נח:
במה אשה פרק
ששי
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
כדר' שמואל כו'. דחשיב ליה כלי תשמיש דאדם משום דבעי
ושל דלת טהור. דלת מחובר לבית הוא שהוא חבור לקרקע ואינו כלי
יז א מיי' פ"ח מהל' כלים
א) כלים פכ"ה מ"ט סוכה יג:
הלכה יב:
לעיל נב: קדושין נט. [מנחות
ליה לקלא דע"י הזוג ששומע יודע היכן בהמתו עומדת ומוצאה
לקבל טומאה וזוג העשוי לו בטיל לגביה כדאמרי' בריש פרקין דלעילו)
יח ב מיי' פ"ח מהל' כלים
סט.], ב) לקמן סג:, ג) תוספ'
כל המחובר לו הרי הוא כמוהו: של דלת ועשאו לבהמה טמאה. מכאן
ע"י כך $והוי כמקל של בהמה של מתכת דטמאה הואיל ואדם רודה
דכלים ב"מ פ"א, ד) פרה
הלכה ז:
יט ג מיי' פ' יב מהל' פרה
פי"ב מ"ח, ה) לעיל מח:
ולהבא ואע"פ דלא עבד ביה
מעשה אלא שחישב עליו ותלאו ותלייה
בה וכ"מ לקמן [סג:] גבי בירית טהורה דמשמיע [קול] בכלי מתכות אינו
❖
הלכה ט:
[תוספ' כלים ב"מ פ"ג],
טמא אלא היכא דבעי ליה לקלא והא
לאו מעשה היא שכל הכלים יורדים
ו) דף מח:, ז) רש"ל מוחק
כ"ז, ח) ואינו מקבל טומאה
דמשני הא דאית ביה עינבל הא דלית
לידי תורת טומאה במחשבה שלו:
ושל דלת טהורה א של דלת ועשאו לבהמה
הזוג לעצמו אבל לענין מפרח
גליון הש"ס
של בהמה ועשאו לדלת טמא. ואפי'
ביה עינבל ולא מחלק באית ביה
טמאה של בהמה ועשאו לדלת אף על פי
טומאה לא פרחה מיניה
עינבל בין בעי ליה לקלא בין לא בעי
מכאן ולהבא יקבל טומאה שאין חיבורו
תוס' ד"ה אין וכו' הוי
משקבלה כצ"ל והשאר נמחק.
שחיברו לדלת וקבעו במסמרים טמא שכל
רש"ל:, ט) [ב"מ פ"ג:],
כמקל של בהמה. לעיל נב
אומר ר"י דלא שכיח שיעשו עינבל
מעשה עד שישנהו מכמות שהיה:
❖
י) רש"ל ומהר"מ כתבו דכל
ע"ב:
הכלים א) יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין
שאין עולין מטומאתן. מתורת טומאה
אלא אם כן בעי ליה לקלא:
הנך דיבורי תוס' הם דיבו'
כל דבר אשר יבא. ואע"ג דהאי
עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה לא
אחד מן מתיב רבא עד סוף
שירדה להן ואע"פ שעדיין לא נטמאו
ד"ה אלא וכו' כדתני
מוסף רש"י
קשיא הא דאית ליה עינבל הא דלית ליה
קרא לא לגבי טומאה כתיב
משנמלך עליהן אין עולין מלקבל
בתוספתא, כ) ר"מ מ"ז,
ל) [בפ"ג דבבא מציעא],
במחשבה. מאחר שחישב
עינבל מה נפשך אי מנא הוא אע"פ דלית
טומאה אלא בשינוי מעשה: עינבל.
אלא לגבי הגעלה מסתברא דהתם
א
❖
מ) ר"מ מ"ז,
עליו שיניחנו כמות שהוא
אין דיבור מעלה ומוריד ואם אינו
בטדי"ל שעשוי בתוכו להשמיע קול:
ב
ליה עינבל אי לאו מנא הוא עינבל משוי
עכשיו ולא יוסיף תיקון אחר,
אי מנא הוא. דתכשיט חשיב ליה:
הוא גמר מלאכתן ומקבל
ענין להגעלה תנהו לענין טומאה :
ג
ליה מנא אין כדר' שמואל בר נחמני א"ר
טומאה (לעיל נב:) כגון עור
מתיב
תורה אור השלם
רבא הזוג והעינבל חיבור.
