במה אשה פרק ששי שבת
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
נחמן בר יצחק אמר טומאה אשבת קא רמית. דאפילו בלאו
בקולב. הוא כמין עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה ומיטלטל והחנוני
כז א מיי' פי"ט מהל' שבת
א) [לעיל טו:], ב) לקמן קכג.,
ג) [גי' הערוך בערך אגד
הלכה ה סמג לאוין סה
מעמידו לפני חלון חנותו ומסמרין תחובין בו ותולין בהן אבנטים
טעמא דהוי תכשיט לאיש היא טמאה מכל כלי מעשה והשתא
א
ב
אוגדת], ד) [לעיל נג:]
טוש"ע א"ח סי' שג סעיף
ורצועות למכור: בערסא. אישתרייד"א בלע"ז והן מאזנים גדולות
בין לרבא בין לרב נחמן בר יצחק מוקמי תרוייהו כרבי נחמיה ולא
ה) בס"א: השמד, ו) [דף
ט:
כח ב מיי' פי"ט מהל' שבת
נב.], ז) רש"ל מוחק זה,
לשקול צמר ושעוה ונחשת והן של עץ: הלך אחר שלשלותיו. שתלוי
מטמא מטעם תכשיט דאשה אלא מטעם תכשיט דאיש או מטעם דהוי
ג
ח) [שבת פ"ו ה"ב],
הלכה ב:
בהן ואם של מתכת הן טמאות:
כלי מעשה ולצדדין קתני בין לרבא
כט ג מיי' שם הלכה טו
ט) [לקמן סב.], י) בס"א:
השמד, וכן להלן, כ) [צ"ל
המעמיד. גוף הטבעת מעמיד
בין לרב נחמן בר יצחק:
סמג שם טוש"ע א"ח
בקולב הלך אחר מסמרותיו בסולם הלך
❖
למאי חזיא. פי' בקונטרס למאי
סנדל], ל) [צ"ל מנעל],
סי' שא סעיף ז:
❖
החותם והעול מעמיד את סמלוניו
אחר שליבותיו בערסי הלך אחר שלשלותיו
מ) [לקמן קכד.],
והקולב את מסמרותיו והסולם את
חזיא והא משוי הוא וקשה
ד
וחכמים אומרים א) הכל הולך אחר המעמיד
תורה אור השלם
שליבותיו שהרי בהם קבועים והערסה
לר"י דאם כן מאי משני הואיל ואשה
רבא אמר לצדדים קתני יש עליה חותם
הגהות הב"ח
חולקת בה שערה אטו משום הכי לא
הוא עץ ארוך שהקנה שקורין ייש"א
(א)
1 וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
תכשיט דאיש אין עליה חותם תכשיט דאשה
(א) רש"י ד"ה המעמיד וכו'
והלשון תחוב
בו והשלשלות קבועות
הוי משוי והא אינו לא מלבוש ולא
אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם כֹּל כְּלִי
❖
והערסה הוא עץ הארוך
מַעֲשֶׂה: במדבר לא נא
רב נחמן בר יצחק אמר טומאה אשבת
בקנה וכולן העץ ארוך מעמידן
תכשיט אלא נראה לפרש למאי חזיא
ב)
שהוא קנה שקורין:
(ב) ד"ה טהורה וכו' והרי
קרמית טומאה 1 כלי מעשה אמר רחמנא
שהוא פליי"ל ששתי כפות המאזנים
למה היא רגילה לצאת בה הבחול אמר
הוא כטבעת: (ג) ד"ה סנדל
מוסף רש"י
ראשין: רבא אמר.
