ס:
במה
אשה פרק ששי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
בין יו"ט לשבת כו'. ואע"פ דבפ' משילין (ביצה דף לז. ושם)
משלחין כלים ביו"ט בין תפורין בין שאינן תפורין אבל לא סנדל
ל א טוש"ע א"ח סי' תקטז
א) ביצה יד:, ב) רש"ל מ"ז,
ג) [במשנה ליתא], ד) בכ"י
סעיף ג:
המסומר. אלמא לאו בר מנעליה ביו"ט הוא דהא קתני התם כל
ולקמן בפ' כל הכלים (דף קכד. ושם) מוקמינן לה כב"ש
לא ב ג מיי' פ' יט מהל'
חנניא בן עקביא, ה) [תוס'
❖
שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו: איכא כינופיא. שאין עושין מלאכה
דאי כב"ה הא אמרי מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא
א
שבת הלכה ב:
פרה פ"ח] יבמות קטז: חגיגה
כג., ו) לקמן קכד. קלז: מגילה
ונקבצין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות כי ההיא מעשה דהוה כינופיא:
לצורך מ"מ דמי טפי יו"ט לשבת הואיל ולא שריא שאר דברים אלא
ב
ז: ביצה כח. לו: [תוספ'
דאיסורא. בעשיית מלאכה: ואפילו
מטעם שהותרה לצורך אוכל נפשג:
דמגיל' פ"א], ז) כזה,
רב נסים גאון
השתא
חמש שרינן כו'. דבפרק
לרבי חנינא בן עקיבא. בפרק חומר
(משלחין כלים בי"ט בין תפורין בין שאינן
א)
א
ואפי' לר' חנניא בר עקיבא
קמא דסוכה (ד' ב: ושם)
בקדש כ) גבי נושא מי חטאת ואפר
תפורין)ב) באבל לא סנדל המסומר ולא מנעל
דאמר לא אסרו אלא בירדן
חטאת בירדן ובספינה שנמצא כזית
גבי רבי יהודה מכשיר עד ארבעים
וספינה וכמעשה שהיה.
שאינו תפור (בי"ט) בשבת מ"ט דאיכא
ג)
זה המעשה עיקרו (במעשה)
מן המת תחוב בקרקעיתה של ספינה
וחמשים אמה לא פריך השתא חמשים
כינופיא בי"ט נמי איכא כינופיא תענית צבור
[במסכת] חגיגה בפ' חומר
ח) [תוספ' פ"ה ותוספ' יומא
כו' וכן בריש אע"פ (כתובות דף נז.
$ ונטמאו וקאמרי רבנן דגזרו שלא
בקודש [דף כג] וביבמות
פ"ד], ט) [שם ע"ש],
איכא כינופיא ליתסר מעשה כי הוה בכינופיא
בפרק האשה [שהלכה] היא
ושם) גבי אבל חכמים אומרים משהה
יעביר אדם מי חטאת בספינה ולא
י) [ברכות ט. וש"נ],
ובעלה למדינת הים שלום
כ) [חגיגה כג.], ל) [סנהדרין
דאיסורא הכא כינופיא דהתירא הוה ואפילו
אדם עם אשתו אפילו שתים ושלש
על הגשר ולא ישיטם על פני המים
בינו לבינה [דף קטז] מאי
יז:], מ) [דף כ.], נ) [וע"ע
לר' חנינא בן עקיבא דאמר לא אסרו אלא
מעשה שהיה דאמר רב
שנים בלא כתובה ונראה לר"י דכל
אחד ירדן ואחד שאר נהרות ופליג
ד)
ה)
תוס' עירובין ב. ד"ה עד
יהודה אמר רב מעשה
ותוס' יומא כג. ד"ה שתים
בירדן ובספינה וכמעשה שהיה הני מילי
היכא דפשיטא ליה דבעי למימר אפי'
ר' חנינא ואמר לא אסרו אלא בירדן
באדם אחד שהיה מעביר
ותוס' סוכה ב: ד"ה עד ותוס'
ובספינה ולא גשר ושאר נהרות
טובא לא פריך אבל הכא ליכא לפרושי
מי חטאת ואפר חטאת
ה
ירדן דשאני משאר נהרות אבל י"ט ושבת
כתובות נז. ד"ה שתים ודף ס.
