במה אשה פרק
ששי
שבת
סד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מניין לרבות את הקילקלי והחבק. ואם תאמר והא לא מיטלטל מלא
כלי כלי. בשרצים כתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה וגו' . ומגופיה
ז)
נח א ב ג ד מיי' פ"א
א) ת"כ פ' שמיני, ב) [בערוך
א
❖
איתא לאיי ומפרש דלשון יון
מהל' כלים הלכה יב:
דקרא דשרצים לא מצי יליף דאשר יעשה מלאכה לאו כלי תכשיט
וריקן ואי משום דאפשר לקפלה אם אינו עשוי לכך לאו
ב
הוא ע"ש], ג) [ב"ק כה:],
משמע: שק. הוא עשוי מנוצה של עזים שאף על פי שאינו אריג
כלום הוא כדאמר לקמן [סו.] גבי קב הקיטעג דאע"ג דיש לו בית קיבול
ד) [נדה כב:], ה) [לקמן קלא.
יבמות ע: עד. נדה כב:],
אלא קלע קטן עשה מנוצה של עזים לתלות בו בתי נפש לצואר בתו
לראש שוקו אם אינו עשוי לקבל טהור וי"ל דהני נמי לשם כל צורכן
תורה אור השלם
ד
ו) [מס' כלה], ז) [ויקרא יא],
❖
טמא שדרכו בכך ותכשיט הוא וה"ק
הן עשוין מתחלהה אך קשה דלעיל
ח) לעיל נז., ט) זבחים מט:,
1 וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם
שהוא טמא משום אריג ואע"פ שאינו
פ' במה מדליקין (דף כז. ושם) מפיק
כלי כלי מהתם: מוסף אשק על הבגד שטמא
בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ
אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל
אריג: קולע ג' נימין (כו'). ג' חוטין
דבר הבא מן העזים דמטמא בשרצים
משום אריג: אטו בגד לאו אריג הוא הכי
הגהות הב"ח
כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה
של מטוה של נוצה של עזים צבועה:
מאו בגד וקילקלי וחבק באין מן
בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד
קאמר מוסף שק על הבגד אף על פי שאינו
(א) תוס' ד"ה מידי וכו'
הָעֶרֶב וְטָהֵר: ויקרא יא לב
ותולה בצואר בתו. וקליעתו זו היא
העזים ומפיק להן הכא מאו שק וע"ק
❖
ליקח יפת תואר:
2 וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר
אפי'
אריג טמא למאי חזי אמר רבי יוחנן שכן
דהתם מרבה לנוצה של עזים לג' על ג'
אריגתו מאחר שהוא טווי כדאמרן
וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי
עני קולע שלש נימין ותולה בצואר בתו
ואילו שק שיעורו בד' ואומר ר"י דתרי
גבי תיכי חלילתא בריש פירקיןח) דקרי
עֵץ תִּתְחַטָּאוּ:
במדבר לא כ
לעזי רש"י
א) תנו רבנן 1שק אין לי אלא שק ב מניין לרבות
גווני נוצה של עזים הוו והתם מיירי
להו אריג. והא דקאמר אע"פ שאינו
3 אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן
את הקילקלי ואת החבק ת"ל או שק יכול
פייטרא"ל [פייטר"ל].
אריג כלומר לאו אריג ממש: אין לי
[בדקה] שעושים ממנה בגדים חשובים
וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּ¢קּדָשִׁים
ג
סמלון (רתמת-חזה).
לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר
אלא שק. העשוי ללבוש רועים:
והלכך איתרבו לשלשה על שלשה כמו
שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות
צינגל"א.חבק (רצועת-בטן
וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ
קילקלי. מסרך של סוס שקורין
שאר בגדים והכא מיירי בנוצה גסה
לסוס וכיו"ב).
אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ
ת"ל שק מה שק טווי ואריג אף כל טווי
ליצא"ל [לינוי"ל]. חוט
שִׁכְבַת זָרַע: ויקרא כב ד
❖
פייטרא"ל: חבק. צינגל"א של סרגא
שממנה עושין קילקלי וחבק וחבלים
4 אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
ואריג הרי הוא אומר במת 2 וכל כלי עור
פשתן, חבל דק.
