סז:
במה אשה פרק ששי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כלל
גדול. כל היודע עיקר שבת חייב על כל שבת ושבת כו'.
האומר גד גדי. התמזל מזלי: וסנוק לא. עיף
אל תהי ו): אשכי
צא א מיי' פי"א מהל' ע"ז
א) [תוספתא פ"ח], ב) [שם
פ"ז], ג) [בערוך ערך קבע
הלכה ד סמג לאוין נא
ובושכי. יום ולילה: יש בו משום דרכי האמורי. וכן בכולן עד סוף
פי' בקונטרס אע"פ שלא נודע לו בינתים אמרינן ימים
טוש"ע י"ד סימן קעט סעיף
איתא מקבעת ופי' כדאיתא
פירקא גרסינן הרי זה מדרכי האמורי וה"ג בתוספ': הוא בשמה והיא
שבינתים הויין ידיעה לחלק שאי אפשר שלא שמע בינתים שאותו
ברש"י], ד) [תוספתא פ"ב],
ג:
א ב מיי' פ"ז מהלכות
ה) כריתות טז:, ו) פסחים ג:,
בשמו. הוא ואשתו מחליפין
יום שבת היה אלא שלא נזכר במלאכות וקשה לה"ר אליעזר
שמותיהן זה בזה בלילה משום ניחוש:
א
ב
ג
❖
ז) [ויקרא ד כח],
שגגות הלכה ב:
❖
דוני דני. התחזקו חביותי: דן. אינו
דאמר בגמרא (לקמן דף עא.) קצר
ב ג שם הלכה ג:
וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון
חק האמורי אלא ע"ז ממש וחייב
האומר גד גדי וסנוק לא אשכי ובושכי יש בו
תורה אור השלם
מלאכות וחזר וקצר וטחן כגרוגרת
משום קורא בשם עבודת גלולים:
משום דרכי האמורי ר' יהודה אומר גד אינו
מוסף תוספות
האומר לעורב צרח. כשהוא קורא
בזדון שבת ושגגת מלאכות קצירה
1 וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְיָ הַשְּׁכֵחִים
ד
אלא לשון ע"ז שנאמר 1 העורכים לגד שלחן
א. או שלא יזכור בעצמו,
אֶת הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד
גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה
אומר לו כן מפני שהוא מבשר בשורות
הוא בשמה והיא בשמו יש בו משום דרכי
שאין שבעה ימים בלא
שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי
ולוחש לו לחש זה: שקרא ערבית.
פירוש ואינו חייב אלא אחת ובשבת
שבת. מאירי. ב. ואע"פ
ישעיהו סה יא
מִמְסָךְ:
האמורי דונו דני יש בו משום דרכי
א)
2 הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת
שלא נודע לו שחטא שלא
אחת איירי דבשתי שבתות היה חייב
איחר יותר משאר חביריו. ול"נ שקרא
היה זכור שעשה בו
שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן
האמורי ר' יהודה אומר אין דן אלא לשון
כעורב: שקראה גברית. כתרנגול
שתים דימים שבינתים הויין ידיעה
מלאכה. חי' הר"ן. (ד)כיון
וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע וְנָפְלוּ
ע"ז שנאמר הנשבעים באשמת שומרון
דודאי ידע שהיה אותו
לחלק אלמא אע"פ שנודע לו קודם
כמו קרא גברא (יומא דף כ:):
וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד:
2
היום שבת הויא ידיעת
עמוס ח יד
אשתה ואותיר. כדי שתהא ברכה
ואמרו חי אלהיך דן האומר לעורב צרח
קצירה אחרונה שאותו יום שבת הוא
ב)
3 כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים
שבת ידיעה לחלק.
מצויה ביינו: המבקעת ביצים בכותל.
