כלל גדול
פרק
שביעי שבת
עד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אע"ג דאיכא דדמיא לה חשיב . והא דלא חשיב שובט ומדקדק
אע"ג דאיכא. אחריתי בהדה דדמיא לה חשבינהו לתרווייהו כאבות
לט א ב מיי' פ"ח מהל'
(א)
א) [נדרים נד: וע"ש בר"ן
א
טעם דקרי לאביי נחמני וע"ע
שבת הלכה יב סמג
ואע"ג דחדא נינהו: וליחשב נמי כותש. חטין במכתשת להסיר
לפי $ שהם לגמרי בכלל מיסך ואורג ולא חשיב נמי מנפץ
❖
פירש"י בגיטין לד:],
לאוין סה טוש"ע או"ח סימן
קליפתן דהואי במקדש בסממנין אלא לאו משום דדמיא לדש לא
אע"ג שבמשכן היו מנפצין פשתן לעשות יריעות ושאר דברים משום שיט סעיף א:
מ ג מיי' שם הלכה יג
היא: שכן עני אוכל פתו בלא
חשיב לה דהא נמי מיפרקא מלבוש
דהיינו דש ממש אלא שזה
בתבואה וזה בפשתן אבל זורה ובורר
טוש"ע שם סעיף ד:
הגהות הב"ח
כתישה. לכך אע"ג דהואי במקדש
ומרקד הם שלשה דברים :
ב
מא ד מיי' שם הלכה יב
שכן עני אוכל פתו בלא כתישה.
(א) תוס' ד"ה אע"ג וכו'
ואב מלאכה היא כיון דתנא ליה דש
טוש"ע שם סעיף א ב:
אע"ג דאיכא דדמיא
לה חשיב לה וליחשב
מב ה מיי' שם הלכה יג
חשיב לה והא דלא חשיב. נ"ב
לא תנא לה וזורה ובורר ומרקד
וא"ת מ"מ ליחשיבג כתישת טוש"ע שם סעיף ג:
נמי כותש אמר אביי שכן עני אוכל פתו
עיין לקמן בפ' הזורק דף צו
מג ו מיי' שם טוש"ע שם
סידורא דפת נינהו וכיון דהוו במקדש
סממנין דהוה במשכן ואע"ג דעני
ומביאו לעיל בד' עג:
בלא כתישה רבא אמר הא מני רבי היא
❖
(ב) ד"ה בורר וכו' דרכו של
סעיף ה:
והכא אתחיל בסידורא דפת תנינהו
אוכל פתו בלא כתישה לענין סממנים
בורר נוטל אוכל ומניח
דאמר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת
❖
מלאכה חשובה היא ואומר ר"י דלאו
כדאמרינן [ע"ב] גבי אופה דה"ל למתני
פסולת:
ואי חשיב כותש הויא ליה ארבעים וליפוק ד
מוסף תוספות
מבשל ולא אופה דלא הוה במקדש
דוקא אוכל פתו אלא ה"ה דעני צובע
ה
חדא מהנך ולעייל כותש אלא מחוורתא
אלא משום סדורא דפת נקט ואתא
בסממנים בלא כתישה וא"ת מרקד
ו
ז
א. דלקמן בפרקין (עה:).
גליון הש"ס
כדאביי: ת"ר היו לפניו מיני אוכלין בורר
תוס' הרא"ש. ב. [ו]כל
הואיל ואופה בפת כמבשל בסממנין
נמי לא ליתני שכן עני אוכל פתו
תוס' ד"ה אע"ג וכו' לפי
אחת עומדת בפני עצמה
ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר
אבל כתישה עשירים הוא דלתתי
בעיסה בלוסה כדאמר בסוף פרקין
שהם לגמרי בכלל מיסך.