עינבל משוי ליה מנא. בתמיה משום
מתוקן סתמו למנעלים עומד
יונתן ב) דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר
העינבל מי הוי תכשיט: אין. עינבל
פי' בקונטרס מדקרי ליה
1 כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ
ואינו מקבל טומאה עד
ר' יונתן מנין למשמיע קול בכלי מתכות
שיעשו המנעלים, חישב עליו
תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ
חיבור ש"מ דכי נתפרדו הוי כלי שניטל
משוי ליה מנא ולא משום תכשיט אלא
לעשותו שלחן, דאינו חסר
בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר
שהוא טמא שנאמר 1 כל דבר אשר יבא
משום כלי: כל דבר שיבא באש. בכלי
מקצתו ואע"ג דהדיוט יכול להחזיר
שום מלאכה, דהשתא מיד
לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ
❖
ראוי לשלחן, מקבל טומאה
באש תעבירו באש אפי' דיבור יבא באש
במדבר לא כג
מתכות משתעי במעשה מדין: אימא
בַמָּיִם:
כל כמה דלא אהדרי' לאו שלם הוא
מיד (מנחות סט. וכעי"ז סוכה
מציעתא. זוג דאדם: מי מקבל
וקשה לר"י דהא מעיקרא נמי הוי
במאי אוקימתא בדלית ליה עינבל אימא
ד
יד.) וכגון גולמי כלים,
דאמר בהכל שוחטין (חולין
טומאה. אפי' דאדם: העושה זגין
הגהות הב"ח
ידענא דהוי כלי שניטל מקצתו ולהכי
מציעתא ולא בזוג שבצוארו אבל יוצא הוא
כה.) כל שעתיד לשוף לשבץ
למכתשת. שמפטמין בה סממנין
פריך למאי חזו ומשני דודאי באפי
(א) גמ' אפי' להזאה נמי ואי
ולגרר, ואמר התם דאכתי
בזוג שבכסותו וזה וזה מקבלין טומאה אי
לאו חיבור: (ב) רש"י ד"ה
חסרון מלאכה הוא וטהורים,
נפשה לא חזו לא זוג ולא עינבלה אלא
להקטיר לריח דקיי"ל בכריתות (פ"א
דלית ליה עינבל מי מקבלי טומאה ורמינהו שהקול יפה לבשמים: ולעריסה.
ניטלו עינבליה' וכו' ומעיקרא
ואם חישב עליה שלא
משום דהדיוט יכול להחזירו ומה
ו
ד' ו)
כי אין להם עינבל דקתני
לשוף ושלא לשבץ, הביאתו
העושה זגין למכתשת ולעריסה ולמטפחות
ג)ב
שפירש נמי והתניא כו' גבי ההיא
שהתינוק שוכב בתוכה שקורין בירצ"ה
טהורין משום דעדיין:
מחשבה זו לידי גמר מלאכה
(ג) ד"ה אלא אמר וכו' דודאי
מכאן ולהבא (קדושין נט.).
ספרים ולמטפחות תינוקות יש להם עינבל
מספורת של פרקים לא עיין דההוא
ותולה בו זגין לקשקש כדי שישמע
❖
ואין עולין מטומאתן.
לאו חד מנא:
טמאין אין להם עינבל טהורין ניטלו
התינוק וישן: ולמטפחות ספרים.
דזוג ועינבל משנה היא במסכת פרה
משקיבלוה, אלא בשינוי
מעשה. שיעשה בה מעשה
(פי"ב משנה ח) וההיא דמספורת
כשנושאין אותן לבית הכנסת
עינבליהן עדיין טומאתן עליהם ה"מ בתינוק
לקלקלם, שישברם או ינקבם,
לעזי רש"י
שהתינוקות של בית רבן קורין שם
בתוספתא דכלים ומפרש הרב פור"ת
ט)
וכן עד שלא קבלו טומאה אין
דלקלא עבידי ליה אבל גדול תכשיט הוא
עולין מתורת קבלת טומאה
בטדי"ל [בטיי"ל]. ענבל
בשם ר' שמואל הואיל והדיוט יכול
מקשקשין הזגין והתינוקות שומעין
ליה אע"ג דלית ליה עינבל: אמר מר ניטלו
שירדה במחשבה זו אלא
(לשון של פעמון).
ובאין: ולמטפחות תינוקות. שתולין
להחזירם ואע"ג דהשתא בלא עינבל
ז
בשינוי מעשה, עד שיתחיל
בירצ"ה [ברי"ץ]. עריסה.
עינבליהן עדיין טומאתן עליהן למאי חזו
❖
לשוף לשבץ ולגרר (קדושין
פליינ"א. מקצועה.
