נט:
במה
אשה
פרק ששי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה. אומר ר"י דדוקא
כדעבד ליה ר' עקיבא לדביתהו. במסכת נדרים (דף נ.): כלילא.
כב א ב מיי' פי"ט מהל'
א
א) [לקמן קלח. תוספ' פ"ה],
ב) עדיות פ"ב מ"ז,
שבת הלכה י' טוש"ע
בכלילא שרי שמואל הכא וכן רבי אליעזר דוקא בעיר של
על פדחתה היא קושרתו מאזן לאזן יש שכולו טס זהב שקורין לימ"א
ב
ג) כתובות קג:, ד) [כלים
א"ח סי' שג סעיף ה:
הזהב שקורין פריז"ש: דניסכא. טס
זהב שאין כל הנשים רגילות בהן אלא אשה חשובה אבל שאר תכשיטי
ויש שעושין ממשי טווי עם
ג
כג ג מיי' שם הל' ב' סמג
פי"א מ"ח ע"ש], ה) [בכלים
לאוין כה:
פי"ג מ"ו לא נזכר פלוגתא דר'
זהב או כסף דבר הניתך: דאסיר.
נשים אסירי אפי' לאשה חשובה דאין לחלק בין הנשים והביא ראיה
העשוי כולו מניסכא דהיינו
ד
כד ד טוש"ע א"ח סי' שא
נחמי' הלכך שפיר גרסי
מס"פ כירה (לעיל דף מו:) דקאמר
מגו דחשיב גזירה דילמא שלפא
דתניא], ו) לעיל נב: תוספתא
סעיף לו:
כה ה טוש"ע א"ח סי' שג
ומחוייא: דארוקתא. רצועה
עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי
דכלים ב"מ פ"ג כלים פי"ג
כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו ת"ר לא
א)
מ"ו, ז) [סוכה נג.], ח) כזה ,
סעיף ו:
עליהן ומה דחק לומר כן כיון דחזי
שמצויירת בזהב ובאבנים טובות:
תצא אשה בעיר של זהב ואם יצתה חייבת
כז ו מיי' שם הלכה ז
❖
אניסכא. דאית ביה עיקר ומחויא
לנשים חשובות דאפי' לרבנן דאסרי
טוש"ע שם סעיף ח:
חטאת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא
בעיר של זהב לאשה חשובה מודו
ליה ומר סבר ארוקתא הוא עיקר
תצא ואם יצתה פטורה ב) רבי אליעזר אומר
בשאר תכשיטים אליבא דשמואל
דידיה ולא חשיב ליה ולא מחויא ליה:
תורה אור השלם
יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחלה במאי
כולי עלמא לא פליגי דשרי. דארוקתא
דשרי כלילא אפילו לרבנן:
ט) [דף סה.], י) [לקמן סב.],
❖
1 וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ
אאבנט של מלכים. שמלבושם
כ) [פ"ג בבא מציעא],
קמיפלגי ר"מ סבר משוי הוא ורבנן סברי
עיקר: בפירוש אמרת לן משמיה
ה
וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר:
❖
תכשיט הוא דילמא שלפא ומחויא ליה
דרב. לפני חלייך קודם ששכחת
איוב כב כח
הוא ואין להם אבנט
הגהות הב"ח
תלמודך: כלילא שרי. אלמא דרב
ואתיא לאתויי ור"א סבר מאן דרכה למיפק
אחר ה"נ שרי האי קמרא לאיתתא
דמלבושה היא ולא משלפא ומחויא:
אשי עיקר דמוקי פלוגתא בדניסכא
מוסף תוספות
בעיר של זהב אשה חשובה ואשה חשובה
(א) גמ' למיתב גבי' וקם
תרי המייני קאמרת. לשון אחד
וקאתי: (ב) רש"י ד"ה נח
אבל בארוקתא מודה רב ואיכא
לא משלפא ומחויא כלילא רב אסר ושמואל
א. וא"ת כיון דאשה
נפשיה וכו' שתי שנים
לאוקמי לדידיה בארוקתא: גברא
פי' בקונטרס לאיסור ואע"ג
חשובה לא שלפא
ו
ומחצה ויתיב: (ג) ד"ה תרי
שרי דאניסכא כולי עלמא לא פליגי דאסור
א
ומחויא, כל מה ששנינו
וכו' ר' יצחק בר יהודה
רבה אריכא ומטלע. לוי איטלע
דחשיב בפ' כל כתבי (לקמן דף קכ:)
שהוא אסור דלמא שלפא
כי פליגי דארוקתא מר סבר אניסכא עיקר
נ"ע: (ד) ד"ה מנקטא פארי.
