במה אשה
פרק
ששי שבת
סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סנדל
של סיידין. פ"ה מוכרי הסיד וכשמתעסקין בסיד נועלין
ור' יוסי אוסר. דלאו תכשיט הוא:
ואם יש לו בית קבול כתיתין.
עז א מיי' פי"ט מהל' שבת
א) [במשנה שבמשניות אית'
אנקטמין ובערוך כתב
הלכה טו סמג לאוין סה
אותו ושל עץ הוא מפני שהסיד שורף את העור זה לשון
שנחקק בו כדי קיבול כתיתין של בגדים רכין ומוכין להניח ראש
כדהכא], ב) [שבועות מז.],
טוש"ע א"ח סימן שא סעיף
שוקו עליהן: טמא. מקבל טומאת מגע. אבל אם אין לו אלא בית
רבותי ול"נ סנדל סיידין של קש הוא וכפי' זה נראה דהכי תניא
ג) [שם], ד) יבמות קא.,
טו:
עח ב שם סעיף טז:
ה) עדיות פ"ב מ"ח תוספתא
קבול ראש שוקו ואינו מניח שם כתיתין לאו בית קבול לטומאה (ב) והוה
בתוספתא י) סנדל של קש ר' עקיבא מטמא כו':
עט ג מיי' פכ"ה מהל' כלים
טמא מדרס ולא הודו לו. וא"ת
דכלים ב"ב פ"ד [ע"ש],
ליה כפשוטי כלי עץ ודומיא דשק
ו) [צ"ל רב יוסף אמר], ז) שם,
הלכה יח:
פ ד ה שם הלכה יט:
ח) [בפי"ז דכלים מי"ז תנן
ואמאי לא הודו לו ומי גרע
בעינן שקבול שלו עשוי לטלטל על ידו
ורבי יוסי אוסר ואם יש לו בית קיבול
א
פא ו שם הלכה טז:
מחצלת הקש ושפופרת הקש
מכופת שאור שיחדו לישיבה דקיי"לכ)
מה שנותנין לתוכו $אבל שוקו אינו
❖
כתיתין טמא סמוכות שלו טמאין מדרס
פב ז שם הלכה יז:
ר"ע מטמא ור"י בן נורי
מיטלטל ע"ג הכלי: סמוכות שלו.
דטמא מדרס דגבי מדרס לא בעינן
מטהר וע"ש בפי' הר"ש ד"ה
ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן בעזרה כסא
ב
ר"ע ולכאורה נראה שצ"ל
סמוכות של קיטע. יש קיטע בשתי
דומיא דשק דכל דבר המיוחד למדרס
דתניא כוורת וכו'], ט) ביצה
וסמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן
גליון הש"ס
רגליו מהלך על שוקיו ועל ארכובותיו
טמא מדרס וי"ל דללשון שפירש רש"י
כג:, י) [כלים ב"ב פ"ד],
בשבת ואין נכנסין בהן בעזרה לוקטמין
כ) [חולין קכט.], ל) [כלים
א)
גמ' אמר רב יוסף מאן לא
ועושה סמוכות של עור לשוקיו:
של קש הוא ניחא דכיון דלאו בר
טהורין ואין יוצאין בהן: גמ' אמר ליה רבא
פי"ז מט"ו], מ) [בתוספתא
הודו לו. ברמב"ן במלחמות
טמאין מדרס. אם זב הוא דהא
קיימא הוא אינו טמא ולא דמי
א
דכלים ב"מ פ"ז ה"ג],
רפ"ח דיומא גרס כאן רבא
מ) בס"י ליתא, נ) [כדאיתא
לרב נחמן היכי תנן אמר ליה לא ידענא
לסמיכת גופו עביד ומדרס הזב
לכופת שאור שהוא בר קיימא והכי
אמר: רש"י ד"ה טמא וכו'
ב)
ב
❖
נדה מט.],
אבל שוקו אינו מיטלטל.
