במה
אשה פרק
ששי שבת
סא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דעבד הכי עבד. פירוש דברייתא לא פליגא ארבי יוחנן ולא ר'
הא יש ברגלו מכה. איכא למידק דנפיק ביחיד והשתא בעי תלמודא
לב א מיי' פי"ט מהל' שבת
א
א) [לעיל יט: וש"נ],
ב) [ברכות לט:], ג) [מס'
הלכה טו סמג לאוין סה
בהי מרגליו נפיק: סנדל לשם צער עביד. שלא ינגף ביתדות הדרכים
יוחנן אברייתא וה"פ כתפילין אע"ג דימין חשובה לענין
ד"א פ"י], ד) [עירובין צה:
טוש"ע א"ח סי' שא סעיף ז:
בהן יד ובהן רגל וכן לענין חליצה יכול לנעול של שמאל תחילה
ויצטער הילכך כשרואין אותו צולע ויודעין שיש ברגליו מכה אין חושדין
לג ב טוש"ע א"ח סי' ב
צו. מנחות לו:], ה) [שם ולקמן
סב.], ו) [תוספתא פ"ה],
סעיף ד:
ברייתא נמי קמ"ל דאע"ג דשמאל חשובה לתפילין יכול לנעול של ימין
אותו שטוען את השני בידו אלא מכירין בו לפי מעשיו שפרסותיו
לד ג שם סעיף ה:
ז) [לעיל ס. במשנה],
❖
תחילה וא"ת א"כ אמאי הקפיד רבי
קשות ואינו מצטער ביתדות הדרכים
לה ד טוש"ע א"ח סי' ד
ח) [שמות יג], ט) [רש"ל],
יוחנן על רב שמן שנתן לו של ימין
ולא נועלו אלא משום מכה ודיו בזה
הא יש ברגלו מכה נפיק בהי מינייהו נפיק
לו ה מיי' פסי"עטיף מי:הל' שבת
כיון דיכול לנעול איזה שירצה תחילה
לבדו. וללשון רבותיז) אי נמי מחכו עלה
אמר רב הונא באותה שיש בה מכה אלמא
הלכה יד סמג לאוין סה
גליון הש"ס
דלא חזו למכה לא שליף לה דמצטער
ונראה לר"י דה"פ דעבד הכי עבד מי
טוש"ע א"ח סי' שא סעיף ז:
ב
קסבר סנדל לשום צער עביד וחייא בר רב
לז ו ז ח מיי' וסמג שם
תוס' ד"ה דילמא מיפסקי
ביתדות הדרכים מחמת המכה: לשום
שרוצה לחבב של שמאל משום מצות
אמר א באותה שאין בה מכה אלמא קסבר
טוש"ע א"ח שם סעיף
וכו' אלא של ראש משום
❖
תענוג עביד. אדם איסטניס ורך
תפילין הרשות בידו ומי שרוצה לחבב
כה:
שי"ן. עי' מנחות לה ע"ב
❖
לשום תענוג עביד וזו שיש בה מכה מכתה
תוס' ד"ה אלו תפילין:
ומכירין מתוך מעשיו שנעל נעלו אחת
של ימין יותר משום חשיבות של ימין
מוכחת עליה ואף רבי יוחנן סבר לה להא
שהוא איסטניס וזו מכתה מוכחת עלה
הרשות בידוג ורבי יוחנן היה דרכו
מוסף תוספות
דרב הונא דאמר ליה ר' יוחנן לרב שמן בר
ומבינין שהמכה מונעתו מלנעול ולא
לחבב כל שעה של שמאל יותר ורב
רבינו חננאל
א. דהוה ס"ל לרב יוסף
אבא הב לי מסנאי יהב ליה דימין אמר ליה
חשדי ליה. ולענין אחוכי נמי לא מחייכי
שמן בר אבא (לא) היה יודע מנהגו:
דרבי יוחנן ברייתא שמיע
סוגיא כחייא בר רב דאמר
וסיים דשמאליה וקטר. אומר
עליה: עשיתו מכה. ורבי יוחנן
ליה אלא. חי' הר"ן.
