יציאות השבת פרק ראשון שבת
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אע"ג
דלית ליה לחי כו'. פרש"י דס"ד דמיירי באסקופת מבוי
דרך עליו. שהגביהו למעלה מי' דלא שליט ביה אויר רה"ר והוי מקום
נב א ש"ע א"ח סי' שמו
א) [לעיל ו.], ב) עירובין ט.,
❖
ג) [שם], ד) ס"א חנן בר רבא,
סעיף ג בהג"ה:
פטור: חייב. כי הדר אנחיה ואע"ג דדרך מקום פטור אזל: לא נח.
שהכשירו בלחי ולא נהירא מדקאמר בסמוך לעולם באסקופת
ה) [לעיל ו.], ו) [עירובין פט.
❖
צ:], ז) [דף יג:], במקום פטור והויא ליה עקירה מרה"ר והנחה ברה"ר: הכא נח.
ביתא אלא נראהב דמיירי בכל אסקופה בין דמבוי בין דבית בין דחצר
במקום פטור ביד העומד על האסקופה: פתח פתוח כו'. קס"ד
ונקט אע"ג דלית ליה לחי משום מבוי דבית וחצר אינו ניתר בלחי
תוס' ישנים
במבוי שהכשירו בלחי ולחיו לפנים מן
וקורה אלא בפסים א"נ נקט לחי משום
א) אמר מהר"מ ה"מ
מוסף רש"י
האסקופה והיינו דקא מתמה ואע"ג
דבית וחצר נמי ניתרין בלחי מכאן
למינקט וקירויו כלפי חוץ
דרך עליו חייב התם לא נח הכא נח: א)אחרים
דרך עליו. למעלה מראשו,
וכגון שהדלת עומדת באמצע
דלית ליה לחי מבחוץ והא אמר רב
ולחי מכאן ומיירי דקיימא אסקופה
אומרים אסקופה משמשת שתי רשויות בזמן
עובי הפתח אצל הקירוי
שעקרו מרה"ר והוליכו דרך
א
חמא כו': תוך הפתח. של מבוי
כנגד עובי החומה דהיינו בין לחיים
אלא דרך הדלת לעמוד כולה
למעלה מראשו והניחו לסוף
שהפתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ ואף
ארבע, חייב. ואע"ג דאוירא
בפנים והא דלא אוקימנא
דהיינו רחב האסקופה: צריך לחי
שהוא תוך הפתח והדלת עומדת אצל
בלחי כדס"ד וכגון שהלחי
מקום פטור, דגבוה עשרה
על גב דלית ליה לחי ב) והאמר רב חמא בר
אחר להתירו. שהלחי המתיר את
עובי החומה של צד פנים ולהכי פתח
באמצע האסקופה ואין משם
ואין בו מקום רוחב ארבע,
גוריא אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר
עד הדלת ד' שמא לפי שאין
כיון דלא נח במקום פטור לא
פתוח כלפנים שאותו עובי רה"י
המבוי סתמיה נגד האסקופה וזקוף
מהני (ערובין צח.). אסקופא
דרך להעמיד לחי באמצע
להתירו וכי תימא דלית ביה ד' על ד' והאמר
גמורה היא שיש לה ג' מחיצות ב'
עליה וקסבר אסור להשתמש נגד
משמשת שתי רשויות.
האסקופה אלא או בפנים
או בחוץ או כמו שתירץ
פעמים שהיא משמשת בתורת
מחיצות מעובי החומה ושלישית לצד
הלחי אלא מחודו הפנימי ולפנים הוי
רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח אע"פ
ג)
ד)
מהר"מ דלחי הוי משום
רה"י ופעמים כרה"ר (לעיל
היכר המחיצה: וכ"ת דלית ביה רחב
פנים אע"פ שמצד רביעית הוא פרוץ
שאין בו ד' על ד' צריך לחי אחר להתירו אמר
ו.). תוך הפתח. כגון מבוי
מחיצה ואפילו נעול הוי
ד'. במשך עובי החומה לפיכך אינה
כלפנים ואע"ג דליכא ד' כמו
שיש פצימין רחבים לפתחו
במלואו אפ"ה כיון שהפתח פתוח
רב יהודה אמר רב הכא באיסקופת מבוי
תקרת ד' דאפילו נעול יורד
מכאן ומכאן והן הן לחיים
❖
בטל אותו עובי למה שבפנים שיש לו
רשות לעצמה ומותר להשתמש כנגד
וסותם:
שלו צריך להעמיד לחי אחר
עסקינן חציו מקורה וחציו שאינו מקורה
ד' מחיצות פתח נעול כלחוץ דכיון
הלחי מחודו החיצון שהוא שוה
מבחוץ, אם ירצה להשתמש
וקירויו כלפי פנים פתח פתוח כלפנים פתח
בין הפצימין (ערובין ט.). כל
שהוא נעול אינו בטל למה שבפנים
לאסקופה אצל רה"ר ואין לך לחי גדול
מקום שאתה מוצא שתי
מוסף תוספות
נעול כלחוץ רב אשי אמר לעולם באיסקופת
והוי כנפרץ במלואו למקום האסור
מעובי החומה שמכאן ומכאן שבהם
רשויות. שעומדות כל אחת
לבדה, והן רשות אחת.