דזורה לבירור העפר
עי' לקמן דף עה ע"ב ברש"י
וכתשי לעשות סלת נקיה אבל עניים
ויש לומר דרוב עניים אין אוכלין בלא
ובורר ליטול הצרורות
ח
חייב חטאת מאי קאמר אמר עולא הכי
❖
ד"ה שובט:
ומרקד ליטול המורסן,
לא טרחי הלכך לא תנא לה ומיהו
הרקדה אלא שלענין חלה מצטרפין
קאמר בורר ואוכל לבו ביום ובורר ומניח
וכדפירש"י ז"ל (להלן
ודאי אב מלאכה היא ובכלל דש היא:
הסובין דקרינן ביה מלחם הארץ כיון
עה: ד"ה הרי), אי נמי
לבו ביום ולמחר לא יברור ואם בירר חייב
כדפירש"י ז"ל (לעיל
מוסף רש"י
רבי היא. דיליף לקמן בפרק הזורק
דיש עניים שאוכלים בעיסה בלוסה
ט
בע"א בריש מתני') שזה
חטאת מתקיף לה רב חסדא וכי מותר
(דף צז:) דברים הדברים אלה הדברים
ור"ת פירש בע"אי ולא נתיישב לר"ייא:
שפיר אמר נחמני. נראה
ברוח וזה ביד וזה בכלי.
היו לפניו שני מיני אוכלין גרסי'.
לאפות לבו ביום וכי מותר לבשל לבו
בעיני דעל שם שרבה בר
ריטב"א. ג. כותש משום.
למניינא: וליפוק חדא מהנך. או
נחמני גידל אביי בביתו ולמדו
תוס' הרא"ש. ד. נקט שכן
ביום אלא אמר רב חסדא בורר ואוכל
זורה או בורר או מרקד דהוו חדא
וכן פירש ר"ח דבאוכל מתוך
תורה שהיה יתום, השיאו את
עני. תוס' הרא"ש. ה. בלא
שם אביו נחמני, רבה סתם
כתישה. תוס' הרא"ש.
פחות מכשיעור בורר ומניח פחות מכשיעור
ליפוק מינייהו חדא וליתני הך דהכי
אוכל שייכא ברירה שבורר אותו
יב
הוא רבה בר נחמני (גיטין
ו. ואע"ג דבמשכן עבוד
❖
עדיף למיתני תרתי מהא ותרתי מהא
שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שרוצה
וכשיעור לא יברור ואם בירר חייב חטאת
לד:).
כתישה דאין עניות במקום
עשירות, מ"מ לא חשיב
מלמיתני ולמיכפל תלתא זימני בחדא
לאכול דאותו שאינו חפץ בו חשיב
יג
מתקיף לה רב יוסף וכי מותר לאפות פחות
אב אלא מה שעני
ואיכא חדא דלא כפיל ביה מידי:
פסולת לגבי אותו שחפץ לאכול וכן
מכשיעור אלא אמר רב יוסף בורר ואוכל
ועשיר רגילין לעשות.
רבינו חננאל
א
היו לפניו מיני אוכלין גרסי'. ול"ג
משמע בירושלמי דגרס הבורר אוכלים
תוס' הרא"ש. ז. א"כ. תוס'
ביד בורר ומניח ביד בקנון ובתמחוי לא
הרא"ש. ח. דלא דמי עני
ואינה מחוברת, ואינה כגון
שני: ולא יברור. לקמיה פריך מאי
מתוך אוכלים חזקיה אמר כו'יד:
דהכא לעני דהתם. חי'
קליפה שצריכה פירוק, או
בורר ומניח. פי' לצורך אחרים:
יברור ואם בירר פטור אבל אסור ובנפה
קאמר ברישא תנא בורר והדר תנא
טו
הר"ן. ט. אבל לענין כתישה
כגון עפרורית שצריך ניפוץ,
וכי מותר לאפות פחות
ובכברה לא יברור ואם בירר חייב חטאת
רוב עניים אוכלים בלא
אלא מעורבת בלבד. וכן אם
לא יברור: ולמחר. לצורך מחר:
כתישה אפי' אותם שאינם
נטל בידו אדם תבואה
מתקיף לה רב המנונא מידי קנון ותמחוי
מכשיעור. והמתרץ ס"ד דפחות
וכי מותר לאפות ולבשל לבו ביום.
טז
אוכלים בלא הרקדה.
