עא:
כלל גדול פרק
שביעי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכלל דרישא מין אחד ותמחוי אחד כו'. לעיל לא בעי למיפרך
מכלל דרישא. דאמר חייב: מין אחד ותמחוי אחד. בתמיה: שהיתה
כ א מיי' פ"ו מהלכות
א) לקמן קב. [קה. וש"נ],
א
ב
ב) [לקמן צד.], ג) [שם],
שגגות הלכה ט:
לו ידיעה. בין שני חצאי שיעור ואיצטריך לאשמעינן דליצטרפו דס"ד
מכלל דסיפא משני מינין ושני תמחויין צריכא למימר
כא ב שם הלכה י:
ד) [ע"א], ה) [רש"ל],
שלא חש להאריך כיון דלא קאי הכי: מאן דאמר אשם ודאי לא
❖
אמינא הואיל ובשיעורין שלמים חלוקין לחטאות הכא נמי לא ליצטרפו
ג
כב ג מיי' פ"ה מהלכות
ו) [ב"ק קיא.],
שגגות הלכה א ופ"ו
בעי ידיעה בתחלה. פי' בקונטרס
קמ"ל דהתם הוה ידיעה אבל ידיעת חצי שיעור לאו ידיעה היא:
דאיכא פלוגתא דר' עקיבא
ד
הלכה א והלכה ט סמג עשין
❖
רבן גמליאל היא דאמר. לקמן בפרק
ורבי טרפון בפרק דם שחיטה
ריג:
תורה אור השלם
הבונה אין ידיעה לחצי שיעור:
בכריתות (דף כב:)ה וליתא דהא תנן
מכלל דרישא מין אחד ותמחוי אחד מין אחד
1 אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ
וחזר ונודע לו. לקמן בעי ליה אי
התםו דדוקא במעילה מרובה קאמר
ותמחוי אחד צריכא למימר אמר רב הונא
מוסף רש"י
אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ
ר"ע שמביא שתי אשמות משום דטוב
קודם שהפריש קרבן על ידיעה
ז
שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה
הכא במאי עסקינן כגון שהיתה לו ידיעה
אין ידיעה לחצי שיעור.
עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא:
ראשונה וקסבר ידיעות מחלקות
לו שיביא שתי אשמות משיביא אשם
בינתיים ורבן גמליאל היא א)דאמר אין ידיעה
אכל חצי שיעור ונודע, לא
ויקרא ד כח
לחטאות ואע"פ שלא היתה ידיעה
אחד ויתנה שאם לא יוודע לו תהא
2 וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר
הויא ידיעה לחלק, דאם חזר
לחצי שיעור: איתמר אכל שני זיתי חלב
ואכל חצי שיעור מצטרפין
בין אכילה לאכילה או לאחר הפרשה
מעילתו נדבה אבל במעילה מועטת
הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח
❖
(כריתות יב:).
הַשְּׁלָמִים וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן
בהעלם אחד ונודע לו על הראשון וחזר ונודע
וקסבר הפרשות מחלקות. והא דאביי
מודה ר"ע שמביא אשם אחד ויתנה
מֵחַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ:
❖
לו על השני ר' יוחנן אמר חייב שתים וריש
ויקרא ד כו
ורבא דאמרי לעילד) ונודע לו על אחת
ונוח לו שיתן מעילה מועטת על
א
מוסף תוספות
לקיש אמר אינו חייב אלא אחת רבי יוחנן
מהן וחזר ואכל כו' אלמא דחדא הוא
הספק משיביא שתי אשמות וקאמרינן
ח
ב)
דמיחייב אי סבירא להו פלוגתא דר'
א. וק"ל באוקימתא.
בגמ' מדברי שניהם נלמד אשם ודאי
הגהות הב"ח
[א]
אמר חייב 1על חטאתו והביא ג) וריש לקיש
ריטב"א. ב. אמאי. ריטב"א.
