סג:
במה אשה
פרק ששי
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואילו
אצעדה טמאה היא. פ"ה דכתיב במעשה מדין אצעדה וצמיד
מרעהו. מונע חסד. ואע"ג דלא כתיב מונע ממילא משמע שכל תיבה
נה א מיי' פי"ט מהל' שבת
א) ב"ק פג., ב) [ביצה כט:
הלכה ה ו ומיי' פ"ט
כתובות נג: בבא קמא פג.
שראשה מ"ם משמשת נטילה היא כמו ויקח מידם (שמות לב) אבדו
וגו' וכתיב תתחטאו אתם ושביכם ולא נהירא דע"כ תתחטאו
א
ב
ב"מ סג:], ג) לעיל נח:,
מהל' כלים הלכה ד סמג
גוים מארצו (תהלים י): למיפא. לאפות עיסה שהשאיל בעה"ב תנורו:
לא אכל השבי קאי דהא בהמות נמי הוו בשבי ולאו בני קבולי טומאה
ג
ד
ד) [שם אי' יונתן], ה) [לעיל
לאוין סה טוש"ע א"ח סי' שג
סעיף טו:
נג. ברכות מב: עירובין לב:
שקילי ניביה. נטולות ד' שיניו שהוא נושך בהן. אותן שיניים קרי ניבין
נינהו לכן נ"ל משום דכתיב אצעדה וצמיד וכתיב בתריה ויקח כ)(מהם)
ה
ו
נו ב מיי' פ"ט מהל' כלי
פסחים נג: ב"מ נא. סנהדרין
כל כלי מעשה דקאי אכל הכלים
כדאמרינן באלו טרפות (חולין דף נט.)
ק. שבועות מ: מה: חולין יז:
המקדש הלכה א סמג
עה: עו:], ו) סוכה ה.,
גמל ניבי אית ליה: שקילי טופריה.
עשין קעג:
שנלקחו וילפינן לקמן כלי כלי משרצים :
מרעהו חסד $ שכן בלשון יונית קורין לכלב
ז
נז ג מיי' פ"א מהל' כלים
בירית תחת אצעדה עומדת. פי'
ז) [צ"ל אמר ר' אליעזר. מצור
❖
נטולות צפרניו מלסרוט: שקולא.
למס רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו
דבש], ח) [ברכות לז: עירובין
הלכה יא ופכ"ב הלכה א:
בקונטרס בשוק להחזיק
נטולה טובתך ומוטלת על הקוצים:
טז: קד. יבמות כ: עו. ב"ב
(א)
יראת שמים שנאמר ויראת שדי יעזוב
1
קכז. קלא. סנהדרין סא. מכות
טיבותיך. טובת הנאת נחמתך כמו
בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה
ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא
ח: זבחים צד. מנחות יב: צז.
לעזי רש"י
א)
מחזיק טוב הגרי"א בלע"ז: עד כאן.
וקשה לפי' זה דא"כ בכבלים אמאי אין
חולין נו. נדה סח.], ט) [דף
נבח בה כלבא איתעקר ולדה אמר לה מרי
נב.], י) קודש מלמטה לה'
הגרי"א [גרי"ד]. הכרת
עד ודע כי על כל אלה וגו': עד כאן
יוצאין למאי דס"ד השתא דאין חילוק
❖
מלמעלה כצ"ל וכ"כ הרמב"ם
טובה.
דביתא לא תידחלי דשקילי ניביה ושקילין
לתורה. שמח בתלמודך למוד משמחה
בין בירית לכבלים אלא שזה באחת
בפ"ט מהל' כה"מ וגם גי'
טופריה אמרה ליה ב) שקולא טיבותיך ושדיא
הירושלמי פ' טרף בקלפי
וזה בשתיםח לכן נ"ל דאפשר ליטלן
ומטוב לב והלך בדרכי לבך להבין מה
נוטה כך, כ) [צ"ל מאתם],
מוסף תוספות
בלבך לפי ראות עיניך: מכאן ואילך
אחיזרי כבר נד ולד אמר רב הונא מאי
בלא גילוי שוקים ומש"ה כבלים אין
ל) [עי' תוס' לעיל כו. ד"ה אין
❖
למעשים טובים. ודע כי על כל אלה
בו וכו'],
יוצאין בהן דילמא שלפא ומחויא
א. אלמא צריך חיטוי
דכתיב 2 שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך
לטומאת מת. ריטב"א.