נועל הרגל שאין בה הכאה,
עשיתו מכה ודילמא כחייא בר רב ס"ל והכי
ב. [ד]ברייתא לא קפדא
כי הרגל שיש בה הכאה
סבירא ליה דהנועל סנדלים נועל של
ריב"א דדוקא לענין קשירה
קאמר עשית של שמאל מכה ואזדא רבי יוחנן
אלא לנועלן על הסדר
המכה מוכחת עליה, א)דר'
שמאל תחילה ואח"כ של ימין וקס"ד
הוא דחשיבא של שמאל טפי משום
ושלא ינעול פעמים של
יוחנן קאי כוותיה, הלא
לטעמיה דאמר ר' יוחנן כתפילין כך מנעלין
ימין ופעמים של שמאל
תראה כיון שהביא לו
דהכי קאמר ליה א"כ שאנעול זה שוב
דחשיבות תפילין הוא בקשירה אבל
[ולכן]. חי' הר"ן. [ועי'
רב שמן בר אבא הסנדל
מה תפילין בשמאל אף מנעלין בשמאל
לא אנעול של שמאל אחריו והנני יוצא
איפכא לא ולהאי טעמא יש לנעול של
מהר"ם]. ג. דלכל חד וחד
של ימין והיה ראוי לו
מיתיבי כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך
איכא טעמא. חי' הר"ן.
[להביא] של שמאל, שהדין
ביחיד ועשית את זו של ימין כאילו
ימין תחלה במנעלים שאין בהן
ד. של כתב. רשב"א.
לנעול השמאל תחלה,
נועל של שמאל אמר רב יוסף השתא דתניא
דילמא
מיפסקי ואתי
היתה בה מכה. אלמא קסבר באותה
קשירה:
ה. דליכא משום בית
אמר לו עשיתה השמאל
הכסא הואיל ומחופות
מכה ואמרת בדעתך כיון
הכי ואמר רבי יוחנן הכי דעבד הכי עבד
לאתויינהו ד' אמות ברה"ר. קשה
שיש בה מכה נועל: ודילמא כר' חייא
עור. רשב"א. [ועי' מנחות
שהשמאל מוכה אין לה
סבירא ליה. דאמר באותה שאין בה
לר"י דאפילו לא חיישינן דילמא
ודעבד הכי עבד אמר ליה אביי דילמא רבי
לה: בתוד"ה אלו, ועי' פנ"י].
נעילת סנדל לפיכך הבאתה
ו. היינו. רשב"א. ז. דכתיב
מכה נועל והכי קאמר ליה א"כ הריני
מיפסקו אסור משום דזימנין
לי של ימין. ש"מ דסבר
יוחנן הא מתני' לא הוה שמיע ליה ואי הוה
א)
בהו. רשב"א. ח. פרש"י
ר' יוחנן כי מי שאין עליה
יוצא ביחיד בזו של ימין ועשית את
דאיצטריך לבה"כ ואתי לאתויינהו
שמיע ליה הוה הדר ביה ואי נמי שמיע ליה
שעשה אדם קמיע זו
מכה היא שיש בה נעילת
רגלי של שמאל כאילו יש בה מכה
ד"א ברה"ר דהכי אמר לקמן גבי
לשלשה אנשים דנעשה
סנדל, ומי שיש בה מכה
וקסבר אין הלכה כאותה משנה אמר רב נחמן
ב)
אדם זה מומחה שריפא
היא נשארת יחיפה. ואזדא
דאצא ביחיד באותה שאין בה מכה:
קמיעד ומתוך פי' הקונטרס משמע
שלשה בני אדם והקמיע
ר' יוחנן לטעמיה דאמר
בר יצחק ירא שמים יוצא ידי שתיהן ומנו מר
ואזדא ר' יוחנן. דאמר עשית מכה
דלא גרס דילמא מיפסקו ופי' דילמא
מומחה שריפא כתב זה
כתפילין מה תפילין בשמאל
בריה דרבנא היכי עביד סיים דימיניה ולא
שלשה אנשים, וקשה
אף מנעל בשמאל. ואסקא
ב