יוחנן וריש לקיש בקודם הפרשה
לא בעי ידיעה בתחלהט ואם תאמר
אמר פטור מחטאתו ונסלח לו וריש לקיש
(א) גמ' ספוקי מספקא להו
ג. וי"ל. ריטב"א. ד. דהיינו
2
אינהו דאמור כריש לקיש אי נמי
רבי טרפון דקאמר מה לזה מביא
ואם תימצי וכו' הפרשה פליגי
ר' טרפון דאמר מה לזה
הכתיב על חטאתו והביא ההוא לאחר כפרה
ר' יוחנן כצ"ל ותיבת בה
מביא שתי אשמות. רמב"ן.
סבירא להו דלאחר הפרשה פליגי
שתי אשמות משמעי דעצה טובה
נמחק: (ב) רש"י ד"ה קא
דר' טרפון לא בעי ידיעה
ולרבי יוחנן נמי הכתיב מחטאתו ונסלח לו
ואינהו דאמור קודם הפרשה נודע
קמ"ל אדרבה כיון דבמעילה מרובה
משמע לן דהאי כצ"ל ותיבת
בתחלה. ריטב"א. ה. וכיון
הכא במאי עסקינן כגון שאכל כזית ומחצה
כיון נמחק: (ג) ד"ה הכי
שסיים דבריו ז"ל בזה
ב
על השני ודברי הכל אין חלוקין
פליגי אם כן טוב לו שיביא שתי
גרסי' וכו' ולמחוק הוי"ו
לר"ט נראה דס"ל דמאן
ונודע לו על כזית וחזר ואכל כחצי זית אחר
לחטאות: על חטאתו והביא. והביא
אשמות כדאמר ר' עקיבא משיביא
דאם תמצי לומר קאמר
דבעי ידיעה בתחילה הוא
❖
ולהגיה:
ר"ע דקאמר שאינו מביא
בהעלמו של שני מהו דתימא ליצטרפו קמ"ל
קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על
אשם אחד ומעילתו ויתנה כדפרישית
יא
אלא אשם תלוי. ריטב"א.
יש לומר דר' טרפון לאו עצה טובה
חטאתו אשר חטא (ויקרא ד) משמע
א"ל רבינא לרב אשי דאיתידע ליה קודם
ו. אמר לו ר"ע נראין
על כל חטאת וחטאת יביא: מחטאתו
דבריך במעילה מיעוטא,
קאמר אלא לעולם אינו יוצא מידי
גליון הש"ס
יב
הפרשה פליגי ובהא פליגי דמר סבר ידיעות
ג
הרי שבא לידו ספק
ונסלח לו. אפי' לא הביא אלא על
עבירה בשתי אשמות אלאיג שיביא
רש"י ד"ה למ"ד אשם ודאי
מחלקות ומר סבר הפרשות מחלקות אבל
מעילה במאה מנה לא יפה
מקצת חטאתו ונסלח לו כולו: קמ"ל.
אשם ומעילתו ויתנה ואם תאמר
וכו' דהתם ספיקו איל. עיין
לו שיביא אשם בשתי
יד
❖
לאחר הפרשה מודי ליה ריש לקיש לר' יוחנן
מג"א סימן א ס"ק יא:
סלעים ולא יביא ספק
ולרבי עקיבא אמאי מביא שתי
כיון (ב) דהאי חצי זית עם זית קמא שייך
מעילה במאה מנה. חי'
דחייב שתים או דילמא דאיתידע ליה לאחר
אשמות במרובה ובמעוטה אשם
בתר ידיעה קמייתא והוה כאילו נודע
הר"ן. ז. מוכח דר' עקיבא
הפרשה פליגי ובהא פליגי דמר סבר הפרשות
מודה דאפשר לעשות כר'
הגהות הגר"א
ומעילה יביא לעולם אשם אחד
לו על הכל דהא אי הוה מייתי קרבן
טרפון ומה שאמר שמביא
מחלקות ומר סבר כפרות מחלקות אבל
ויתנה וכשיודע אז יביא מעילתו ויש
הוה מיכפר בהדיה ה)[דזית] בלא שום
[א] תוס' ד"ה מאן. מדברי
אשם תלוי אינו אלא
שניהם נלמד כו'. נ"ב
לעצה טובה. ריטב"א.
