ח:
יציאות
השבת
פרק ראשון
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נתכוין לשבות ברה"ר.
המערב עירובי תחומין
עירובו קונה לו
נוכל לומר דוכן בגומא היינו כלומר אפי' (א) גבוה ט' הוי רה"ר דמכתפין
מו א מיי' פ"ו מהלכות
א) עירובין לב: לד: לה.
[עח:], ב) לקמן ק:, ג) [לעיל
עירובין הל' ט סמג
שביתתו שם שיוכל לילך משם לכל רוח אלפים כאילו שבת שם וצריך
בה ע"י הדחק וכ"ש פחות מתשעה דיותר נוח להשתמש בה וכן משמע
ו.], ד) עירובין ט. עז. פה:
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
שיתכוון לקנות שביתתו במקום שיכול לאכול שם עירובו אם היה
בסמוך דקאמר אברייתא דמייתי מאי לאו וכן בגומא אסיפא משמע
א
ב
קא:, ה) עירובין צח. ע"ש צט.
סי' תט סעיף ב:
דכל פחות מי' מטלטלין ז)כמו בקופה: ואי אשמועינן בימות הגשמים
מז ב מיי' פכ"ד מהל'
ע"ש, ו) [עירובין עג.], ז) כמו
רוצה לאוכלו שמתוך כן מועיל לו עירובו לקנות שביתה דמקום פיתא
שבת הלכה י טוש"ע
בקופה מיהו האי וכן דקיימים
כו'. בצריכותא חדא סגיא דאי תנא
גורםו) דהתם שייך איניש ואע"פ שהוא
א"ח סי' שז סעיף כב וסי'
ביה לפ"ז לאו דוקא כצ"ל
רש"ל, ח) [וע"ע תוס' חולין
בתוך העיר כשקדש היום: למעלה
חדא זימנא רקק הוה מוקמינא ליה
שמב:
נתכוון לשבות ברה"ר והניח עירובו בבור
מח ג מיי' פי"ד מהל' שבת
לו: ד"ה ואי אשמעינן ותוס'
מי' טפחים עירובו עירוב. קס"ד
הלכה כד: בדדמי ליה להכי תנא תרי זימני רקק
למעלה מי' טפחים עירובו עירוב למטה מי'
סנהדרין פג: ד"ה וטבול יום
דיכול ליטלו בשבת: אי נימא בבור
מט ד מיי' פי"ג מהל' שבת
אלא כיון דמשכחת צריכותא עביד
ותוס' זבחים יז. ד"ה הג"ה
ג
ד
טפחים אין עירובו עירוב היכי דמי אילימא
וכו' וקצ"ע בתוס' יבמות כג.
הלכה יא:
דאית ביה י'. עמוק: ומאי למעלה
כאילו תנא בברייתא בהדיא רקק
נ ה מיי' פי"ד מהלכות שבת
ד"ה ואי אשמועינן], ט) לפניו
בבור דאית ביה עשרה ולמעלה דדלאי
דדלאי ואותביה. שהגביהו והניחו
בימות החמה ורקק בימות הגשמיםח):
הלכה ז סמג לאוין סה
מימינו לשמאלו נגד גופו כצ"ל
❖
ואותביה ולמטה דתתאי ואותביה מה לי
לא מיחייב עד דעקר לי' ממקומו.
