במה אשה פרק ששי
שבת
סז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בני
מלכים יוצאין בזגין מאן תנא ר"ש היא כו'. פי' הקונטרס
לאשתא תילתא. שחפת
שלישית שבאה מג' ימים לג' ימים: סילוי.
פח א מיי' פי"ט מהל' שבת
א) [בערוך גרס שיבי פי'
חתיכה קטנה], ב) [גירס'
הלכה יח סמג לאוין סה
ענבים (א) קטנים: ושבעה ציבי. קסמים: כשורי. קורות: ושבעה
וליכא למיחש דילמא מחייכי בהו ואתו לאתויי וא"ת מכל מקום
א
ב
הערוך סוכרי פי' קברים ע"ש
טוש"ע א"ח סימן שא סעיף
סיכי. יתידות קייבל"ש בלע"ז: משבעה גשורי. גשרים: ז' סינרי.
ליחוש דילמא איפסיק ואתי לאתויי כדאמרינן לעיל גבי עבד דלא יצא
בערך סכר א'], ג) [עי'
כג:
פט ב ג מיי' שם הלכה
תוספות שבועות טו: ד"ה
צנור הדלת חור האסקופה שציר הדלת סובב בו: כופרי. זפת שזופתין
בחותם שבצוארו וי"ל דהכא
מיירי בתלוים בשלשלת דלא מיפסקי
ג
אסור], ד) [גיר' הערוך לכיבא
יג טוש"ע שם סעיף
הספינות: ארבי. ספינות: ושבעה
וריב"א פירש דבירושלמי מוקי לה
בערך כבא ג], ה) לקמן קיא.
כז:
צ ד מיי' פ"י מהלכות
קכח. ב"מ קיג:, ו) [גירס'
בוני כמוני. גרעיני כמון. ל"א בוני
בקטנים דאפילו אי פסיק ומייתי לה
לאשתא תילתא לייתי שבעה סילוי
(ב)
הירושל' דברי רבי יוסי ר'
טומאת צרעת הלכה ח
❖
כמון גרסי' מלא אגרוף: ושבעה ביני
ליכא איסור והכי איתא בירושלמי ר'
משבעה דיקלי ושבעה ציבי משבעה כשורי
מאיר אוסר אף בחול], ז) חולין
וסמג עשין רלה:
א)
מדיקנא דכלבא סבא. שבעה נימי
זעירא אומר בזוג שבצוארו ומהו כל
עז:, ח) [מלת הא ליתא בחולין
ושבעה סיכי משבעה גשורי ושבעה קטימי
ומשמע שם דהכל מדברי אביי
מזקן כלב זקן: אשתא צמירתא. חולי
אדם דקתני במתניתין בין קטנים
משבעה תנורי ושבעה עפרי משבעה סנרי
ורבא ועי' בפירש"י דהכא ד"ה
תורה אור השלם
ב)
שמחממת וקודחת את הגוף: וורדיני.
עשירים בין קטנים עניים מתניתין
שיש וכו' ופרכינן הא אין בו
ושבעה כופרי משבעה ארבי ושבעה בוני
וכו'], ט) מו"ק ה. [סוטה
1 וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ אֵלָיו
סנה: ליחרוק. אישקרני"ר כמו
פליגא עליה דרבי זעירא ולא בזוג
לב:] חולין עח. נדה סו., י) עי'
בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה
כמוני ושבעה ביני מדיקנא דכלבא סבא
שבצוארו כאן בגדולים כאן בקטנים
דמיבלע חירקייהו דאלו טריפות
בערוך ערך אמורי, כ) [גירסת
וַיְַּרא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר
הערוך לאדדא], ל) [גירס'
ולציירינהו בחללא דבי צוארא בנירא
(חולין דף נט:): ויאמר משה. משום
פירוש ההוא דלא יצא בזוג שבצוארו
בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:
הערוך שח שח פי' המס
שמות ג ב
סיפיה מדוע לא יבער הסנה: כי סר.