דהא בזדון שבת קצר וטחן אפי' הכי
ריטב"א. ג. ב"ר נתן
ולעורבתא שריקי והחזירי לי זנביך לטובה
רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ
[ממגנצה. ריטב"א]. מאי
לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת
לא הויא ידיעה וחשיב העלם אחד כיון
ואית דגרסי ביצים (ב) מקבעת לאחר
יש בו משום דרכי האמורי האומר שחטו
נפקא מינה באותה ידיעה
א
עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי
שלא נודע לו שחטא שהרי סבור
שיצאו האפרוחים מחזרת הקליפות
(ג)
ששמע שאותו יום שבת
ה
מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא
תרנגול זה שקרא ערבית ותרנגולת שקראה
היה כיון שאינו נזכר
תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה
במקל וקובעתן בכותל לפניהם וזהו
שהמלאכה מותר' וטעמא משום דכתיב
איסור מלאכות שעשה,
גברית יש בו משום דרכי האמורי אשתה
לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר:
❖
לנחש שלא ימותו: המרקדת לכותח.
או הודע אליו חטאתו שיהיה לו
דלא חשיבא ידיעה אלא
דברים כ יט
ואותיר אשתה ואותיר יש בו משום דרכי
א"כ הודע לו שחטא. תוס'
ידיעת חטא ועוד הקשה ריב"ם
כשעושה כותח מרקדת לפניו והוא
ו
הרא"ש. דידיעת היום לא
האמורי המבקעת ביצים בכותל (והטח)
ניחוש שיתחזק: המשתקת לעדשים.
דבגמרא מפקינן לה מקרא ואי כדפי'
ג)
זז)
מעלה ולא מורדת דידיעת
הגהות הב"ח
חטא בעינן. רשב"א.
בפני האפרוחים יש בו משום דרכי האמורי
בקונטרס שאי אפשר שלא נודע לו
כשנותנת בקדרה משתקת את כל
(א) גמרא שתתבשל מהרה
ד. ונודע לו על קצירה של
למה לן קרא ועוד קשה לר"י דתנן
העומדים כדי שיתבשלו ולגריסין
והמגיס בפני אפרוחים יש בו משום דרכי
ח
אבל אסרו חכמים בשברי
שגגת שבת וזדון מלאכה.
זכוכית: (ב) רש"י ד"ה
מצווחת: ה"ג אבל נותנין קיסם של
תוס' הרא"ש. ה. בקצירה
בפרק אמרו לו (כריתות דף טז.) א"ר
האמורי המרקדת והמונה שבעים ואחד
המבקעת וכו' ואית דגרסי
אחרונה. תוס' הרא"ש.
תות. מוריי"ר וחזק הוא כחומץ
עקיבא שאלתי את ר' אליעזר העושה
אפרוחין בשביל שלא ימותו יש בו משום
מקבעת כצ"ל ותיבת ביצים
ו. אבל ידיעה דלאו חטאת
נמחק: (ג) בא"ד האפרוחים
מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין
ומועיל לבשל ואין זה לנחש: ה"ג
לאו שמה ידיעה. תוס' להלן
❖
דרכי האמורי המרקדת לכותח והמשתקת
מתרזת הקליפות:
קה. ז. דאת שבתותי
אבל אסרו חכמים בשברי זכוכית.
מלאכה כו' אמר ליה חייב על כל אחת
תשמרו.
ריטב"א.
לעדשים והמצווחת לגריסין יש בו משום
ואחת ק"ו מנדה כו' ופליגי התם
אע"פ שמשום דרכי האמורי אין בו
ח. פשיטא.
רשב"א.
דרכי האמורי המשתנת בפני קדירתה
ט. אלמא טעמא לאו משום
לעזי רש"י
אמוראי בגמרא היכי בעי מיניה
אסרו חכמים מפני הסכנה שלא יבלע:
שאי אפשר שלא שמע
❖
בשביל שתתבשל מהרה יש בו משום
בול של מלח. מלא אגרוף מלח
וקאמר בסוף שמעתא ולרב חסדא
בינתיים אלא. תוס' הרא"ש.
