כלל גדול פרק
שביעי
שבת
עא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גרירה דגרירה לית ליה. ומה שגוררת קצירה וטחינה שעמה
קצירה גוררת קצירה. שניה בכפרתה וטחינה גוררת את הטחינה
(ב)
יג א מיי' פ"ז מהל' שגגות
א
א) [עמ"ש לקמן עב: על
הגליון], ב) כריתות יא:,
הלכה י:
השניה ונתכפרו כולן דקיימא לן אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד
לא חשיב גרירה דגרירה כדפי' בקונט' דמה שגוררת
יד ב מיי' פ"ו מהלכות
ג) שם יב:, ד) שם טו:, ה) עי'
❖
אינו חייב אלא אחת וזה שעשה שתי קצירות בהעלם אחד שלא
קצירה לקצירה לא חשיב גרירה כיון דהוי בהעלם אחד אבל טחינה (ג)
גיר' רש"ל,
שגגות הלכה יא:
טו ג מיי' פ"ז מהלכות
נודע לו בין קצירה לקצירה שחטא ואע"פ שהעלמה של שניה חלוק
שכנגדה חשיבא גרירה משום דקצירה של זדון שבת אינה גוררת
שגגות הלכה י:
קצת משל ראשונה סוף סוף העלם
טחינה של שגגת שבת אלא על ידי
טז ד מיי' פ"ו מהלכות
הגהות הב"ח
אחד הוא דלא נודע לו חטאו
הקצירה שעמה היא נגררת שעיקר
שגגות הלכה א סמג
קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה
ה)
א
(א) גמרא דפשיטא להו
עשין ריג:
בינתים וידיעות [חטא] הוא דמחלקות
קרבן אינה בשבילה ולר"י נראה
אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת
יז ה מיי' שם הלכה ד:
לרבא ואביי וכו' דבעי
יח ו שם הלכה ז ופ"ד
הלכך חטאת זו שבאה על הקצירה
דקצירה חשיבא גרירה מדקאמר
מיניה ר' זירא מר' אסי:
מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה
(ב) תוס' ד"ה גרירה
מהלכות
מאכלות
וטחינה ראשונה אתרווייהו קיימא
קצירה גוררת קצירה אבל ההיא
שעמה וטחינה שכנגדה במקומה עומדת
וכו' ומה שגוררת קצירה
אסורות הלכה טז סמג שם:
❖חשיבא:
ונתכפרו עם הקצירה כל קצירות
דטחינה לא חשיבא גרירה דגרירה
יט ז מיי' פ"ו מהלכות
לטחינה שעמה: (ג) בא"ד
ב
❖
אביי אמר טחינה נמי גוררת טחינה שם
אבל דטחינה שעמה
שגגות הלכה א:
שעליו שנעשו בהעלם אחד ועם
שאינו יכול לכפר על הקצירה אא"כ
טחינה אחת היא ומי אית ליה לרבא גרירה
הטחינה נתכפרו כל הטחינות שעליו
תתכפר הטחינה עמה ואע"ג דשני
והא איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם
כשעשאן בהעלם אחד: אבל נודע לו
זיתי חלב בהעלם אחד לא חשיבא
מוסף תוספות
גליון הש"ס
על הקצירה. אחרונה שבזדון שבת
אחד ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית
גרירה מ"מ קצירה וקצירה שאני
א. תימה דהא אית ליה נמי
גמ' אמר רבא הביא קרבן
שהאחת בשגגת שבת והאחת בזדון
ושגגת מלאכות והפריש עליה קרבן
גרירה דגרירה דהא קאמר
בהעלמו של שני אמר רבא א) ב הביא קרבן
$
על ראשון. עי' מנחות דף
קצירה גוררת קצירה
שבת וטעמא דמאן דאמר בסמוך
הואיל ובקרבן זה לא שייכא טחינה
על ראשון ראשון ושני מתכפרין ג' אינו
פ ע"ב ובתוספות ד"ה
וטחינה שעמה [וי"ל].
דקצירה וקצירה אין מצטרפין היינו
שעמה דהא אכל חדא מיחייב אי
כולהו חליפין: שם מילתא
תוס' הרא"ש. ב. דקצירה
מתכפר הביא קרבן על השלישי שלישי
דפשיטא להו לאביי ורבא.
וטחינה של שגגת שבת
הוה מתידעי ליה תרווייהו: קצירה
משום דלית ליה גרירה וקשה
עי' שבועות ד' יח ע"א תוס'
חשיב ליה כמו דבר אחד.