קודם הפרשה מודי ליה ר' יוחנן לריש לקיש
לומר משום דאמר ו) המביא אשמו
ידיעה דפחות מכשיעור לא חשיב אבל
אבל הוא רבי יוסי (וכ"כ
ח. נמי. חי' הר"ן. ט. אלא
עד שלא הביא מעילתו לא יצא:
כזית לא מיכפר בלא ידיעה הלכך כי לא
דאינו חייב אלא אחת או דילמא בין בזו ובין
הרז"ה והרמב"ן בחידושיו
מ"ד אשם ודאי בעי ידיעה
דלא כרש"ל) דבעי ידיעה
בתחלה היינו ר' יוסי
איתידע ליה בהדיה אלא זה אחר זה הוו
בעל
בזו מחלוקת א"ל מסתברא בין בזו ובין בזו
בתחלה כמ"ש [כריתות ז'
דאמר התם ר' יוסי אומר
ידיעות מחלקות: דאיתידע ליה. על
ב'] מודה ר"י במחוסר
אין שנים מביאין אשם א'
מחלוקת דאי סלקא דעתך קודם הפרשה פליגי אבל לאחר הפרשה מודה ליה
השני קודם שהפריש קרבן על ידיעה
כפרה מ"ט התם בעי גברא
מה"ט משום דבעי ידיעה
ריש לקיש לר' יוחנן דחייב שתים אדמוקים ליה קרא לאחר כפרה לוקמיה
ידיעה כו' ובזה מחולק שם
בתחלה כדבעי' בחטאת.
❖
הראשונה פליגי: אדמוקים לאחר
ר"י ור"ש:
רמב"ן. דנהי דר"ע משום
לאחר הפרשה ואי אחר הפרשה פליגי אבל קודם הפרשה מודה ליה רבי יוחנן
כפרה. כי פרכינן לעיל לריש לקיש
עצה טובה אתי לה, ר"י
לריש לקיש דאינו חייב אלא אחת אדמוקי ליה קרא בכזית ומחצה לוקמיה
מדינא קאמר דסבר
הא כתיב על חטאתו והביא ואוקימנא
דבעינן ידיעה בתחלה
רב נסים גאון
קודם הפרשה ודילמא ספוקי מספקא ליה ואם תימצי לומר קאמר אם תימצי
שיטתיה דתלמודא בלאחר כפרה לוקמא
(א)
אפי' באשם. חי' הר"ן.
[עי' מאירי רש"ל מהרש"א
אמר עולא למאן דאמר
בלאחר הפרשה אבל השתא דאוקימנא
לומר קודם הפרשה פליגי בה רבי יוחנן היכי מוקי ליה לקרא בכזית ומחצה
אשם ודאי לא בעי
וחי' רע"א]. י. לכאורה
בלאחר כפרה ש"מ דפשיטא לבני
ואם תימצי לומר לאחר הפרשה פליגי ריש לקיש היכי מוקי ליה לקרא
ידיעה בתחילה. משכחת
דמודה בהא אלא. תוס'
הרא"ש. יא. [וא"כ] במאי
לה במסכת כריתות בפרק
הישיבה שסדרו הגמ' דלאחר הפרשה
בלאחר כפרה: אמר עולא למאן דאמר אשם ודאי לא בעיא ידיעה בתחילה
קא מיפלגי ר' עקיבא ור'
דם שחיטה [דף כב] אמר
נמי פטר ריש לקיש: הכי גרסינן
טרפון תרוייהו מודו
ר' טרפון ומה לזה מביא
בעל
בספרים ישנים ודילמא ספוקי מספקא
במעילה מעוטה שיביא
ב' אשמות, אמר לו
מעילתו ויתנה, ובמעילה
ר' עקיבא נראין דבריך
להו ואת"ל קאמר אם תמצא לומר קודם הפרשה פליגי רבי יוחנן היכי מוקי ליה לקרא בכזית ומחצה את"ל אחר הפרשה פליגי ר"ל היכי מוקי ליה לקרא
מרובה טוב לו שיביא
במעילה כו'. ובגמרא גרסי
בלאחר כפרה. והכי פירושא ודילמא לבני תלמודא נמי מספקא להו פלוגתא דר"י ור"ל במאי כי היכי דמספקא ליה לדידי אי בקודם אי בלאחר אי
שתי אשמות משיביא אחד
אמר רבא מדברי שניהם
ומעילתו עמו ויתנה. תוס'
נלמוד אשם ודאי לא בעי
בתרווייהו וכי פריך בעל התלמוד לרבי יוחנן נמי והא כתיב מחטאתו ונסלח לו ומשני ליה בכזית ומחצה בלשון את"ל פריך ליה ומשני ליה והכי קאמר
הרא"ש. יב. מה לזה מביא
ידיעה בתחילה. ומכלל זו
אי הוה פשיטא לן דלאחר הפרשה הוא דמחייב [ר"י תרתי] אבל בקודם הפרשה מודה [לר"ל] לא הוה קשיא לן מידי דאוקימנא
ב' אשמות. תוס' הרא"ש.
