יציאות השבת
פרק ראשון שבת
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
אביי הכא באילן העומד כו'. תימה לר"י דטפי ניחא ליה
ונופו נוטה לרה"ר וזרק. מתחילת ד' לסוף ד' ונח אנופו: שדי נופו
מא א מיי' פי"ד מהל' שבת
א) [לעיל ד:], ב) [שם וש"נ],
ג) [עירובין לג.], ד) [לקמן
הלכה יז:
כו'. דחשיב אגב עיקרו דאית ביה ד' ודרב חסדא דלא כרבי ודלא
למימר דפליגי בדרב חסדא ורב חסדא כרבי דלשנויא דאביי
❖
מב ב מיי' שם הל' יט
צז.],
דלא שייכא פלוגתייהו בדרב חסדא כ"ש דקשה לרב חסדא דהא איכא
כרבנן. לישנא אחרינא אמר אביי בדרב חסדא דהוי ברה"י אפי'
טוש"ע א"ח סי' שמה
סעיף ו:
רבנן מודו וכי פליגי רבנן בשדי נופו בתר עיקרו הוא דפליגי: כוורת.
ברייתא לקמן בהזורק (דף
ק. ושם) דלא כרב חסדא דפליגי רבנן
מג ג מיי' שם הלכה יט סמג
הגהות הב"ח
עגולה היא: גבוהה י'. כלומר אפי'
ורבי מאיר בזרק למעלה מעשרה ונח
לאוין סה:
מד ד מיי' שם הלכה ח סמג
(א) רש"י ד"ה ז' ומשהו וכו'
בחור כל שהוא דר"מ מחייב משום
גבוהה י' אם אינה רחבה ו' באמצעיתה
אמר אביי ברה"י דכ"ע לא פליגי כדרב
א)
הלכה למשה מסיני דאמרי'
שם טוש"ע שם סעיף
חייב דאכתי חפץ בעלמא הוא ואינה
דאמרי' חוקקין להשלים והוי כמונח
חסדא אלא הכא באילן העומד ברה"י ונופו
לבוד אפי' הכי חייב דכי
יוד:
❖
מה ה שם סעיף יא:
רשות לעצמה דלא הוי רשות דאוריי'
ע"ג מקום ד' וחכמים פוטרין אלמא
מטיא כצ"ל ותיבת אכתי כולה
נוטה לרה"ר וזרק ונח אנופו דרבי סבר אמרי'
❖
ניחא ברה"ר נמחק:
כולהו מודו דבעינן מקום ד' ברה"י
אלא גבוהה י' ורחבה ד' על ד' כדאמרי'
ב)שדי נופו בתר עיקרו ורבנן סברי אלא אמרי'
ושמא י"ל דטעמא דרב חסדא דלא
בעירובין (דף נא.)
דכל שיעורין דשבת
תוס' ישנים
שדי נופו בתר עיקרו: אמר אביי ב זרק כוורת
גליון הש"ס
בעי' מקום ד' ברה"י משום דאמרי'
צריך הן ואלכסונן ודבר עגול כי
א) ולא נהירא דאשכחן מיהא
לרה"ר גבוהה י' ואינה רחבה ו' חייב רחבה
ביתא כמליא דמי וחשיב כמונח על
מרבעת לה מתוכו ומפקע עיגול
רש"י ד"ה רחבה שהיו
שהיו מוציאין רשויות כגון
ו' פטור רבא אמר אפי' אינה רחבה ו' פטור
זורקין מחטיהן. עי' לקמן צו
ארון ומזבחות:
גבי מקום ארבעה אבל בכותל בעינן
שסביב הריבוע לא משכחת ביה ד'
ג
ב) ועוד דכל למעלה מי'
ע"ב דלמסקנא אמרינן דלא
❖
מ"ט אי אפשר לקרומיות של קנה שלא יעלו
שיהא בחור ד' על ד':
מרובעים אי לא הוי עיגולו קרוב לששה
מצינו שהיו זורקין מחטין
פטר ר"ע:
רחבה ששה פטור. פר"ח דדוקא
וצ"ע: שם ד"ה מכתפין
כדאמרינן גבי סוכה העשויה ככבשן
א
למעלה מעשרה כפאה על פיה שבעה ומשהו
עילויה בין רחב בין קצר.