עושה אב הטומאה: ויוצאין בהן
הילכתא מאי אמר ליה לא ידענא איתמר
אשכחן במשניות ל) דקתני גבי האלון
ג)
עיין לקמן דף פא ע"א תוס'
❖
בשבת. דתכשיט דידיה הוא: ונכנסין
והאגוז ורימון שחקקום תינוקות למוד
אמר שמואל אין הקיטע וכן אמר רב הונא
ד"ה חפי פותחות:
הגהות הב"ח
בהן לעזרה. דאע"ג דתנן (ברכות
בהן עפר שמקבלין טומאה ואילו גבי
אין הקיטע אמר רב יוסף הואיל ואמר
דף נד.) לא יכנס אדם להר הבית
לפת ואתרוג שחקקו קתני שאינן
(א) גמרא וסימנא סמך סמך.
מ)
הגהות הגר"א
שמואל אין הקיטע ואמר רב הונא אין הקיטע
נ"ב עי' בפ' ח' שרצים דף קי
במנעלו הני לאו מנעל נינהו דלאו
מקבלין טומאה לפי שאינן מתקיימין
ע"א במ"ש התוספו' בד"ה
אנן נמי ניתני אין הקיטע מתקיף לה רבא בר
[א] גמ' והתניא. נ"ב והתנן.
בראש רגלו הן: כסא. יש קיטע
וללשון שפירש שסנדל הוי של עץ קשה מתני' בעדיות:
סיסאני: (ב) רש"י ד"ה טמא
שירא לא שמיע להו הא דמתני ליה רב חנן בר
מקבל וכו' לטומאה הוא
[ב] שם (כוורת של קש
שיבשו וכווצו גידי שוקיו ואפי' על
שהרי ראוי הוא להתקיים כיון שהוא
והוה וכו' דדומיא דשק:
ושפופרת של קנים) תא"מ
❖
רבא לחייא בר רב קמיה דרב בקיטונא דבי
ארכובותיו אינו יכול לילך ועושין
של עץ ושמא י"ל דהיינו טעמא
ונ"ב מחצלת הקש ושפופרת
❖
רב אין הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר
כמין כסא נמוך ויושב עליו וכשהוא
דמטהר סנדל דלא חשיב עביד
הקש ועיין בפי"ז דכלים:
מהלך נסמך על ידיו בספסלים קטנים
להילוכא מה שמטייל בו הואיל ואין
ור' יוסי מתיר ומחוי ליה רב איפוך אמר רב
לעזי רש"י
ועוקר גופו מן הארץ ונדחף לפניו
רגילות לעשות מנעל להילוך כמותו
נחמן בר יצחק וסימנא סמך סמך ואף שמואל
מוסף תוספות
(א)
טלמשק"א [טלימשי"א].
❖
וחוזר ונח על אחוריו והכסא קשור
דכוותה בשפופרת כיון שאין רגילות
הדר ביה דתנן ד) חלצה בסנדל שאינו שלו
מ« q≈ כ» ה.
א. דאין תורת כלי עליו.
לו מאחוריו: סמוכות. של אותו
לעשותה מקנים לא חשיבה כלי ולא
רשב"א. ב. ור' עקיבא סבר
בסנדל של עץ או של שמאל בימין חליצה
דכיון דמתקיימין לפי
קיטע. עושה לה סמוכות של עור
דמי לכופת שרגילות לעשות לישיבה
מוסף רש"י
כשרה ואמרינן מאן תנא אמר שמואל ר"מ היא
שעה כלים גמורים הן.
כמותה: כוורת הקש ושפופרת
או של עץ לראשי שוקיו או רגליו
רשב"א. ג. עץ הדעת.
דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר"מ ר' יוסי
עגלה של קטן. שעושין לו
של קנים ר"ע מטמא. ואם תאמר
התלויין וכשהוא נשען על ידיו ועוקר
ריטב"א. ד. שעשאום כשל
לשחוק ויושב עליה ומטלטלין
עץ הואיל וקשים כעץ.
אוסר ואף רב הונא הדר ביה דתניא סנדל
עצמו נשען גם על רגליו קצת: ואין
והיכי מטמא נ)(לענין טמא מת) כיון
ה)
אותו עליה (ביצה כג:).