דשמעינן מינה דאי הוה נעיל דימין
שקיל להו מראשו אם בא ליפנות
לפירושו דהא אמרינן
רב אשי דזמנין חזינא לרב
קטר וסיים דשמאליה וקטר והדר קטר
ברישא תו לא הוה נעיל דשמאל בתריה
והקדוש מקורבי"ל אומר דגרסינן לה
לקמן חד קמיע לתלתא
כהנא דנועל של שמאל
גברי איתמחי קמיע גברא
תחילה ואח"כ של ימין,
דימיניה אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דלא
לטעמיה דאמר דשמאל חשיבא:
שפיר ואיצטריך טעמא דמיפסקו
לא איתמחי, עוד פירש
וזימנין חזינא דנועל של
תפילין בשמאל. כדילפינן במנחות
לתפילין של יד דאין צריך לחלוץ
קפיד תנו רבנן כשהוא נועל נועל של
רש"י לשון אחר כגון
ימין תחילה ואח"כ של
ג)
שריפא רופא זה ג' מיני
שמאל ולא קפיד. וקיי"ל
(דף לז.) מעל ידכה ח) מלא יד כהה
כשצריך $לבה"כ אלא של ראש משום
ה
ו
ימין ואחר כך נועל של שמאל כשהוא
ג
חלאים בשלשה מיני
כוותיה דרב אשי דהוא
שי"ןז: עד דמימחי גברא ומימחי
דהיינו שמאל שהיא כהה לענין
קמיעין דאז מימחי גברא
בתרא. ולא בתפילין ואם
חולץ חולץ של שמאל ואח"כ חולץ של ימין
קמיע. חנראה לר"י שאם כתב לחש
תשמיש: הוה הדר ביה. ולא עבדינן
לכל הקמיעין גם לחלאים
יצא אינו חייב חטאת.
כשהוא רוחץ רוחץ של ימין ואח"כ רוחץ
אחרים מידי דהוה אנגח
אסיקנא לישנא בתרא אמר
ד
כר' יוחנן: אין הלכה. וכרבי יוחנן
אחד בשלש איגרות וריפאו שלשתן
שור וחמור וגמל דנעשה
רב ספרא לא תימא מתניתין
של שמאל כשהוא סך סך של ימין ואח"כ
בעינן למעבד: יוצא ידי שניהם.
ג' בני אדם כל אחד אדם אחד היינו
מועד לכל, ומימחי קמיע
דקתני אם יצא אינו חייב
של שמאל והרוצה לסוך כל גופו סך ראשו
כגון שזה הקמיע ריפא
חטאת אליבא דמאן דאמר
עביד כתרוייהו: וסיים דשמאליה
מומחי גברי וכאשר רפאו שלשתן
חולה אחד ג' פעמים, ולא
שבת זמן תפילין הוא,
תחילה מפני שהוא מלך על כל איבריו:
וקטר. נמצא נעילת ימין קודמת
אדם אחד בעיא היא בסמוך אי
נהירא פירושו דאטו אם
אלא אפילו למ"ד שבת
הוא בקי בשלשה מיני
לאו זמן תפילין הוא חיוב
לשמאל כי מתניתא וקשירת שמאל
מימחי גברא או לא ודוקא לאותו
ולא בתפילין: אמר רב ספרא לא תימא
ה
קמיעין וכי בשביל זה
חטאת ליכא, מ"ט דרך
לשל ימין כר' יוחנן: חולץ של שמאל.
לחש הוא מומחה אבל לשאר לחשים
אליבא דמ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא
יחשב מומחה גם לקמיעין
מלבוש עבידן, והוצאה דרך
ד)
אחרים שאינו בקי בהם,
מלבוש אינו חייב ומפורש
דזהו כבודו של ימין. בכולהו גרסינן
לא ודוקא שכתבם הוא אבל אחר לא
ט
אלא אפילו למ"ד שבת זמן תפילין הוא לא
הילכך. תוס' הרא"ש. [ועי'
בפרק אחרון דעירובין.