א. מכלל דס"ד דמעיקרא
המבוי ניתר: הכא באסקופת מבוי
ולאו דוקא כלחוץג דהא רה"י גמורה
בית עסקינן וכגון שקירה בשתי קורות
שם אחת להן ששתיהן רשות
נמי מיירי אף באסקופת
עסקינן. כדקאמרת אבל לא במבוי
היא מדאורייתא כיון שיש לה ג'
שאין בזו ארבעה ואין בזו ארבעה ואין בין
היחיד, כגון עמוד. גבוה
בית, אלא דרב יהודה
עשרה בחצר, אסור לכתף
אוקומה באסקופת מבוי
שהכשרו בלחי אלא במבוי שהכשרו
מחיצות ואסור לטלטל משם ולחוץ
זו לזו שלשה ודלת באמצע פתח פתוח
עליו. מן החצר, ואע"פ
דוקא. תוס' הרא"ש.
בקורה וקורת המבוי שיעור רחבה
אלא קרי כלחוץ לפי שאינה כלפנים
שרשות חצר עולה עד לרקיע,
ב. לפרש דס"ד השתא.
כלפנים פתח נעול כלחוץ: ה) ואם היתה
גזירה משום תל. גבוה י'
תוס' הרא"ש. ג. שיהא מותר
טפח בפ"ק דעירובין (דף יג:)
ואסור לטלטל מבפנים לעובי הפתח
איסקופה גבוהה י' ורחבה ד' הרי זו רשות
ברה"ר דהוי רה"י דלא ליתי
לטלטל מרה"ר עליו. תוס'
❖
והאסקופה ועובי הפתח מסתמא
דרך נקב אם יש בדלת א"נ יש ליישב
לכתופי עליה (שם פט.).
הרא"ש. ד. [ד]מידרס דרסי
לעצמה מסייע ליה לרב יצחק בר אבדימי דאמר
רחבים הם נמצא חציו של עובי הפתח
כלחוץ כגון שפתוח לכרמלית אבל
לה רבים. תוס' הרא"ש.
ה. בין פתח פתוח בין פתח
רב יצחק בר אבדימי אומר היה רבי מאיר כל
מקורה וחציו אינו מקורה וכגון שהניח
באסקופה כולה ברה"ר חוץ לעובי
ו)
נעול. תוס' הרא"ש. ו. מעובי
רבינו חננאל
הקורה כלפי פנים לצד המבוי הלכך
החומה ליכא לאוקמא דאי לאו גבוה
מקום שאתה מוצא ב' רשויות והן רשות
הכותל. תוס' הרא"ש.
ז. [ו]סתם אסקופה רחבה
ושנינן הא דרבא (בדנח)
פתח פתוח כלפנים מחוד החיצון של
ג' אפילו פתח פתוח הויא כלחוץ דהוי
אחת כגון עמוד ברה"י גבוה י' ורחב ד'
ארבע. תוס' הרא"ש. ח. אבל
[בדלא נח] לפיכך חייב,
קורה ולפנים וסבר לה כמ"ד מותר
רה"ר ואי גבוה ג' ורחבה ד' כרמלית
ד
פתוח לרה"ר מותר
והא (בדלא נח) [בדנח],
אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברה"ר:
להשתמש בשאינו רחב ד'
פי' דרך עליו, שהעבירו
להשתמש תחת הקורה או משום טעם
היא ולא הויא לא כלחוץ ולא כלפנים
מתני'
דאין מצטרף חלל שלו
על עצמו מימינו ומשמאלו.