(סוכה פ"א דף ז:) דעל כרחיך צריך
נקט ששהב דדופני הכוורת
חייב שבעה ומחצה פטור רב אשי אמר אפי'
עי' לקמן צא ע"ב ברש"י
מוסף תוספות
❖
שתמצא בתוכו אלכסון של ד' על ד'
יש בהן שני חומשין וצריך שיהא אויר
ד"ה אי נימא וצ"ע:
ג
שבעה ומחצה חייב מ"ט מחיצות לתוכן
א. פרש"י דלא דק דהה"נ
וכל טפח בריבועו טפח ותרי חומשי
ד' בתוך הכוורת דוגבוה י' אף ע"ג
אם רחבה ה' טפחים וג'
עשויות: ג) אמר עולא ד עמוד תשעה ברה"ר
באלכסונו הרי ה' טפחים וג' חומשין.
דאין אויר גבוה י' אלא עם השולים
חומשים פטור. תוס'
מוסף רש"י
ורבים מכתפין עליו וזרק ונח על גביו חייב
הרא"ש. ב. דרחבה ששה
ואביי לא דק ולחומרא הוא דלא דק
מצטרפין עם האויר לענין גובה
עמוד תשעה ברה"ר.
עם הדפנות קאמר. רשב"א.
מ"ט פחות משלשה מדרס דרסי ליה רבים
ולהפרישו מאיסור שבת אף ע"ג דיש
דהלכתא גידוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין
דוקא נקט ט', דפחות מג'
ג. חומש לדופן זה וחומש
ארעא סמיכתא היא דדרסי
לדופן זה. רשב"א. ד. וא"ת
משלשה ועד תשעה לא מדרס דרסי ליה
כאן אלכסון באינה רחבה ששה מחייב
(עירובין דף צג. ושם) אף על גב דרש"י
לה רבים, מג' עד ט' לא
א"כ כי היכי דדופני
ליה מדרבנן עד דאיכא ששה אבל
פי' דגידוד ה' ומחיצה ה' היינו שעשה
ולא כתופי מכתפי תשעה ודאי מכתפין
מדרס דרסי לה מפני גובה
המחיצה לא הויין בכלל
ולא כתופי מכתפי עלה מפני
רוחב ד' גם שולי הכוורת
ודאי לענין קרבן לא מייתי אי הויא
מחיצה ה' על בור עמוק ה' אין פירושו
עילויה א"ל אביי לרב יוסף גומא מאי אמר
שנמוכה לכתף, הלכך לאו
לא הוי בכלל גובה עשרה,
ה' טפחים וג' חומשין דהוי כזורק
נראה דהא תנן (שם פ"י דף צט: ולקמן
ליה וכן בגומא רבא אמר ה בגומא לא מ"ט
רה"ר היא אלא כרמלית, ט'
א"כ רחבה ששה אמאי
רשות: רחבה ו' פטור. דהוי רשות
דף צט.) בור וחוליתו מצטרפין ואם
חזיא לכתופי והוי רה"ר,
פטור הא לא הוי רשות
ה
תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש
עשרה רה"י (ערובין לג.).
היחיד כיון דאין השוליים
לעצמה ואנן ממשכן גמרינן $ שהיו
כן היכי פליג רב חסדא לומר אין
ונח על גביו חייב. דהויא
בכלל, ועל כרחך מיירי
איתיביה רב אדא בר מתנא לרבא היתה
מצטרפין כיון דמתניתין היא ובכל
זורקין מחטיהן במלאכתן זה לזה א)ולא
לה עקירה והנחה מתחלת
דאינה גבוהה בין הכל עם
קופתו מונחת ברה"ר גבוהה עשרה ורחבה ד'
ארבע לסוף ארבע ברה"ר,
שוליה אלא עשרה דאי
היו זורקין רשויות. וא"ת בדלא גבוהה
גגות (עירובין צג:) אמרינן בהדיא דמודה
אבל אין רבים מכתפין עליו,
גבוהה עשרה בלא שוליה
אין מטלטלין לא מתוכה לרה"ר ולא מרשות
עשרה נמי רשות לעצמה היא דהא
רב חסדא בתחתונה הואיל ורואה פני
אע"ג דזרק ארבע אמות
אמאי חייב באינה רחבה
ברה"ר, כיון דלא הויא הנחה
ששה הא אגידא במקום
הרבים לתוכה פחות מכן מטלטלין וכן
שמה כרמלית ההיא לאו מדאורייתא
י' אלא צריך לפרש דגידוד ה' ומחיצה
ו
❖
ברה"ר פטור (שם).