דאחוי קידה קמיה דרביז): נח נפשיה
בי"ח כלים פונדא וחגור ופי' התם
ומחויא תהא מותר באשה
נ"ב ע"ל בדף נז ע"ב במה
ומר סבר ארוקתא עיקר רב אשי מתני
חשובה, וזה לא אמר שום
דרבי אפס. במסכת כתובות בהנושא
בקונט' דפונדא הוא אזור היינו כגון
שפירש"י: (ה) בא"ד כמין
תנא וסתמא קתני לה בכל
כלבוס כזה:
לקולא דארוקתא דכולי עלמא לא פליגי
שיש בגד מפסיק בינתים אבל תרי
(קג:) אמרינן דכי שכיב רבי אמר רבי
ב
ז
הנשים. ריטב"א. ב. לעיל.
תוס' הרא"ש. ג. הילכך שרי
דשרי כי פליגי דאניסכא מר סבר דילמא
המייני זה על גב זה אסור ולא דמי
חנינא בר חמא ישב בראש ולא קיבל
לדידהו. תוס' הרא"ש.
לכמה מלבושים שאדם לובש בשביל
עליו רבי חנינא שהיה רבי אפס גדול
שלפא ומחויא ואתי לאתויי ומר סבר מאן
ד. דלא פלוג רבנן. תוס'
❖
הרא"ש. ה. [ולא כ]פירש"י
הקור אבל תרי המייני מה הנאה יש
ממנו שתי שנים ויתיב רבי
(ב)
ח
דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה
דאשמועינן דאניסכא
ואין דרך לחגור ומשוי הוא:
אפס ברישא ומתוך שהיה רבי חנינא
חשובה לא שלפא ומחויא $ א"ל רב שמואל
תכשיט הוא ואע"פ שהוא
מנקטא פארי. פירורי הפת
חשוב לא נכנס לבית מדרשו והיה
חשוב מאד מידי דהוי
ט
י
גליון הש"ס
בר בר חנה לרב יוסף בפירוש אמרת לן
אאבנט של מלכים שעשוי
ותכשיט הוא:
יושב בחוץ ומשום כבודו ישב לו לוי
אניסכא וכל ישראל בני
נזמי האף. ונזמי האוזן שרו כדפי'
גמ' א"ל רב שמואל בר בר
משמיה דרב כלילא שרי אמרו ליה לרב
ג)
אצלו: וקאתי להכא. שלא היה רבי
יא
מלכים ודלא כרבנן (לקמן
חנה לרב יוסף. לקמן קמו
אתא גברא רבה אריכא לנהרדעא ומטלע
קיא.) ריטב"א. (ועי'
ע"ב: רש"י ד"ה אאבנט
חנינא גדול הימנו לא בתורה ולא
בקונטרס ואע"ג דאמר לקמן
ט)
מהר"ם). ו. דאין דרך
וכו' וכל ישראל בני מלכים.
ודרש כלילא שרי אמר מאן גברא רבה
הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן
בשנים ולא ניכף ליה לוי ובא לכאן:
לחגור שתי חגורות. תוס'
עיין לקמן דף קיא ע"א:
הרא"ש. ז. דפונדא הוא על
לוי לרבי אפס מיכף הוה כייף ליה.
אריכא [דאיטלע] לוי ש"מ נח נפשיה דרבי
ואמר בגמ' דשל מיני צבעונים אסירי
תוס' ד"ה נזמי האף וכו'
החלוק והחגור הוא על כל
ליטלם מנזמי האזן. עיין
שהרי זקן ממנו: קמרא. אבנט חשוב
דילמא משלפי הואיל ותכשיט נינהו
❖
אפס ויתיב ר' חנינא ברישא ולא הוה ליה
הבגדים. ריטב"א. ח. לו
תשו' ב"ח החדשות סי' מ"א:
בו. תוס' הרא"ש. ט. רש"י
התם יותר קל $ליטלם מנזמי האוזן:
יש שעושין אותו טס של זהב ויש
יב
איניש ללוי למיתב גביה (א) וקאתי להכא
הא יש עליה חותם חייבת חטאת.