תלויות בב'
רב יוסף כו' ובתר הכי פריך ובשבת
וכלי הוא שבת משום משוי אמר רחמנא אין
וכו' מסמרות לחזק כצ"ל
❖
ולא בשריון כו'. משום
ותיבת למעלה נמחק:
למאי חזיא נהי שרגילה לנושאה בשביל
ברייתא דקתני וטבעת הוי תכשיט בין
ו
עליה חותם תכשיט יש עליה חותם משוי:
מראית העין שלא יחשדוהו
❖
שיש עליה חותם בין שאין עליה חותם
שצריכה לחלק בה שערה בשבת תיהוי
באיסור (לקמן סד:).
ולא במחט שאינה נקובה: א למאי חזיא אמר
לאו ארישא דאיירי בתכשיטי נשים
משוי כיון דאינו לא מלבוש ולא תכשיט
גליון הש"ס
רב יוסף הואיל ואשה אוגרת בה שערה א"ל
ג)
קיימי תרוייהו אלא חד תכשיט דאיש
ובקונטרס פי' בסמוך בשבת למאי
מתני' ולא בשריון. עי'
מוסף תוספות
אביי ותהוי כבירית טהורה ותשתרי אלא
וחד תכשיט דאשה ולצדדין קתני:
חזיא והלא בשבת אינה חולקת שערה
לקמן סד ע"ב ברש"י ד"ה כל
❖
שאסרו:
א. לאיש. תוס' הרא"ש.
תרגמא רב אדא נרשאה קמיה דרב יוסף
טומאה אשבת קרמית. הא דקתני
וקשה לר"י חדא דהא מנא ליה דאסור
ב. אבל לגבי שבת משום
וטבעת בין שיש עליה כו' לאו ארישא
לחלק בה שיער בשבת ועוד דאמאי
הואיל ואשה חולקת בה שערה בשבת למאי
ז
תכשיט הוא, אין עליה
חותם תכשיט יש עליה
לעזי רש"י
קאי דקרי ליה תכשיט נשים אלא הכי
פריך והא אסור אפילו יהא מותר
ח
ט
חזיא אמר רבא טס של זהב יש לה על ראשה
חותם משוי. ריטב"א.
קאמר וטבעת שאמרו שנטמאת בין
תקשה והא משוי הוא :
י
אישתרייד"א
ג. דאילו לרבנן אפילו
בחול חולקת בה שערה בשבת מניחתה
הואיל ואשה אוגרת בה שערה.
[אישתדיר"א]. מאזניים
טבעת שיש עליה חותם
שיש עליה חותם דלאו תכשיט הוא
כנגד פדחתה: מתני' לא יצא האיש בסנדל
תכשיט הוא לאשה
ב
(באיטלקית).
מיהו כלי מעשה הוא בין שאין עליה
יא נראה לר"י שתוחבת
ייש"א [יש"א]. מוט, כן
כדאמר ר' זירא. ריטב"א.
המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה
ג
חותם דהוי תכשיט וכי קתני רישא
המחט בתוך הסבכה ודוחקת את
(ועי' תוס' הרא"ש וחזו"א
יב
של מאזניים.
ולא בתפילין ד) ולא בקמיע בזמן שאינו מן
פליי"ל. קנה-המאזניים.
כלים סי' יז ס"ק יד, מלא
תכשיטי נשים אשאין עליה חותם:
הסבכה כדי שלא יפלו שערותיה חוץ
גריו"א. פסוקת, שביל
הרעים שפ"א). ד. בשבת.
❖
המומחה $ ולא בשריון ולא בקסדא ולא
למאי חזיא. לתכשיט דקתני אינה
לקישוריה והשתא אתי שפיר דהויא
יג
ריטב"א. ה. אפי'. תוס'
(בשערות).
הרא"ש. ו. בחול. תוס'
חייבת חטאת: אוגרת בה שערה.
כעין בירית שאוחזת בתי שוקיה שלא
במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת:
הרא"ש. ז. דאינה תולשת
גמ' סנדל המסומר מאי טעמא אמר שמואל
היוצא חוץ לקישוריה כורכתו סביב
יפלו ולא כפירוש הקונטרס:
יד
השיער, אפילו לחוף
רבינו חננאל
ותיהוי כבירית טהורה ותשתרי.
