במה אשה פרק
ששי
שבת
סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והתניא ר' אושעיא אומר ובלבד כו'. תימה לר"י דילמא משום
שלא יאחזנו. דלא הוי תכשיט שלו אלא דרך מלבוש: במכוסה עור.
מ א מיי' פ"י מהל' ס"ת
א) ברכות כג., ב) לעיל כח:
א
מנחות לה., ג) פירוש שריון
הלכה ה טוש"ע י"ד סי'
דליכא גנותא אי מעייל לבית הכסא ולא בעי למישקליה: חולץ תפילין.
מראית העין דוקא הוא אסור מדרבנן כמו קושר בשיר
מטבעות קטנות, ד) [גיר'
רפב סעיף ו:
ואע"ג דמכוסה עור שהארבע אגרות שהפרשיות כתובות בהן תחובות
ובטבעת דהשתא ליכא למיגזר דאפילו מייתי לה ליכא איסורא
ב
ג
ד
מא ב מיי' פ"ד מהל'
הערוך בכוכלת], ה) [תוספת'
פ"ו נדרים נה:], ו) עירובין
תפילין הלכה יז סמג
בדפוסין של עור: התם משום שי"ן.
שעשויה מעור החיצון עצמו
מדאורייתא ואומר ר"י דשלא יאחזנו בידו משמע אפילו בקומצו דליכא
ה
ו
ז
עשין כב טוש"ע א"ח סי' מג
צו: תוספתא עירובין פ"ח
קומט בו ג' קמטין כעין שי"ן משדי
מראית העיןח אלא טאיסורא דאורייתא
ביצה טו., ז) [קידושין כט.
סעיף ה:
ושם נסמן], ח) [לעיל סא.
ג [מיי' שם פ"ג הלכה א'
והדלי"ת והיו"ד עשויין בקשר שקושר
איכא ואפילו למ"ד כל דבר שאסרו
והתניא רבי אושעיא
אומר ובלבד שלא
וש"נ], ט) צ"ל רבא, י) [עי'
טוש"ע א"ח סי' לב סעיף מב
הרצועה (א) אחת לצפון ואחת למזרח
חכמים משום מראית העין אפילו
יאחזנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות
תוס' ב"ב קנו: ד"ה כבינתי],
נב]:
מב ד ה מיי' פי"ט מהל'
כמין ד' ורצועה קטנה מאד תלויה בה
בחדרי חדרים אסור הכא לא שייך
כ) [רב אלפס פי' מלשון בלולה
הרבים [אלא] הכא במאי עסקינן במחופה
א
בשמן מתרגמינן דפילא במשח
שבת הלכה ד ה סמג
למיגזרי דאפילו עומד בשוק ונושאן
ואין בה אלא כפיפה כמין יו"ד וכופאה
וכ"א בהרא"ש], ל) [לקמן
עור והרי תפילין דמחופה עור ותניא א)בהנכנס
לאוין סה טור א"ח סי' שג
בעוד העור לח והיא כפופה לעולם:
בקומצו אין כאן מראית העין:
סעיף ט י וסי' שא סעיף ח
סה. תוספת' פ"ה ע"ש],
לבית הכסא חולץ תפילין ברחוק ארבע
שי"ן של תפילין. ול"ג דלי"ת ויו"ד
מ) [עי' תוס' לעיל ג. סד"ה
ט:
זרדא. ברוני"א: סנוארתא. כובע
מג ו מיי' שם הלכה יז
בר מהני], נ) עי' רש"י יומא
אמות ונכנס התם משום שי"ן דאמר אביי
עור תחת כובע המתכת: פזמקי.