ריטב"א. ה. ור' יוחנן מטהר
טמאה מדרס. אם התינוק
יוצאין בהן בשבת. רבותינו אומרים
דלא חזי לישיבה לא מטמא מדרס
של סיידין טמא מדרס ואשה חולצת בו ויוצאין
בכלי קש דלאו עץ הוא
זב נעשית העגלה אב
ואין לנו אלא מה שנכתב
מפני שאינם צריכין לו כל כך ולא
ולענין טומאת מת הא לא כתיב
בו בשבת דברי ר"ע ולא הודו לו והתניא
הטומאה, דמיוחדת לישיבה
[א]
בפרשה. ריטב"א. ו. ולר'
היא, דהא סומך קטן עליה,
נהירא לי טעמא. ואיכא למימר דאיידי
בפרשה אלא כלי עץ ועור ובגד ושק
יוחנן אינו מטמא. ריטב"א.
הודו לו אמר רב הונא מאן הודו לו ר' מאיר
נמצאת שהיא מיוחדת לו
ז. לא חשיב כלי. ריטב"א.
דתלו ולא מנחי אארעא זימנין
וי"ל דקש נמי חשיב של עץ כדאמר
לישיבה ואין אומרים לו עמוד
ומאן לא הודו לו ר' יוסי $ ו)(אמר רב יוסף)
ח. אלא מעור לאו סנדל
דמשתלפי: ואין נכנסין בהן בעזרה.
(ברכות דף מ.) פרי שאכל אדם
ונעשה מלאכתנו, דאילו לא
ג
הוא ולפיכך. ריטב"א. ט. כי
מאן לא הודו לו ר' יוחנן בן נורי דתנן
מיחדא להכי לא הות אב
ז)
לפי מה שפירש רש"י
דמנעל נינהו: לוקטמין. טלמשק"א
הראשון חטה היתה אי נמי הך
הטומאה, כדתניא (לעיל נט.)
דסנדל של סיידין נועלים
כוורת של קש ושפופרת של קנים ר"ע
טומאה דרבנן היא : ורבי יוחנן
[ב] ח)
נעשין לשחוק להבעית תינוקות:
יכול כפה סאה וישב עליה כו'
ד
אותו הסיידין כשמתעסקין
❖
(ביצה שם).
מטמא ור' יוחנן בן נורי מטהר אמר מר
מטהר. לפירוש אחרון שפי' בקונטרס
טהורים. מלקבל טומאה דאינו לא
בו. ריטב"א. י. תלמודא
דלאו להילוכא עביד.
כלי תשמיש ולא תכשיט: גמ' היכי
סנדל של סיידין טמא מדרס הא לאו
דסנדל של קש הוא מדמי שפיר כוורת
ה
ג
ריטב"א. יא. כשעושה
רב נסים גאון
תנן. הקיטע יוצא ורבי יוסי אוסר
לסנדל של סיידין ולאידך פירושא שפי'
מלאכתו ושורף את הסיד
להילוכא עבדי אמר רב אחא בר רב עולא
ו
או כשטח את הבית. תוס'
או אין הקיטע יוצא ורבי יוסי
דסנדל של עץ הוא צ"ל דמייתי הכי
שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו:
סמיכות שלו אין נכנסין
הרא"ש. יב. כי בודאי אין
בהן לעזרה. מחמת מה
מתיר: בר שירא: קיטונא. חדר
דכי היכי דר' יוחנן מטהר בכוורת של
לפרש כפירוש רש"י ז"ל.
ואם יש לו בית קיבול כתיתין טמא: אמר
ד
שנאמרה בפרק הרואה
ריטב"א. יג. ולמטה הוא
קטן של בית המדרש: סמך סמך.
קש לפי שאין רגילות לעשותה מקש
ז
מקום במסכת ברכות ולא
אביי טמא טומאת מת ואין טמא מדרס רבא
ארוך ורחב בשולי המנעל
ר' יוסי אוסר שתי תיבות שיש בהן
הכי נמי במנעל של סיידין לפי שאין
יכנס בה להר הבית במקלו
ובית יד מקיפו ומכניס בו
❖
אמר אף טמא מדרס אמר רבא מנא אמינא
ובמנעלו.
ה
ידו כשהוא טח את הבית.
