סו:
במה
אשה פרק ששי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לתרוצי סוגיא. לתקן פסיעותיו ולזקוף קומה מפני שרגליו ושוקיו רותתות ולא לסמיכת כל גופו: אני
שונה אשה חולצת
בהן. אלמא נעל
פג א ב ג מיי' פי"ט מהל'
א) [תרגום של ובמישור
שבת הלכה טו סמג לאוין
ובתרצותא ועי' בערוך ערך
קרינא ביה: חמרא דאכפא. חמור הנישא בכתפיים. הליצנים עושין אותו ונראה כמי שרוכב עליו ובמקומנו נקרא ארדפיס"א: קישורי.
תרץ], ב) בד' פפד"מ רפרם
סה טוש"ע א"ח סימן שא
אשקצ"ש שמהלכין בהם במקום טיט. וקשיא לי נהי דטהורין מטומאת מגע דפשוטי כלי עץ נינהו אבל מן המדרס למה טהורין: פרמי.
וכ"ה ברי"ף, ג) [פרמאי פי'
סעיף כ:
טלמוס"א הנקשרת על הפרצוף להבעית הבנים קטנים: מתני' בקשרים. מפרש בגמרא: בזגין.
אישקליט"ש של זהב לנוי: גמ' אדא
פד ד מיי' פכ"א מהל' שבת
חתיכה של בגד שקושרין
לזקנים על פיהם למען רירם
הל' לא סמג לאוין סה
מרי. כך שמו: קשרי פואה. גרנצ"א
מפני ששפתותיהן מתרפטות
טוש"ע א"ח סי' שכח סעיף
קישורי.
קושרים בקשרים ותולין בצואר
ערוך ערך אנקטמין וע"ע
מ וסעי' מג:
לתרוצי סוגיא עבידא הכא לסמוך עילויה
פי' הקונטרס אשקצ"ש
א)
פה ה מיי' שם הל' כג
בערוך ערך פרמא],
לרפואה. ולא ידעתי לאיזה חולי:
והקשה בקונטרס ור"י
הוא דעבידא וסמיך עליה: (א) טמאין מדרס
א
ד) [קדושין לא: וש"נ],
טוש"ע שם סעי' מא:
מוקמי. מעמידין החולי שלא יגדל:
פו ו ז מיי' פכ"א שם הלכה
ה) [ברכות נו.], ו) [פי'
תירץ דכיון שאינם עשויים אלא ללכת
ב
ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן
לא:
שמחברין איבריו כמו ויחבר
ה'. קשרים: מסו. מתרפאין:
דרך העברה בטיט $ אינו טמא
פז ח ט מיי' פי"ט שם
לעזרה: תני תנא קמיה דר' יוחנן נכנסין בהן
תרגומו ולפוף ערוך],
נגרי. פסיעות: נפל פותא בבירא.
ז) [לקמן קמז: ע"ש],
מדרס ובערוך פירש דקישורי היינו
הלכה יד סמג שם
י)
לעזרה א"ל אני שונה אשה חולצת בו ואת
ח) [צ"ל אבין], ט) בלשון
טוש"ע א"ח סימן שג סעיף
נפל רפואת הפואה בבור דאין אדם
❖
אשקצ"ש שעושין הליצני והן גבוהין
כד:
ארמית אומר לכל דבר גדול
אמרת נכנסין תני אין נכנסין בהן לעזרה:
נזהר בכל אלו: מאי איריא בנים.
מאד ואינן אלא לרקד עליהן ולא
גמלא. הרמב"ם בפי' המשנה
כלאים פ"ג מ"ב, י) [ערך
לוקטמין טהורה: מאי לוקטמין אמר ר' אבהו
לרב יהודה פריך אי קישורין דמתני'
להילוך עבידי :
ג כ)
אנקטמין], כ) [וע"ע תוספות
הגהות הב"ח
❖
חמרא דאכפא רבא בר פפא אמר קשירי
לרפואת חולי נינהו מאי איריא בנים:
בני
א
ב)
ב
מנחות לא. סוד"ה שידה],
מתני'
(א) גמ' כסא וסמוכות
געגועין. ברמור"ט. מגעגע עליו
רבא בר רב הונא אמר ג) גפרמי:
הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים
שלו טמאין מדרס: (ב) שם
בזוגין וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה: גמ' מאי קשרים אמר אדא מרי
ואינו יכול ליפרד ממנו ורפואה זו לא
בן שיש לו געגועין:
לעזי רש"י
שייכא בנקבות שאין האב מחבבן כל
(ג) רש"י ד"ה ליחנק וכו'
אמר רב נחמן בר ברוך אמר רב אשי בר אבין אמר רב יהודה קשורי
צוארו. נ"ב ס"א או נפלה
ארדפיס"א
כך מתחילתן שיהיו מגעגעין עליו:
לו ערלת הגרון ונופל
[ארדיפיצי"א]. חיקוי,
בגרונו וכו': פואה אמר אביי ד) אמרה לי אם תלתא מוקמי חמשה מסו שבעה אפילו
❖
תפילין. שיד ימינו קושרתו לשמאלו
תחפושת, מרכוף.