דתכשיט לנוי הם אבל בירית שהיא
על כל מה שלמדת סופך ליתן את
בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה
ב. דאתם ושביכם לא
הדין אם לא תקיים: אצעדה. של
באחת לא שלפא ומחויא דאין זה
משמע אלא מה שבא מן
תורה אור השלם
עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים
השבי המקבל טומאה ולא
זרוע: ואילו אצעדה טמאה היא.
תכשיט דכיון שאין לה אלא באחת גנאי
1 לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת
ככלא הוא לכל מה שבא
במשפט עד כאן דברי יצר הרע מכאן
היא להט ומש"ה ניחא דבירית טהורה
דכתיב במעשה מדין (במדבר לא)
מן השבי. חי' הר"ן.
איוב ו יד
שַׁדַּי יַעֲזוֹב:
ואילך דברי יצר טוב ריש לקיש אמר $ עד
2 שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ
ואצעדה מי יימר לן
דלאו תכשיט לנוי הוא וכלי תשמיש
אצעדה וצמיד וגו' וכתיב תתחטאו
שצריכה חיטוי והזאה
וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ
כאן לדברי תורה מכאן ואילך למעשים
אתם ושביכם: תחת אצעדה. שבזרוע
נמי לא הוי אלא כלי המשמש כלי
דהא לא כתיב גבי טומאה
וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי
אלא גבי קרבן שהקריבו
טובים: בירית טהורה: אמר רב יהודה
דומיא דטבעת הכלי דאמר לעיל
עומדת בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא
עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה
א
על הרהורי לב. ריטב"א.
יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט:
דטהור וכן פירש הקונטרס וטעמא
יפלו ויראו שוקיה הלכך טהורה דלאו
בירית זו אצעדה מתיב רב יוסף בירית
ג. דא"כ בהמה נמי נימא
קהלת יא ט
3 כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ
שצריכה הזאה. ריטב"א.
דכבלים טמאים משום דתכשיט הם
לנוי היא וכלי תשמיש נמי לא הוי אלא
טהורה ויוצא בה בשבת ואילו אצעדה
ד. ופשוטי כלי עץ. תוס'
לנוי כדפי': וכתוב עליו בשני
תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ
כלי המשמש כלי דומיא דטבעות הכלים
טמאה היא ה"ק בירית תחת אצעדה עומדת
הרא"ש. ה. דאצעדהטמאה.
בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר
דאמרינן בפרקין דלעיל דטהורין
שיטין יו"ד ה"א מלמעלה וקדש למ"ד
ריטב"א. ו. דסמכינן אדרשא
ט)
לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ
יתיב רבין ורב הונא $ קמיה דרב ירמיה
דבסמוך. חי' הר"ן.
במדבר לא כג
בַמָּיִם:
למטה. ינראה לר"ת שהיה כתוב יו"ד
ויוצאין בהם דצורך לבישה היא
4 וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר
ז. למימרא דלענין טומאה
ויתיב רב ירמיה וקא מנמנם ויתיב רבין
ה"א בסוף שיטה ראשונה וקדש ל'
ומישלף ואחויי נמי ליכא למיחש דלא
מיירי. ריטב"א. ח. וכי מי
וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם
וקאמר בירית באחת כבלים בשתים א"ל
שלא עשה אלא מנעל
קֹדֶשׁ לַיְיָ: שמות כח לו
מיגליא לשוקה: בירית באחת.
בתחלת שיטה שניה והשתא נקרא
5 וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם
אחת לרגלו לא יהא טמא.
רב הונא אלו ואלו בשתים ומטילין שלשלת
משוקיה: ושלשלת משוי להו מנא.
יפה ואין לפרש כמשמעו דא"כ אינו
יא
ריטב"א. ט. משום דמחכו
בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ
נקרא כהלכתו: מניין לאריג כל
עלה. מרדכי סימן שנ"ג.