של תפילין כו' כדמוכח בפ'
יא
כה. ד"ה בכוליאר, ס) [צ"ל
טוש"ע א"ח סי' שא
שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ואמר
כמו שקיל רמי פוזמקי. מצור
סעיף כא:
אנפלייאות של ברזל במלחמה:
במה מדליקין (לעיל כח:) גבי הא דתני
ב)ג
דבש], ע) [וע"ע תוס' ברכות
ז [מיי' פי"ט מהל' שבת
מתני' בכוליאר. מפרש בגמרא
❖
אביי ד' של תפילין הלכה למשה מסיני
רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים
יב
ו. ד"ה אלו וכו'],
הלכה כג טוש"ע א"ח סי'
וכן כובלת: פלייטון. בלשמ"א משחא
שא סעיף מב]:
כו' ומוקי לה לרצועותיהן ולא פריך
יג
ואמר אביי יו"ד של תפילין הלכה למשה
מד ח מיי' פי"ט שם הלכה
דאפרסמא: חייבת חטאת. קסבר
דלי"תיד של תפילין הלכה למשה מסיני
מסיני: ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים:
ג:
לעזי רש"י
לאו תכשיט נינהו: גמ' אמר עולא
מה ט י מיי' פי"ט שם
כדפריך גבי שי"ן :
טו ע)
שריון זרדא קסדא אמר רב סנוארתא
ג)
וחילופיהן
הלכה ז סמג שם
ברוני"א.שריון (מין
באיש. $ טזאור"ת
וחילופיהן באיש. אטבעת קאי דטבעת
מגפיים אמר רב פזמקי: מתני' דלא תצא
טוש"ע א"ח סי' שג סעיף
כותונת מכוסה בחתיכות
❖
שיש עליו חותם אם יצא פטור ואם
דאחיוב חטאת קאייז:
יא:
מתכת).
וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים
אשה במחט הנקובה ולא בטבעת שיש
בלשמ"א. משחה לרפואה
אין עליו חותם ויצא חייב חטאת:
(שמן אפרסמון).
עליה חותם ולא בכוליאר ולא בכובלת ולא
פטורות. פירוש דהוי משוי
בשקין. שמתכסין בהן מפני הגשמים.
ד)
אישקריינ"ה [אישקרי"ן].
הגהות הב"ח
בצלוחית של פלייטון $ ואם יצתה חייבת
קופסה (בעיקר לתכשיטים).
שקין מלבוש שק: אלא כל אדם.
וליתסר וא"ת והא הוצאה כלאחר יד
יח יט
(א) רש"י ד"ה התם וכו'
נושקא"ה [נושק"א].
אלמא אע"ג דלא רגילי ביה מגו דלגבי
היא ושריא משום בזיון תפילין וי"ל
חטאת דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין בכובלת
הרצועה שבראש אחת
סיכה, מכבנה.
❖
גמ'
לצפון:
בלסמ"ו [בלשמ"ו].
האי תכשיט לגבי האי נמי תכשיט
כיון דמשוי הוא ויכול לבא לידי חיוב
כ
ובצלוחית של פלייטון:
אמר עולא
❖
ה
שמן אפרסמון.
הוא: המוצא תפילין. בשבת בשוק או
חטאת היכא דמוציא בלא שינוי משום
וחילופיהן באיש אלמא קסבר עולא כל מידי
בדרך: מכניסן. לעיר דרך מלבוש:
בזיון לא שרינן ליה:
גליון הש"ס
דחזי לאיש לא חזי לאשה ומידי דחזי לאשה
רבינו חננאל
זוג זוג. כדרך שהוא לובש בחול אחד
אין
מתני' ואם יצתה חייבת
לא חזי לאיש מתיב רב יוסף ה) הרועים יוצאין
בראש ואחד בזרוע וחולצן וחוזר ומניח
חטאת. עי' לעיל דף יא ע"ב
ופשטינא אם מחופין עור
בשקין ולא הרועים בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של הרועים לצאת
תוס' ד"ה ואם יצא:
(כיון) שפיר דמי. והא
ו
זוג אחר ומכניסן וכן כולן: ואחד
גמ' והתניא ר"א פוטר. עיין
דתניא לא יכנס אדם
בשקין [אלא] אמר רב יוסף קסבר עולא נשים עם בפני עצמן הן איתיביה
האשה. ואע"ג דלאו תכשיט דאשה
לעיל דף ג ע"א תוס' ד"ה בר
בתפילין לבית הכסא קבע
מהני: רש"י ד"ה חומרתי
אפילו להשתין מים, התם
אביי המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה ואי אמרת נשים
נינהו מגו דהוו תכשיט לאיש שרי אף
ו)ז
דפילון וכו' סם ששמו
משום שי"ן דאמר אביי
לאשה: לילה זמן תפילין הוא וכן שבת.