לכשפים מעלי אמר רב אחא בר יעקב והוא דלא חזי ליה שמשא וסיהרא
אשקצ"ש [אישקצי"ש].
זהו סימן לגירסא: סכנתא. שמגעגע
קביים.
ולא חזי
מיטרא ולא שמיע ליה קול ברזלא וקל תרנגולתא וקל ניגרי
יותר מדאי: סחופי כסא. כוס שיש
טלמוסיא [טלימשי"א].
גליון הש"ס
אמר רב נחמן בר יצחק נפל פותא בבירא מאי איריא בנים אפי' בנות
מ« q≈ כ» ה.
בו הבל כגון שעירו ממנו מים חמין
ה)
תוס' ד"ה קישורי וכו' אינו
אישקיליטי"ש. פעמון
וכופהו על הטיבור למי שחש במעיו
נמי מאי
איריא קטנים אפי' גדולים נמי אלא מאי קשרים כי הא דאמר
טמא מדרס. עיין מנחות דף
קטן.
❖
לא ע"א תוספות ד"ה שידה:
גרנצ"א. פואה (עשב,
ואוחז הכוס את הבשר ומושך אליו
אבין בר הונא א"ר חמא בר גוריא בן שיש געגועין על אביו נוטל
(ב)
שמשורשו מפיקים צבע
את המעיים ומושיבן במקומן: לסוך.
רצועה ממנעל של ימין וקושר לו בשמאלו אמר רב נחמן בר יצחק
אדום).
בכפות ידיו ורגליו: דרב הונא מבי
ברמור"ט [ברמור"ש].
מוסף רש"י
וסימניך תפילין וחילופא סכנתא אמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר
חשק, געגועים.
רב. שהיה בא מבי רב שהוא רבו
סחופי כסא. כפיית הכלי
אנמלטויי"ר [מיילולי"ר].
גוריא ד סחופי כסא אטיבורי בשבתא שפיר דמי ואמר אבין בר הונא אמר
וכן רב מבי ר' חייא ור' חייא מבי
(יבמות מז.) כלפי מטה
לעטוף.
רב חמא בר גוריא מותר לסוך שמן ומלח בשבת כי הא דרב הונא
אנדטי"ר בלע"ז (ע"ז טז.).
קוטאנ"א [קונטיינ"א].
ה
רבי: מבסמי. שכורין שהיו משקין
לפופי ינוקא. אונמלוטי"א,
אבן שנושאות נשים הרות
מבי רב ורב מבי ר' חייא ור' חייא מבי רבי כי הוו מיבסמי מייתי משחא
את התלמידים. ואלו מפני שחשובין
כמו שעושים לקטן שיתיישבו
להגן מהפלה.
אבריו ולא יתעקם (לקמן
ליצ"א. ניר (כמין עין
ומילחא ושייפי להו לגוייתא דידייהו וגוייתא דכרעייהו ואמרי כי היכי דציל
הן היו עושין להן דבר להפג את יינן:
❖
קמז:).
במתקן-אריגה, שבו השתי
❖
לגוייתא דידייהו. תוכי ידיהם דהיינו
הא מישחא ליציל חמריה דפלניא בר פלניתא ואי לא מייתי שיעא דדנא
עובר).
כף: דצייל. שהולך ונעשה צלול כל
ושרי ליה במיא ואמר כי היכי דליציל האי שיעא ליציל חמריה דפלניא
מוסף תוספות
שעה מחום הבשר: שיעא דדנא.
בר פלניתא ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא מותר לחנק
רבינו חננאל
ו
מגופת החבית: דציל האי שיעא.
א. אמאי אינן טמאין
בשבת ואמר אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא לפופי ינוקא בשבתא
מדרס. תוס' הרא"ש.