ושני מתכפרין ראשון אינו מתכפר הביא
גוררת קצירה. ראשונה: וטחינה
לרשב"א לפי זה הוה מצי למצוא
ד"ה אי בע"ה: שם אכל
תוס' הרא"ש. ג. [ו]כגון
קרבן על האמצעי נתכפרו כולן אביי אמר
חלב ודם. עי' לקמן דף פט
שהיה לו ידיעה בינתים.
שעמה. של ראשונה: וטחינה.
פלוגתייהו דאביי ורבא אפילו בשלשה
❖
ע"ב תוס' ד"ה אסורין:
ריטב"א. ד. תימה. תוס'
אפילו הביא קרבן על אחד מהן נתכפרו
אחרונה שכנגדה של ראשונה: במקומה
קצירות כגון שקצר בשגגת שבת
הרא"ש. ה. הוה מתני. תוס'
❖
הרא"ש.
כולן בתר דשמעה מאביי סברה אי הכי
עומדת. וכי מתידע ליה מיחייב
וזדון מלאכות וחזר וקצר בזדון שבת
מוסף רש"י
עלה: קצירה גוררת קצירה. כמשפט
ושגגת מלאכות ונודע לו הראשונה
טחינה נמי תגרר לטחינה גרירה אית ליה
מהו דתימא אמר ר'
וחזר וקצר בשגגת שבת וזדון מלאכות
דשני זיתי חלב בהעלם אחד הן
רב נסים גאון
גרירה דגרירה לית ליה $ מילתא דפשיטא
יהושע בין לקולא. כגון
דלרבא הביא קרבן על הראשון שני
וטחינה שעם קצירה ראשונה היינו
להו לאביי ורבא (א) מבעיא לר' זירא דבעי רבי
אכל שני חצאי זיתים בשני
הכא כגון שאכלו בשני
נתכפר שלישי לא נתכפר ולאביי גם
משום גרירה דאף על גב דעיקר
תמחויין לא מצטרפין, בין
תמחויין מחלקין. אצל
זירא מרבי אסי ואמרי לה בעא מיניה רבי
לחומרא. דאם אכל שני
שלישי נתכפר: ממין אחד חייב
קול [מאמר] ר' יהושע
קרבן לאו משום קצירה דבהדה אתא
זיתים בשני תמחויין בהעלם
במסכת כריתות בפרק אמרו
ירמיה מרבי זירא ג קצר וטחן חצי גרוגרת
פשיטא. הוה מצי לשנויי הא מני רבן
הואיל ואיכפר ליה בהדי קצירה
אחד חייב שתים, קמ"ל.
לו אכלת חלב [דף טו]
בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן
ממין אחד חייב אפילו
אמר ר' יהושע שמעתי
בתרייתא גררה לטחינה שעמה
גמליאל היאג כדאמרינן בסמוך:
בשני תמחויין ולא פליג ר'
באוכל מזבח אחד בחמשה
אנן אסיפא מתנינן לה. אפילו
חצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות מהו
בהדה שהרי שתיהן היו תלויות
ד
יהושע, דלחומרא קאמר
תמחויין בהעלם אחד שהוא
❖
(כריתות יב:).
חייב על כל אחד ואחד.
שיצטרפו אמר ליה חלוקין לחטאות ולא
בקרבן אחד ואין כפרה לזו בלא זו:
ארישא הוה מצי לשנויי כגון
ה
ובגמרא גרסי היכי דמי
וטחינה שכנגדה עומדת במקומה.
שאכלו בשני תמחויין ולאפוקי מרבי
מצטרפין וכל היכא דחלוקין לחטאות לא
ה' תמחויין, אמר שמואל
כאותה ששנינו חמשה
דגרירה לגרירה לא אמרינן לאיכפורי
יהושע דאמר תמחויין מחלקין אפילו
רבינו חננאל
מצטרפי והתנן אכל חלב וחלב בהעלם
ב)
ד
דברים בעולה מצטרפין
טחינה אחרונה עם טחינה ראשונה
לקולא אלא דניחא ליה לאוקמי כר'
קצירה [הראשונה] גוררת
הבשר והחלב והיין והסולת
אחד אינו חייב אלא אחת אכל $ החלב ודם
יהושע: משני מינין פשיטא.