ומשיחות ושק: שמע מינה
ואוכף ועושין אותה מנוצה של עזים
שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ אוֹ
וכל מעשה עזים וגו' תתחטאו לרבות הקילקלי
בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ לְכֹל
לאפנויי. הקשה ה"ר אליעזר ממיץ
טווי ואריג: יכול שאני מרבה החבלים
ויקרא כב ה
מוסף רש"י
טֻמְאָתוֹ:
ואת החבק יכול שאני מרבה את החבלים
והמשיחות. לציא"ל שעושין למדוד
כיון דאיתקש שרץ ומת לשכבת זרע
ו
5 וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר
חבק. ציונגל"א לאסור בו
ואת המשיחות ודין הוא טימא בשרץ וטימא
יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס
וקולעין מן הנוצה כמו שנתלשה ואינו
א"כ ג"ש דבגד ועור ל"ל זדכל מה
סוס (לעיל נז. וראה רש"י נדה
בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
במת מה כשטימא בשרץ לא טימא אלא
טווי ולא דמי לקולע שלש נימין דלעיל
שיהיה במת ניתן בשכבת זרע וכל מה
נח.). מופנה מצד אחד.
ויקרא טו יז
6 וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְיָ אִישׁ
גזירה שוה שאינה מופנה
דהתם טווי הוא וזו היא אריגתו: יכול
שיהיה בשכבת זרע ניתן בשרץ וכן
טווי ואריג אף כשטימא במת לא טימא אלא
משני צדדיה אלא מצד אחד
אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב
שאני מרבה כו'. הואיל וכתיב כל:
להפך דהא קי"ל דבר הבא מן ההיקש
ט)
ח
טווי ואריג הן אם היקל בטמא שרץ שהיא
למדין. ממנה אם אין
אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל
להשיב, אבל אם יש להשיב
ודין הוא. שלא נרבה ולא צריך קרא
חוזר ומלמד בהיקש חוץ מן הקדשים:
ט
וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ
❖
קלה נקיל בטומאת המת שהיא חמורה
מידי הרהור מי יצאנו. וא"ת
משיבין (לקמן קלא.).
במדבר לא נ
לִפְנֵי יְיָ:
למעוטי: הן. תמיה הוא וכי דברים
7 וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי
תלמוד לומר בגד ועור בגד ועור לגזירה
כוונים הם: אם היקל בטומאת
והא אפילו יפת תואר
(א)
הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי
שוה נאמר 1 בגד ועור בשרץ ונאמר
רבינו חננאל
הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא
שרץ שהיא קלה. כלומר אם היקל
הותרה להם וי"ל דמכל מקום שייך
הַמִּלְחָמָה: במדבר לא יד
בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ
מלטמא חבלים ומשיחות היקל לך
בה איסור כדאמרינן (קדושין דף
2
8 וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ
קילקלי. מלשון יון הוא,
והוא עשוי בגד [משיער
נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי
לא טימא אלא טווי ואריג אף בגד ועור
בשרץ שטומאתו קלה טומאת ערב:
כב.) וחשקת בה ולא בחברתה:
של עזים והוא קשה
הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא
נקל. גם אנחנו בבנין אב זה במת
ובמוך
האמור במת לא טימא אלא טווי ואריג ומה
עשוי להצניעו תחת הכרים
נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ:
❖
והכסתות. חבקים, כסוי
במדבר לא מט
שטומאתו חמורה טומאת ז': השתא
בגד ועור האמור במת טמא כל מעשה עזים אף בגד ועור האמור בשרץ
הכסאות. (ת"ל) [כתיב] או
דאתיא גזירה שוה. וכי היכי דיליף
בגד או עור או שק אין
טמא כל מעשה עזים אין לי אלא דבר הבא מן העזים ד מניין לרבות דבר
לי אלא] שק בלבד מנין
מת משרץ למעוטי חבלים ומשיחות
מוסף תוספות
הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה תלמוד לומר או שק והא אפיקתיה לקילקלי
לרבות הקילקלי וחבק ת"ל
יליף נמי שרץ ממת לכל מעשה עזים
א. היאך טמאים. תוס'
או שק. פי' מרבינן להו
וחבק הני מילי מקמי דליתיה ג"ש השתא דאתי גזירה שוה אייתור ליה ואין לי
לרבות קילקלי וחבק: אין לי אלא
הרא"ש. ב. ולהשים בהם
מאו כלומר הוה ליה למימר
שום דבר, מ"מ. תוס'
שק, או דכתב רחמנא
אלא בשרץ בטומאת מת מניין ודין הוא טימא במת וטימא בשרץ מה
בשרץ. דאו שק התם כתיב: אם
הרא"ש. ג. ואם יש לו בית
למה לי, לרבויי קילקלי
ריבה. לטמא דבר הבא מזנב הסוס
כשטימא בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים אף
קיבול כתיתין טמא,
וחבק. יכול שאני מרבה
משמע דאם אין לו בית
חבלים ומשיחין שיטמאו,
בטומאת ערב הוא דריבה: שהיא
כשטימא במת עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים הן
קבול כתיתין. תוס' הרא"ש.