תני תנא קמיה דרבי יוחנן
ו) ז
מחמת המים: ליחנק. מי שנפרקה
נכנסין בהן לעזרה, כלומר
ב. להיות נשען עליה. תוס'
שפיר דמי רב פפא מתני בנים רב זביד מתני בן רב פפא מתני בנים
חוליא של מפרקת צוארו ונופלת
(ג)
מנחות לא. ג. ואין טמאין
אינם סנדל, כי אסור אדם
ותרוייהו מתני להו באבין בר הונא רב זביד מתני בן קמייתא מתני
מדרס כיון דאין עשויות
ליכנס בסנדל בעזרה כדתנן
בגרונו תולין אותו בראשו שיהא צוארו
להנאת מדרס, מידי דהוה
לא יכנס אדם להר הבית
באבין בר הונא והאי מתני לה ברבה בר בר חנה דאמר רבה בר בר
נפשט ודומה לחניקה: לפופי.
לכורכו
ז)
אסולם וכו' והיינו טעמא
במקלו ובמנעלו כו'. א"ל
משום דאינו עשוי להנאת
אני שונה אשה חולצת
בבגדים וקושרו בחגורה רחבה
חנה לפופי ינוקא בשבתא שפיר דמי אמר אביי אמרה לי אם כל מנייני בשמא
מדרס אלא לירד בו
בסנדל של עץ ואתה שונה
❖
ומתיישבין פרקי אבריו שהן רכין
דאימא וכל קטרי בשמאלא ואמר אביי אמרה לי אם כל מנייני דמפרשי
ולעלות. תוס' מנחות לא.
נכנסין, תני אין נכנסין.
לוקטמין, חמרא דאכפי.
ונשמטין בחבלי הלידה וקורין
כדמפרשי ודלא מפרשי ארבעין וחד זימני ת"ר יוצאין באבן תקומה
ח
גידם מי שידיו קצוצות
אנמלטויי"ר בלע"ז: מתני בנים. שתי
עושין לו יד של עץ ונקרא
רב נסים גאון
בשבת משום ר"מ אמרו אף במשקל אבן תקומה ולא שהפילה אלא
ט
שמועות דאיירי בקטנים היה שונה
חמרא דאכפי. פרמי. פי'
שמא תפיל ולא שעיברה אלא שמא תתעבר ותפיל אמר רב יימר בר
רב פפא מתני בנים
פרמא, יש מי שאומרים
בשם רבי ח) אבא בר הונא משמיה
תרווייהו. כלומר שהיה
חתיכה של בגד שקושרין
שלמיא משמיה דאביי והוא דאיכוון ואיתקל בעי אביי משקל דמשקל
דרב חמא בר גוריא: בן. חדא
לזקניםא) [על פיהם למען
שונה הראשונה בן שיש
רירם מפני] ששפתותיהם
לו געגועין על אביו וזו
מאי תיקו ואמר אביי אמרה לי אם לאשתא בת יומא לישקול זוזא
שמעתא דאיירי בקטן מתני בשמיה:
מתרפטות. קשרים, קשרי
האחרת לפופי, משום אבין
תרוייהו. געגועין ולפופי: כל מנייני.
חיוורא וליזיל למלחתא וליתקול מתקליה מילחא ולצייריה בחללא דבי
פואה, משום רפואה. בן
בר הונא אמר רב חמא בר
שיש לו געגועין על
גוריא. והיה רב זביד שוה
כל לחישות. ומפני שכופלין אותן יש
צואר בנירא ברקא ואי לא ליתוב אפרשת דרכים וכי חזי שומשמנא גמלא
אביו. יש מי שאומרים כי
עמו בשמועה ראשונה בן
ג' פעמים ויש יותר קרי להו מנייני:
כשיגדל עצב הבן במיתת
שיש לו געגועים על אביו,
דדרי מידי לישקליה ולישדייה בגובתא דנחשא וליסתמיא באברא וליחתמי
אביו, נוטל רצועה ממנעל
וחלוק עליו בשמועה שניה
בשמא דאמא. פלוני בן פלונית:
בשיתין גושפנקי ולברזוליה ולידריה ולימא ליה טעונך עלי וטעונאי עלך
אביו הימין וקושרה בשמאל
לפופי ינוקא, והיה רב זביד
דמיפרשי. כל לחשים שמפורש מניין
הבן ואומרים שמשקיט לבו
אומרה משם רבה בר בר
אמר ליה רב אחא בריה דרב הונא לרב אשי ודילמא איניש אשכחיה
כמה פעמים שיאמרו ויכפלו אותו:
ואם יחליף, אומרים שהוא
חנה אמר רבי יוחנן. ולפי
ואיפסק ביה אלא לימא ליה טעונאי וטעונך עלך ואי לא לישקול כוזא חדתא
סכנה, וסימניך תפילין והן
שהיתה השמועה הראשונה
כדמפרשי. כופלין אותו כפי מניינו. ודלא
שעל היד השמאל. סחופי
בן שיש לו געגועין אל
וליזיל לנהרא ולימא ליה נהרא נהרא אוזפן כוזא דמיא לאורחא דאיקלע לי
מיפרשי בהם סתם כפילתן ארבעין
כסא אטיבורא. פי' אם
אביו והשניה לפופי ינוקא,
בולט טיבורו של אדם
ואמר על שניהם מתני בנים.