פטור למעלה מעשרה
הוה רשות אלא מדרבנן ולא להקל על
ה' היינו שעשה מחיצה ה' על תל
בגומא מאי לאו אסיפא לא ארישא איתיביה
בשעת הנחה כמו קרומיות
לרבא, וי"ל [דל"ק]. תוס'
גבוה ה' ואין נראה פירוש ר"ח דהא
דברי תורה בא כגון זו שיפטר מחטאת:
ז
נתכוון
הרא"ש. ה. לעשרה ואע"פ
רבינו חננאל
אי איפשר. הואיל וגבוהה י' שלא יהא
עובי חוליות הבור מצטרף נמי לחלל
שזה בגובה וזה בעומק.
הבור לארבעה משום דחזי למינח עליה מידי ולהשתמש כדאמר בפ'
בה קרומיות מן השתי שגבוהים מחבריהם של ערב ועולין למעלה
תוס' גיטין טו: ו. דמערבת
אמר אביי ברה"י כ"ע
שנים ולא אחד. תוס' גיטין
לא פליגי דרה"י עולה
חלון (עירובין דף עח.) גבי מלאו כולו ביתדות אלא צ"ל הא דנקט הכא
מי' שהוא אויר מקום פטור וכיון דלא ניחא כולה ברה"ר לא הויא הנחה
טו: ז. ה"נ השולים הוי כמו
עד לרקיע, והכא באילן
ששה לא דק כדפירש"י: רחבה ששה פטור. שהכוורת עצמה
לאיחיובי: כפאה על פיה. וזרקה. אאינה רחבה ו' קאי: ז' ומשהו
ח
גידוד ומצטרף עם עובי
העומד ברה"י ונופו נוטה
הכוורת. תוס' הרא"ש.
לרה"ר וזרק מרה"ר ונח
חייב. אם גבוהה ז' ומשהו עדיין חייב וכ"ש פחותה מכן אלא אפילו
נעשית רה"י כשתנוחט והוי כזורק מרשות היחיד לרה"י דרך רה"ר
ח. פירוש רש"י לפי
ע"ג נופו, ר' סבר אמרינן
גבוהה ז' ומשהו דאיכא למימר הואיל ומחיצותיה למטה וקיי"לד) הלכה
דפטור כדאמר לעיל (דף ד.) דלא יליף זורק ממושיט ואפילו לר' עקיבא
שהכוורת הויא רשות
שדי נופו בתר עיקרו,
היחיד ובמשכן לא היו
ומרה"ר לרה"י זרק, דהא
למשה מסיני דאמרינן לבוד (א) אכתי כולה ניחא ברה"ר דכי מטיא פחות
דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא הכא פטור דכל מקום שהיא מונחת
זורקין רשויות כי אם כלים
יש בעיקר האילן ד'. ורבנן
מג' סמוך לקרקע ואמר בהן לבוד והויא הנחה אכתי כולה באויר
חשיב רה"י ב) השתא משמע דפשיטא ליה לאביי דחשיבא כאילו נחה
ולא נהירא וכו'. תוס'
סברי כיון דנופו ברה"ר
הרא"ש [ועי' מהרש"א].