עם בפני עצמן הן והא מצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן
פילון. עיין סוטה דף טו ע"א
שי"ן של תפילין הלכה
ז)
תוס' ד"ה כמין חומר:
למשה מסיני. ת"ר איזהו
הלכך לעולם זמנם הוא ואין להם זמן
גרמא נשים פטורות התם קסבר ר"מ לילה זמן תפילין הוא ושבת זמן
ח)
תוס' ד"ה וחילופיהן באיש.
קמיע מומחה כל שריפא
קבוע שתהא מצותן מצות עשה שהזמן
אור"ת דאחיוב חטאת קאי.
ושנה ושלש, אחד קמיע של
תפילין הוא הוה ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא וכל מצות עשה שלא
גרמא להפטר נשים מהן. הלכך נקט
עיין עירובין דף סט ע"א
כתב ואחד של עיקרין, אחד
❖
הזמן גרמא נשים חייבות והא הוצאה כלאחר יד היא אמר רבי ירמיה
תוס' ד"ה כיון דחזיא:
חולה שיש בו סכנה ואחד
לילה ושבת משום דפלוגתא בתרווייהו
חולה שאין בו סכנה. [לא]
באשה גזברית עסקינן אמר ט) רבה (בר בר חנה אמר רבי יוחנן) תרצת
ואי הוי סבירא ליה לרבי מאיר בחד
שנכפה אלא שלא יכפה.
אשה איש מאי איכא למימר אלא אמר רבא פעמים שאדם נותן לאשתו
וקושר ומתיר, ואפילו
מוסף רש"י
מינייהו דלאו זמן תפילין הוא נמצא
ח
ברה"ר, ובלבד שלא יקשרנו
טבעת שיש עליה חותם להוליכה לקופסא ומניחתה בידה עד שמגעת
זמן קבוע לתפילין והוו להו נשים
שי"ן של תפילין. לבית
בשיר או בטבעת ויוצא בו
החיצונה עושין כעין קמטים
לרה"ר מפני מראית העין.
פטורות: נשים חייבות. הלכך
לקופסא ופעמים שהאשה נותנת לבעלה טבעת שאין עליה חותם להוליכה
דקים בקלף ונראין בו כעין
שירין, זרדא. לא תצא אשה
תכשיטין הן לה: והא הוצאה כלאחר
אצל אומן לתקן ומניחה בידו עד שמגיע אצל אומן: ולא בכוליאר ולא
שי"ן (מנחות לה. וכעי"ז לעיל
במחט נקובה, ולא בטבעת
ט
כח:). המוצא תפילין.
שיש עליה חותם. אמר
יד הוא. אמתני' קאי והוצאת טבעת
בכובלת: מאי כוליאר א"ר מכבנתא כובלת אמר רב חומרתא דפילון וכן
י)
בשבת בשדה, מכניסן. לעיר,
עולא חילופיהן באיש,
שמוציאתה דרך מלבוש באצבע וזה
זוג זוג. נותן בראשו אחד
כלומר האיש אסור בטבעת
אמר רב אסי חומרתא כ) דפילון ת"ר לא תצא בכובלת ואם יצתה חייבת
שאינו תכשיט לה אמאי חייבת חטאת
ואחד בזרועו כדרך הנחתן
שאין עליה חותם, ופטור
חטאת דברי ר"מ וחכמים אומרים לא תצא ואם יצתה פטורה רבי אליעזר
בחול ומכניסן, וחוזר והולך
בטבעת שיש עליה חותם,
י
הרי לא הוציאה כדרך כל המוציאין
ולובש זוג אחר ומכניסן.