וליהדר שב זימני על רישיה ולשדיין לאחוריה ולימא ליה נהרא נהרא שקול
וחד זימנין: אבן תקומה. אבן
בחוץ ממעיו, או אם ניקב,
זה הוא פירושם והוזקקתי
שנושאות אותה נשים עוברות שלא
מיא דיהבת לי דאורחא דאיקלע לי ביומיה אתא וביומיה אזל אמר רב הונא
מניחין שם [כוס] קטן על
לכותבו הנה מפני שראיתיו
טיבורו כדי שלא יבלוט
קשה לתלמידים וביארתיו
יפילו וקורין לה קוטאנ"א בלע"ז:
לאשתא
ויתבקע, ומניחין אותו עד
כדי שיתגלה לכל.
במשקל.
שום דבר ששקלוהו כנגדה:
סליק פרק במה אשה
שיתרפא. הא דשרו לבסימא
לסוך מלח ושמן לכרעייהו,
ולא שהפילה. ולא תאמר שלא התירו לצאת בה אלא לאשה שעלולה להפיל עוברה שהפילה כבר עובר אחר: ולא שעיברה. שידוע
פשוטה היא. פי' לחנק. פי'
לה שהיא מעוברת: והוא דאיכוין ותקל. שנמצא החפץ מאליו למשקל האבן ולא שחיסרו ממנו או הוסיפו עליו לכוונו: בת
לפופי ינוקא. אבן תקומה.
פי' אומרים כי יש אבן
יומא. שאחזתו בכל יום: זוזא חיוורא. צרוף וחדש: למלחתא. למקום שריפת המים שעושין נגרים על שפת הים להמשיך
ידועה כשהיא תלויה על
מים לבריכות רחבות העשויות לכך וכשנתמלאו סותם החריצין והשמש שורף את המים שמלוחין הן ונעשה מלח: בחללא דבי
אשה הרה אינה מפלת,
צוארו. תחת גרונו כנגד מפתחי חלוקו לשון רבינו הלוי: נירא ברקא. ליצ"א של שער: פרשת דרכים. מקום ששני דרכים
וגם המשקל שכנגד אותו
האבן מועלת ומותר לצאת
מתפרשים: שומשמנא גמלא. נמלה גדולה ט): דדרי מידי. שטוען כלום: לישקליה. לשומשמנא: בגובתא דנחשא. כמין קנה
בהן בשבת. אבל משקל
של נחשת: ולסתמייה באברא. יסתום פיה בעופרת: גושפנקי. חותמות. ולאו דוקא שיתין נקט ולאו דוקא חותמות של צורה
דמשקל עלתה בתיקו, וכל
[תיקו] דאיסורא לחומרא,
אלא סתימות הרבה זו על זו שעוה על העופרת ושוב זפת ושוב טיט: וליברזוליה. ינענענו: ולידריה. ישאנו: ולימא ליה. לשומשמנא:
ואין יוצאין בה בשבת.
טעונך עלי. מה שהיית נושא אשאנו: וטעונאי. החולי שלי: איניש אשכחיה ואיפסיק ביה.
חולי כזה שזה עושה
וכי אמר ליה
א) עי' בגליון בשם הערוך
חולי של חברו: כוזא
חדתא.
כלי חרס קטן חדש: אוזפן. הלוני: וליהדריה ז'
זימני
ארישיה. יקיפנו
טעונך עלי
זהו
סביבות ראשו:
וכ"ה בא"ז בשם רבינו.
לאשתא