נוטה, מרה"ר לרה"ר זרק,
רה"ר היא וחייב: אבל גבוה ז' ומחצה. וה"ה לשני משהויין פטור
אחר שנעשה רה"י ובפ' הזורק (לקמן צט:) בעי ר' יוחנן בור ט' ועקר
ט. דהנחת חפץ ועשיית
ולא אמרינן שדי נופו בתר
דמכי מטא לפחות משלשה סמוך לקרקע אמרינן לבוד במחיצותיה
ממנו חוליא והשלימו לי' והניחו ברה"ר עקירת חפץ ועשיית מחיצה
עיקרו, וקי"ל כרבנן. אמר
מחיצה באין כאחת. תוס'
והרי היא כמונחת נמצאו שוליה למעלה מעשרה ואינה נוחה כולה
בהדי הדדי קאתו ומיחייב או לא ואת"ל כיון דלא הויא מחיצה י'
הרא"ש. י. פרש"י דאאין
אביי זרק כוורת לרה"ר
גבוהה עשרה ורחבה ששה
רחבה ששה קאי, דאי
ברה"ר. ובשלא כפאה ליכא למימר לבוד דלא אמרינן לבוד אלא
מעיקרא לא מיחייב בור י' ונתן לתוכו חוליא ומעטו מהו הנחת חפץ
פטור כו'. ראינו לרבותינו
ארחבה ששה, שבעה
במחיצות. והא מילתא בין לאביי בין לרבא דאביי נמי מודה דבעינן
וסילוק מחיצה כו' וא"כ אביי דפשיטא ליה במחצלת דמבטל מחיצתה
ומשהו אמאי חייב דכי
הגאונים פירוש שמועה
אמרת לבוד הוי רשות
זו, וכן אמרו, כוורת זו
הנחה כולה ברשות הרבים אלא דאביי לא חשיב קרומיות אבל בהא
דקאמר התם בור ברה"ר עמוק י' ורוחב ח' וזרק לתוכו מחצלת וחלקו
היחיד. תוס' הרא"ש. [ועי'
עשויה ממחצלת של קנים
מודה דבלא קרומיות איתא למעלה מי': לתוכן עשויות.
להניח בהן
פטור משום דהשתא לא הויא רוחב ד' וכ"ש דפטור בעשיית מחיצה
מהרש"א]. יא. עם עובי
והיא עגולה, והיא צריכה
השולים. תוס' הרא"ש.
ששה מפני שתחתיה לא
דבש ולא לכופן כלפי מטה הלכך אין כאן תורת לבוד: תשעה. דוקא
משום דכיון דלא הויא מחיצה עשרה מעיקרא לא מיחייב וא"כ הכא
יב. בפנים ואין כאן רשות
יעשה משווה מרובע אלא
נקט דחזי לכתופי דאינו לא גבוה ולא נמוך: וזרק. מתחלת ד' לסוף
הוי ליה לחיובי מהאי טעמא כיון דלא הויא מחיצה מעיקרא הרי נח
היחיד. תוס' הרא"ש.
(מגלגל) [מגולגל] ובהיות
יג. מלבד השולים, הילכך
בין זוית לזוית ד' טפחים
ד': מכתפי עילויה. וכיון דצריך לרבים רה"ר הוא $ בין רחב בין
ברשות הרבים וחייב וי"ל דטעמא דאביי משום דלא חשיב לא עקירה
לא אמרינן לבוד לעשותו
והוא משופע ועולה ימצא
קצר: גומא. עמוקה ט': מאי. גבי רה"י דעשרה תניא לעיל
ולא הנחה כי אתי בהדי הדדי והכא נמי לא חשיבה הנחה כיון דהנחה
רה"י. תוס' הרא"ש.
יתרונן ב"ט, ואילו היתה
יד. וקירויו
משלימו
(דף ו.) עומקה כגובהה דקתני חריץ עמוק י' ורחב ד' רשות היחיד
ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו והא דפשיטא ליה לרבי יוחנן טפי
מרובעת משווה לא הצריכה
לעשרה. תוס' הרא"ש.