פירש שהוא בגד שיש לו
שעושין אותו רצועה משבצות זהב
שנצים כגון מכנסיים
ודילמא נח נפשיה דרבי חנינא ור' אפס
לעזי רש"י
ואבנים קבועות בו: מידי דהוה
אסיפא סמיך דקתני בהדיא
ומכניסין בה רצועה רחבה
י)
כדקאי קאי ולא הוה ליה איניש ללוי למיתב
וקושרה סביב צוארה
דחייבת חטאתיג: רבי נחמיה
למ"א. טס, להב
אטלית מוזהבת. דהוי תכשיט ושריא
והבגד תלוי על לבה והוא
גביה וקאתי להכא אם איתא דרבי חנינא
(לוח דק של מתכת).
מטמא. נראה לר"י דברישא מטהר
ולמישלף ואחויי נמי לא חיישינן שאין
חשוב ומצוייר בזהב
יד
טו
פריז"ש [פריי"ש].
שכיב לוי לר' אפס מיכף הוה כייף ליה ותו
ונקרא מנקטא פארי על
דלא בעי למימר הלך אף אחר חותמה
דרך להתיר אזורו בשוק ויפלו בגדיו:
נזר רקום בזהב.
שם שמקבלין. פסקי
פינדצ"א [פינדנ"ץ].
דרבי חנינא לא סגי דלא מליך דכי הוה
אאבנט של מלכים. שעשוי כולו
אלא דוקא אחר חותמה שהוא עיקר
טז
הרא"ש סימן ו'. י. שנופלין
שרוכים, כתפיות
מפיה שלא יטנפו בגדיה.
וכן משמע בהדיא בתוספתא דמסכת
דניסכא $ וכל ישראל בני מלכים
קא ניחא נפשיה דרבי אמר חנינא בר'
(להדק בגד על הגוף).
פסקי הרא"ש סימן ו'.
מושטניצ"א. לבובה
ראוים לו: תרי המייני קאמרת.
כלים כ) דתניא טבעת של מתכת
חמא יתיב בראש וכתיב בהו בצדיקים
יא. לפי שטורח להסירן.
(חתיכת בד המקשטת
תוס' הרא"ש. יב. חוטין.
וחותמה של אלמוג רבי נחמיה
הא ודאי משאוי הוא ואסור לשון
את החזה, שהיא קשורה
ותגזר אומר ויקם לך וגו' דרש לוי
❖
1
תוס' הרא"ש. יג. [ו]אורחא
בשרוכים ובה חוטי-זהב).
מטהר שהיה רבי נחמיה אומר
תלמידי רבינו יצחק (ג) נ"ע [ובתלמידי]
דתלמודא הוא בהרבה
בנהרדעא כלילא שרי נפיק עשרין וארבע
בטבעת הלך אחר חותמה:
רבינו הלוי מצאתי מותר והראשון
מקומות דכי קאי ברישא
רב כלילי מכולה נהרדעא דרש רבה בר אבוה
דייק מרישא ושביק סיפא
נראה לי משום דגבי הצלת דליקה
מוסף רש"י
דמפרשה בהדיא. רשב"א.
במחוזא כלילא שרי ונפקו תמני סרי כלילי מחדא מבואה אמר רב יהודה אמר רב
מנינן לר' יוסי שמנה עשר כלים
יד. [ד]אסיפא דוקא קאי,
לוי לר' אפס מיכף הוי
אבל. רשב"א. טו. בהיא
שמואל קמרא שרי איכא דאמרי דארוקתא ואמר רב ספרא מידי דהוה אטלית
כייף ליה. קודם שיגלה
והתם חד חגור הוא דמנינן בכל
של מתכת וחותמה של
ממקומו, אבל לר' חנינא לא
מוזהבת ואיכא דאמרי דאניסכא ואמר רב ספרא מידי דהוה אאבנט של מלכים
כתבי הקדש (לקמן דף קכ.) ואי שני
אלמוג, והיינו דמפרש
ג
כייף (כתובות קג:). וחותמה
ואזיל שהיה ר' נחמיה
חגורות שרי לכתחילה נימני התם
של אלמוג. עצי אלמוגים
א"ל רבינא לרב אשי קמרא עילוי המיינא מאי א"ל ד תרי המייני קאמרת אמר
אומר בטבעת הלך אחר
והוא נאה (לעיל נב:).