וכי קאמר עולא וחילופיהן
אומר יוצאה אשה בכובלת לכתחלה במאי קמיפלגי רבי מאיר סבר משאוי
שכל המוציא דבר שאינו תכשיט לו
תפילין של ראש ושל זרוע קרי
באיש בטבעת בלבד קאמר.
זוג זוג (ביצה טו.). שהזמן
מותבינן אמאי חייב חטאת
הוא ורבנן סברי תכשיט הוא ודילמא שלפא ומחויא ואתיא לאיתוייה ורבי
מוציאין אותו בידים ולא דרך מלבוש:
גרמא. שהזמן גורם לה
והא הוצאה כלאחר יד היא,
❖
גזברית. ששולחת חותמות תמיד
אליעזר סבר מאן דרכה למירמיה אשה שריחה רע אשה שריחה רע לא
שתבוא (קדושין כט.).
כלומר באצבעה היא
מוציאה ואין דרך המוציאין
לממונין תחתיה לאמר תנו כך וכך
והתניא ל)ר'
שלפא ומחויא ולא אתיא לאתוייה ארבע אמות ברשות הרבים $
דבר להוציאה דרך מלבוש.
מעות לפלוני והרי חותמה בידה
ומוקים לה ר' ירמיה באשה
אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון לא קשיא הא כי קאי אדרבי
מוסף תוספות
מ)
גזברית עסקינן, שכן דרכה
הלכך רגילה היא להניחה באצבעה
מאיר הא כי קאי אדרבנן כי קאי אדרבי מאיר דאמר חייב חטאת אמר ליה
א. ההיא לאו משום דאיכא
להיות הטבעת באצבעה כדי
ומיהו תכשיט לא הוי לדידה דאין דרך
בהעברה זו איסור תורה
שתהא חותמת בו כיסים
פטור כי קאי אדרבנן דאמרי פטור אבל אסור אמר איהו מותר לכתחלה
אלא. ריטב"א. ב. שחושדין
נשים בכך ומיהו דרך הוצאתה של זו
ובתים, הוצאה בכוונה היא
ומאי
שאינו מוליכו לרפואה
לחתום בו ולאו משום
בכך: איש מאי איכא למימר. דקאמר
וכדאמרינן לעיל (סא.).
תכשיט הוא. ודחינן תרצת
עולא וחילופיהם באיש דמחייב אטבעת שאין עליה חותם והא הוצאה כלאחר יד הוא שאין דרכו להוציא בזו דרך מלבוש: לקופסא.
ריטב"א. ג. דלא אסיר אלא
אשה איש בטבעת שאין
מדרבנן. תוס' הרא"ש.
עליה חותם אמאי חייב
אישקריינ"ה בלע"ז כדי להצניעה שם. וי"מ שהקופסא חתומה בו וכשפותחה חוזר וחותמת בה ולא נהירא דאם כן מנחתה באצבעה
ד. דילמא איצטריך לבית
חטאת. ואוקמה רבא לעולם
עד שמחזירתה לבעלה מיבעי ליה: אצל אומן לתקנה ומניחה באצבעו. אלמא דרך הוצאה היא: מכבנתא. נושקא"ה נ) ע"ש שמכבנת
הכסא ואתי לאתויי ד"א.
באשה שאינה גזברית
תוס' הרא"ש. ה. וכל דליכא
ומשום הכי חייבת חטאת
וקושרת מפתחי החלוק: חומרתא דפילון. קשר שקשור בו $ סם ששמו פילון וריחו ערב ובלע"ז בלסמ"ו ואשה שריחה רע טוענתו עליה:
איסור תורה אין אוסרים
דפעמים אדם [נותן] טבעת
ורבנן סברי תכשיט הוא. הלכך אם יצאת פטורה ומיהו לכתחלה לא תצא דילמא שלפא ומחויא: למרמיה. להניח בצוארה כמו שקיל
שלא יצא בו משום חשש
שיש עליה חותם לאשתו
איסורא דמראית העין.