אלא רוחב ד"ט, ולא
הכא מאי אי אמרי' מנחי ביה בני רה"ר חפצים שבידם עד דהדרי
בעשיית מחיצה מבסילוק מחיצה היינו משום דדילמא עקירה בעינן
טו. אנו באין לעשותה
הצריכה ו"ט אלא במשופע
שתהא חשובה אבל בהנחה לא: כפאה על פיה. נראה לריב"א
ואתו דרך שם ושקלי ליה ונמצא שצריכים לו רבים הלכך רשות הרבים
רשות היחיד. תוס' הרא"ש.
כדי שימצא בה ד' משווין.
י
ואנו קיבלנו מרבינו זכר
טז. עם המחיצות להיות
הוא: ה"ג רבא אמר גומא לא מ"ט תשמיש ע"י הדחק לא שמיה תשמיש.
דארחב ששה קאי וכי איכא שבעה ומשהויא חייב דכשמגיעות
מחיצה עשרה. תוס'
אדונינו לברכה כי כוורת
הלכך לאו צורך רבים הוא אלא כרמלית הוא: אין מטלטלין. דהוי רה"י
המחיצות תוך שלש אין המחיצות גבוהות י' ועובי השולים אין
יב
הרא"ש. יז. דברישא. תוס'
זו היא עגולה וצריך להיות
הרא"ש. יח. לפטור. תוס'
חללה א)ו' טפחים על
לעצמה: פחות מכן. או בגובה או ברוחב מטלטלין. וא"ת פחות מי'
מצטרפין דבעינן מחיצה הרואה את אויר הכלי שיהא גבוה י'יג ואע"ג
הרא"ש. יט. דהשתא יש
ו' טפחים מרובעות כדי
ורחבה ד' כרמלית היא לא גזור רבנן לבטולי מתורת כלים הואיל
דהיכא דכוורת גבוה י' מצטרפין השולים להיות על גבו רה"י כדאמר
שבעה טפחים ומשהו
להיחשב מקום רשות בפני
חלל לבד השולים. תוס'
עצמה. ואילו לא היה לה
וכלי הוא: מאי לאו. האי וכן אסיפא נמי קאי דפחות מכן מטלטל
לעיל גבי בית שאין תוכו י' כו' וכיון דעל גבו רה"י פטור הזורק מ"מ
יד
❖
הרא"ש.
חלל, ב)ד' על ד' דיי לה,
לכתחלה אלמא רה"ר חשיב ליה ואוקמא בעמוק ט' דמשתמשין בו
כיון דאין גבוה י' אלא מחמת לבוד אין אויר פחות מג' מצטרף אלא
טו
טז
מיהו כיון שיש בה חלל
קצת: לא ארישא. אגבוהה י' ורחבה ד' דהוי רה"י קתני וכן בגומא:
אינה חשובה רשות בפני
א"כ יהיו המחיצות גבוהות י' לבד השולים דלא אמרינן לבוד אלא
עצמה עד שיהו בחללה ד'
רבינו חננאל (המשך)
במחיצות כדפירש בקונטרס תדע דבשולים למטה לא אמרי' לבוד :
נתכוין
יז
יח
על ד' טפחים מרובעות.
שבעה ומחצה פטור. דכשמגיעות המחיצות תוך ג' יש שם מחיצות עשרה לבד השולים והרי הוא רשות היחיד וחשיב כנח באותה שעה
וכוורת זו עם כתליה יש בה
הן עשויות, ומבפנים אתה
יט
צריך י' טפחים בזמן שנחה
ו' טפחים על ו' טפחים מה'
ושוב אינו מתחייב אע"ג דלאחר מכן נופל לארץ ובטל ממנה רה"י ונעשה כמונח ברה"ר אבל אינו רחב ו' אפי' ז' ומחצה חייב
אצבעות בטפח, נמצאו בה
קרקעיתה בארץ והמחיצות
דלא אמרי' לבוד אלא במחיצות ומחיצות לא חשיבי אלא כשיש שם רחב ד' אבל כשאינו רחב ד' הרי הוא כשאר חפצים דעלמא ולא אמרינן
עולות בי' טפחים, אבל
ו' אצבעות חסר אצבע עובי
לבוד: אי אפשר לקרומיות של קנה שלא יעלו למעלה מי'. ולאביי לא חשיב קרומית ליחשב אגודו במקום פטור: אמר ליה וכן בגומא.