ברקא א"ר יוחנן לאשתא צמירתא לישקל
בגדולים דלמא מיפסיק ואתי לאתויי
המס], מ) [במדבר יד תרגום
2 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא
קרעו בזעו], נ) [לקמן קיא.],
שיסור החולי: אל תקרב הלום.
והא דשרי הכא בקטנים דליכא למיחש
סכינא דכולא פרזלא וליזל להיכא דאיכא
וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל
❖
ס) פ"ז ופ"ח,
הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר
שלא יקרב זה החולי אליו: ליתתיה
כדפי' מ"מ יש לדקדק אמאי נקט בני
וורדינא וליקטר ביה נירא ברקא יומא קמא
שמות ג ג
הַסְּנֶה:
ולפסקיה. סמוך לקרקע. ליתתיה
מלכים כיון דליכא חששא אי מייתי
3 וַיַּרְא יְיָ כִּי סָר לִרְאוֹת
ליחרוק ביה פורתא $ ולימא וירא מלאך
1
הגהות הב"ח
וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ
ישפיל: דמייכת.
להו קטן בידים וי"ל דאי לאו בני
שאתה שפל:
ה' אליו וגו' למחר ליחרוק ביה פורתא
הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה
דחמיתא אשתא.
מלכים הוו מחייכו עליה בני מלכים
שראית האש:
(א) רש"י ד"ה סילוי ענפים
וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: שמות ג ד
ולימא ויאמר משה אסורה נא ואראה למחר
קטנים: (ב) ד"ה ושבעה
4 וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם
2
לסימטא. שחין קרו"ג בלע"ז:
כל שעה ואי אפשר שלא ישמע אביו
❖
מיני כמונא גרעיני:
שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי
ליחרוק ביה פורתא ולימא וירא ה' כי סר
בזבזיה מסמסייה
כסכסייה. שמות
מעולם ויטלם אביו בידו ואתו לאתויי
ג)
3
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד
לראות וגו' א"ל רב אחא בריה דרבא לרב
אבל אי בני מלכים לא מחייכי אם כן
המלאכים על שם שקורעים
עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא:
שמות ג ה
גליון הש"ס
אפילו אי מיפסיק ליכא למיחש דילמא
וממסמסים ומכסכסים אותו. בז לשון
אשי ולימא ויאמר אל תקרב הלום וגו' אלא
5 וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע
4
גמרא ולימא וירא מלאך.
בזעא מ): מארעא דסדום. כך הוא
מייתי להו אבוה דלא שכיח שיהא
בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ
ליומא קמא לימא וירא מלאך ה' אליו וגו'
עיין שבועות דף טו ע"ב
יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה
הלחש ולא מסדום באו: בזך בזיך.
אביו בצדו בשעה שיפסוק: וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא:
ויאמר משה וגו' ולמחר לימא וירא ה' כי סר
תוספות ד"ה אסור ופסחים
❖
אין לו משמעות אלא כך הוא הלחש:
דף קיא ע"א תוספות ד"ה
ויקרא יג מה
הדרן עלך במה אשה
לראות ולמחר ויאמר (ה') אל תקרב הלום וכי
נפתח: שם אביי ורבא
עיניך ביך. מראיך ביך שלא תאדים
דאמרי תרוויהו כל דבר
פסק ליה ליתתיה ולפסקי ולימא הכי הסנה
יותר: אתריך ביך. שלא תרחיב:
שיש בו משום רפואה. עיין
לעזי רש"י
הסנה לאו משום דגביהת מכל אילני אשרי
הקב"ה שכינתיה עלך אלא
בב"מ דף כז ע"ב תוספות
כקלוט. שנקלט זרעו בשרירי בטנו
ד"ה כיס וארנקי: שם כולהו
קייבל"ש [קיבילי"ש].