בתמיה דקתני כבלים טמאים: וכי
ביניהן ונעשו כבלים ושלשלת שבו
משויא
אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל
י. ורש"י ז"ל מפרש שהיו
כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה
תימא כדר' שמואל כו' משמיע קול
שהוא שהוא טמא ת"ל או בגד. וא"ת
ליה מנא וכ"ת כרבי שמואל בר נחמני
כתובים ממש זה על זה,
בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד
וקשיא לי' לר"י א"כ היאך
בכלי מתכות. בריש פרקין: ועשו
והא לעיל בפרק במה מדליקין (דף כו.
הָעֶרֶב וְטָהֵר: ויקרא יא לב
דאמר רבי שמואל בר נחמני א"ר
יוחנן
ג)
ד)
6 וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
נקרין כלל קדש לי"י.
להן שלשלת כו'. הלכך שלשלת
ושם) לא מרבינן אלא ג' על ג' וי"ל
ריטב"א. יא. קדש להשם
מניין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא
אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם כֹּל כְּלִי
❖
דהתם מיירי בבא מבגד גדול אבל הכא
תשמיש אדם הוא ולאו תשמיש כלי
באלכסון, ומ"מ השם היה
מַעֲשֶׂה: במדבר לא נא
טמא שנאמר כל דבר אשר יבא באש
עליון. חי' הר"ן.
3
מיירי באריג כל שהואיב דמתחלה לא
דלא תקבל טומאה ואין יוצאין בהן
יב. שנעשה מתחילתו
אפילו דיבור במשמע בשלמא התם קא בעו
היה דעתו להוסיף עליו ותרוייהו
דילמא שלפא לשלשלת שהיא של זהב
קטן. ריטב"א. יג. הך נמי.
הגהות הב"ח
לה לקלא וקעביד מעשה הכא מאי מעשה
תוס' הרא"ש. יד. לאפוקי
שמעינן מאו בגד דשקולים הם דחשיב
ומחויא דכי שקלה לשלשלת לא מיגליא
(א) תוס' ד"ה בירית וכו'
כלי עץ וכלי עצם וכו'
❖
קעביד הכא נמי קא עביד מעשה דאמר
כל שהוא אריג מתחלה כמו ג' על ג'
שוקה שהרי בירית במקומה עומדת:
פי' בקונט' עומדת בשוק:
שאינו יכול לקפלם
ולהניח בתוכם. תוס'
יישר וכן אמר ר' יוחנן. יפה אמרת
מבגד גדול ל)וא"ת ואכתי בגד כל שהוא
רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משפחה אחת
הרא"ש. טו. דכתיב טבעת
וכן שמעתי מר' יוחנן: מציץ. שהוא
למה הוא טמא והא בעינן שיטלטל
היתה בירושלים שהיו פסיעותיהן גסות והיו
ועגיל וכומז, וטפי הוה
גליון הש"ס
ניחא למינקט טבעת
מלא וריקן דומיא דשק וי"ל $ דראוי
דבר מועט ומנאו עם תכשיטי כהן:
יג
בתולותיהן נושרות עשו להן כבלים והטילו
גמ' שכן בל' יונית. וכן
שהוא קטן ודק יותר מציץ
יו"ד ה"א מלמעלה קדש למ"ד
הוא לכוף ולקפל וליקח בו מרגלית או
סוכה לה ע"א וסנהדרין ד
שהוא יותר רחב שתי
שלשלת ביניהן שלא יהיו פסיעותיהן גסות
מלמטה. כלומר השם שלם בשיטה
מחט ואם תאמר א"כ פשוטי כלי עור
ע"ב טט בכתפי שתים וכו':
אצבעות. תוס' הרא"ש.
יד
ולא היו בתולותיהן נושרות איתער בהו ר'
שם ע"כ לדברי תורה.
טז. דלא נקט טבעת משום
אמאי טהורין הרי ראויין הם לקפל בו
עליונה וקדש למ"ד בשיטה תחתונה
עי' ערכין יא ע"א תוס'
דלא איתפרש לן שיעוריה.
ירמיה אמר להו יישר וכן א"ר יוחנן כי אתא
ה)
שום דבר כמו הכא וי"ל דמיירי בעור
שלא להקדים שאר אותיות למעלה מן
ד"ה משמח: שם קמיה
תוס' הרא"ש. יז. רש"י. תוס'
דר' ירמיה ויתיב ר"י וקא
הרא"ש. יח. וזהו לפי
שלוק שהוא קשה: מניין לתכשיט
רב דימי א"ר יוחנן מניין לאריג כל שהוא
השם מאחר ששני שיטין היו. ורבינו
מנמנם. גיטין יא ע"ב ונדרים
שיטתו שפירש לעיל
כל שהוא טמא. ואם תאמר תיפוק ליה
שהוא טמא מציץ א"ל אביי וציץ אריג הוא
הלוי שונה י) קודש לה' מלמטה והיא
כט ע"ב: תוס' ד"ה מנין
דכתיב בשלל מדין
לאריג. דראוי הוא לכוף.