ולפספס מותר (לעיל נ:)
המחט ותוחבת המחט בשבכה מתחתיה
שלפי הגזרה היו והיו נחבאין במערה ואמרו
ה)
קולב. יש מי שאומרים
דקי"ל כר' שמעון דדבר
שלא יראה שערה: ותיהוי כבירית.
פירש בקונטרס דכי היכי
שאין מתכוין מותר. פסקי
ממיני תכשיט הוא
הנכנס יכנס והיוצא אל יצא נהפך סנדלו של
הרא"ש סי' ז'. ח. דמשמע
להשמיע קול כדורך בגת
דתנא מתניתין (לקמן דף סג.) בירית
דהתם לא חיישי לדילמא משלפא
אחד מהן כסבורין הם אחד מהן יצא וראוהו
ומחזקו במסמרים. שליבות
וכו' שאלו היתה חולקת
טהורה מלטמא ויוצאין בה. והיא כמין
ומחויא הואיל ולצניעותא עבידא ה"נ
שערה בשבת לא היה בה
ושלשלאות, פשוטות הן.
אויבים ועכשיו באין עליהן דחקו זה בזה
אצעדה שעושה לשוקיה מעל בתי
לא ניחוש למישלף ואחוויי מהאי טעמא
רבא אמר הא מתניתא
משום משוי ואמאי. חי'
הר"ן. ט. לחלוק בו שערה.
לצדדין קתני, אין עליה
והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם
שוקיה להדקן שלא יפלו על רגלה:
וקשה לר"י דהא טוכבלים אין יוצאין בהן
תוס' הרא"ש. י. [ד]הרי אין
חותם תכשיט דאשה,
טהורה. דלאו תכשיט היא אלא
בשבת דחיישינן דילמא משלפא להו
אויבים רבי אילעאי בן אלעזר אומר במערה
טז
זה תכשיט אלא כלי. חי'
יש עליה חותם תכשיט
הר"ן. שהרי אינה יכולה
דאיש. והדין כך הוא
תשמיש לבתי שוקיה והוי (ב) כטבעת
משום דהוי תכשיט כמו שאפרש אע"ג
היו יושבין ושמעו קול מעל גבי המערה
לצאת בכל הדברים
שיהא האיש מותר לצאת
דלצניעותא עבידא כמו בירית דהכל
הכלים דאמרן טהורות בפרקין דלעיל
ו)
יז
הצריכים לה כיון שאינם
בטבעת שיש עליה חותם,
כסבורין היו שבאו עליהם אויבים דחקו זה
לא מלבוש ולא תכשיט,
והאשה בטבעת שאין עליה
ויוצאין בה שצריך לה עם בתי שוקיה
ענין אחד אלא שבירית באחת וכבלים
בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן
הילכך צריך לפרש כדפי'
חותם, מפני שתכשיט הוא
בשתים כדאמרינן לקמן (דף סג:)
ולא הוי משאוי ויוצאין דכיון דלצניעותא
לעיל. תוס' הרא"ש.