בירדן ובספינה, ונמצא כזית
ד"ה רבי יהושע ותוס' ב"מ
דגזירה שגזרו מחמת מאורע אין
ד' וה' אפילו טובא דא"כ התרתה
כי הדדי נינהו דתנן אין בין י"ט לשבת אלא
מת תחוב בקרקעיתה של
ו)
ע"ט: ד"ה השתא ותוס' נדה
❖
להם לגזור אלא מעין המאורע:
סנדל המסומר וכן בפרק בנות כותים
ספינה, באותה שעה אמרו
לז: ד"ה ארבעים],
אוכל נפש בלבד א"ר יהודה אמר שמואל
לא ישא אדם מי חטאת
דשאני משאר נהרות. ברוחב או
(נדה דף לז: ושם) פריך [גבי] וכמה
ואפר חטאת ויעבירם בירדן
לא שנו אלא לחזק אבל לנוי מותר וכמה לנוי
ג
בעומק: אלא לחזק. שמסמרותיו
היא קישוייה ר' מאיר אומר אפילו מ'
ובספינה. לא ביחיד בזמן
הגהות הב"ח
ו ר' יוחנן אמר חמש בזה וחמש בזה ור' חנינא
שאין ברגלו מכה. גרסינן
נעשו לחזק העקב שקורין שול"א עם
ונ' יום דליכא למימר אפילו טובא דאין
בגמ' דבני מערבא אמר ר'
(א) גמ' אמר ליה רב אשי
אמר שבע בזה ושבע בזה א"ל ר' יוחנן לרב
סברא שיחשב דם קישוי מיום תחילת
הפנתא שקורין אינפייני"א אבל לנוי
אבא מפני החשד שלא יהו
ולא: (ב) שם מלמעלה מותר
אומרים איש פלוני נפסק
שמן בר אבא אסברא לך לדידי שתים מכאן
מותר דלא גזרו אלא מעין המאורע
עיבורה ומשמע ליה בכל הני דשיעורא
ז
עשאו כמין טס כצ"ל ותיבות
❖
❖
סנדלו ותלאו בבית שחיו.
כמין כלבוס או נמחק:
בתרא דוקא ולהכי פריך דלימא
והנהו לחזק היו כסתם מסמרים
ושתים מכאן ואחת בתרסיותיו לר' חנינא ג'
דסנדל: שתים מכאן. לצד חיצון אחד
שיעורא בתרא ולא לימא שיעורא
מכאן וג' מכאן ואחת בתרסיותיו מיתיבי סנדל
רבינו חננאל
גליון הש"ס
בראשו לצד האצבעות ואחד לצד
קמא ולקמן בפרק מפנין ד' וה' קופות
הנוטה עושה לו שבע דברי רבי נתן ורבי
(דף קכו:) פריך נמי השתא חמש
עקיבו ושתים מכאן לצד פנימי לעבר
ואסיקנא בסנדל מסומר
רש"י ד"ה ואפי' לר"ח בן
מתיר בי"ג בשלמא לרבי חנינא הוא דאמר
אחד שבת ואחד יו"ט
עקביא וכו' ונטמאו. עי'
בין הרגלים: תרסיותיו. רצועותיו:
שרי ד' כו' משמע ליה דטפי לא
ח
אסור דיו"ט ושבת כי הדדי
כרבי נתן אלא רבי יוחנן דאמר כמאן הוא
זבחים צג ע"א תוס' ד"ה מי
❖
סנדל הנוטה.
שרינן משום טורח שבת ומשני רב
שתחתון שלו אינו שוה
נינהו. הא דר' חנינא בן
חטאת:
דאמר כר' נהוראי דתניא ר' נהוראי אומר ה'
עקיבא דאמר לא אסרו אלא
חסדאט ד' מאוצר קטן חמש מאוצר
שעב מצד זה ודק מצד זה וכשדורס
בירדן ובספינה, וכמעשה
מותר ושבע אסור א"ל איפה לרבה בר בר
נוטה לצד הדק וצריך להגביהו שיהא
גדול ושמואל משני ד' וה' אפילו טובא
י
שהיה. מפורש ביבמות פרק
לעזי רש"י
האשה שהלכה היא ובעלה
שוה לצד שכנגדו: איפה. שם חכם
חנה אתון תלמידי רבי יוחנן עבידו כר' יוחנן
כדאמרי אינשי דסבר אפילו טובא מצי
למדינת הים, מעשה באחד
שול"א. סוליה.
לפנות ובלבד שלא יגמור את האוצר
ובנו של ר' רחבה דפומבדיתא הוהל):
אנן נעביד כרבי חנינא בעא מיניה רב הונא
שהיה מעביר מי חטאת
אינפייני"א. פ∆ נ∆ת (העור
תפרו מבפנים. שנתן מנעל של עור
ואפר חטאת בירדן ובספינה
פי' קרקעית האוצר משום אשוויי
העליון של הנעל).
מרב אשי חמש מהו א"ל אפילו ז' מותר ט'
ונמצא כזית מת תחוב
פורדרי"ץ [פודרי"ץ].