תרי: רסוקי. חתיכת מעיל רחבה:
חותמה וכיון דבתר
רב אשי האי רסוקא אי אית ליה מפרחייתא שרי ואי לא אסיר: ולא בקטלא:
טמאה. דבתר טבעת אזלינן
ה
חותמה אזיל ברישא
אי אית ליה מפרחייתא. רצועות
ופשוטי כלי מתכות טמאים
❖
מאי קטלא מנקטא פארי: נזמים: נזמי האף: ולא בטבעת שאין עליה
מטהר ובסיפא מטמא. חי'
ו
(שם).
קצרות תלויות בה לקושרה בהם
הר"ן. טז. אלא דנקט תנא
חותם: הא יש עליה חותם חייבת אלמא לאו תכשיט הוא ורמינהו
ולהדקה סביבותיו: שרי. דמיהדק
סרכא דסיפא. ריטב"א. דאי
ד) תכשיטי נשים טמאים ואלו הן תכשיטי נשים קטלאות נזמים וטבעות
ס"ד היא של מתכות
רבינו חננאל
שפיר וליכא למיחש דילמא משתרי
וחותמה של אלמוג
וטבעת בין שיש עליה חותם בין שאין עליה חותם ונזמי האף אמר רבי
קטרי ונפיל ואתי לאיתויי: מפרחייתא.
דרישא מודה בה ר' נחמיה
כדעבד ר' עקיבא לדביתהו.
א"כ כבר הודה דתכשיט
זירא לא קשיא הא ר' נחמיה הא רבנן דתניא היא של מתכת וחותמה של
פינדצ"א בלע"ז: מנקטא פארי .
ת"ר לא תצא אשה בעיר של
(ד)
ה)
ו)
הוא משום המעמיד
זהב ואם יצתה חייבת חטאת
מושטניצ"א והוא בגד שיש לו שנצים
אלמוג טמאה היא של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה ורבי נחמיה מטמא
כברייתא דמטמא להו.
דברי ר' מאיר, וחכ"א לא
❖
רמב"ן. [ועי' מהרש"א].
כעין מכנסים ומכנסת בו רצועה
תצא ואם יצאת פטורה. ר'
שהיה ר' נחמיה אומר בטבעת הלך אחר חותמה בעול הלך אחר סמלוניו
אליעזר אומר יוצאה אשה
רחבה וקושרת סביב צוארה והבגד
בקולב
בעיר של זהב לכתחילה.
תלוי על לבה והוא חשוב ומצוייר
כלילא, רב אסר ושמואל
רב נסים גאון
שרי. פי' נסכא, חוטין
בזהב וי"מ כמין חצי עגול עשוי כמין כלבוס ח) (ה) ואוחזת בו מפתחי חלוקה והפגם בולע צוארה והוא של זהב לוי"ה: נזמי האף.
גברא רבא אריכתא אתא
מלשון מסכת [כלים פכ"א],
למישלף ואחויי מפני שאזניה מכוסות בקישורין: ולא בטבעת שאין
אבל נזמי האוזן מותרין לכתחלה דטריחא לה מילתא
לנהרדעאי ומטלע. פירוש
רוקתא, מטלית. וקי"ל כרב
והוא צולע על יריכו
אשי דהוא בתרא דאמר
עליה חותם. קתני מתניתין דאם יצאת פטורה דתכשיט הוא לה ומשום דילמא משלפא ומחויא הוא דמיתסר: הא יש עליה
כדמתרגמינן והוא מטלע.
ארוקתא כ"ע לא פליגי
חותם חייבת חטאת. דלאו תכשיט הוא והוי משאוי: נזמים. נזמי האוזן: וטבעת בין שיש כו'. כלומר וטבעת שאמרנו בין
והדבר שגרם לו זה מפורש
דשרי, כי פליגי כלילא
בפ' ג' דתעניות [דף כה] לוי
שיש עליה כו': הא רבי נחמיה. דאמר עיקר טבעת אדעתא דחותם הוא חייבת חטאת דחותם לאשה לאו תכשיט הוא דאין
דאניסכא, רב אסר ושמואל
גזר תעניתא בעי רחמי ולא
שרי. וקיי"ל כרב באיסורי,
דרך לאשה לחתום ולשלוח שלוחים שאין חותם עשוי אלא לאדם גדול וממונה והא דקתני תכשיט הוא רבנן דאמרי גופה של
אתא מיטרא, אמר לפניו
ואע"ג דאיכא למימר מעשה
הוא: טמאה. דטבעת עיקר והוה ליה פשוטי כלי מתכות: היא
טבעת עיקר ואדעתא דטבעת נפקא ביה וטבעת ודאי תכשיט
רבונו של עולם עלית
רב והא דדרש לוי כלילא
וישבת למעלה במרום ואי
[שרי] ונפקו כ"ד כלילי
של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה. דהוה ליה פשוטי כלי
עץ: הלך אחר סמלוניו. ואם של מתכות הם טמא: סמלוניו.