משום שני זיתי חלב בהעלם אחד
(הראשונה) קצירה, וכיון
והשמן. חזקיה אמר כגון
ונותר ופגול בהעלם אחד חייב על כל אחת
שמביא חטאת על קצירה
שאכל מה' אברים. ר"ל
דהא קמייתא גופה בגרירה היא
אף על גב דלענין מלקות מצטרפין
אמר אפילו תימא באבר
של שגגת שבת נתכפר לו
ואחת זו חומר במינין הרבה ממין אחד וזו
דמיכפרה: שם טחינה אחת היא.
כדאמרינן בפרק בתרא דמס' ע"ז
קצירה שהיא בזדון שבת.
אחד משכחת לה בכתף.
חומר במין אחד ממינין הרבה שאם אכל
וכן כיון שנתכפרה הטחינה
ר' יצחק אמר כגון שאכל
ואע"ג דקמייתא גופא בגרירה אתיא
(דף סו.) ובמס' מעילה (דף יז:) לענין
הראשונה שהיא מכלל
בה' מיני קדירה. ר' יוחנן
חצי זית וחזר ואכל חצי זית ממין אחד חייב
אמרינן גרירה לגרירה: ומי אית ליה
קרבן פשיטא ליה דאין מצטרפין:
הקצירה, שבשתיהן חטאת
אמר כגון שאכלה בה'
טעמים. ורבן גמליאל הוא
אחת הוא חייב, גררה נמי
לרבא גרירה. אטחינה שעמה קפריך
מכלל
משני מינין פטור והוינן בה ממין אחד חייב
ו
ג)
דאמר אין ידיעה לחצי
הטחינה הראשונה את
דמגררה עם הקצירה ואע"ג דקרבן
צריכא למימר ואמר ריש לקיש משום בר תוטני הכא במאי עסקינן כגון שאכלו
שיעור. בפרק הבונה [לקמן
הטחינה השניה ונתכפר
ז
בשלה. אבל אם נודע לו
קה] הכותב ב' אותיות
לאו אההיא קצירה איפריש דאינך
בשני תמחויין ורבי יהושע היא דאמר תמחויין מחלקין מהו דתימא אמר רבי
ד)
בקצירה שהיא בזדון שבת
בב' העלמות אחת בשחרית
כולהו לאו גרירה איכא דקצירה וקצירה
ושגגת מלאכות שהוא חייב
ואחת בין הערבים, רבן
יהושע בין לקולא בין לחומרא קא משמע לן דלקולא לא אמר לחומרא קאמר
בהעלם אחד לאו גרירה היא דכל שם
גמליאל מחייב וחכמים
בקצירה חטאת אחת
והא הכא דחלוקין לחטאות וקא מצטרפי אמר ליה מר ארישא מתני לה וקשיא
ובטחינה חטאת אחרת,
פוטרים. ובגמרא גרסי במאי
עבירה הנכפל כמה פעמים בהעלם
(מביא) [והביא] בקצירה זו
קא מיפלגי רבן גמליאל סבר
❖
ליה אנן אסיפא מתנינן לה ולא קשיא לן משני מינין פטור צריכא למימר ואמר
אחד אין בו אלא חטאת אחת: ראשון
שנודע לו בה, קצירה זו
אין ידיעה לחצי שיעור.
גוררת הקצירה הראשונה
ריש לקיש משום בר תוטני לעולם ממין אחד ואמאי קרי ליה שני מינין שאכלו
ושני מתכפרין. שהרי בהעלמו היה:
ששתיהן קצירה ומעין
שלישי אין מתכפר.