רש"ל, י) גי' רש"ל,
טוש"ע א"ח סי' שמה סעיף
למעלה מי' מקרקעיתו של בור: ומאי
למעלה ומה לי למטה הוא במקום אחד
למטה דתתאי ואותביה. שהשפילו
תימה מאי קמ"ל פשיטא דלא
נא ו מיי' שיםט:הל' טו:
נב ז מיי' פי"ב מהל' שבת
ועירובו במקום אחר הוא אלא לאו בבור
והניחו למטה מי' התחתונים. אמאי
הגהות הב"ח
הלכה יד: מיחייב כיון דלא עקר ועוד מה שייך
ה
❖
דלית ביה עשרה וקתני עירובו עירוב אלמא
עירובו עירוב הרי הבור רה"י הוא
הכא הך מילתא וי"ל דקמ"ל דאע"ג
ו
(א) תוס' ד"ה אמר ליה וכו'
כלומר אפי' נמוך ט' הוי
משפת אוגנו ולמטה וכל שמונח בו
דדרך להוליכם בענין זה שאינן קלין
תשמיש על ידי הדחק שמיה תשמיש זמנין
רה"ר דמשתמשים בה על
לעזי רש"י
ברה"י הוא מונח וכיון דנתכוין שתהא
לנושאן והוי כמו עומד לכתף דאמרי'
(ב)
משני ליה הוא ועירובו בכרמלית ואמאי קרי
ידי הדחק: (ב) ד"ה לא וכו'
שביתתו ברה"ר ולא הניח עירובו על
כמו עומד לכתף תוך ד'
לעיל (דף ה:) דחייב אפ"ה פטור
גרוויל"א [גרביל"א].
ז
❖
לה רה"ר לפי שאינה רשות היחיד וזמנין משני
אמות דאמרי' לעיל:
חצץ.
שפת הבור נמצא הוא במקום אחד
ומשום דלעיל איירי בכיתוף עמוד ט'
(ג) ד"ה לימא וכו' פירש"י.
ליה א הוא ברה"ר ועירובו בכרמלית ורבי היא
ועירובו במקום אחר ואינו יכול
ברה"ר ורבים מכתפים עליו נקט ליה
נ"ב עי' פרק המוצא תפילין
❖
דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו
דף צח תוס' ד"ה והאמר:
א)
ב
מוסף רש"י
להוציאו מרה"י לרה"ר לאוכלו: אלא
הכא ודוקא רמא וזקפיה דכשהניח
עליו בין השמשות ולא תימא דחויי קא מדחינא
לאו. האי למעלה מי' דקתני בבור
ראשו האחד חוץ לד' אמות עדיין
לא גזרו עליו בין
השמשות. דכיון דבין
לך אלא דוקא קאמינא לך דתנן אם היה
תוס' ישנים
דלית ביה י' וה"ק אם קרקעיתו של
ראשו השני מונח בתוך ד' וכשחזר
ב)
ג
השמשות ספיקא הוא ושבות
בור למטה מי' דהוי הבור חללו י'
ומשליך ראשו [הב'] חוץ לד' אמות
רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק
א) הוה מצי למימר דע"כ
דרבנן הוא לא גזור (ערובין
לב:). וכמה הוא רקק
אסקופה מקום פטור הוא
והוי רה"י אין עירובו עירוב כל מקום
עדיין אינו מתחייב דהוי כמגרר החפץ
לתוכה ד' אמות חייב וכמה הוא רקק מים
מים. כמה עומקו דנימא
דהא אכתי לא תני מקום
שהונח שם ואם קרקעיתו של בור
עד שהוציא ראש החפץ חוץ לד' אמות
פחות מי' טפחים ורקק מים שרה"ר מהלכת
אכתי רה"ר הוא ולא נעשה
פטור ומיהו השתא נמי לא
למעלה מי' דה"ל חללו פחות מעשרה
כרמלית (לקמן ק:). הילוך
פי' דגבוה ג' ואינו רחבה
והניחו דאע"פ שחוזר ומושכו לחוץ
בו הזורק לתוכו ד' אמות חייב בשלמא רקק
על ידי הדחק שמיה
ד' וא"כ לא בא לפרש איזהו
עירובו עירוב ולא חשיב ליה כמונח
פטור שלא נעשית המלאכה בבת
הילוך. חד למימרא דאי
מקום פטור ושמא מרישא
רקק תרי זימני חד בימות החמה וחד בימות
בכרמלית אלמא תשמיש לרבים חשיב
אחת אבל אם מגרר זירזא דקני בבת
אין רגילין להלך בו פטור
שמעינן ליה עמוד גבוה י'
הגשמים וצריכא דאי אשמעינן בימות החמה
וכי רגילין להלך בו חייב,
ורחב ד' דהוי רה"י אבל אין
ליה: הוא ועירובו בכרמלית. כגון
אחת עד חוץ לד' אמות או מרה"י
❖
ואע"ג דהילוך ע"י הדחק
רחב ד' הוי מקום פטור:
דעבידי אינשי לקרורי נפשיהו אבל בימות
שהיה בור זה בבקעה ונתכוון לשבות
לרה"ר חייב כדאמרינן (לקמן המצניע דף
הוא, וחד לאשמעינן דדוקא
הילוך ע"י הדחק שמיה
הגשמים אימא לא ואי אשמעינן בימות
על שפתו ובור נמי כיון דלא עמוק י'
צא:) בגונב כיס בשבת היה מגרר
הילוך, אבל תשמיש לרבים
רב נסים גאון
ואמאי קרי ליה.