בתיבנה ובפסולת שיש בה
תוס' הרא"ש. ואינו כותש
וניפח בה ברוח פיו ובירר,
קתני אלא אמר רב המנונא בורר ואוכל
וה"נ אב מלאכה היא כיון דאמרת
מכשיעור הוי דרך אכילה :
יז
ב
אלא מי שהוא מפונק
חשוב הוא כזורה. פירוש
מתקיף
לה רב המנונא מידי
ולמחר חייב חטאת: פחות מכשיעור.
אוכל מתוך הפסולת בורר ומניח אוכל
ביותר. חי' הר"ן. י. בתוס'
בורר, נוטל פסולת מבין
קנון ותמחוי קתני. פי'
הרא"ש מובא פירושו. יא. עי'
פחות מכגרוגרת: וכי מותר לאפות
האוכל ומשליכה או נוטל
מתוך הפסולת פסולת מתוך אוכל לא
ג
חי' הרמב"ן. יב. נמי. תוס'
האוכל ומניח הפסולת.
פחות מכשיעור. נהי דחיוב חטאת
הקונט' דה"נ הוה מצי למיפרך מידי
הרא"ש. יג. והא דקאמר
מרקד, שמטיל את האוכל
יברור ואם בירר חייב חטאת מתקיף לה
נפה וכברה קתני וקשה לר"י יחמאי
ליכא איסורא מיהא איכא דקיימא
לקמן בורר אוכל מתוך
והפסולת בכברה [אם
אביי מידי אוכל מתוך פסולת קתני אלא
פסולת [היינו]. ריטב"א.
הפסולת כמין עפרורית הוא
לן חצי שיעור אסור מן התורה בפרק
קמשני רב המנונא לדידיהיט נמי תקשה
יד. [אבל] גירסת רש"י
יוצא מכברה] ונשאר(ת)
אמר אביי בורר ואוכל לאלתר ובורר ומניח
ד
בתרא דיומא (דף עד.) והיכי קתני
מידי [אוכל] מתוך פסולת קתני ועוד
כ
ז"ל היו לפניו מיני
האוכל, ואם האוכל דק
לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר
אוכלין, ולא גריס שני
והפסולת עבה כמין תבן,
בורר לכתחלה: בקנון. כלי עץ
בסמוךכא פירש הקונטרס והתניא חייב
מיני אוכלין, דהכא בבורר
יוצא האוכל ונשארת
נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת אמרוה
שעושין כעין צינור רחב מלאחריו
דהיינו הך דהכא ומשני דבנפה וכברה
כב
אוכל מתוך פסולת הוא
הפסולת בכברה. וכיון
כדאיתא לקמן ולא בבורר
דאסיקנא כי הזורה והבורר
וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושים
מיירי והיכי משני הכא כג מידי נפה
רבנן קמיה דרבא אמר להו שפיר אמר
א)
אוכל מתוך אוכל. ריטב"א.
והמרקד כולן מעין מלאכה
אותו והבורר בו קטנית נותן קטנית
וכברה קתני ונראה לרבינו יצחק
נחמני היו לפניו שני מיני אוכלין ובירר
[ועי' פנ"י וחת"ס]. טו. כיון
אחת הן, מפריש הפסולת מן
ה
דתרוייהו לבו ביום היינו
האוכל. ומשום דהוו
במקום הרחב ומנענעו והקטנית
דדוקא מקנון ותמחוי פריך וה"פ
ואכל ובירר והניח רב אשי מתני פטור רבי
בורר ואוכל היינו בורר
במשכן הוו להו תלתא
מפני שהוא סגלגל מתגלגל ויורד
מידי קנון ותמחוי קתני כיון דנחת
כד
ומניח, י"ל בורר ואוכל
וחייב על כל אחת ואחת.
ירמיה מדיפתי מתני חייב רב אשי מתני
דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי:
לפרושי דיני ברירה דביד מותר
הוא עצמו בו ביום,
ואקשינן ונחשוב נמי כותש
פטור והא תני חייב לא קשיא הא בקנון
בורר ומניח. ריטב"א.