אתה משגיח על בניך ואתא
מנהרדעא, וכן הא דדרש
העול שלהם לא היה פגום כשלנו אלא חלק ונוקבים בו שני נקבים
וביניהם כעובי עורף השור ותוחבין בהן שתי יתדות והם סימלונין:
מיטרא ואיטלע. אמר ר'
רבה בר אבוה במחוזא
אלעזר אל יטיח אדם דברים
כלילא שרי, כלילא
בקולב דאניסכא דרשי דשרי, כיון
כלפי למעלה, שהרי אדם
דלא איתמרא בהדיא לא שרינן לה דדילמא לא שרי אלא דארוקתא. אמר רב ששת קמרא שרי, הוא חגור שבמתנים כגון אבנט
גדול הטיח דברים כלפי למעלה ואטלע. ובמסכת סוכה [נג] בפרק החליל קאלו [אמרו] לוי אחוי קידה קמיה דר' ואטלע. ואמרו
בפירוקה הא והא גרמא ליה. אבל מעשה דר' אפס ור' חנינא בר חמא, ומה דאמר רבנו הקדוש בצוויו חנינא בר חמא ישב בראש
רחב, מדבעא רבינא מרב אשי קמרא עילוי המיינא מאי, ואמר ליה תרי המייני קאמרת, ש"מ דקמרא המיינא הוא. והא דרב ששת
כו', (מעשה כמפורש) [מפורש] בפרק הנושא את האשה בכתובות [קג].
איתמר בה תרי לישני, ולישנא בתראה אניסכא שרי. פי' כלילא וקמרא, חתיכות חתיכות של זהב נקובות ובהן מרגלית ומעמידין
בחוטין שמכניסין בנקבין. נמצא דאניסכא כגון מלאכת אבנט של מלכים כי כן מלאכתן להיעשות בחוטין. רוקתא מטלית, שנמצא
בין כלילא בין קמרא חתיכות של זהב נקובות ומרגליות קבועות במטלית שנמצאת מלאכתן כגון מלאכת טלית מוזהבת. אמר רב אשי ריסוקא, פי' חגור של עור, אי אית ביה מפרחייתא שרי ותכשיט הוא ואי לא אסור, פי' אם יש לו מפרחייתא, חתיכות יוצאות
ועודפות ממנו לימינו ולשמאלו תכשיט הוא, ואי לא אינו מלאכת תכשיט ואסור לצאת בו בשבת כי אינו כלי. קטלא, תכשיט בצואר כגון ענק, והיא בלשון ערבי מכנקא. נזמים. יש נזמי האף ונזמים שבאזנים. ולא בטבעת שאין עליה חותם, הא יש עליה חותם
משאוי, ואם תצא בו חייבת חטאת, אלמא לאו תכשיט הוא. איני, והתניא תכשיטי נשים [טמאין] עיר של זהב, קטלאות, נזמים וטבעת, אחד טבעת שיש עליה חותם ואחד טבעת שאין עליה חותם ונזמי האף. ומשני ר' זירא בטבעת של אלמוג וחותמה של מתכת,
ומתניתין [כרבנן] דכלים פרק י"ג דאמרי טהורה, [וכיון] לענין טומאה לאו כלי הוא, לענין שבת נמי לאו כלי הוא ומשוי הוא. הא ברייתא ר' נחמיה היא דמשוי ליה לענין [טומאה] מנא, לענין שבת נמי תכשיט הוא, דתנינן טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג
[טמא, היא של אלמוג] וחותמה של מתכת טהורה, ור' נחמיה מטמא. סימלוניו. פי' רצועות שהן בעול דתנינן בתורת כהנים מיד בא ושיבר העול וקיצץ סימלונין, כדכתיב ה' צדיק קצץ עבות רשעים.