כרמלית הוא:
נתכוון
ויוצא פטור משום דאיסור שבת ואיסור
הגשמים אגב דמטניף מקרי ונחית אבל בימות
ח
ע"י הדחק כגון גומא תשעה
ברה"ר, אע"ג דחזיא לאצנועי
זמנין משני ליה [הוא]
לשבות ברה"ר: לפי שאינה רה"י.
גניבה באין כאחד ואומר ר"י דאם
החמה לא צריכא אלא הילוך תרי זימני למה
ביה כומתא וסודרא לא הוי
ברה"ר ועירובו בכרמלית
דאילו הואי האי בור בחצר אפילו עמוק
מגלגל חבית ד' אמות ברה"ר או
ט
תשמיש למיהוי ההוא גומא
ור' היא דאמר כל דבר
לי אלא לאו ש"מ הילוך על ידי הדחק שמיה
י' עירובו עירוב: וזמנין משני ליה.
רה"ר, כעמוד ט' שהרבים
שהוא משום שבות לא
מרה"י לרה"ר חייב דהוי כמו מגרר
י
הילוך תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש
מכתפין עליו דאמרינן דהוי
גזרו עליו בין השמשות.
רה"ר דוקא קתני ובור שהוא פחות
דאינו נח כלל אבל מגלגל תיבה שהיא
רה"ר (לקמן ק:). מקום
ועיקר דבריו של רבי
ש"מ אמר רב יהודה האי זירזא דקני רמא
ד
מי' כרמלית הואי כדאמרינן דלא שמיה
שאין בו ד' על ד' טפחים.
מרובעת פטור דהוי כמו רמא וזקפיה
בברייתא במס' עירובין
רוחב ועומד בין רה"י לרה"ר
וזקפיה רמא וזקפיה לא מיחייב עד דעקר ליה
בפרק בכל מערבין [דף לג],
תשמיש. ודקשיא לך היכי מצי מפיק
דא"א שלא תהא נחה קצת :
יא
ויש לנו היכר כגון גבוה מן
דתניא נתנו באילן למעלה
לימא תהוי תיובתא דרבא כו'.
אמר מר אדם עומד על האסקופה נוטל
ליה על כרחיך קניית עירוב בין
הארץ ג' ואילו היה רוחב ד'
ג)
מי' טפחים אין עירובו
❖
היה נקרא רשות לעצמו והוי
עירוב.
השמשות איתא כשקדש היום והוא
מבעה"ב ונותן לו נוטל מעני ונותן לו האי
פרש"י (ג) אע"פ שהעבירו
כרמלית ואסור לכאן ולכאן,
ספק יום ספק לילה: ור' היא דאמר.
למעלה מי' דהוי מקום פטור ולא
אסקופה מאי אילימא א) אסקופת רה"ר נוטל
אבל עכשיו נקרא מקום פטור
ומותר לכאן ולכאן לכתף
בעירובין (דף לד:) דשבות שגזרו
רבינו חננאל
נהירא דא"כ ה"ל למיפרך מרבנן
יב
מבעל הבית הא מפיק מרה"י לרה"ר ואלא
עליו משא שלהן (ערובין עז.)