בשני תמחויין ור' יהושע היא דאמר תמחויין מחלקין והא קא משמע לן
ולא אמרינן
מלאכה אחת הן, והטחינה
רבינו חננאל (המשך)
הראשונה נגררת בכלל
הואיל והשני מתכפר עם הראשון
דאמר רבי יהושע בין לקולא בין לחומרא מדסיפא מין אחד ושני תמחויין
הרבה אינו חייב אלא אחת,
הקצירה
הראשונה,
שבהעלמו ליגרריה לשלישי עמו
וזה חייב על כל מלאכה
שהקצירה
הראשונה
מכלל
ומלאכה חטאת, לא
והטחינה הראשונה אינו
בכפרתו ואע"ג דלא שייך בהדי
מצטרפי, דהא שגגת שבת
חייב בהן אלא אחת, וכיון
ראשון: הביא קרבן כו'. שכשהפרישו הזכיר בו שם אותו זית: הביא קרבן על האמצעי נתכפרו כולם. ואין זה גרירה אלא כולם
וזדון מלאכות פטור הוא
שנתכפר מקצתה נתכפר
בהעלם של זה היו: אביי אמר כו'. דאית ליה גרירה: בתר דשמעיה. רבא מאביי דאמר אפילו הביא קרבן על אחד מהם
דהא אינו חייב אלא אחת
כולה. נמצא שנתכפר
בכולן. ואקשינן איני, והא
בקצירה וטחינה שהיא
נתכפרו כולם דאית ליה גרירה הדר ביה איהו ואמר לההיא דלעיל דמיכפרה טחינה שעמה בגרירה: אי הכי. דכאביי סבירא
תנן בכריתות פרק ג' אכל
בשגגת שבת וזדון מלאכות
ליה דאמר גרירה: טחינה. שעמה דאיכפרה בגרירה תגרור נמי לטחינה שכנגדה משום שני זיתי חלב בהעלם אחד: גרירה
חלב וחלב בהעלם אחת
בקרבן שהביא על הקצירה
אינו חייב אלא אחת, אכל
שהיא בזדון שבת ושגגת
דגרירה. כי הך דטחינה קמייתא לא איכפרה אלא בגרירה דלא עליה ולא על קצירה שעמה בא הקרבן אלא דאגריר בהדי
חלב ודם (מותר) [ונותר]
מלאכות. והטחינה שעימה
קצירה הלכך לא הדרה גרירה לבתרייתא משום שם טחינה: מילתא דפשיטא להו.
דזדון שבת ושגגת מלאכות וזדון מלאכות
כו'. והוינן בה ממין אחד
עומדת במקומה, לכשתוודע
צריכא למימר, ואמר ר"ל
לו מביא עליה חטאת.
ושגגת שבת אין חלוקין לחטאות כדקאמרי דזה מתכפר בקרבנו של זה ולא אמרינן כשני העלמות נינהו וניחייב חד אזדון שבת
משום בר תיטיני הכא במאי
(אמר) אביי [אמר] גם
ושגגת מלאכות וחד אשגגת שבת וזדון מלאכות ואע"ג דחד גופה דעבירה היא מספקא ליה כו': קצר וטחן. קצר או טחן: חזר וקצר
עסקינן כגון שאכלו בב'
הטחינה הראשונה גוררת
תמחויין, ור' יהושע היא
הטחינה השניה, שהטחינה
כו'. ולא נודע לו בינתים על חטאו: מהו שיצטרפו. קצירה וקצירה לכשיעור ויתחייב מי הוי העלם אחד ומצטרפי או דילמא כשני
אחת היא. ומקשינן ומי
דאמר תמחויין מחלקין.
העלמות נינהו ולא מצטרפין: חלוקין לחטאות. אי הוי כשיעור לכל חד אין אחד מהן מתכפר בקרבן הבא על חברו הלכך לא
אית ליה לרבה גרירה, והא
כלומר אם אכל חלב וחלב
אתמר אכל שני זיתי חלב
בב' תמחויין חייב ב'
מצטרפי: הכי גרסינן וכל היכא דחלוקין לחטאות לא מצטרפי והא תנן כו': חלב וחלב. שני זיתים והפסיק ביניהם יותר מכדי אכילת
בהעלם אחת ונודע לו על
חטאות. ולא תימא דר'
פרס דהוו להו שתי אכילות: שאם אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית. באותו העלם וכגון שלא שהה מתחילתו של ראשון עד סוף גמר
אחת, וחזר (ונודע לו על
יהושע סבר (דאפי') [דאכל]
אכילת אחרון יותר מכדי אכילת פרס ממין אחד מצטרפין: צריכא למימר. הא חדא אכילה היא דבשתי אכילות ליכא למאן דאמר
אחת וחזר) ואכל (שני זיתי)
חלב בשני חצאי זיתים
כזית אחד בהעלמו של שני,
בהעלם אחד בב' תמחויין,
חייב: תוטני. שם חכם: שני תמחויין. שני מיני תבשיל אחד צלי ואחד שלוק: ורבי יהושע היא. בכריתות דאמר תמחויין מחלקין
תמחויין מחלקין ופטור,
אמר (רבא) [רבה] הביא
לאוכל שני זיתים בהעלם אחד בשני תמחויין לחייבו שתי חטאות ואיצטריכא לאשמעינן דלענין חצי שיעור מצטרפי דמהו דתימא
קרבן על הראשון, ראשון
אלא לחומרא אמרינן
ושני מתכפרין שהרי הם
לקולא לא אמרינן. והוא
בין לקולא כי הכא בין לחומרא כגון שיעור שלם אמר רבי יהושע דחלוקין הן וגבי שני חצאי שיעור פטור והיינו קולא וגבי
בהעלם אחת, שלישי אינו
כגון דאכל כזית בב'
שני זיתים שלימים חייב שתים והיינו חומרא: ארישא מתני. להא דריש לקיש: אסיפא מתנינן לה.