משום דמייכת מכל אילני אשרי קודשא בריך הוא שכינתיה עלך וכי היכי
שלא יוליד: לכיפה. אונפול"ש
אית בהו משום דרכי
יתדות.
האמורי. עיין תשובת רשב"א
אישקרני"ר [אינקריני"ר].
דחמיתיה אשתא לחנניה מישאל ועזריה ועריקת מן קדמוהי כן תחמיניה
אבעבועות כך לשון רבי יצחק ברבי
❖
סימן תי"ג בארוכה:
לחרוץ (חריץ).
מנחם נ"ע. ולשון רבותי לכיפה למי
אשתא לפלוני בר פלונית ותיערוק מן קדמוהי לסימטא לימא הכי בז בזייה מס
קרו"ג [קלו"ג]. מורסה.
אונפול"ש [אנפולי"ש].
שכופהו שד: לימא הכי. לחש
מסייא כס כסייה שרלאי ואמרלאי אלין מלאכי דאישתלחו מארעא דסדום
בועות (תפיחות בעור,
מוסף רש"י
❖
בעלמא הוא: הוית דפקיק דפקיק
מלאות נוזלים).
ולאסאה שחינא כאיבין בזך בזיך בזבזיך מסמסיך כמון כמיך עיניך ביך עינך
הוית. לחש הוא: ליט תבר ומשומת.
כל דבר שיש בו משום
ביך אתריך בך זרעיך כקלוט וכפרדה דלא פרה ולא רביא כך לא תפרה ולא
רפואה. כגון משקה או סם
מקולל ונשבר ומשומת יהא שד זה
או לחש שלוחש על המכה
מוסף תוספות
תרבה בגופיה דפלוני בר פלונית לכיפה לימא הכי חרב שלופה וקלע
ד)
ששמו בר טיט בר טינא: לשידא דבית
הא אין בו
(חולין עז:).
משום רפואה. כגון שעושין
נטושה לא שמיה יוכב חולין מכאובין לשידא לימא הכי הוית דפקיק דפקיק
א. וכיון שכן כל אחד
הכסא. אם הזיק לימא לחש זה:
שלא על החולי, כגון קבורת
מישראל ראוי לכך.
הוית ליטא תבור ומשומת בר טיט בר טמא בר טינא כשמגז מריגז
אקרקפי דארי. בראש הארי זכר:
שליא בפרשת דרכים וכיוצא
ריטב"א. ב. כיון שאינו
בהם, שדומה לניחוש (שם).
ארוג. ריטב"א. ג. דמיירי
ואאוסי דגורייתא. ובחוטם לביאה
ואיסטמאי לשידא דבית הכסא לימא הכי אקרקפי דארי ואאוסי דגורייתא
וטמא טמא יקרא. צועק
בזוגין יקרים שיוצאין בהן
נקבה: אשכחתא לשידאי בר שריקאי
אשכחתון לשידאי בר שיריקא פנדא במישרא דכרתי חבטיה בלועא דחמרא
ואומר טמא הוא (חולין עח.)
בני מלכים כגון של כסף
כלומר סורו מעליו שטמא
ושל זהב דליכא למיחש
פנדאי. כך שמו: במישרא דכרתי
❖
חטרתיה: ובני מלכים בזגין: מאן תנא א"ר אושעיא רבי שמעון היא דאמר
הוא (סוטה לב:).
בהו דילמא מיפסיק,
חבטיה. בערוגת כרשין הפלתיו:
דמסתמא תקועין הן יפה
ה) כל ישראל בני מלכים הם רבא אמר א באריג בכסותו ודברי הכל:
בלועא דחמרא חטרתיה. בלחי החמור
בשלשלאות של כסף. תוס'
מתני' יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה
לעיל נח.