דהיכרא מלבר כדמפרש פלוגתייהו
ואם אינה רחבה ד' מקום פטור הוא
הא דאחרים דאמרי אסקופה
לרה"ר. תוס' הרא"ש.
ט. ואינה רחבה ד' ובכי
משמשת ב' רשויות,
בעירובין (דף ח:) או משום דקורה משום מחיצה דאמרינן חודה החיצון
ולעולם הוא כלפנים וכלחוץ ואי קיימא כולה לפנים א"כ לעולם הוא
ה
ו
האי גונא מפליג התם.
פשוטה היא.
יורד וסותם: פתח נעול. והדלת שוקף בפני האסקופה הפנימית וכל
כלפנים וא"ת כיון דמיירי באסקופת בית א"כ מאי פריך אע"ג דלית
תוס' הרא"ש. י. דאי בפתוח
ליה לחי והא אסקופת בית מסתמא מקורה הוא ואית לן למימר פי
האסקופה חוץ לדלת כלחוץ ואפילו תחת הקורה דכיון דנסתם המבוי
לרה"ר כיון דאין בו ארבע
ז
על ארבע הוי מקום פטור.
תקרה יורד וסותם ואור"י דע"כ באינו מקורה איירי דבמקורה
בטלה לה קורה וליכא למימר יורד וסותם דכל מחיצה שאין בין חלל
תוס' עירובין ט. [או] כיון
אפילו פתח נעול נמי כלפנים: תוך הפתח אע"פ שאין בו ד'
המחיצות ד' אינן מחיצות ולא שייכא בהו תורת גוד אחית. ולהכי לא
דגבוהה ג' ואינה רחבה
ארבעה הוי מקום פטור.
צריך לחי אחר להתירו. וא"ת לרבא דמוקי לה בפ' קמא דעירובין
אוקמא באסקופת בית דסתם בית פתח שלו יש לו משקוף מלמעלה
תוס' הרא"ש. יא. אם לא
(דף ט. ושם) דהיינו דוקא בפתוח לכרמלית משום דמצא מין את מינו
ונמצא עובי הפתח כולו מקורה ואפילו פתח נעול אמרינן יורד וסותם
היה לו דלת גם עתה נמי
מותרת כי. פסקי הרא"ש
ונעורח לוקי הכא בפתוח לרה"ר ולאביי נמי דלא מפליג התם בין פתוח
שהרי יש בחלל עביו ד' מן הדלת לסתימת פי התקרה. וה"ה דמצי
סימן י"ז. יב. עם המבוי
לכרמלית בין פתוח לרה"ר נוקי באסקופה גבוה ג' דבפ"ק דעירובין
לאוקמא כולו מקורה אלא שאין ברחב עביו ד' אלא משום דסתם
ט
כשהפתח פתוח. תוס'
הרא"ש. יג. [ו]אפילו מה
עובי החומה אינו פחות מד': באסקופת בית. שכולו פתח מקורה.
(ג"ז שם) מוקי אביי הא דצריך לחי אחר להתירו בדליכא אסקופה ג'
שעומד חוץ לקורה
והיינו טעמא דפתח נעול כלחוץ כגון שקירה עובי הפתח בשתי קורות
או בדליכא אסקופה כלל ואמאי דחיק רב לשנויי בע"א וי"ל דלא מצי
כלפנים דכיון דקורה זו
דאילו תקרה שיש בה ד' אמרינן בה יורד וסותם ותו לא אתי נעילת
לאוקמי הכי דא"כ אפילו נעול נמי כלפנים וכי קאמר וכי תימא דלית
להכשיר המבוי היא באה
י
וגם להכשיר תחתיה, וכל
ביה ד' הוה מצי למיפרך א"ה אפילו נעול נמי: אמר רב יהודה
דלת ומבטל למחיצה ואפילו הוא שוקף באמצעיתו דלא דמי למבוי
האסקופה היא מקום אחד
אמר רב הכא באסקופת מבוי עסקינן. דוקא באסקופת מבוי פתח
דקורת מבוי קצרה היא ולא הוכשרה אלא למבוי הלכך פתח נעול
נגרר מה שלחוץ כלפנים.