לפנים מן הסנדל. תפרו פורדרי"ץ
גומות וכדאמרן התם וא"ת דבפרק
בקרקעיתה של ספינה,
מאי א"ל אפילו ח' אסור בעא מיניה ההוא
מרופד.
❖
בלע"ז: מותר. שמעתי מרבי יוחנן
אע"פ (כתובות דף ס. ושם) אמרינן
באותה שעה אמרו לא ישא
טינפיילו"ן. קרס דו-חודי.
רצענא מרבי אמי תפרו מבפנים מהו א"ל
אדם מי חטאת ואפר חטאת
וטעמא לא ידענא: מותר. לקבוע בו
תינוק יונק והולך אפילו ד' וה' שנים
ויעבירם בירדן ובספינה.
מותר ולא ידענא מ"ט אמר (א) רב אשי ולא ידע
מסמרים מבחוץ: עשאו. למסמר
ולא פריך אף על גב דהוי דוקא
[וצריך לעיין] התם כדי
מוסף רש"י
מר מ"ט כיון דתפרו מבפנים הוי ליה מנעל
שיתברר לן השמועה היטב.
מדפריך התם מחבילתו על כתפו
כמין כלבוס בלע"ז טינפיילו"ן שני
קי"ל סנדל המסומר, לחזק
משלחין כלים. בגדים
בסנדל גזרו ביה רבנן במנעל לא גזרו ביה
ומשני אידי ואידי חד שיעורא וי"ל
ראשין חדין וכפופיןז) ונועץ שני ראשים
אסור לנוי מותר, כרב
(ביצה יד:). אין בין יו"ט
יהודה אמר שמואל, דהא
הא בכחוש הא בבריא והא דאמרינן
בעץ כדאמרי' בסוטה (יט:) כלבוס של
לשבת. להיות מותר
רבנן בעא מיניה ר' אבא בר זבדא מר' אבא
יא
דייקי אשמעתיה לאוקומה,
לכתחילה ביו"ט מה שאסור
ברזל מטילין לה לתוך פיה: מותר.
בפרק הזרוע (חולין דף קלב:) כהן טבח
בר אבינא עשאו כמין כלבוס מהו א"ל
דאמרינן וכמה לנוי דשרי,
ז)
בשבת, אבל לענין עונשין יש
ר' יוחנן אמר ב' מכאן
שתים וג' שבתות פטור מן המתנות
הואיל ונשתנה משאר מסמרים דלא
הרבה, שזה בסקילה ובכרת
מותר איתמר נמי אמר רבי יוסי בר' חנינא
❖
וב' מכאן וא' בתרסיותיו,
וזה בלאו גרידא (מגילה ז:).
גזרו אלא מעין המאורע: חיפהו.
מכאן ואילך חייב במתנות אומר
ר' חנינא אמר ג' מיכן
עשאו כמין כלבוס מותר א"ר ששת חיפהו
מלמטה: אבל מטלטלין אותו. דתורת
ר"י דנקט שתים לרבי דאית ליה
וג' מכאן וא' בתרסיותיו.
כולו במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתו
וכר' חנינא קיי"ל, דר'
כלי עליו: אוסר. דילמא אתי לנועלו:
בהבא על יבמתו (יבמות דף סד:)
מוסף תוספות
יוחנן לגבי ר' חנינא תלמיד
מותר תניא כוותיה דרב ששת לא יצא
ח)
נשרו רוב מסמרותיו כו'. לקמן מפרש
דבתרי זימני הויא חזקה וג' לרשב"ג :
נ)
הוא. והא דאמר ליה איפה
א. איכא אחריני דשרו
לרבה בר בר חנה אתון
האיש בסנדל המסומר ולא יטייל מבית לבית
לה: מותר. הואיל ונשתנה מכמו שהיה
ביו"ט. ריטב"א. ב. וי"ל.
דעבד
תלמידי דר' יוחנן, אתון
ריטב"א. ג. [אבל] במה
דמעין המאורע גזרו: עשאו.
אפילו ממטה למטה אבל מטלטלין אותו
לראש
עבידו כר' יוחנן, לאו משום
שאין בו מתוך ודבר
דהלכה כר' יוחנן אלא
מסמר רחב כמין טס או שעשאו חד
השוה לכל נפש יום טוב
לכסות בו את הכלי ולסמוך בו כרעי המטה ור' אלעזר בר' שמעון אוסר נשרו
משום דבאתריה דר' יוחנן
ושבת שוים הם, ולענין זה
כמין יתד: אע"ג דאישתאר טובא.