רבינו חננאל
ב
הלקיתיו: מאן תנא. דקתני וכל
דברי ר"מ וחכמים אוסרין אף בחול משום דרכי האמורי: גמ' יוצאין בביצת
ו)
אדם ואפילו עני שבישראל: רבי
בני מלכים בזוגים. אוקמה
רב בזוג ארוג בכסות,
החרגול דעבדי לשיחלא ובשן של שועל דעבדי לשינתא דחייא למאן דניים
שמעון. בפרק שמונה שרצים נ): בני
ולדברי הכל כי האי
מלכים.
דמיתא למאן דלא ניים: ובמסמר מן הצלוב: דעבדי לזירפא: משום רפואה
הלכך לעני נמי חזיא ולא
גוונא שרי. פי' שיחלא,
פצע האוזן. פי' זירפא,
גנותא דידיה דליתחזיא כיוהרא
דברי רבי מאיר: אביי ורבא דאמרי תרוייהו $
גכל דבר שיש בו משום רפואה
ז)
(עכיבתא) [ענביתא]. אביי
ושליף אי נמי דמגו דחידוש הוא שליף
ורבא דאמרי תרווייהו כל
אין בו משום דרכי האמורי ח) הא אין בו משום רפואה יש בו משום דרכי
שהוא משום רפואה אין
ומחוי: באריג בכסותו. דלא שליף
האמורי והתניא אילן שמשיר פירותיו סוקרו (וצובע אותו) בסיקרא וטוענו
בו משום דרכי האמורי.
ליה ומחוי: מתני' דרכי האמורי.
ירושלמי רבי אבהו בשם
באבנים בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחוש חיליה אלא סוקרו בסיקרא
ניחוש הוא וכתיב ובחוקותיהם לא
רבי יוחנן כל שמרפא אין
מאי רפואה קעביד כי היכי דליחזייה אינשי וליבעו עליה רחמי כדתניא 5וטמא
בו משום דרכי האמורי
גמ'
לשיחלא.
תלכו (ויקרא יח):
(כפסא).
טמא יקרא ט) ד צריך להודיע צערו לרבים ורבים יבקשו עליו רחמים אמר
לכאב האוזן ותולין באזנו: לשינתא.
רבינא כמאן תלינן כובסי בדיקלא כי האי תנא תני תנא בפרק אמוראי קמיה
יש שעשאו כדי שיישן ויש כדי שלא
י)
יישן: דחייא. של שן שועל חי:
דר' חייא בר אבין א"ל $ כולהו אית בהו משום דרכי האמורי לבר מהני
לזירפא. נפח מכה דכל פרזלא זריף
מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח ליה על
קדקדו ולימא
והאי מסי לזירפא: שיש בו משום
הכי חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד אין בו משום דרכי האמורי
רפואה. שנראית רפואתו כגון
כ) לאדרא לימא הכי
ננעצתא כמחט ננעלתא כתריס
ל) שייא שייא
שתיית כוס ותחבושת מכה. ופרכינן
האומר
הא אין בו כו' כגון לחש שאין ניכר
ידי שהוא שמן וכחו רב פירותיו נושרין: דליחזיוה אינשי. ולסימנא
שיהא מרפא יש בו משום דרכי האמורי בתמיה: דליכחוש חיליה. שעל
עבדי ליה לאודעי דמשיר פירותיו: טמא טמא. הוא עצמו אומר טמא רחקו מעלי: כובסי. אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר
פירותיו: בפרק אמוראי. בפרק אחד ס) ששנוי בתוספתא דמסכת שבת בהלכות דרכי האמורי: א"ל. רבי חייא לתנא: כולהו אית בהו. כל
השנויות שם אל תטעה לומר באחד מהן אין בו משום דרכי האמורי אלא בכולן אתה שונה יש בו לבר מהני ב' אלו שאפרש לך: מי שיש לו עצם
וכו'. ולחש דננעצתא כמחט אלו ב' לבדם אין בהם: חד חד נחית. לחש הוא: לאדרא. עצם של דג שישב לאדם בושט: שייא שייא. לחש הוא רד רד:
האומר