ת"ל שק מה שק טווי
מרובה. שכל המגעות טומאת ערב
ד. אלמא אע"פ שבית
ואריג אף כל טווי ואריג.
אם הרבה בטומאת ערב שהיא מרובה נרבה בטומאת שבעה שהיא מועטת
קיבול שלו עשוי וראוי
הרי הוא אומר במת כל
הן בין דשרץ ונבילה ושכבת זרע מגע
תלמוד לומר בגד ועור בגד ועור לגזירה שוה נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר
להניח בתוכו שום דבר לא
מעשה עזים, יכול שאני
הזב ומגע טמא מת: נרבה אנו
חשיב בית קיבול כיון
מרבה חבלים ומשיחים, דין
בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס
שאינו עשוי לכך, והכא
הוא טימא בשרץ טימא
בטומאת ז' שכן מועטת היא. שאינה
נמי קילקי וחבק אינו
במת כו'. ודחינן ואם היקל
ומזנב הפרה כמעשה עזים אף בגד ועור האמור במת עשה דבר הבא מזנב
בכל המגעות אלא במגע המת
עשוי ליתן בתוכו שום
בטומאת שרץ שהיא קלה,
הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים ומופנה דאי לאו מופנה איכא למיפרך
בלבד: מופנה. צריך שתהא גזירה
דבר אלא לצורך הסוס
פי' טומאת שרץ קלה היא
בלבד. תוס' הרא"ש. ה. אבל
שהיא טומאת ערב, אבל
מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה לאי אפנויי מופני מכדי שרץ איתקש
שוה זו מב' תיבות דבגד ועור מופנין
ב)
ג)
קב הקיטע אינו עשוי אלא
טומאת מת חמורה היא
למדרש זה שלא יהו צריכין לגופן
להנחת הרגל בלבד. תוס'
שהיא טומאת שבעה לא
לשכבת זרע דכתיב 3 איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וסמיך ליה 4 איש
הרא"ש. ו. מהשתא. תוס'
נתרבה, ת"ל (או) בגד ועור
ומאחר שמופנין ללמוד גזירה שוה
אשר יגע בכל שרץ וכתיב ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה
הרא"ש. ז. נילף שכבת זרע
בגד ועור לג"ש, נאמר בגד
5
ה"ל כמאן דכתיב דרשא בקרא
ממת והדר נילף מת
ועור בשרץ, ונאמר בגד
עליו שכבת זרע בגד ועור דכתב רחמנא בשרץ למה לי שמע מינה לאפנויי
ועור במת. פי' דין ג"ש, ב'
מיניה. תוס' הרא"ש. ח. כיון
דאי
בהדיא ואין משיבין עליה:
פסוקים כל פסוק ופסוק
דכתיב או שק בשרץ
ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן דאמר ד) מופנה מצד אחד למידין
לאו מופנה. אמרינן לגופן באו ולא
כתוב מילין שאינן צריכין
לרבות דבר הבא מזנב
ואין משיבין אלא למאן דאמר למידין ומשיבין מאי איכא למימר דמת
לפסוק (ואין) [והן] מילין
הסוס ומזנב הפרה ממילא
ה)
ילפינן להא מילתא מינייהו: דאיכא
נתרבה אף לש"ז, וכיון
פנויין, לא נכתבו אילו
נמי אפנויי מופנה מכדי מת אתקש לשכבת זרע דכתיב והנוגע בכל טמא
למיפרך כו'. וה"ה דמצי למימר
3
שנתרבה בש"ז ממילא
בתוך פסוקים אילו אלא
שמעי' למת, ומיעוטא
נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וכתיב בשכבת זרע וכל בגד וכל
הכי אגזירה שוה קמייתא ומיהו
לדון מהם ג"ש, להיות כל
דחבלים נמי דאתי משק
דין שמפורש באחד מהן
אסקי לכולה ברייתא ברישא ופריך
עור בגד ועור דכתב רחמנא במת למה לי ש"מ לאפנויי: 6 ונקרב את קרבן
מיהא גמר, וכן נמי איכא
שיהא גם השני כמותו.