להן וכל תכשיט שרי,
אויבים רמי בר יחזקאל אמר בבהכ"נ היו
יא. פרש"י שער היוצא
אלא משום גזירהא) דרבא
היא לא שלפא ומחוי והאי מחט נמי
ועוד דלמה לו להזכיר כאן טהרת
חוץ לקשוריה כורכתו
כדבעינן למימר לקמן [סד.],
יושבין ושמעו קול מאחורי בהכ"נ כסבורין
לצניעות דשער באשה ערוה ולא מחויא
בירית הוה ליה למימר ותיהוי כבירית
סביב המחט ותוחבת
דאמר פעמים שהאשה
היו שבאו עליהם אויבים דחקו זה בזה והרגו
ואמאי לא תצא לכתחילה: חולקת. לכאן
ותשתרי ונראה לר"י דה"פ ותהוי
המחט לתוך קשוריה שלא
נותנת לבעלה טבעת שאין
יראה שערה, ויותר. פסקי
עליה חותם להוליכה אצל
ולכאן באמצע ראשה שקורין גריו"א
כבירית שיוצאין בה לפי שהיא טהורה
זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים באותה
הרא"ש סימן ז'. יב. כשהיא
האומן ומניחה באצבעו
בלע"ז: ובשבת למאי חזיא. הרי בשבת
משום שאינה תכשיט דאינה נוי לאשה
רחבה. ריטב"א. יג. ומיהו
עד שמגיע אל האומן,
שעה אמרו אל יצא אדם בסנדל המסומר
בנטילת מחט עצמו ליכא
ופעמים שהאיש נותן
אינה חולקת שערה: טס של זהב יש לה
כיון דאינה כ"א באחת והויא כטבעת
אי הכי בחול נמי ליתסר מעשה כי הוה
גילוי שער אלא שהשבכה
לאשתו טבעת שיש עליה
על ראשה. האחד והשני עוקץ הוי:
הכלים דאינה כ"א לצורך בתי שוקים
יח
משתרבבת ואח"כ יתגלה
חותם להניחה בקופסא
בשבת הוה ביום טוב לישתרי אלמה תנן
השער. ריטב"א. יד. שאם
ומניחתה באצבעתה עד
בחול חולקת שערה. בעוקץ: ובשבת.
ה"נ האי מחט שהיא טהורה לפי
היתה שולפת הבירית לא
שמגעת לקופסא, לפיכך
משלחין
תוחבת העוקץ בשבכה והטס שבראשה
שאינה אלא כטבעת הכלים תשתרי
היה שוקה מתגלה מיד
אסרו אחד האיש ואחד
השני מונח על פדחתה: מתני' סנדל המסומר. של עץ הוא
אלא לאחר שנפלו בתי
האשה לצאת בין בטבעת
דאינה תכשיט וא"ת אמאי לא משני השתא כמין טס של זהב יש לה
שוקיה. תוס' הרא"ש.
שיש עליה חותם בין
ותוחבין מסמרות (ג) למעלה לחזק התחתון עם העליון ז)(העץ עם העור
בראשה כדמשני לאידך שינויא דבסמוך וי"ל דאם היתה אוגרת בה
טו. לקמן גבי בירית
בטבעת שאין עליה חותם.
טהורה ויוצאין בה בשבת
שלמעלה הימנו ויש לו שתי פיות ותוחב רגלו בו) ובגמרא מפרש
שערה לא היתה מניחתה לעולם כנגד פדחתה ואינה חשובה תכשיט
רב נחמן בר יצחק אמר
יט
[אמרי']. תוס' הרא"ש.
טומאה אשבת קרמית כו'.
מאי טעמא גזרו ביה: ולא ביחיד. ולא בסנדל יחיד: בזמן שאין
אלא טס וקשה לרשב"א לפירוש זה דכיון דמחט שאוגרת בה שערה
טז. והא דאין יוצאין
ולא במחט שאינה נקובה.
ברגלו מכה. בש"ס ירושלמי מפרש דלא ליחשדיה דטעין ליה לחבריה
היא טהורה היכי קאמר לעיל (דף נב:) אבל לענין טומאה דא ודא אחת
בכבלים בשבת משום.
ח)
אוקימנא כדתניא כמין טס
תוס' הרא"ש. יז. להחזיק
של זהב יש לה על ראשה,
תותי כנפיה. ולשון רבותי דילמא מחייכי עליה ושקיל דשליף ליה
היא הרי יש חילוק אפילו בשלימה דאותה שאינה אוגרת בה טמאה
בתי שוקיה. תוס' הרא"ש.