בצוארן: ניטלו עינבליהם כו'. ז)(אם
לא חזי מידי כיון דהדיוט יכול בקל
אמר אביי הואיל שההדיוט יכול להחזירו
שם) וכגון עיבדו לשלחן
ניטלו קודם שנטמאו תורת טומאה
להחזירה כמאן דמיחברי דמי ואם
ח
ולדרגש וחישב עליו לרצועות
מתיב רבא הזוג והעינבל חיבור וכי תימא
עליהם ומקבלין טומאה כדמפרש
נטמא העינבל נטמא גם הזוג כאילו
וסנדלין, אין מחשבתו מבטלתן
ד) ג
רב נסים גאון
מתורת קבלת טומאה (סוכה
הכי קאמר אע"ג דלא מחבר כמאן דמחבר
טעמא לקמיה מעיקרא כי אין להם
הן מחוברין נפקא מינה דלכשיתחברו
שם) ולא בטל מתורת כלי ולא
הזוג והעינבל חיבור. ראוי
עינבל דקתני טהורין דעדיין לא
יטמא הזוג את הנוגע בו ומיהו בלא
(ב)
דמי והתניא ה) מספורת של פרקים ואיזמל של
טהר בכך עד שיתן בו אזמל
ט
לידע כי זה הזוג זולתי הזוג
❖
דהוי שינוי מעשה (לעיל נב:).
הנאמר גבי נזיר, ותמצא פי'
חיבור לא יטמא כי אם העינבל לבדו
נגמרה מלאכתן אבל משירדה להם
רהיטני חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה
דבר זה במסכת נזירות בפ'
שנגע בטומאה והכי משמע לישנא
תורת טומאה לא בטל שם כלי
ג' מינין, חרצנים אלו
ואמרינן מה נפשך אי חיבור הוא אפילו
החיצונים, הזגין אלו
מוסף תוספות
דקאמר וכי תימא ה"ק אע"ג דלא
מעליהם בנטילת העינבל) ואם ניטל
י
להזאה (א) ואי לא חיבור הוא אפילו לטומאה
הפנימיים דברי ר' יהודה. ר'
מיחברי כמאן דמיחברי דמי משמע
לאחר שנטמאו עדיין טומאתן עליהן
א. [ב]הגעלה. ריטב"א.
יוסי אומר שלא תטעה כזוג
נמי לא ואמר רבה דבר תורה בשעת מלאכה
ב. דהא בבליעה תליא
של בהמה החיצון זוג
דאביי הכי סבירא ליה דמדתלי טעמא
דלא הוי ככלי שנשבר ובטל מתורת
❖
מילתא. ריטב"א. [עי' פנ"י].
והפנימי עינבל.
חיבור בין לטומאה בין להזאה שלא בשעת
כלי ליטהר מטומאתו: הדיוט. שאין
בחזרת הדיוט משמע דסבר דלא חזי
ג. [כיון] דבפרשה כתיב
מלאכה אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה
צריך אומן: הזוג והעינבל חיבור.
השתא למידי ואי לאו כמחובר חשיב
ענין טומאת מת כדכתיב
יא
(במדבר לא, יט)
רבינו חננאל
ליה היאך יקבל טומאה מאחר דלא
כשהן יחד הרי הן כלי אחד נטמא
וגזרו על טומאה שלא בשעת מלאכה
תתחטאו, דהתם. ריטב"א.
חזי מידי בלא חזרה: מתיב רבא
זה נטמא זה הזה על זה טהור
י)
ואסיפיה דקרא קאי. חי'
ושנינן הא דתני אין מקבלין
משום טומאה שהיא בשעת מלאכה
הר"ן. ד. מאי קא פריך.
טומאה בדלית ליה עינבל,
הזוג והעינבל חיבור. שאם נטמא זה
זה. וכיון דקרי ליה חיבור שמע
ועל הזאה שהיא בשעת מלאכה משום
תוס' הרא"ש. ה. לחודיה.
והא דתני טמא, בזוג שיש
נטמא זה וה"מ כשמחוברים אבל שלא
מינה דכי נתפרדו הוי כלי שניטל
תוס' הרא"ש. ו. חשיב ליה
לו עינבל. פי' עינבל,
הזאה שלא בשעת מלאכה אלא אמר רבא
כמחובר. תוס' הרא"ש.
הברזל שבתוך הזוג המקיש
בשעת חיבור אם נטמא זה לא נטמא
מקצתו ואף על גב דהדיוט יכול
ז. הרי הוא כאילו לא ניטל.
בדופני הזוג ומשמיע הקול.