אהא דסליק מינה ובשינויא דמשנינן
למיגמר שרץ ממת לענין
וזה שכתוב בעניננו בגד
ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז א"ר אלעזר
קלקי וחבק דהא איתקש
ועור בשרץ בגד ועור
בהא מיתרצה נמי קמייתא: לאי.
ו) עגיל זה דפוס של דדין כומז זה דפוס של בית הרחם אמר רב יוסף אי
תרווייהו לש"ז. רמב"ן.
במת. וצריכין להיות אילו
וכתיב ביה בשכבת זרע.
באמת:
ט. בכל התורה כולה. תוס'
בגד ועור מופנים בשני
❖
הכי היינו דמתרגמינן מחוך דבר המביא לידי גיחוך אמר ליה רבה מגופיה
הרא"ש.
הפסוקים, שאם הן בפסוק
דבגד ועור טמאים הם בו: מצד
אחד יתירין כגון שלמדו
דקרא ש"מ כומז כאן מקום זימה: 7 ויקצוף משה על פקודי החיל אמר רב
אחד. הכתובין בשרץ מופנים כדאמרן
טומאת בגד ועור בשרץ
נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם
משכבת זרע ונמצא בגד
רב נסים גאון
אבל הכתובין במת אין מופנין:
ועור האמור בשרץ מופנה,
הניחא למ"ד כו'. פלוגתא דרבי
הראשון אמרו לו לא נפקד ממנו איש אמר להן אם כן כפרה למה אמרו לו
הניחא למאן [דאמר]
8
כגון זה למידין, ואם יש
מופנה מצד א' למדין ואין
פירכא משיבין ופורכין.
ישמעאל ורבנן היא במסכת נדה
אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו מיד ונקרב את קרבן ה' תנא
משיבין, אלא למאן דאמר
ואם הן אילו פסוקים בגד
בהמפלת (דף כב:): אלא למאן
דבי רבי ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני
למידין ומשיבין מאי איכא
ועור יתירין בשרץ ובמת
דאמר למידין. אם אין תשובה:
למימר. מחלוקת בין ר'
למידין במת מן השרץ
שזנו
ישמעאל ורבנן. ועיקר דילה
שיהו טמאין במת דבר הבא
ומשיבין. אם יש להשיב: מאי איכא
במס' נדה בפרק המפלת [דף
מזנב הסוס מזנב הפרה
למימר. הרי יש להשיב שכן מטמא בכעדשה: והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע: דפוס של דדין. שמונחות בו: גיחוך. ליצנות:
כב] אמר רב יהודה אמר
כשם שמטמאין בשרץ ואין
שמואל משום ר' כל גזירה
משיבין, ואע"ג דאיכא
לקלקולכם. של מעשה שטים לזנות את בנות מואב שמא כך עשיתם
במדין לכך אתם צריכין קרבן: לא נפקד. לא נחסר מדת יהודית:
שוה שאינה מופנה כל עיקר
למפרך, ואם ריבה בטומאת
שזנו אין למידין ממנה, מופנה
שרץ שהיא מרובה, פי'
מצד אחד לר' ישמעאל למידין ואין משיבין לרבנן למידין ומשיבין. אמר להם משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון.
טומאת שרץ (נותנת) [נוהגת] בשמונה שרצים, נרבה טומאת מת שהיא מועטת שאינה אלא במת בלבד. ואוקימנא
אמרו לו לא נפקד ממנו איש. במס' יבמות בפרק הבא על יבמתו [דף סא] אמרו, ור' שמעון לא נפקד ממנו איש לעבירה. ולדבר
כיון שהן מופנה משני צדדין, למידין ואין משיבין. אילו הדברים הלכה למשה מסיני להידרש בענין הזה מסורת
זה נתכוונו בהם בתשובה זו.
בידי חכמים.