כותלה סביבותיה, כשתסיר
מהופכת נמצאת שנחה ע"ג
קרקעיתה בהגעת קרומיות
ממנה בעובי הכל אצבע
נוכל של קנים בארץ בפחות
לכל רוח נמצא חללה כ"ח
מעשרה טפחים וחייב. אמר עולא עמוד תשעה ברשות הרבים ורבים מכתפין עליו וזרק ונח על גביו חייב, מ"ט דכל פחות מג'
אצבע על כ"ח אצבע, וכל אצבע היא חומש טפח שכן יסדנו החשבון חמש אצבעות בטפח, וקיימא לן בהדיא בחשבון מדוקדק
רבים דורסין אותו וכארץ חשוב, לפיכך הזורק ונח על גביו חייב. מג' ולמעלה אינו נדרס שיותר הוא מכדי הרמת רגלו של אדם
כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא, כשתחלק אלו כ"ח אצבעות לו' טפחים לכל טפח ה' אצבעות וב' אצבעות,
בפסיעות, וגם אין מכתפין בו שאין גבוה עד הכתף, לפיכך אינו תשמיש הרבים כלל, ואינו כרשות הרבים אלא הוא ככרמלית
יתרון האלכסון על המרובע יבא ז' אצבעות לכל טפח, נמצאו כ"ח אצבעות ד' טפחים על ד' טפחים חללה של כוורת בלא
חשוב, לפיכך פטור. אבל אם זה העמוד גבהו תשעה טפחים וודאי רבים מכתפין עליו וכרשות הרבים הוא, והזורק מרשות הרבים
תוספת ובלא גירעון. ולא אמרנו ה' אצבעות בטפח ממש, אלא לפי שנוח למתלמד לבא החשבון הזה בלבו, אבל אם תעשהו
ונח על גביו פטור, והזורק מרשות היחיד ונח על גביו חייב. גומא פחות מעשרה מאי. רב יוסף אמר דין הגומא כדין העמוד,
ו' טפחים לפי חשבון תוציא עובי הכתלים. אלו דברי אביי. ורבא אמר אפילו אין רחבה ו' פטור אי אפשר לקרומיות של
קנים שלא יעלו למעלה מי', וקי"ל דלמעלה מי' אין צריך ד' על ד', אלא אפילו קנה עולה למעלה מי' טפחים וזרק ונח על
גומא ט' טפחים ברה"ר היא כמו העמוד. רבא אמר גומא לא, מ"ט הילוך ע"י הדחק שמיה הילוך, אבל תשמיש ע"י הדחק לאו
גביו פטור. כפאה על פיה וזרק אם גבוהה ז' ומשהו חייב, כי ז' ומשהו וג' חסר משהו הרי עשרה, ובעת תשלום למחיצות
שמיה תשמיש, לפיכך אינה כרה"ר. ומותבינן עליה דרבא מהא היתה קופתו מונחת ברה"ר גבוהה י' ורחבה ד' אין מטלטלין
עשרה נחה על הקרקע לפיכך חייב, אבל אם הוא שבעה וחצי ושלשה פחות משהו הנה עשרה ועוד, נמצאת בעת שנוחה בארץ
מתוכה לרה"ר ולא מרה"ר לתוכה, כלומר כרה"י היא. פחות מכאן מטלטלין. וכן בגומא. מאי לאו אפחות מיכן קתני וכן בגומא,
גבוהה מי' טפחים ואין רה"ר למעלה מי' ונמצא כמוציא מרה"י לרה"י. רב אשי אמר אפילו ז' ומחצה חייב שהמחיצות לתוכה
כלומר מטלטלין מתוכה לרה"ר כי כרה"ר היא כמו עמוד ט' טפחים. ומשני לא כי קתני וכן בגומא אגבוה י' ורחבה ארבע קתני.
א) נראה פשוט דצ"ל וצריך להיות חללה ד' טפחים על ד' טפחים וכן מסיק אח"כ בסמוך וכ"ה בתוס' בשמו.
ב) נראה דצ"ל ואילו לא היה לה חלל כלל דיי לה.