מוריי"ר. עץ-תות.
י. אע"פ שלא נודע לו
דרכי האמורי אבל נותנין קיסם של תות
דאמר שגגת שבת וזדון מלאכות הוא
בשביל שתאיר ותדליק שאין זה ניחוש
החטא, דימים שבינתיים
דבעא מיניה אי ימים שבינתים הויין
אלא מסייע ממש שהמלח צולל את
ושברי זכוכית בקדירה בשביל שתתבשל
הויין כידיעה לחלק וכן
מוסף רש"י
בנדה ימי היתר שבינתיים
השמן וימשך אחר הפתילה: טיט
ידיעה לחלק או לא נדה מאי ימים
מהרה וחכמים אוסרין (א) בשברי זכוכית מפני
גד גדי וסינוק לא. התגבר
הויין ידיעה. תוס' הרא"ש.
וחרסית. מצננין את השמן ואינו
שבינתים איכא ומשני שבא עליה
מזלי ואל תהי עייף (פסחים
ואע"פ שלא היינו צריכים
הסכנה תנו רבנן ד) נותנין בול של מלח
דולק מהר: דמכסי שרגא דמשחא.
ג:). העורכים לגד. שם
וטבלה וראתה וחזר ובא עליה והתם
לתת טעם למקרא, אפשר
לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק ונותנין
עכו"ם העשויים על שם המזל
לתת טעם בדבר כי
שעושה לו כיסוי למעלה ממהר
אפילו איחרה כמה שנים ולא טבלה
(ישעיה סה יא).
ההעלמות שהן תלויות
טיט וחרסית תחת הנר בשביל שתמתין
לידלק: נפט. כשמגלין אותו האור
חשיב הכל העלם אחד אלא כשטבלה
הדרן עלך במה אשה
בימים כגון זו, העלמות
כל השוכח עיקר שבת.
ותדליק אמר רב זוטרא האי מאן דמיכסי
חלוקות הן, כלומר דלאו
הולך ונמשך אליו ומבעיר: חמרא
ימי היתר שבינתים אע"פ דלא ידע
דסבור לא נכתבה שבת
מחמת העלמה קמייתא
שרגא דמשחא ומגלי נפטא קעבר משום
וחיי. כשמוזגין ונותנין כוס אומר
כמי שידע דמי ה"נ גבי שבת אע"פ
בתורה, דהיינו העלם זה
אתיא ליה אידך
וזה בידו, שגגת שבת ושגגת
שכשנעלם מנו שבת
כן לברכה בעלמא:
שלא שמע ימי היתר שבינתים הויין
בל תשחית חמרא וחיי לפום רבנן אין בו
3
מלאכות (כריתות טז:). אינו
ראשונה אפשר היה לו
ידיעה לחלק דגזרת הכתוב היא שתהא
ט
משום דרכי האמורי מעשה ברבי עקיבא
חייב אלא חטאת אחת.
לידע בינתיים שבת שניה
הדרן עלך במה אשה
על כולן דחדא שגגה היא,
והעלמה ראשונה במקומה
שמירה לכל שבת ותימה דהתם יליף
י
שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס
והתם ליכא למימר ימים
עומדת, וכיון שאין זו
כלל גדול. בגמרא מפרש אמאי
רבי אליעזר שבת מנדה ואדרבה
שבינתיים הויין ידיעה, דהא
תלויה בזו ואפשר לזו
שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן חיי
קרי ליה גדול: השוכח עיקר
בשבת כתיב קרא ובנדה לא כתיב
לא ידע לעולם עיקר שבת
בלא זו הויא כל אחת
ונראה לר"י דהא דנפקא לן מקרא וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון:
עד שילמוד (שם). היודע
חלוקה לעצמה, והיינו
שבת. כסבור אין שבת בתורה:
עיקר שבת. שידע שארבעים
דגלי לן קרא דכתיב את
אינו חייב אלא חטאת אחת. בגמרא
בגמרא היינו כרבי אליעזר ברבי
הדרן עלך במה אשה
אבות מלאכות אסורות בשבת
שבתותי תשמרו דימים
יא
אבל אינו יודע שהיום שבת,
של היתר שבין ימי האסור
שמעון דהתם דאמר לא כך שאלו
(לקמן דף סט:) יליף לה שמירה אחת
דהיינו שגגת שבת וזדון
שיהו חשובים כידיעה
כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח
רבי עקיבא לרבי אליעזר אלא הבא
לשבתות הרבה ושמירה לכל שבת
מלאכות (שם). היודע שהוא
לחלק. ריטב"א. יא. הכא.