בחול חולקת בה שערה,
וממטי ליה בידים בשכחת שבת. ומיהו בזמן שיש ברגלו מכה שרי
ואותה שאוגרת בה טהורה וצריך לומר דאטומאה נמי פריך ותיהוי
כ
יח. וע"י כך מותר לצאת
בשבת מנחת על פדחתה,
ונוי הוא לה. לא יצא בסנדל
בה בשבת דליכא למיחש
ובגמרא בעי בהי מינייהו יהיב ליה: ולא בתפילין. כדמפרש טעמא
טהורה כבירית שהיא טהורה גם תשתרי לצאת בה:
מסומר כו'. מ"ט שלפי
דילמא שלפא. תוס'
ומניחתה כנגד פדחתה.
בגמרא (לקמן דף סא.): ולא בקמיע. שכותבין וטוענין לרפואה:
השתא לא היה צריך לומר שחולקת בה
השמד כו'. פשוטה היא.
הרא"ש, ורשב"א. יט. אלא
שערה כלל אלא האמת מפרש: ושמעו קול מעל
כנגד העורף. תוס' הרא"ש.
שאינו מן המומחה. אבל בקמיע מומחה שרי דתכשיט הוא לחולה
א) עי' ברשב"א שתמה ע"ד
כ. דתרתי פריך כלומר
גבי המערה. קול של סנדל המסומר: (שייך לע"ב) לא כ)בסנדל המסומר
כאחד ממלבושיו: שריון קסדא ומגפיים. מפרש בגמרא ט): אינו
רבינו בזה.
תהא כבירית לגמרי.
חייב חטאת. דכולהו מין מלבושין נינהו בחול למלחמה: גמ' שלפי
ולא ל)במנעל שאינו תפור. תימה לר"י והא קתני סיפא זה הכלל כל
רשב"א. כא. ואידך, שאין
ניאותין בו בחול כיון
הגזירה י) היו. בני אדם הנשמטים מן הגזירה היו: הנכנס יכנס.
שניאותין בו משלחין אותו ביו"ט ומפרש בגמ' דכל שנאותין בו בחול
שהוא בלי תפירה. פי'
הרוצה ליכנס יכנס שהנכנס יראה תחלה שאין אדם רואה: והיוצא
קאמר וסנדל המסומר ניאותין בו בחול ואמאי אין משלחין אותו בי"ט
הר"ן.
אל יצא. שמא יש אויבים מבחוץ והוא לא ידע ויראוהו ויבינו שאנו
וי"ל דהחמירו בו לפי שבא תקלה על ידו כי היכי דאסר ליה בשמעתין
כאן: נהפך סנדלו. שיש לו שתי פיות ויכול לנועלו מב' צדדין אבל
ר' אלעזר בר' שמעון לטלטלו לכסות בו את הכלי או לסמוך בו כרעי
ניכר מי הוא לפנים ומי הוא לאחור וכשנועלו זה הפוך נראה הנכנס
המטה אע"פ מ)ששאר כלים שמלאכתן לאיסור שרי לטלטלן לצורך גופן
כאילו הוא יוצא וניכר מקומו בקרקע: והרגו זה את זה.
ומקומן וזה הכלל דקתני התם לא קאי אלא אמנעל שאינו תפורכא ונראה
בדחיקתן שהיו סנדליהן מסומרין כעין אותם שעושין לרגלי הסוסים
לר"י דאפי' לרבנן דר' אלעזר דשרי לטלטל לצורך גופו ומקומו אסור
ראשיהן עבים: אל
יצא. האיש בשבת כדמפרש לקמיה דבשבת
לשלחו בי"ט אע"ג דשילוח משום שמחת י"ט חשיב כמו לצורך גופו מדשרי'
אלמה תנן. במסכת ביצה:
היה מעשה
ומעין
המאורע אסרו:
לשלוח דברים שמלאכתן לאיסור כיון שבאת תקלה על ידו ליכא שמחת י"ט:
משלחין
אין