ריטב"א [עי' מהרש"א] אבל
בטלה מתורת קורה דהא אזל ליה מבוי אבל תקרת ד' לא בטלה
פתוח כלפנים כיון שהקורה ראויה להתיר את המבוי אע"פ שמבוי
בתוס' הרא"ש כתוב: משום
ירידת סתימתה בנעילת דלת דהלמ"מ הוא גוד ולבוד ודופן עקומה
זה א"צ לקורה שהרי יש לו ד' מחיצות שהפתח והדלת ברביעית מ"מ
דקאסברליהמותרלהשתמש
תחת הקורה. יד. אע"פ
כיון שראויה להתיר את המבוייא מצטרף יחדיב והוי כאילו מקורה ד'
במקום ד' והכא טעמא משום דשתי קורות הוו שאין בזו ארבעה ולא בזו
שאין הקירוי רחב ד' כיון
ארבעה ולא ביניהן ג' והדלת מתוקן להיות נועל באמצע הלכך פתח
טפחים אבל באסקופת חצר ובית כיון שהקורה אינה ראויה להתיר
יג
שיש ארבעה משפת
הקורה עד הדלת מקום
פתוח כלפנים דכיון דאין ביניהם ג' אמרינן לבוד והוי כחדא ופיה
שם אפילו פתח פתוח הוי כלחוץ הואיל ואינו מקורה אלא חציה ודוקא
חשוב הוא ושם מבוי עליו
החיצון יורד וסותם דהא השתא אית בה ד': פתח נעול כלחוץ. כיון
נקט הכא חציו מקורה דבכולה מקורה אפילו נעול כלפנים דסתם
ומצטרף עם המבוי
ומתירתו הקורה אפילו
דבאמצע הוא נמצא הוא מפסיק ביניהן ומחלקן זו מזו שאינן נראות
אסקופה שהיא תוך הפתח רחבה ד' אף על גב דאוקי אסקופה דאיירי
פתח נעול. תוס' הרא"ש.
יחד לומר בהן לבוד וליכא למימר בחיצונה פיה יורד וסותם דהא
בה ת"ק באינה רחבה ד' התם מיירי בעומדת חוץ לעובי הפתח
טו. נמי. תוס' הרא"ש.
לית בה ד': ואם היתה אסקופה גבוהה י' כו'. סיפא דמילתא דאחרים
ודוקא קירויו כלפי פנים אבל כלפי חוץ אפילו נעול הוי כלפנים דקסבר
טז. אע"ג דרבנן פליגי
יד
עליה התם ואמרי משהה
דברייתא דלעיל והדר נקיט לה לפרושה כמו אמר מר: רשות
רב חודו החיצון יורד וסותם כדמסיק בפ"ק דעירובין (דף ח:) וה"ה
אדם את אשתו שתים
לעצמה. ואין מטלטלין בה אפילו מן הבית ואף על גב דשניהם רה"י:
דהוי מצי למנקט טפח א' מקורה וקירויו באמצעו בלבד שיהא פחות
ושלש שנים בלא כתובה,
מ"מ נראה. תוס' הרא"ש.
אומר היה ר"מ. דהוא אחרים כדאמרינן בהוריותז): והן רשות אחת.
מארבע מחודו החיצון של אותו טפח עד הדלת א):
גזירה משום תל ברה"ר. אומר ר"י דמבית לעלייה לא אסר ר"מ
דשניהן רה"י אלא שזה נמוך וזה גבוה: כגון עמוד ברה"י כו'. אסור
לכתף עליו מן החצר: משום תל ברה"ר. גבוה י' ורחב ד' דהוי
לטלטל דלא יבא לטלטל בכך מרה"ר לעלייה דמינכר מחיצתא
רשות היחיד דאיכא חיובא דאורייתא מרשות הרבים לכתף עליו:
ולא טעו אינשי בהכי אלא דוקא תל ברה"י גזר אטו תל ברה"ר דליכא
מחיצות ובריש כל גגות (עירובין דף פט: ושם) טומפרש דלא אמר ר"מ אלא
מתני'
כגון עמוד ואמת הריחים דקביעי אבל לא מכתשת ודברים המטלטלים ואומר ר"י דאע"ג דקי"ל כר"מ בגזירותיו אפילו לגבי רבים כדמוכח בריש
אע"פ (כתובות ד' נז.) גבי הא דאמר ר"מ אסור להשהות אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובהטז הכא אין הלכה כר"מ דבפ' כל גגות (עירובין ד' צא. ושם)
פסקינן בהדיא הלכה כר"ש דפליג עליה וקאמר א' גגות וא' חצרות וא' קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ושרי לטלטל מגג לחצר:
לא