חכמים באיסורי שבת לא גזרו עליה
דאמרי (לעיל דף ה:) המוציא מחנות
הואיל וליכא מקום חשוב
ואסיקנא הילוך ע"י הדחק
אסקופת רה"י נוטל מן העני הא קא מעייל
לאו רשות באנפי נפשיה
אלא בשבת ודאי ולא בין השמשות
שמיה הילוך, תשמיש ע"י
לפלטיא דרך סטיו חייב ומאי פריך
מרה"ר לרה"י אלא אסקופת כרמלית נוטל
הוא ובטיל להכא ולהכא (שם
הדחק לאו שמיה תשמיש
הלכך מכרמלית לרשות הרבים שבות
נמי לימא תהוי תיובתא דרבא לימא
ט.). ובלבד שלא יחליפו.
כרבא. והא דאמר רב
ונותן לכתחילה סוף סוף איסורא מיהא איתא
בעלמא הוא ובין השמשות ראוי ליטלו
דלא לימרו דקא מעייל
יהודה זירזא דקני, פי'
הא רבנן קיימי כוותיה ועוד דבהמוצא
מרשות הרבים לרשות היחיד
חבילת קנים רמא וזקפה,
אלא אסקופה מקום פטור בעלמא הוא
משם ולאוכלו לפיכך קנה עירוב:
ה
תפילין (עירובין דף צח:) תנן עומד אדם
ואתי למישרי הוצאה בשבת
כגון שהיתה מוטלת [ע"ג
ולא דחויי קא מדחינא לך אלא דוקא
כגון דלית ביה ד' על ד' וכי הא דכי אתא
ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא
(שם) ודרבנן היא, דאילו
הקרקע] והגביה הקצה
ד)
חיובא ליכא דבעינן עקירה
האחת והאחרת מונחת ע"ג
קאמינא לך. דלא שמיה תשמיש לרבים:
יוציא חוץ לד' אמות ודייק בגמרא
רב דימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ד' על
מרשות זו והנחה לרשות זו,
קרקע, והעמידה והשליכה
רקק. גרוויל"א ומים צפין עליו:
הא הוציא חייב חטאת לימא מסייע
והכא עקירה מרה"י גמורה
אפילו כל היום לא נתחייב,
ד' טפחים מותר לבני רשות היחיד ולבני
והנחה למקום פטור, ועקירה
שהרי לא הגביהה כלל
ורשות הרבים מהלכת בו. שעוברין
ליה לרבא דאמר רבא המעביר כו'
רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו
ממקום פטור והנחה לרה"ר
ואינו חייב עד דעקר ומנח,
❖
באותו רקק ברגליהם: פחות מי'.
ולפי' הקו' מה ענין זה לזה לכך נראה
יג
גמורה (שם עז.).
הלכה היא. הא דא"ר יוחנן
אמר מר ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן
שאין המים עמוקים י': חייב. שהוא
מקום שאין בו ד' על ד'
כפי' ר"ח דמפ' שהעבירו דרך עליו
לעני מעני ונותן לבעל הבית ו ואם נטל
טפחים מותר לבני רה"ר
כרשות הרבים גמורה: אלא הילוך
שהעבירו לפניו נגד גופו דה"א
ט)
יד
ולבני רה"י לכתף עליו
מוסף תוספות
ונתן שלשתן פטורין לימא תיהוי תיובתא
תרי זימני למה לי. ליתני בסיפא
ובלבד שלא יחליפו משא
כיון שהגיע כנגדו הוי כמונח ונמצא
א. דקופה.
רשב"א.