שהוא מסיר קליפת החיטין
פטור אבל אסור. מותר לכתחלה
ובנפה וכברה חייב חטאת לא היה לו
טז. דנאדי מאוקימתיה
מעליהן לטחון אותם
ותמחוי הא בנפה וכברה כי אתא רב דימי
לא הוי דדמי לברירה וחייב חטאת לא
להניח מלשנות קנון ותמחוי דפטור
דעולא משום מאי
להוציא סולת, כגון כותש
כה
דאתקיף עליה ר"ח וכי
אבל אסור: בורר ואוכל אוכל
לעשות דייסא או טיסני,
אמר שבתא דרב ביבי הואי ואיקלעו רבי
הוי דכלאחר יד הוא דעיקר ברירה
מותר לאפות לבו ביום,
והנה גם זה מפריש פסולת
מתוך פסולת.
אמי ור' אסי שדא קמייהו כלכלה דפירי
בנפה וכברה אבל ביד לא דמי לבורר
משמע דאוכל מתוך
היכי לא אסיק אדעתיה
מן האוכל הוא. ומשני אביי
דאאוקימתא דיליה מצינן
שכן עני אוכל פתו בלא
כלל: מידי קנון ותמחוי קתני. ה"ה
פסולת אין דרך ברירה בכך וקשה
ולא ידענא אי משום דסבר אוכל מתוך
לפרוכי נמי כי האי
כתישה, כלומר כל בני אדם
נמי דפריך מידי נפה וכברה קתני
דבריש פרק תולין (לקמן קלח.) אמרי'
כו
פירכא וכדאתקיף רב
טוחנין בחיטין שלהן סלת,
פסולת אסור אי משום עין יפה הוא דמכוין
יוסף לרב חסדא, י"ל
הנה דרך העניים לברור
אלא חדא מינייהו נקט: אוכל מתוך
מה דרכו (ב) של בורר בורר אוכל מתוך
חזקיה אמר הבורר תורמוסים מתוך
דהוה. חי' הר"ן. [ועי'
ו
ולטחון ולעשות עיסה
הפסולת. לא דרך ברירה היא:
פסולת וי"ל דהתם בפסולת מרובה
כז
מהרש"א]. יז. [ו]אין עליו
בלוסה ואין אוכלין סלת,
פסולת שלהן חייב לימא קסבר חזקיה
ובורר ומניח לאלתר. לאכול לאלתר
שם ברירה כלל אלא
על האוכל הוי אוכל מתוך פסולת
לפיכך אין צריכין כתישה.
אוכל מתוך פסולת אסור שאני תורמוסים
כמכשיר ומתקן אכילתו.
ואע"פ דכתישה מלאכה
שאין זה דרך בוררין: לאוצר.
דרך ברירה דהתם במשמר איירי
כח
ריטב"א. ורב יוסף לא
היא, דהא לגבי יו"ט גרסינן
דשלקי
להצניע: נחמני. אביי: והתניא.
וקשה לרשב"א דתנן בפ"ק דביצה
ניחא ליה בהכי משום
[ביצה יד.] אין כותשין
דדרך ברירה נמי בהך
במכתשת, אע"פ שמותר
לעיל חייב ואי בבורר ומניח לאלתר מותר לכתחלה הויא ופטור
(דף יד:) הבורר קטניות בי"ט
ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל וב"ה
הוא, שכל הבורר קימעא
ביו"ט אוכל נפש, וכ"ש
אבל אסור ליכא: שבתא דרב ביבי הואי. הגיע יומו להיות
אומרים בורר כדרכו ואמר
בגמרא בד"א כשהאוכל מרובה על
קימעא הוא בורר עד
בשבת. אמר אביי האי דלא
שמצטרף לחשבון גדול.