הואיל
זה ולא חיישינן להדיוט יכול להחזיר
להחזירו כל כמה דלא אהדריה לאו
רשב"א. ח. ולהפרידם כמו
וכי הא, מנין למשמיע
שירצה. רשב"א. ט. דכיון
קול בכלי מתכות שטמא
שלם הוא: וכי תימא. דהאי חיבור דקאמר הכי קאמר אפי'
דהשתא מיהא לאו מחוברין נינהו וממשנה זו אין לנו להוכיח
דכלי אחד הם לא מצינו
שנאמר כל דבר אשר יבא
דמיירי בשעת חיבור כדקאמר וכי תימא כו' אבל מכח ברייתא מוכיח
מפורדים קרינן ליה חיבור ואתא לאשמעי' דאם נתפרדו משנטמאו לא
כלי חציו טמא וחציו
באש, אפילו דיבור במשמע.
עלו מטומאתן: הא תניא. גבי ההיא: מספורת של פרקים. ששני
ואקשינן במאי אוקימנא
טהור. תוס' הרא"ש. י. ליה
דבשעת חיבור מיירי ומברייתא גרידתא הוה מצי רבא לאותוביה
יב
רבא לאביי. רשב"א.
להא דתני בזוג בהמה
סכינים שלה מתפרדין: ואיזמל של רהיטני. פליינ"א של אומנים תריסים
לאביי אלא דניחא ליה לאקשויי מהך דמיירי בזוג ועינבל בהדיא לאביי
יא. אלא משום סברא
אין מקבלין טומאה בדלית
דאיירי נמי בזוג ועינבל : (וכי תימא כו') והתניא מספורת של
שנותנים האיזמל לתוך בין שני עצים העשוין לכך ולאחר מלאכתו נוטלו
דחזרה. רשב"א. יב. ותקשי
לה עינבל, אימא מציעתא
יג כ)
יד
לאביי. רשב"א. יג. וכי
אין העבד יוצא בזוג
פרקים ואיזמל של רהיטני. שתי ברייתות הן במסכת כליםל) כל אחד
ומצניעו: חיבור לטומאה. ואם נטמא זה נטמא זה: שלא בשעת
חזינן דאפשר לדחויה
שבצוארו אבל יוצא בזוג
מלאכה. הואיל ואין צריכין להיות מחוברין הוו להו כשני כלים
בפני עצמה וברישא קתני בהדיא דכשאינן מחוברין מקבל כל א'
טו
הדרינן ופרכינן מברייתא.
שבכסותו וזה וזה מקבלין
חי' הר"ן. יד. ברשב"א ניתוסף
טומאה, ואי לית ליה עינבל
טומאה בפני עצמו וגזרו על טומאה שלא בשעת מלאכה שיהא חיבור
ואין חיבור ואף על פי שמחוברין דע"כ שלא בשעת מלאכה
כאן: וכ"ת הכי קאמר.
מי מקבלי טומאה, והתנן
לטומאה ליטמא זה כשניטמא זה משום דדמי לשעת מלאכה אבל שלא
דומיא דשעת מלאכה קאמר ובשעת מלאכה מחוברין הן אלמא
הזוג והעינבל לעולם
העושה זגין למכתשת
חיבור אפילו כשנתפרדו
ולעריסה ולמטפחות ספרים
בחיבורין משמע דאפי' גזירה דרבנן ליכא ואם נטמא זה לא נטמא זה
במחוברין עסקינן וגזרו לחומרא על הטומאה דליהוי חיבור ועל הזאה
טז
ואע"ג דלא מחברי כמאן
ולמטפחת תינוקות, כולן
דלא חייש למה שהדיוט יכול להחזירו : (אלא) אמר רבא הואיל
דלא ליהוי חיבור ומשום הכי קתני חיבור לטומאה לעולם ואין חיבור
יז מ)
דמחברי דמי ואם נטמא
יש להן עינבליהן טמאין,
זה נטמא זה משום טעמא
ויכול להקישו. פי' מקבל טומאה הזוג אבל עינבל דאין ראוי להקישו
להזאה לעולם: אלא אמר רבא. לא תימא הואיל והדיוט יכול
אין להן עינבליהן טהורין
דהדיוט יכול להחזירו
כו'. ושנינן הא בתינוק
לאיח ומספורת ואיזמל נמי בלא חיבור ראויין למעין מלאכה ראשונה
להחזיר דודאי (ג) חד מנא הואי כדקתני בברייתא הזוג והעינבל חיבור
ומחוסר חזרה לאו מחוסר
דלקלא עבידי, אבל גדול
ומקבלי טומאה כל אחד בפני עצמו כדתני בתוספתא: אלא אמר
וכי מיפרדי הוי כלי שניטל מקצתו ואינו מקבל טומאה העינבל
מעשה הוא. והתניא וכו'.