זה לזה, ועל זה הדרך
דרבא דאמר רבא
המעביר חפץ מתחילת
ורקק מים שברה"ר הזורק לתוכו
שלא העביר ד' אמות יחד ומשני התם
ה)
ז
טו
ב. דקתני פחות מכן
העמדנו זו הברייתא דתניא
חייב רה"ר מהלכת בו לאשמועינן
ד' לסוף ד' ברשות
הרבים אע"פ שהעבירו
לא נח דאין זה הנחה [דרך עצמו] :
מטלטלין.
רשב"א.
אדם עומד על האסקופה
י)
טז
ג. אורחא דגמרא. תוס'
נוטל מבעל הבית ונותן לו,
דבעינן שיהא צורך לרבים למה לי
אע"ג
דרך
חולין לו: ד. בתרווייהו.
נוטל מן העני ונותן לו,
הא מרישא שמעינן ליה אלא להכי
תוס' חולין לו: ה. ראשו
ובלבד שלא יטול מבעל
האחד ממקומו לעולם.
הבית ויתן לעני ולא מן
הדר תנייה דוקא שיהא הילוך לרבים
דאף על גב דע"י הדחק הוא שמיה הילוך אבל אם היה צורך רבים לתשמיש לא חשיב רשות
תוס' הרא"ש. ו. דרמא
העני ויתן לבעל הבית, כגון
לרבים: זירזא דקני. חבילה של קנים
ארוכים: רמא וזקפיה רמא וזקפיה. הוליכו אמות הרבה ברשות הרבים כענין הזה שלא נטלו
וזקפיה. תוס' הרא"ש.
זה הוא שא"ר יוחנן שלא
ז. דלא הויא הנחה כיון
יחליפו. ולא יטול מבעל
כולו מן הקרקע אלא זקפו והשליכו וחזר וזקפו והשליכו אין זו עקירה: אסקופת רשות הרבים. כגון אסקופת מבוי שאין עליה
דאורחיה בהכי. תוס'
הבית ויתן לעני כו', ואם
תקרה ואין גבוה ג' מן הקרקע ולחי של מבוי לפנים הימנה: רשות היחיד. כגון עומדת תחת התקרה או לפנים מן הלחי או
הרא"ש. ח. גניבה וחייב
נטל מבעה"ב ונתן לעני
גבוהה י' ורחבה ד': אסקופת כרמלית. אינה גבוהה י' אלא רחבה ד' היכי קתני נוטל לכתחילה סוף סוף איסור דרבנן איכא:
משום שבת. תוס' הרא"ש.
או מן העני ונתן לבעה"ב
ט. דבר עגול כגון. תוס'
פטור. ואמרינן נימא תהוי
מקום פטור. מקום שאין בו ארבעה על ארבעה הוא מקום מסויים שיש לו ראש רחב קצת וגבוה ג' ועומד סמוך לרשות היחיד
הרא"ש. י. והניחו. תוס'
תיובתא דרבא.
ולרה"ר והכי מוקים לה בעירובין בגבוה ג': ובלבד שלא יחליפו. והכי נמי קתני לעיל ובלבד שלא יטול מן העני ויתן לבעל הבית:
הרא"ש. יא. [ד]כשעוקר
[ט.]
[ו.]
זוית אחד עדיין השני
דרך
מונח במקומו, וכן
כשמגביה השלישי הרביעי עומד במקומו. מרדכי סימן ר"כ. יב. דבן עזאי. תוס' הרא"ש. יג. הא לא איירי מתני' בלמעלה מעשרה. תוס' הרא"ש. יד. היינו מימינו לשמאלו. תוס' עירובין צח. טו. ברה"ר. תוס' הרא"ש. טז. והשתא
אתי שפיר דההיא דעומד אדם על האיסקופה וכו' איירי שעומד במקום אחד ואינו זז ממקומו ומעביר מכאן לכאן דרך גופו ואיירי כגון שמשלים ארבע ע"י זריקה, ולהכי לא מייתי אלא מדרב אע"ג דידע לברייתא דבן
עזאי. תוס' עירובין צח.