סמך סמך זו אצל זו: או של שמאל
רגילות לעשות מנעל של עץ מטהר:
ח
תוס' הרא"ש. יד. אלא
והא
לה דתנן עגלה של קטן טמאה מדרס
ט)
ו
לאו להילוכא עביד. הקשה
בימין. סנדל של שמאל נעל בימין
לעשות בו מלאכה. תוס'
רבינו חננאל
ואביי אמר התם סמיך עילויה הכא לא סמיך
הרא"ש. טו. ליישב פירוש
וחלצה דחליצה בימין הוא דגמר רגל
הר"ר אליעזר ממיץ לרשב"א
רש"י דהכי פריך. תוס'
רגל ממצורע: מאן תנא. דסנדל
עילויה אמר אביי מנא אמינא לה דתניא
מאי פריך והלא משעת מלאכתו הוא
ט
י
קטן בשבת, ועלתה בתיקו.
הרא"ש. טז. להנאתו לצורך
הקיטע יוצא בקב שלו
של עץ חשיב נעלו: סנדל של
מהלך בויא ולכך הוא נעשה ותירץ
הילוכו. תוס' הרא"ש.
ז מקל של זקנים טהור מכלום ורבא התם
דברי רבי מאיר, ורבי יוסי
יז. ולהכי פריך והא.
סיידין. מוכרי סיד וכשמתעסקין בו
לו דסנדל של סיידין לאו לנעול עשוי
יב
אוסר. וכדאוקמהא) ומחתי
לתרוצי
ריטב"א. יח. שאין רגילות
בה סימנא סמך סמך כלומר
נועלין אותו ושל עץ הוא מפני
אלא אחד מכלי אומנתו של סיידין
לנועלו אלא מעל למנעליו
ר' יוסי אוסר, [ק]סבר הקב
לצורך שמירתם. ריטב"א.
שהסיד שורף את העור: ואמר רב הונא גרסי': מאן הודו לו ר'
הוא ועשוי כעין סנדל ויכול לתת רגלו בתוכו לנועלו אך אין עשוי
יג
של קיטע (אינו) חשוב
יט. כלומר פעמים שאין לו
מאיר. דאמר הקיטע יוצא בקב שלו: ור' יוחנן בן נורי מטהר.
רק לטוח בו את הבית ופעמים שנועל בו ומטייל בו עד שיגיע
כסנדל ואסור לצאת בו
מנעל ונועל אותו עד ביתו
ביוה"כ. והיינו טעמא דר'
במקום מנעלים גמורים.
דלאו אורחא לעשות מקש אלא מקנים ומנעל נמי לאו אורחיה
לביתו ולהכי פריך והא לאו להילוכא כו'יד ור"י פירשטו הואיל ואין עשוי
יוסי דאסר בשבת גזרה
ריטב"א. כ. דמשום מדרס
מעץ אלא מעור זה לשון רבותי. ולי נראה סנדל של סיידין של
כלל לנעילה רק לשמור מנעליו שלא ישרפו בסיד לאו להילוכא
דלמא משתמיט ואתי
טז
יז
דבעינן שישען עליו בעינן
לאתויי ד' אמות ברה"ר
קבול כתותין אבל לגבי
קש הוא ור' יוחנן בן נורי מטהר בכלי קש דלאו עץ נינהו ור'
עבידיח ומכל מקום משני לו שכן הסייד כו'יט:
(כו'). ושמואל נמי ורב יוסף
רבא אמר אף טמא טומאת מדרס.
טומאת מת לא בעינן
עקיבא כעץ חשיב להו דקשין הן: קש. זנבות השבלים: ואין טמא
פי' הרב פור"ת הא דלא קתני
הדרו ואוקמוה למתניתין
קבול כתותין דקבול שוקו
הקטע יוצא דברי ר"מ.
מדרס. דלא מסתמיך עליה. הא דנקט טומאת מת ה"ה לכל טומאת
ברישא דמתניתין ואם יש לו בית קיבול כתיתין טמא מדרס
חשיב קבול. ריטב"א.