ה)
ב
שבת ועשה מלאכות
תוס' הרא"ש. יב. והשתא
על הנדה והשיב לו רבי אליעזר
ושבת ומסתברא דכי כתיב שמירה
עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה
הרבה בשבתות הרבה.
ניחא דיליף נדה משבת.
❖
דחייב על כל אחת ואחת ק"ו משבת :
אחת לשבתות הרבה כי האי גוונא
יב
ואותן שעשה בזו עשה
תוס' הרא"ש.
בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת
בזו, דשגג במלאכות הרבה
כתיב דכולא חדא שגגה היא וקרבן
היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת
כסבור מלאכה זו מותרת
אשוגג קאתי: היודע עיקר שבת.
(שם). חייב על כל אב
רבינו חננאל
ושבת היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל
ג
מלאכה ומלאכה. על שבת
שיש שבת בתורה ונאסרו בה מלאכות:
אב
אחת (שם).
ת"ר נותנין בול של מלח
ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה.
לתוך הנר כדי שתאיר
על ידי שגגת שבת ששכח ששבת היום. מדקתני סיפא היודע שהוא שבת מכלל דרישא בדאין יודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות
ותדליק, טיט וחרסית תחת
הנר כדי שתמתין ותדליק.
הרבה בענין זה ולא נודע לו בינתים שחטא: חייב על כל שבת ושבת. חטאת אחת לכל שבת. ואע"פ שלא נודע לו בינתים והעלם אחד הוא
חמרא חייא לפום רבנן
אמרינן ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק שא"א שלא שמע בינתים שאותו היום הויא שבת אלא שלא נזכר לו במלאכות שנעשו בו ושגגה
ותלמידיהון.
הדרן עלך במה אשה
קמייתא משום שבת הוא דהואי והא אתיידע ליה ביני ביני הלכך כל חדא שבת חדא שגגה היא. ומיהו על הרבה מלאכות שבכל
יוצאה
שבת לא מיחייב אלא חדא דכולה שבת חדא שגגה דהא לא שגג אמלאכות דיודע הוא שהמלאכות אסורות אלא אשבת הוא דשגג: היודע
פרק שביעי
כלל גדול אמרו בשבת.
שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה. שלא ידע שהמלאכות הללו אסורות ועשאם כמה פעמים בכמה שבתות חייב על כל אב
מלאכה חטאת אחת ואף על פי שחזר וכפלה בכמה שבתות כולה חדא שגגה היא דהא לא נודע לו בינתים. ולענין שגגת
שבת הוא דאיכא למימר ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק אבל לענין שגגת מלאכות לא אמרו הכי דמשום הפסק ימים אין לו
לדעת אלא אם כן ישב ועסק לפני חכמים בהלכות שבת. ומיהו בחטאת אחת לא מיפטר על כל שבת דשגגה לאו בשבת הויא אלא
במלאכות ושגגות טובא הוו לשבת אחת. ובגמרא (לקמן דף ע.) יליף פעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת ופעמים שאינו חייב אלא אחת על
כל שבת ומסתברא
דחיובא בזדון שבת ושגגת מלאכות דאיכא שגגות טובא ופטורא בשגגת
שבת וזדון מלאכות
דחדא שגגה היא:
אב