ולא איתמר הכי:
מתכפר שהרי לא היה
תמחויין לפוטרו לא, והנה
אכל ב' זיתי חלב בתמחוי
בהעלמו של ראשון, ואע"פ
מכלל אחד בהעלם אחד חייב אחת
שהיה בהעלמו של שני,
כשגגת שבת וזדון מלאכות, בב' תמחויין חייב שתים כזדון שבת ושגגת מלאכות. ר' יהושע מאי היא, דתנן בכריתות בפרק ג'
(ו)אין השני גוררו לכפרה. וכן אם הפריש קרבן על השלישי, שלישי ושני מתכפרין, ראשון אין מתכפר שהרי לא היה בהעלמו
של שלישי. הביא קרבן על האמצעי נתכפרו כולן שהרי כולן היו בהעלמו של אמצעי, אבל גרירה לא אית ליה. ושנינן רבא כי
א"ר יהושע שמעתי שהאוכל מזבח אחד בה' תמחויין בהעלם אחת חייב על כל אחת משום מעילה. ואמרינן התם היכי דמי בה'
אמר לה להא שמעתא לא (הוא') [הוה] ליה גרירה, כיון דשמע להא דאמר אביי אפילו הפריש קרבן על אחד מהן כולן מתכפרין,
תמחויין. ואמר שמואל (טעמא) [כאותה ששנינו חמשה דברים בעולה מצטרפין, הבשר והחלב והיין והסלת והשמן], וחזקיה אמר
מ"ט כולהו בני ביקתא דהדדי נינהו וגררי להדדי, סבר ואמר איהו נמי גרירה. ואקשינן אי הכי (דרבא) [דרבה] כאביי סבירא ליה
בחמשה אברים, וריש לקיש אמר אפילו באבר אחד בכתף, ור' יוחנן אמר בחמשה מיני קדירה, ור' יצחק נפחא [אמר] בה' טעמים.
טחינה נמי דשגגת שבת תגררה לטחינה דזדון שבת. ושנינן קסבר רבה טחינה דשגגת שבת כיון דהיא עצמה גרירא היא לכפרה,
והרי הוא כיון שהוא שני חצאי זית בב' תמחויין כמי שאינו שם חיוב חטאות היא, וקתני מצטרפין וחייב חטאת, גם זה אע"פ
שחלוקין הן לחטאות והן מצטרפות. ושנינן מי סברת הא דריש לקיש משום בר תוטיני ארישא הוא דקתני שאם אכל כחצי זית
לא גררה אחריתא. וקיי"ל כרבה, דאביי תלמידיה הוא והלכתא כרבה. והא שמעתא דפשיטא ליה לרבה ולאביי דקצירה דזדון
שבת מצטרפת ונגררת עם קצירה דשגגת שבת דאע"פ שחלוקין לחטאות, מיבעיא ליה לר' זירא. דבעי ר' זירא קצר וטחן חצי
וחזר ואכל כחצי זית ממין אחר חייב, במלתא דחלוקין לחטאות מוקמי ליה כר' יהושע וכגון שאכלו בב' תמחויין. לא אסיפא היא,
גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות ששתיהן חטאות הן, וחזר [וקצר] וטחן חצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות שחייב שתים,
דקתני סיפא אם אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית אחר משני מינין פטור, עלה אמרי צריכא למימר, ואמר ר"ל משום [בר]
מהו שיצטרפו שני חצאי גרוגרות, והנה קצר וטחן כגרוגרת להתחייב חטאת, אי לא. ואמרו ליה חלוקין לחטאת הן, דזדון מלאכות
תוטיני לעולם ממין אחד, ואמאי תני בב' מינין, כגון שאכלן בב' תמחויין ור' יהושע היא [דאמר] תמחויין מחלקין בין לקולא ובין
לחומרא, ונמצא גם זה בדברים שאין חלוקין לחטאות. ואקשינן אי הכי מדסיפא ב' חצאי מין אחד בב' תמחויין וקתני פטור,
ושגגת שבת חייב אחת על כולן, וזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל אחת ואחת, וכיון שחלוקין לחטאות שהעושה מלאכות