תתחטאו משמע לשון
היא: אני ראיתיו ברומי. שנכנס
דתכשיט כל שהוא טמא מדכתיב
והתניא ו)ציץ ב כמין טס של זהב ורוחב שתי
ק"ל ממתני' פ' כ"ו מ"ב
הזאה. תוס' הרא"ש.
לאוצר המלך ליטול מה שירצה במס'
בכלי מדין טבעת ויש לומר דאפשר
טו
טז
דכלים צרור המרגלית ועי'
יט. אמאי צריך להאי גזרה
אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן וכתוב עליו
ברמב"ם ור"ש שם והרי מ"מ
שוה דכלי כלי. תוס'
שהטבעת היא עבה וגדולה מאד ולא
מעילה (דף יז:) במעשה בן תלמיון:
בב' שיטין יו"ד ה"א למעלה וקודש למ"ד
הוא בכלל אפשר לקפל ולהניח
הרא"ש. כ. דתניא לקמן
הוי כל שהוא: אריג ותכשיט. פי'
❖
כי סליק רב דימי לנהרדעא. חזר בו
יז
בו מעות כמקדם. וצע"ג:
(סד.) בהדיא. ריטב"א.
למטה ואמר ר' אליעזר בר' יוסי אני ראיתיו
ז)
ממה שאמר ציץ אריג הוא: מאו בגד.
כא. ליתן את האמור של
חציו אריג וחציו תכשיט טמא מכאן
בעיר רומי וכתוב 4 קדש לה' בשיטה אחת כי
זה בזה. ריטב"א.
דכתיב גבי שרצים או בגד או עור או
משמע דמ"מ בעינן שיעור קצת דאל"כ
כב. [ל]ריב"א ור"ת,
מוסף רש"י
חציו דכ"ש מאי הוי: ההוא במדין
סליק רב דימי לנהרדעא שלח להו דברים
ריבוי הוא: אריג ותכשיט כל שהוא.
ח)
דה"ק. תוס' הרא"ש.
דשקילי ניביה. ינייבי"ש,
כג. הוא דכתיב גבי קרבן
שאמרתי לכם טעות הם בידי ברם כך אמרו
כתיב. פ"ה ובמדין הויא טומאת מת
חציו אריג וחציו תכשיט שאינו אריג
ל"א ארבע שיני הכלב
שהקריבו אנשי הצבא
ושרץ ממת לא יליף להחמיר דמה למת
וכולו הוי כל שהוא כלומר דבר קטן:
משום רבי יוחנן מניין לתכשיט כ"ש שהוא
הארוכות שבהן נושך (ב"ק
כדכתיב (במדבר לא, ז)
פג.). שקילי טיבותך. מה
ונקרב את קרבן ה' איש
מוסיף שק על הבגד. בדבר זה
שכן טומאה חמורה ומשני גמר כלי
טמא מציץ ומניין לאריג כ"ש שהוא טמא
שאתה מנחמני הבל (שם)
אשר מצא כלי זהב
כלי משרץ פירוש מה כלי האמור בשרץ
שהשק טמא משום אריג ולקמיה מפרש
נטולה היא ממך ומוטלת
אצעדה וצמיד, ובתריה
5 מאו בגד תנו רבנן גאריג כ"ש טמא ותכשיט
על החרולים (כתובות נג:).
כתיב (שם פסוק נא) כל
ליה: ההוא במדין כתיב. גבי טומאת
מטמא בשרץ אף כלי האמור כאן
כ"ש טמא אריג ותכשיט כ"ש טמא מוסף
כבר נד ולד. ונעקר
כלי מעשה. חי' הר"ן.
מטמא בשרץ וקשה דא"כ הוה ליה
מת ושרץ ממת
לא יליף להחמיר
יח
ממקומו (ב"ק שם). יישר.