סנדל של סיידין. פי' הסייד
כא. לפי שאינו נסמך עליו
מגע אלא משום דאמר אין טמא מדרס שהוא אב הטומאה נקט
כדקתני בסיפא משום דהוה משמע אבל אם אין לו בית קיבול טהור
כשהוא סד קרקעית הבית
כלל כשאין בו כתיתין.
בסיד נועל סנדלו של עץ
נמי טומאת מת והכי קאמר נעשה אב הטומאה ע"י מת דכלי עץ
מן המדרס אבל טמא טומאת מת ולא היא דהא פשוטי כלי עץ
תוס' הרא"ש. כב. [ו]לגבי
כ
ברגלו כדי שלא יהא הסיד
מדרסאות אפילו פשוטי
שיש לו בית קבול הוא ומקבל כל טומאת מגע ואהל ועל ידי כל
הוא ולהכי תנא טמא סתמא דבכה"ג טמא הא אין לו בית
אוכל ברגלו. בית קיבול
כלי עץ טמאים כדאיתא
כתיתין. פי' חקוק בתוך
הטומאות הוא נעשה ראשון ועל ידי מת שהוא אבי אבות הטומאה
קיבול כתיתין טהור לגמרי וא"ת למה לי בית קיבול כתיתין תיפוק
כא
בבכורות (לח.) בהדיא.
הקב חקיקה להיות הכתיתין
ריטב"א. כג. כי כשאין בית
נעשה אב הטומאה ואין נעשה אב הטומאה ע"י מדרס דקסבר לאו
ליה דכל הטמא מדרס טמא טומאת מתכבס) וי"ל דבית קיבול כתיתין
ומוגלא הזבה מרגלו זבין
קבול כתיתין מצערו ואינו
לסמיכה עבידי אלא לתכשיט ואומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:
עושין אותו ראוי למדרס :
[ו]מתקבצין
באותה
כג
יכול לישען עליו ולא
עגלה של קטן. פ"ה עגלהכד שהקטן יושב עליה ול"נ דא"כ מאי
החקיקה ולא יהו מצערין
חשיב מדרס. ריטב"א.
עגלה של קטן. לצחק בה ולטלטלו עליה: טמאה מדרס. הואיל
אותו בארכובותיו. אמר
כד. שהיא עשויה לשחק
ופעמים שיושב עליה. והאי נמי זימנין דמסתמיך עליה: טהור מכלום.
קמ"ל פשיטא דאין לך מיוחד למדרס גדול מזה לכך נ"ל
כה
אביי טמא טומאת מת מפני
בה ולהדריכו עליה
שיש בו בית קבול והוי כלי.
ופעמים.
ריטב"א.
לא מדרס ולא שאר טומאה לא מטמא מדרס משום דלאו לסמיכה
דהיינו עגלה שעושין לקטן להתלמד להלךכו טמאה מדרס דנשען עליהכז:
רבא אמר אף טמא מדרס
כה. והיכי מדמה ליה רבא
עביד שעל רגלו מהלך ואע"ג דמיסתמיך עליה לפרקים ושאר טומאה
קישורי לקב הקיטע. ריטב"א.
כמו עגלה של קטן יוצאין
בהן בשבת כי אינם משא
נמי לא דפשוטי כלי עץ הוא. אלמא אע"ג דזימנין דמסתמיך עליה הואיל ועיקר עשייתה אינה לכך אינה טמאה מדרס. ואין לומר משום דפשוט הוא יהא
כו. ועומדת על שלשה
וכלים הם.
גלגלים והקטן אוחז בה
טהור ממדרס דלא הוזכרה טהרת פשוטי כלי עץ אלא לטומאת מגע ואהל דטעמא משום דאיתקש לשק הוא וגבי מת ושרצים הויא היקישא:
בשתי ידיו. תוס' הרא"ש.
א) הובא בא"ז בשם רבינו.
לתרוצי
והיא מתגלגלת לפניו עם
האיש הגדול המלמדו
שמושכו ומסייעו ופעמים שנשען עליה לבדו. ריטב"א. כז. ואביי דחה דהתם זמנין דסמיך עליה לגמרי לפי שעה אבל הכא לא סמיך על הקב כלל. ריטב"א.