המימרא נלמוד כי מי
יג. בין מעילה מרובה בין
שחולק על ר"ע ור' טרפון
מחטאתו ונסלח לו בקודם הפרשה אבל השתא קשיא לן את"ל בהך בעיא דרבינא דבקודם הפרשה נמי פליגי וא"ר יוחנן חייב
מעילה מועטת [צריך].
בדבר הזה סובר שאשם
שתים ר' יוחנן היכי מוקי לקרא דמחטאתו ונסלח לו ושני ליה בכזית ומחצה והכי קמשני אפי' את"ל דקודם הפרשה לחודא פליגי
תוס' הרא"ש. יד. שצריך
ודאי בעי ידיעה בתחילה,
להוציא ממון של איסור
וזה האשם נידון כחטאת
אי נמי בתרווייהו פליגי איכא לאוקמא בכזית ומחצה ולר"ל נמי כי פריך ליה תלמודא הכתיב על חטאתו והביא ושני ליה בעל התלמוד
מתחת ידו מספק. תוס'
מה חטאת בעינן ידיעה
בלאחר כפרה לעולם ספוקי מספקא ליה במאי פליגי כלדידי ובאת"ל פריך ומשני והכי קאמר את"ל בלאחר הפרשה נמי פליגי דבלאחר
הרא"ש.
בתחילה אף אשם ודאי נמי
❖
❖
הפרשה פטר ליה בחד קרבן דהשתא ליכא לאוקמא לקרא דמחייב בלאחר הפרשה ר"ל היאך מוקי ליה להאי קרא כלומר במאי
בעי ידיעה בתחילה.
מוקי ליה ושני ליה אפילו אם תמצא לומר בלאחר הפרשה פליגי איכא לאוקמי בלאחר כפרה. ורוב התלמידים שגו בשיטה זו ודימו דהאי
דהיכי מוקי לה לקרא בכזית ומחצה וחברו היכי מוקי ליה לקרא בלאחר כפרה לשון קושיא הוא ולפרושי כמו מ"ט והוצרכו לשבש
רבינו חננאל
רבינו חננאל (המשך)
את הספרים ולמחוק הוי"ו דואת"ל (ג) קמא ולהגיה קאמרינן ולהגיה על קודם לאחר ועל לאחר קודם ואין שיטת התלמוד כפי סוגייתם: למ"ד
רישא משום שהוא מין אחד
ונודע לו על כזית ולא נודע
אשם ודאי לא בעי ידיעה.
פלוגתא דר"ט ור"ע היא בכריתות בפ' דם שחיטה (דף כב.) ר"ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי.