חשיב לה בהדי אבות,
עומד ומשמש על התלמידים: ושדא קמייהו. ולא רצה לברור
הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל ד"ה נוטל את האוכל ומניח
חי' הר"ן. יח. דא"כ. תוס'
משום דלא חשיבא שלא כל
האוכל מתוך העלין ולתת לפני כל אחד ואחד אלא שטחן והם
את הפסולת ואי בפסולת מרובה על האוכל הוי אוכל מתוך פסולת
הרא"ש. יט. גופיה. תוס'
אדם אוכל בכתישה כמו
הרא"ש. כ. וכדאתקיף ליה
שאמרנו, לפיכך אינה אלא
נוטלים ואוכלים ובשטוח זה נפרש האוכל מאליו: הבורר
דרך ברירה היכי שרי לב"ש הא אינהו אסרי לברר כדרכו וצ"ע שם:
והתניא חייב. פי' בקונטרס דהיינו ברייתא דלעיל וקשה לר"י
אביי. ריטב"א. כא. דפריך
כתולדות דמיא. רבא אמר
תורמוסין. לאחר ששלקן הוא בורר אוכל מתוך הקליפה:
כט
לרב אשי והא תניא חייב.
אמאי לא חשיב לכותש
תוס' הרא"ש. כב. ברייתא.
בהדייהו, משום דמתניתין
דלמאי דמוקמינן לה בנפה וכברה משמע דוקא לבו
דשלקי
תוס' הרא"ש. כג. תקשי
ר' (חייא) [היא] דאמר
ביום אסור אבלל לאלתר אפי' בנפה וכברה שרילא ובפ"ק דביצה (גם זה שם.) משמע דבנפה וכברה אסור בכל ענין דתנן ב"ה אומרים בורר
ליה. תוס' הרא"ש. כד. דלא
קבלה היא בידינו אבות
כדרכו בקנון ובתמחוי אבל לא בנפה ובכברה ולא מפליג בין לאלתר לבו ביום ועוד לכאורה לעולא דלעיל הוי בורר לבו ביום כמו לאלתר
היה לו לתנא לדלג כל דין
מלאכות [ארבעים] חסר
קנון ותמחוי. תוס' הרא"ש.
אחת כנגד א)עבודת המשכן,
לאביי וא"כ שרי לעולא בנפה וכברה אפי' לבו ביום ובמתני' דביצה אסר לכל הפחות לבו ביום ונראה לר"י דברייתא דלעיל איירי בבורר בידלב
כה. דין שבין שניהם
(ור' מ' חסר אחת שנה)
והכא דמוקמי לה בנפה וכברה ברייתא אחריתי היא ואפי' לאלתר חייב חטאת וכן משמע מתוך פירוש ר"ח דפירש שיש ג' דינין בבורר לאלתר
לג
לד
לה
דהיינו. תוס' הרא"ש.
וכבר פירשנו להא דר'
דביד מותר לכתחלהלו בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור לז בנפה וכברה חייב חטאת לח: ולא ידענא אי משום דקסבר אוכל מתוך פסולת אסור.
כו. משמר חייב משום
בבמה טומנין [מט:] כי
בורר. ריטב"א. כז. אף זה
המלאכות הללו מן המשכן
פי' לא ידענא מה שלא ביררם תחלה קודם שהביאם לפניהן אבל
אין לפרש מה שלא ביררם בשעה שהניח לפניהם דא"כ מאי קאמר
וכו'. משמע שדרך ברירה
למדתן. ואי חשיב כותש
היינו אוכל מתוך פסולת.
בהדייהו הוי להו מ'
אי משום דקסבר אוכל מתוך פסולת אסור
דהא לכ"ע שרינן אוכל מתוך פסולת לאלתר:
ריטב"א. כח. כי כן דרך
שלמות, ור' מ' חסר אחת
האי ליטול ביד מה שהוא יותר
שנה, לפיכך לא תנא כותש
מועט. ריטב"א. כט. בתירוציה דאביי ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת, ואי הא דרב אשי
בהדייהו. ואקשינן וליפוק חדא מינייהו וניעול כותש. ואסיקנא אלא מחוורתא כדאביי. ת"ר היו לפניו ב' מיני אוכלין בורר ואוכל
בבורר ואוכל לאלתר מותר לכתחלה הוא וליכא פטור אבל אסור. רמב"ן. [ועי' מהר"ם]. ל. רישא דההיא ברייתא דקא שריא.