ביותר מחמש נהגו בו
רוב ממסמרותיו ונשתייר בו ד' או ה' מותר ורבי מתיר עד שבע חיפהו בעור
אצל סנדל ראוי שיהו
ט)
איסור, ודברים המותרים
ובלבד שיהיו מעוט: שנגממו.
שוים. ריטב"א. [ועי' פנ"י].
מלמטה וקבע לו מסמרות מלמעלה מותר עשאו כמין כלבוס או כמין טס או
ואחרים נהגו בהן איסור
(ב)
ד. איכא למידק דזימנין
מלמעלה ורשומו ניכר בתוך העץ
אי אתה רשאי להתירן
דדייק תלמודא הכי וכו'
כמין יתד או שחיפהו כולו במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתו מותר הא
אפילו טובא דהא מינכר שאינו
בפניהם. א)ור' אמי נמי
ואיכא דוכתי דלא פרכינן
גופה קשיא אמרת נשרו רוב מסמרותיו אע"ג דנשתיירו ביה טובא והדר תני
קם ליה כר' חנינא דשבע
הכי. ריטב"א. ה. [ו]כדאמרי
כברייתו: שנעקרו. לגמרי שאין ניכר
מותר. והא דקתני ר'
אינשי ואפילו טובא. תוס'
ארבע או חמש אין טפי לא א"ר ששת לא קשיא כאן שנגממו כאן שנעקרו:
שהיה בו יותר ד' או ה' [אין] טפי לא
מתיר עד י"ג, בנוטה הוא,
נדה לז: ו. דאין קושי מטהר
וכגון שניטל עקיבו ולדברי
ארבע או חמש מותר: השתא חמש שרי ארבע מיבעיא א"ר חסדא ארבע
לוי"ה ולשון חבירו איפכא: נוטה שאני.
לעולם. תוס' יומא כג.
הכל. ור' חייא מתיר בה
ז. המקשה. תוס' יומא כג.
שכולן צריכין לו להשוותו ואין אחד
מסנדל קטן וחמש מסנדל גדול: ורבי מתיר עד שבע: והתניא רבי מתיר עד
הרבה, בסורא אמרו כ"ב,
ח. דדוקא הוה. תוס' יומא
בפומבדיתא אמרי כ"ד.
מהן לחזק: השתא דאתית להכי. לחלק
כג. ט. דהוה דוקא. תוס'
שלש עשרה נוטה שאני השתא דאתית להכי לרבי יוחנן נמי לא קשיא נוטה
תפרו לסנדל מבפנים שרי
נדה לז: י. דלאו דוקא נקט
בין נוטה לשאין נוטה: לרבי יוחנן
משום דהוי ליה מנעל,
שאני אמר רב מתנה ואמרי לה אמר רב אחדבוי בר מתנה אמר רב מתנה אין
אלא. תוס' נדה לז:
ואסנדל גזרו רבנן, אמנעל
נמי. דקפרכת לעיל מינה ואמרת דאמר
יא. דדוקא קאמר. תוס'
הלכה כר' אלעזר בר' שמעון פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא
לא גזרו. כמין כלבוס מותר.
י)
יומא כג.
כמאן איכא נמי לתרוצי לעולם כרבי
אמר רב ששת חיפהו כולו
מסתברא טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון בהא קמ"ל אמר רבי חייא אי לאו
במסמרים כדי שלא יהא
נתן ונוטה שאני דהתם מתיר עד שבע
קרקע אוכל ממנו מותר.
דקרו לי בבלאי שרי איסורי שרינא ביה טובא וכמה בפומבדיתא אמרין
אבל אין נוטה ה' ותו לא: מסתברא
תניא כוותיה דרב ששת לא
עשרין וארבע בסורא אמרין עשרין ותרתין אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך
טעמא. דאסור לטלטל שמא ינעלנו:
יצא האיש בסנדל מסומר
ולא יטייל בו מבית לבית
בבלאי שרי איסורי. דר' חייא מבבל
עד דאתא מפומבדיתא לסורא חסר תרתי: ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה:
כו'. ולא ביחיד בזמן שאין
הוה כדאמרינן בסוכה עלו ר' חייא
מ)
ברגלו מכה. ירושלמי אמר
הא
ר' בא מפני חשד שלא
ובניו ויסדוה: עד דאתא. רבי חייא
יאמרו איש פלוני נפסק
כשעלה מבבל לארץ ישראל ובא דרך סוריא מפומבדיתא: חסר תרתי. נפלו שתים ממסמרותיו בדרך: לסורא חסר [תרתי].
דומה אצל דומה:
סנדלו ותלאו בבית שחיו.
הא
א) מדברי רבינו נראה שהיה גורס בעי מיניה רב הונא מרב אמי וכו'.