בתמחוי אחד לפיכך חייב,
לו על מחצה, וחזר ואכל
אמאי איצטריך למתניא
[חצי] זית אחר בהעלמו של
ופי' היו לפניו שתי חתיכות א' של קדש וא' של חולין ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו אכל מביא אשם תלוי ומודה ר"ע שאינו מביא
להא פשיטא. ומשני רבינא
שני, מהו דתימא לצטרף עם
את מעילתו כלומר אינו משלם קרן וחומש עד שיודע לו ויביא עמה אשם מעילות ודאי כי היכי דאשם תלוי דשאר עבירות דספק כרת
כגון שהיו ב' זיתי חלב
חצי זית הראשון ויתחייב,
בתמחוי אחד, וכגון שאכל
קמ"ל מחטאתו, אם כבר
אינו מכפר כפרה גמורה וכשיודע לו דודאי חטא מביא חטאת אף זה כשיודע לו יחזור ויביא אשם ודאי ר"ט אומר מה לזה מביא שתי
חצי זית אחד מהן ונודע לו
נתכפר מקצת מחטאתו
אשמות ולא דמי לאשם תלוי דספק חטאת $דהתם ספיקו איל ודאי נקבה הלכך כי מתידע ליה בעי לאתויי נקבה אבל זה ששניהם מין אחד
והדר ושכח ואכל חצי זית
פטור בנשאר. ור"ל האי על
האחר. ומתניתין רבן
חטאתו והביא מיבעי ליה
כדאמר התם שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע שזה איל וזה איל יביא קרן וחומש ויביא איל ויאמר אם ודאי מעלתי זו מעילתי
גמליאל היא דאין ידיעה
כשנודע לו על כזית אחד
וזו אשמי ואם ספק שלא עתיד ספיקי להודע לי אשם זה יהיה אשם תלוי והקדש זה לנדבה ולכי מתיידע ליה לא בעי לאתויי אשם אחרינא.
לחצי שיעור, דתנן הכותב
וכפר עליו, ולאחר שנתכפר
אלמא לא בעי ידיעה בתחילה באשם ודאי קודם הבאת כפרתו דהא לא איתידע ליה כי אתייה ומכפר עליה: אשם ודאי. כל אשמות
ב' אותיות בב' העלמות,
לו [נודע לו] על כזית השני,
אחת בשחרית ואחת בין
כגון זה מודה ר"ל דצריך
קרוין אשם ודאי חוץ מאשם תלוי שהוא בא על לא הודע והן שלשה הבאין על חטא אשם מעילות אשם גזילות אשם שפחה חרופה:
קרבן. והא דרב [אשי]
הערבים, רבן גמליאל
בעל
ודרבינא לא מוכחא בהדיא
מחייב וחכמים פוטרין.
במאי פליגי, מיהו סוגיא
ואמרינן במאי פליגי, רבן
דשמעתא לדברי הכל לאחר כפרה דראשון, נודע לו השני צריך חטאת שניה. והא סברא דרבה ואביי בגרירה, פליגא אתרוייהו,
גמליאל סבר אין ידיעה לחצי שיעור, ורבנן סברי יש ידיעה לחצי שיעור. וכיון דרבן גמליאל סבר דאין ידיעה לחצי שיעור, כאילו
אין שם ידיעה בינתים ובהעלם אחת כולן, לפיכך חייב. איתמר אכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על הראשון, וחזר
דהא אוקימנא דלתרווייהו לר' יוחנן ולר"ל כשנודע לו לאחר שנתכפר על הראשון צריך חטאת שניה, ורבה אמר אכל ב' זיתי
ונודע לו על השני, ר' יוחנן אומר חייב שתים, ר"ל אומר אינו חייב אלא אחת. ר' יוחנן [אמר] ידיעה מחלקת לפיכך חייב
חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחד מהן, חזר ואכל כזית אחד בהעלמו של שני, הביא קרבן על הראשון, ראשון ושני מתכפר,
שתים, ר"ל אמר אין ידיעה מחלקת ואין חייב אלא חטאת אחת. ר' יוחנן דריש על חטאתו והביא, כיון שנודעה לו חטאתו נתחייב
(הוה) [הנה] ודאי אם נודע לו על השני אחר שנתכפר על הראשון אינו חייב על השני קרבן אחר שכבר נתכפר בגרירה עם הראשון,
ודאביי עדיפא מדרבא. וקיי"ל כוותייהו דאינהו בתראי. אמר עולא לדברי האומר אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה, בעל ה'
בה, וכשתיודע לו השניה עוד מתחייב בה, דאין אדם פורע חובו במה שכבר נתחייב בו. ור"ל דריש מחטאתו ונסלח, כל שהוא
בהעלם אחד חטאת אחד הוא, ומחטאתו ונסלח קרינא ביה. ור' יוחנן האי קרא דר"ל דריש ביה הכי מניין אם אכל כזית ומחצה
בעילות שפחה חרופה, אינו חייב אלא אחת. עיקר זה בברייתא במשנה פרק ד' מחוסרי כפרה [כריתות ט] אילו מביאין קרבן על