כגון העבד דלתכשיט עביד
ח)
[ועי' מהר"ם]. טו. דידהו.
ליה רביה אע"ג דלית
רבא כו'. פירש בקונטרסיט דטומאה לא פרח הימנו כשנפרד משקיבל
לעצמו אבל הזוג טמא לעצמו דלא בטל ליה מתורת כלי:
רשב"א. טז. והענבל לבדו
ליה עינבל מקבל טומאה.
הואיל וראוי להקישו והוה ליה ככלי (עץ) שניקב בפחות ממוציא רמון
הואיל
כ
ואקשינן ניטלו עינבליהן
לא יקבל טומאה כלל.
רשב"א. יז. וקשיא לאביי.
עדיין טומאתן עליהן, ואי
דלא טהר מטומאהכא ומשמע שרוצה לומר דמכאן ואילך לא מקבלכב טומאהכג וקשה לר"י דלמה לא יקבל טומאה כיון דנפחת פחות מכשיעור דהוי
רשב"א. יח. ויגיד עליו רעו
נטלו עינבליהן למאי חזו.
כאילו שלם לגמרי ונראה לר"י דודאי גם מקבל טומאה מכאן ולהבא ולקונטרס דחקו לפרש כן משום דכשלא היה להם עינבל
כד
טעמא דר' יוחנן דאמר
ושנינן בזה דכיון דהדיוט
הואיל וראוי לגמע בו מים
יכול להחזירו אע"פ שעדיין
טהורין ולא מקבלי טומאה אף על גב דראוי להקישוכה ואינו דומה דכשלא היה בו עינבל מעולם ודאי טהור דכיון שעומד ליתן בו
לתינוק וההוא טעמא
לא החזירו כמוחזר דמי.
עינבל דהא עביד לקלא והוי גולמי כלי מתכות אבל משנגמר שהיה בו עינבל אף על פי שניטל מקבל טומאה שלא בטל מתורת כלי
כו
כז
ליתיה בענבלין אלא
איני והא תנינן מספורת
בזגין. ריטב"א. יט. ודאי
של פרקים ואיזמל של
שהיה עליו קודם לכן והר"ם הביא ראיה מחמת שתפרה ושייר פחות ממוציא רמון דטהורה (חולין קלח.) אע"ג דחמת שלם שנקרע
חיבור הם ואם נתפרקו
רהיטני כו', וכבר פירשנו'
פחות למעלה. [מח:] ומשני
הוה ליה כלי שניטל
מקצתו הילכך הענבל טהור דלא חזי למידי אבל הזוג טמא הואיל וראוי להקישו ע"ג כלי חרס להשמיע קול דהוי כעין מלאכה ראשונה והוי כמו כלי שניקב בפחות ממוציא רימון דלא בטיל מתורת כלי ועדיין כלי הוא
לקבל טומאה, כך פירש"י במקצת פירושים, ויש פירושים שכתוב בהן. תוס' הרא"ש. [עי' רש"י ד"ה אלא אמר רבא, וסד"ה הואיל וראוי להקישו, וכן לעיל ד"ה ניטלו ענבליהם, ובהגהות רש"ל ע"ז עה"ג, ועי' מהר"ם, פנ"י, ושפ"א]. כ. כדאמרינן
בשלהי המצניע דאם ניקב בפחות ממוציא רימון. תוס' הרא"ש. כא. וכי קתני אין להם ענבל טהורים היינו אפילו היה להם וניטל וטהורים להבא קאמר ע"כ תורף דבריו ז"ל. ריטב"א. כב. זוג וענבל. תוס' הרא"ש. כג. אלא
שהטומאה שעל הזוג לא פרחה. תוס' הרא"ש. כד. [ו]פי' טומאתן עליהן לגמרי לקבל טומאה. רמב"ן. וכי קתני אין להם ענבל טהורים היינו כשאין להם ענבל מעולם. ריטב"א. כה. דהוה קשיא ליה כשאין להם ענבל אמאי
טמאין יותר ממה שאם לא היה להם ענבל מעולם. תוס' הרא"ש. כו. ובעינן כלי מעשה וליכא כדאמרינן לעיל (נב:) בגולמי מחטין. ריטב"א. כז. מכאן ולהבא. רמב"ן.