בורר ומניח, ולא יברור ואם בירר חייב חטאת. ומתמה מאי קאמר, [אמר] עולא הכי קאמר בורר ואוכל בו ביום כו'. ודחאה רב
חי' הר"ן. לא. דהא אביי לא מפליג בין רישא וסיפא אלא בין לאלתר ולבו ביום. חי' הר"ן. לב. דוקא. תוס' הרא"ש. לג. דפריך
חסדא ואמר [וכי מותר] לאפות ולבשל בו ביום כו'. ופרשה אביי בורר ואוכל לאלתר בורר ומניח לאלתר, ב)שלא לאלתר לא
וכו' והא תניא חייב. תוס' הרא"ש. לד. דמתניא הכי היו לפניו מיני אוכלין ובירר ואכל ובירר והניח חייב מדקאמר בירר
יברור, ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת. וקיי"ל כוותיה, דאמר רבה שפיר אמר נחמני. ולאלתר דאמר אביי, כל זמן
ואכל משמע אפילו לאלתר, ומשנינן דההיא בנפה וכברה. חי' הר"ן. לה. וכי קאמר רב אשי פטור אבל אסור היינו בקנון
שיושב על השולחן ואוכל, דגרסינן בתלמוד א"י ברר אוכלין מתוך אוכלין, חזקיה אמר חייב ר' יוחנן אמר פטור. מתניתא פליגא
על חזקיה דאמר בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן. רבין בר חייא אמר תפתר כשהיו אורחין אוכלין ראשונה ראשונה. היו
ובתמחוי ולאלתר, וברייתא דקתני לעיל מותר איירי ביד. חי' הר"ן. לו. והיינו הך ברייתא דלעיל. חי' הר"ן. לז. והיינו דרב
לפניו ב' מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח, רב אשי מתני חייב. ואוקימנא להא דרב אשי בבורר בנפה או בכברה חייב חטאת,
אשי. חי' הר"ן. לח. והיינו הך ברייתא בתרייתא דקתני חייב. חי' הר"ן.
בקנון ובתמחוי פטור, וכל פטורי דשבת פטור אבל אסור נינהו, וקיי"ל כרב אשי דבתראה הוא. והא דאמר חזקיה הבורר תורמוסין
מתוך פסולת שלהן חייב, הלכתא היא, דהא מקשינן ופרקינן לפרושי שמעתיה, דאמרינן לימא קסבר חזקיה אוכל מתוך פסולת אסור, ושנינן שאני תורמסין דשלקי להו ז' זמני כו'. שמעינן מינה דאוכל מתוך הפסולת זולתי תורמסין שרי וכדאביי דשרי לאלתר, כי
היכי דלא תקשי חדא אחברתה, וכבר פירשנוהו. השמועה סלקא [נ"א: וכבר פירשנו דסלקא זו השמועה] כאביי וכרב אשי וכחזקיה. שמעינן מדברי שלשתן כי בורר ואוכל ביד בורר ומניח ביד שרי. ולאו כל היכא דבעי שרי, אלא ברירת אוכל מתוך פסולת אבל
פסולת מתוך אוכל לא. ואוכל מתוך פסולת דשרי [היינו] לברור ולאכול או לברור ולהניח כדי לאוכלו לאלתר על השולחן כמו שפירשנו, אבל להניח שלא לאלתר לא. וזה שאמרנו כי מותר לברור ולאכול, לברור ולהניח ולאוכלו לאלתר שרי, ה"מ ביד, אבל
בקנון ובתמחוי לא ואם בירר פטור אבל אסור. ובנפה ובכברה דברי הכל אסור, ואם בירר נעשה כמי שבירר לאוצר, בשוגג חייב חטאת. ואע"פ דגרסינן [גיטין כז כח] לענין מי שאבד לו גט, אם מצאו לאלתר כשר. ואמרינן היכי דמי לאלתר, י"א כל שלא
א) עי' בגמ' כאן ולעיל מ"ט ע"ב בתוס' וצ"ע. ב) מכאן ועד סוף הענין הובא בא"ז בשם רבינו.