של ימין ברישא חוץ מחולץ: לא תימא
ואם כל אחת מאיגרות ריפא שלש
פנ"י]. ט. [ד]אין הקמיע
ולא בקמיע בזמן שאינו
יצא דילמא אתי לאיתויי ברה"ר ואיכא
כו'. בפרק בתרא דעירובין (ד' צה:)
פעמים אפילו אדם אחד מומחות
מומחה. תוס' הרא"ש.
מן המומחה. אוקמה רב
דמתני לה אסיפא ואם יצא אינו חייב
י. לכל אדם. תוס' הרא"ש.
פפא אי איתמחי גברא
מייתינן פלוגתייהו בגמרא: דילמא.
שלשתן ואין הלחש מומחה כל מקום
י
יא. אלא דמאי דהוה
אע"ג דלא איתמחי קמיעא,
חטאת אמר רב ספרא לא תימא אליבא
שקיל להו מרישא אם בא לפנות
שהוא אלא דווקא איגרת לבדה
רבותא טפי נקט. חי' הר"ן.
שרי למיפק ביה בשבת.
יב. לפירוש ר"י. תוס'
ודייק ממתניתין דקתני בזמן
דמ"ד שבת זמן תפילין הוא אלא אפילו
וממטי להו ד' אמות: דמומחה גברא
שהומחת והיינו מומחה גברא ומומחה
ה)
הרא"ש. [ועי' מהרש"א,
שאינו מן המומחה ולא
ומומחה קמיע. שעשה אדם זה קמיע
למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא אינו חייב
קמיע שקמיע זה הומחה שריפא
מהר"ם, ושבת של מי].
קתני בזמן שאינו (מן
יג. בכל מקום. תוס'
המומחה) [מומחה] הקמיע
זו לג' אנשים דנעשה אדם זה מומחה
שלש פעמים וכתבו אדם מומחה
❖
חטאת מ"ט דרך מלבוש עבידא: ו ולא
הרא"ש.
עצמו.
שריפא ג' אנשים והקמיע מומחה
שכתב שלשה קמיעין והועילו שלשתן:
בקמיע בזמן שאינו מן המומחה: אמר רב
אע"ג דלא מימחי קמיע. נראה
א) נראה מזה דרבינו הי' לו
שריפא כתב זה ג' אנשים. א"נ שכתב
פפא לא תימא עד דמומחה גברא ומומחה
גי' אחרת בסוגיא דר"י ע"כ
ז
רב נסים גאון
אדם זה ג' מיני קמיעים של ג' מיני
דכל שכן מימחי קמיע ולא
ס"ל כחייא בר רב וצ"ע.
קמיע אלא כיון דמומחה גברא אף על גב
אמר רב ספרא לא תימא
חלאים לג' אנשים היינו איתמחי
גברא שהמחאת קמיע עדיפא
דלא מומחה קמיע דיקא נמי דקתני ולא
אליבא דמאן דאמר שבת
גברא בכל קמיעים שיעשה לעולם
מהמחאת הרופא כדמוכח לקמן
לאו זמן תפילין הוא וכו'.
בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא קתני
ומומחה קמיעה שנעשית [קמיע זו]
דבהמחאת קמיע פשיטא ליה דאיתמחי
משתכח עיקר דילה במסכת
ט)
עירובין בפרק המוצא
בזמן שאינו מומחה ש"מ: ת"ר איזהו קמיע
לג' אנשים מחולי זה בין שכתבה רופא
אפילו בחד גברא ובאיתמחי גברא
ח
ו)
תפילין [דף צו] דתניא
זה בין שכתבה רופא אחר נעשה
מספקא ליה אי איתמחי בתלת קמיע
מומחה כל שריפא ושנה ושלש אחד קמיע
ושמרת את החקה הזאת
למועדה, מימים ימימה
הקמיע מומחה: אלא כיון דאיתמחי
לחד גברא אי לאיא:
של כתב ואחד קמיע של עיקרין אחד
ימים ולא לילות, מימים ולא
אע"ג דלא מימחי קמיע.