כד. ואי משום דכתיב
שק על הבגד שטמא משום אריג אמר
שפיר קאמרת (פסחים נג:
תתחטאו אתם ושביכם
למיפרך ההוא בטומאת מת כתיב
דמה למת שכן טומאתו חמורה:
❖
חולין עה:).
מנין לנו שזה בכלל השבי
רבא אריג כל שהוא טמא מאו בגד תכשיט
ועוד כי משני גמר כלי כלייט הוה ליה
כלי
לענין חטוי. ריטב"א.
כל שהוא טמא מציץ אריג ותכשיט כל שהוא
לשנויי גמר בגד ועור לג"ש לכן נ"ל
כה. מהתם. תוס' הרא"ש.
כ
כא
כו. כל כלי אשר יעשה
רב נסים גאון
טמא מכל כלי מעשה א"ל ההוא מרבנן לרבא ההוא במדין כתיב א"ל גמר
דההוא במדין כתיב בשלל מדין ולא
כב
כג
6
מלאכה בהם במים יובא
❖
מיירי הך פרשה בטומאה כלל והיכי
כד
וטמא עד הערב. ריטב"א.
אמר ר' אלעזר בר' יוסי
כלי
אני ראיתיו ברומי וכתוב
יליף דאריג ותכשיט כל שהוא טמא
עליו קודש לה' בשיטה
מכל כלי מעשה ומשני גמר כלי כלי פי' כי היכי דכלי דכתיב גבי שרצים מיירי לענין טומאה הכי נמי כלי דכתיב גבי מדין לענין טומאה:
כה
כו
אחת. ותניא כוותיה במס'
רבינו חננאל
יומא בפ' הוציאו לו את
מניין
בירית זו אצעדה. אוקימנא
הכף [דף נז]
אמר ר' אלעזר
בשתי יריכות בלא שלשלת
בר' יוסי אני ראיתיה ברומי
נקראת בירית, ואם יש בהן שלשלת נקרא כבלים. הא דתניא ציץ דומה כמין טס של זהב רחב ב' אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן והיו עליה כמה טיפי דמים. והדבר שגרם לו לצאת לרומי מפורש במסכת מעילה בפ' קדשי מזבח [דף יז] שאל ר' מתיה בן חרש
וכתוב עליו בב' שיטין יו"ד ה"א מלמעלה קדש למ"ד מלמטה, א"ר אלעזר בר' יוסי אני ראיתיו ברומי כו'.
את ר' שמעון בן יוחי ברומי מניין לדם שרצים שהוא טמא. אמר ליה דאמר קרא וזה לכם הטמא. אמרו לו תלמידיו גזר עליו
רשב"י. אמר להם תלמוד ערוך הוא מפיו של ר' אלעזר בר' יוסי, פעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל שלא ישמרו
את השבת ושלא ימולו בניהם ושיבעלו נשותיהם כשהן נדות. הלך ר' ראובן בן איצטרובולי וסיפר קומי והלך וישב עמהם. אמר להם מי שיש לו אויב רוצה שיעשיר או שיעני, אמרו לו יעני. אמר להן אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו, אמרו לו
טבות אמר ובטלוה. חזר ואמר להן מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא, אמרו לו יכחיש. אמר אם כן ימלו בניהם לח' ימים כדי שיכחישו, אמרו טבות אמר ובטלוה. חזר ואמר מי שיש לו אויב ירבה או ימעיט, אמרו לו ימעט. אמר להם (לא) אם כן לא יבעלו
נשותיהן כשהן נדות, וביטלוה. הכירו בו שהוא יהודי, החזירום. אמרו [לו] מי יילך ויבטל את הגזירה, [נ"א: ואחרו מי] ילך ר' שמעון בן יוחי שהוא מלומד בנסים, וילך עמו ר' אלעזר בר' יוסי וכו'. על לבי גזא, אשכחוה לההוא אגרתא שקלוה וקרעוה.
והיינו דאמר ר' אלעזר ב"ר יוסי אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים. ובתוספתא מקואות [פרק ד] אמר ר' אלעזר בר' יוסי הלכה זו הוריתי ברומי לטהרה, וכשבאתי אצל חברי אמרו לי יפה הוריתה. ובמס' נדה בפ' הרואה כתם [דף נח] תניא כוותיה
[תמצא כיוצא בזה] אמר ר' אלעזר בר' יוסי הלכה זו כו'.