להוליכה לקופסא ומנחתה
ורמי ס): ה"ג ואשה שריחה רע לא שלפא ומחויא. שגנות הוא לה: והתניא ר' אליעזר פוטר. והכא שרי לכתחלה: הא. דקתני פוטר: כי קאי
ריטב"א. ו. סתמא קתני.
באצבעה עד שמגעת
אר' מאיר. בההיא מתנית' לא איירו רבנן אלא ר"מ לחודיה וגבי חיוב דר"מ שייך למיתני רבי אליעזר פוטר ואע"פ שהוא מתיר לכתחלה:
ריטב"א. ז. ותחת אצילי
לקופסא, שנמצאת הוצאה
ידיו. ריטב"א. ח. כלל
בכוונה כדרכה. והאשה נמי
הא כי קאי ארבנן. במתנית' דלעיל דאיירו רבנן בה ואמרו פטור פריש ר' אליעזר בהדיא למילתיה לאיפלוגי עלייהו ואמר יוצאה לכתחלה:
ואפילו בעברו דרך רשות
פעמים שנותנת כו'. וקיי"ל
ומאי הרבים. ריטב"א. ט. ע"כ.
טבעת שיש עליה חותם
תכשיט לאיש ולא לאשה, ושאין עליה חותם תכשיט לאשה ולא לאיש. ובדין הוא להיות כל אחד ואחד מותר במה שהיא תכשיט תוס' הרא"ש. י. דלא שייך כאן איסור דרבנן כיון. תוס' הרא"ש. דבשום דוכתא ליכא מראית העין. ריטב"א. יא. ודלי"ת ויו"ד לאו
לו, אלא גזרו משום דרבא שכבר פרשנוהו למעלה [ס.]. בכולייר. תכשיט שמסבב הראש כולה כדגרסינן ביומא [כה.] הכהנים היו הלכה נינהו. חי' הר"ן. יב. אלא עור בהמה טהורה בלבד. תוס' הרא"ש. למאי הלכתא לתפילין, ואקשינן תפילין בהדיא כתיב
מוקפין ועומדין ככולייר. כובלת, חומרתא דפילון. פי' בשמים בלולין כדמתרגם בלולה דפילא. צלוחית של פלייטון, בהו למען תהי' תורת ה' בפיך מן המותר בפיך, ופרקינן לעורן, ואקשינן והא אמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני.
חי' הר"ן. יג. רצועות נמי הא אמר אביי. חי' הר"ן. יד. ויו"ד. חי' הר"ן. טו. וגם בכל דוכתא לא קרי ליה אלא קשר של תפילין.
תוס' הרא"ש. טז. פירש רש"י ז"ל דאילו באיש בטבעת שאין עליו חותם חייב חטאת ובטבעת שיש עליו חותם פטור אבל אסור. ריטב"א. מדרבנן ור"ת פירש דלא גזרינן באיש דילמא שליף ומחוי לפי שאין דרכו בכך, והא דקאמר עולא הכא וחילופיהן
באיש. תוס' הרא"ש. [ועי' פסקי הרא"ש סימן י']. יז. שהאשה חייבת על טבעת שיש עליה חותם והאיש חייב על טבעת שאין עליה חותם, אבל טבעת שיש עליה חותם יוצא בה האיש לכתחילה. ריטב"א לעיל נז. [ועי' מהרש"א, ומהר"ם]. יח. ואכתי מאי קושיא
דהא אפילו תימא דנשים עם בפני עצמן ונשים פטורות מן התפילין. ריטב"א. יט. כשמכניסים תפילין בראשם ובזרועם לגבי דידהו. ריטב"א. ואיסורא דרבנן הוא בלחוד. ריטב"א. כ. דטובא איסורי איכא שאינם אלא משום שבות שעומדין בפני כתבי הקדש
לכ"ע, וכ"ש הוצאה כלאחר יד שהיא מלאכה אסורה מן התורה אלא שאינה עושה אותה כדרכה. תוס' הרא"ש.