדקתני רישא זרק למעלה מי' טפחים כזורק
היחיד עם גובה המחיצות
כיפה רבי מאיר מחייב
חוקקין להשלים והוי כד' על ד' אבל
גרסינן. כלומר בכותל דאית ביה
באויר ואי ס"ד בכותל דאית ביה חור
אמאי
והמחיצות שומרות אותו
במזוזה וחכמים פוטרין,
מבחוץ לא חיישינן בין
דר' מאיר סבר חוקקין
ממש בחור כל שהוא אפילו ר"מ מודה
חור ואפילו הכי לא אוקמיה ר' יוחנן
כזורק באויר הא נח בחור וכי תימא מתני'
שיהו על שפת החקק בין
להשלים ולדבריו אם נחה
דלא אמרינן חוקקין להשלים וכן
בדנח בחור משום דלאו אורחייהו
שיהו מרוחקות ממנו כמה.
בחור כל שהוא חייב, ורבנן
דלית בהו ד' על ד' והאמר רב יהודה א"ר חייא
משמע בירושלמי דגרסינן התם על
דצרור וחפץ לנוח ע"י זריקה במקום
רשב"א. [אבל בתוס' הרא"ש
סברי אין חוקקין להשלים
זרק למעלה מי' טפחים והלכה ונחה בחור
מבאר ששאני שבת כמו שכתוב
ואם נחה בחור כל שהוא
ג)
שנופלין שם: אמאי כזורק באויר.
דעתיה דר"מ בין שיש שם ד' בין שאין
כאן בתוס' ישנים ויש לעי' מה
פטור עד שתנוח בחור שיש
כל שהוא באנו למחלוקת ר"מ ורבנן דר"מ
שם ד' רואין את הכותל כגמום ודוקא
הא ה"ל מרה"ר לרה"י דהוה ליה גבוה
כוונת תוס' ויש נפק"מ בין
בו ד'. ועוד תמצא בפרק
הרשב"א לתוס' הרא"ש עי'
א' מן מסכת יומא [דף יא]
סבר ד) חוקקין להשלים ורבנן סברי ה אין
י' ורשות לעצמו: רבי מאיר ורבנן.
אותם שלמעלה מי'יא חשיבי חורי רה"י
חזו"א עירובין סה (א)סקס"א].
ובמסכת (שבת) [עירובין
במסכת יומא גבי מזוזה: רבי מאיר
חוקקין להשלים אלא לאו ש"מ בכותל דלית
אבל שלמטה מעשרה אין בני רה"י
ה. [לא בעינן] רק שהרשות
[דף קא]] בפרק המוצא
משתמר ע"י המחיצות
תפילין תנו רבנן פתחי גינה
סבר. דבר שאין בו שיעור ויש שם
משתמשין שם מפני בני רשות הרבים
ביה חור שמע מינה: גופא אמר רב חסדא
אפילו רחוקים ממנו הרבה
בזמן שיש להן בית שער
עובי ורחב לחקוק ולהשלים לכשיעור
שמשתמשין בהן וה"פ וכ"ת דלית ביה
יב
קרוי רה"י הלכך. רא"ש ס'
מבפנים כו'. ואמרו אמר
נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו
ו
יא'. ו. חיצונות של הבית.
אביי לעולם דלית ביה ד'
ד'יג ואע"ג שהם חורי רה"י הוי כזורק
אמרינן כמאן דחקוק דמי והכא נמי
אפי' גבוה מאה אמה חייב מפני שרה"י עולה
תוס' הרא"ש. ז. הגבוהות
ויש בו לחוק להשלימו לד',
באויר לפי שלא נח על מקום ד' והאמר
לרבי מאיר חוקקין להשלים וחייב
עשרה. תוס' הרא"ש.
ובהא פליגי דר' מאיר סבר
עד לרקיע לימא רב חסדא דאמר כרבי דתניא
וסתם משנה ר' מאיר: דאמר כרבי.
ח.פרש"י והוה ליה זורק
חוקקין להשלים ורבנן סברי
רב יהודה כו' והא דלא מוקמינן מתני'
יד טו
❖
ה) זרק ונח ע"ג זיז כ"ש ר' מחייב וחכמים
מרשות הרבים לרה"י דהא
אין חוקקין להשלים.
בחור כל שהו ממש דלא אמרי' חוקקין
דלא בעי הנחה על גבי מקום ד':
גבוהה עשרה הויא רשות
פוטרים (אלמא לא בעינן מקום ד' על ד')
זרק ונח כו'. קס"ד מרה"ר לרה"י:
לכ"ע היינו משום דסתם חורים כך הם
ו)
לעצמה וכדמסיק דאע"ג
דלית ביה ד' על ד' חוקקין
רבינו חננאל
אמר
ועוד דע"כ הוצרך לאוקמי בדביל' שמינ'
ונופו
להשלים. תוס' הרא"ש.
דבחור כל שהוא ממש דלא אמר
ט. שכן דרך לאחר
אמר אביי אם חקק בו ד'
שמסירין העצים שעשו על
על ד' מותר לטלטל בכל
ביה חוקקין להשלים ליכא לאוקמי' דא"כ למטה מי' אמאי כזורק בארץ והא לא נח ע"ג מקום ד' ואצ"ל כפרש"י דפריך מכח דסתם מתני' ר"מ היא
גבן המדרגה לצורך הבנין
הבית. מ"ט אלו הארבעה
אלא ע"כ אי מיירי בחור כל שהוא שאינו רחב ד' צריך לאוקמה כר"מ דאמר חוקקין להשלים דלרבנן אמאי למטה מי' כזורק בארץ ויש ליישב
נשארים בחומה חורין
שיש בגובהן עשר הן הבית
נקובין מעבר אל עבר. תוס'
והשאר חשובין כחורין,
פירש"י דהוצרך לפ' משום דסתם מתני' ר"מ קפריך דאי לאו הכי הוה ליה למפרך בהדיא וכ"ת דלית ביה ד' למטה מי' אמאי כזורק בארץ:
הרא"ש. י. על ד'. תוס'
וקי"ל חורי רה"י כרה"י
אמר דמו. חורי רה"ר אביי אמר
עירובין יא: ומשתמשין בהם
כרשות הרבים דמו ורבא אמר לאו כרשות הרבים דמו, והלכתא כרבא. הא דאמר רב חסדא נעץ קנה ברה"י אפילו מאה אמה
בני הבית. תוס' הרא"ש. [ועי' מהרש"א]. יא. שאינו נוח לתשמיש הרבים משתמשים בהם בני הבית. תוס' הרא"ש. יב. מתני'. תוס'
הרא"ש. יג. על ד'. תוס' הרא"ש. יד. אמר רב זרק ונח בחור. תוס' הרא"ש. טו. דלר' מאיר חוקקין להשלים. תוס' הרא"ש.
וזרק מרה"ר ונח על גביו חייב, נימא כר' אמרה דתניא זרק ונח ע"ג זיז כל שהוא ר' מחייב וחכמים פוטרין.