גברא. בג' מיני קמיעות לג' בני אדם
קשה
כל הימים פרט לשבתות
חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו
ולימים טובים דברי ר' יוסי
אע"ג דלא איתמחי קמיע שלא ריפא
לרשב"א יבהיכי משכחת לה
סכנה לא שנכפה אלא שלא יכפה וקושר
הגלילי. ור' עקיבא כר' יוסי
קמיע זה אדם מעולם: מן המומחה.
דאתמחי גברא ולא קמיע כיון שהאיש
הגלילי סבירא ליה דאמר
ומתיר אפילו ברה"ר
ובלבד שלא יקשרנו
שבת לאו זמן תפילין היא,
משמע מאדם מומחה: ולא קתני
מומחה לכתוב לחש זה א"כ אגרת זו
יג
כמו שאמרה הברייתא
בשיר
בזמן שאינו מומחה. דליהוי משמע
שכתב ודאי תועיל ואומר ר"י דנ"מ
דתניא ר' עקיבא אומר יכול
דקפיד אמומחה קמיע עצמו. קמיע אינו אלא לשון קשר ודעיקרין
שאם אבד מחאתו שכתב ג' קמיעים ולא הועילו אם הומחה הקמיע מועיל
יניח אדם תפילין בשבתות
וימים טובים, ת"ל והיה לך
אפילו אבד אדם מחאתו: ולא קתני בזמן שאינו מומחה. קשה לרשב"א
של שרשי סממנין נמי קרויין קמיע: ולא שנכפה. כלומר לא
לאות על ידך מי שצריכין
תימא דלא יצא אלא מי שבא עליו החולי כבר פעם אחת: נכפה.
דילמא לעולם בעינן תרוייהו ואי הוה תני הכי הוה משמע מומחה
אות יצאו שבתות וימים
טובים שהן גופן אות.
היינו חולי שאדם נופל מחמתו לארץ ומכהו בראשו במוחו
קמיע ולא גברא וי"ל דאינו מומחה משמע שפיר בין אגברא בין אקמיע
וחקרו בתלמוד לידע איזה
ומפילו: אלא שלא יכפה.
שבא ממשפחת נכפין ודואג שלא יכפה:
דהא לקמן תניא איזהו קמיע מומחה כו' ומוקמינן לה לאמחויי גברא:
תנא דקסבר שבת (לאו) זמן
תפילין. ונשאו ונתנו בדבר
בשיר
כל זה הרבה עד שקיימו כי הוא
ר' מאיר, כדאמרינן בסיפא אלא האי תנא הוא דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד איש ואחד אשה כו', עד כאן לא פליגי אלא בחדשות ובישנות אבל באשה לא פליגי דקסברי תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא ונשים
חייבות. ומכלל דבריהם למדנו שר' מאיר ור' יהודה סברי שבת זמן תפילין היא. ועל דעת מי שסבר שבת לאו זמן תפילין היא הויא לה מצות עשה שהזמן גרמא לפי שהיא נוהגת בחול בלבד, ואלו שחייבו הנשים בה סברו כי חובתה
נוהגת בכל עת ואינה מיוחדת בזמן ידוע. בפ' האשה נקנית [קדושין לה] אמרו מאן שמעת ליה דאמר תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמה ר' מאיר היא. ואמרו עוד ולר' יהודה דאמר ב' כתובין הבאין כאחד מלמדין ותפילין מצות
עשה שלא הזמן גרמא, מאי איכא למימר. וזה הברייתא דפליגו בה ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא עם הברייתא בתראה דהיא דברי ר' עקיבא אשכחנן [נ"א: תמצאם אף] במס' דמנחות בפ' הקומץ את המנחה [לו]. ואשכחנן [וראה זה
תמצא] עוד בגמ' דלא תצא אשה במחט נקובה [לקמן סב], אקשייה אביי לרב יוסף מדברי הברייתא. ואותביה רב יוסף התם קסבר ר"מ לילה זמן תפילין ושבת זמן תפילין.