עו:
כלל גדול פרק
שביעי
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חמשת רבעים
קמח ועוד גרסי' כדפרי' בפ"ק (דף טו.) :
הכא נמי חזי. ביחד: לדוגמא. מי שיש לו
למכור צובר מכולן ונותן
עג א מיי' פי"ח מהל' שבת
א
א) חלה פ"ב מ"ו ע"ש פסחי'
הלכה א:
מח: עדיות פ"א מ"ב,
לפני חלונו להראות שיש לו למכור מכולן וניחא ליה שיהו מחוברין
הדרן עלך כלל גדול
עג ב מיי' פ"ו מהל' בכורים
ב) [עירובין כט:], ג) [גי' הערוך
יחד דאיידי דזוטרי כל חד וחד הרוח מפזרתו: מתני' אוכלים כו'.
ערך גם ד' גמיאה], ד) [נזיר
הלכה טו והלכה יח טוש"ע
המוציא יין. חלב כדי גמיעה.
לח.], ה) בס"י איתא אמרו,
יו"ד סימן שכד סעיף א ג:
למאכל אדם: ומצטרפין. כל
אוכלי אדם זה עם זה: חוץ מקליפיהן.
הקשה רבינו אפרים דתניא
א ג ד מיי' פי"ח מהל' שבת
ו) [לעיל עה:], ז) [עירובין כט:],
❖
שאינן אוכל ואין משלימין השיעור:
בשילהי המצניע (לקמן
ח) [במדבר טו], ט) [לקמן עח.],
הלכה ב:
ה"נ חזיא לדוגמא: מתני' המוציא אוכלים
י) [שבת פ"ט ה"ז], כ) [דף
ועוקציהן. זנב הפרי דהוא עץ בעלמא:
צה.) החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת
א
עט.], ל) [ועי' תוס' פסחים סה.
וסובן. קליפת חטין הנושרת מחמת
ואין חילוק בין מוציא לחולב דהא
כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו
ד"ה החולב], מ) [וע"ע תוספות
גליון הש"ס
❖
כתישה: ומורסנן. הנשאר בנפה: ר'
לקמן בפירקין אמרי' דהמעבד עור
ברכות נ: ד"ה מודים],
כ)
בשיעוריהן חוץ מקליפתן וגרעיניהן ועוקציהן
מתני' שמן כדי לסוך. עי'
יהודה אומר. כל הקליפין אין מצטרפין
שיעורו כמוציא עורב ותירץ ר"י דסתם
❖
וסובן ומורסנן ר' יהודה אומר חוץ מקליפי
פ"ב מ"ב דכלים בר"ש שם:
חלב לגמיאה דנפיש מגרוגרת והתם
כדאמרן חוץ מקליפי עדשים
הגהות הב"ח
עדשין שמתבשלות עמהן: גמ' וסובן
שמצרפות אותן: שמתבשלות עמהן.
מיירי בחולב לגבינה דאחשוביה
(א) תוס' ד"ה המוציא וכו'
מוסף תוספות
ומורסנן לא מצטרפין והתנן חמשת רבעים
❖
א)ב
אחשביה וכן מוכח דכדי גמיאה נפיש
לאפוקי קליפה חיצונה שהן גדלות
ג
ומיהו אי כגרוגרות דהמצניע:
בתוכה הנושרות בגורן: גמ' בלוסה.
קמח ועוד חייבין בחלה הן וסובן ומורסנן
א. דאתיא כר' יוסי. דקסבר
מגרוגרת דבפ' בתרא דיומא (פ.) גבי
ראשית
עריסותיכם
אמר אביי שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה:
שותה ביוה"כ איכא דמחייב ברביעית
מעורבת בסובנה ובמורסנה הלכך
שכשיפריש חלה שעדיין
לעזי רש"י
ואיכא למ"ד בכדי גמיאה ובעירובין
לחם הארץ קרינן ביה ומיהו לענין
ישאר כדי עיסת מדבר. תוס'
ח)
רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים
לעיל טו. ב. וכיון דחולב חייב
רדוי"ש [רידוישידור"א].
(דף פב:) משמע דתשע סעודות יש
שבת מידי דחשיב בעינן וסתמייהו
המתבשלות עמהן: עדשים אין פולין לא
כגרוגרת א"כ המוציא חלב
שפשוף, פצע.
דהני לאו אוכל נינהו: פולין חדתי.
בקב ובפרק חלון (שם פ:) משמע שיש
נמי ליחייב כגרוגרת. תוס'
לודיי"א [לוזי"א]. רטיה
והתניא ר' יהודה אומר חוץ מקליפי פולין
שהן שחורות: ❖
הרא"ש. ג. לעשות ממנו אוכל
לעין.
קליפתן מצטרפין: כזבובין. לפי
י"ח גרוגרות בשתי סעודות ואי כדי
שעורו כגרוגרת כשאר
ועדשים לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי
גמיאה פחות מגרוגרת א"כ הוו יותר
אוכלים. תוס' הרא"ש. ולפיכך
עתיקי מ"ט לא אמר ר' אבהו מפני
שנראין
מחשבתו מהניא להחמיר.
מוסף רש"י
מדאי חלוקים זה מזה ומיהו (א) כגרוגרת
ריטב"א. ד. אי כדי גמיאה
הדרן
עלך כלל גדול כגרוגרת. תאנה יבשה (ברכות
כזבובין בקערה:
דהמצניע (לקמן צה.) איירי ביבש אפשר
זוטר. תוס' פסחים סה. ה. ולכך
מא.). חמשת רבעים קמח
וכו' שיעורו כגרוגרת. תוס'
שבתחלה היה יותר מכדי גמיאה ולפי
הדרן עלך כלל גדול
ועוד חייבים בחלה. חמשה
פסחים סה. ו. [ו]אף על גב
המוציא
יין. חי: כדי מזיגת
זה צריך לפרש דסתם חלב הוי לגבינה
ד
ה
לוגין ציפוריים שהן שבעה ועוד
דלגמל לא הוי שיעורא בהכי
המוציא
מדבריים, שזה הוא שיעור
הכוס. כשיעור שנותנין
הואיל וסתמא לפרה מיחייב
והא דמיחייב הכא בכדי גמיאה היינו
יין כדי מזיגת הכוס חלב
כדי
ב)
ג
העומר שהיתה עיסת מדבר,
אשיעורא דפרה. תוס' פסחים
במפרש בהדיא לשתיה אבל אי סתם
יין חי לתוך כוס להוסיף עליו מים
ג) גמיעה דבש כדי ליתן
על
שנאמר גבי חלה (במדבר טו)
סה. ז. כדי שימזגנו ויעמוד
חלב הוי לאכול ולשתות ולא לגבינה
כהלכתו ולמזוג אותו בהן ובגמרא
ראשית עריסותיכם, כדי
על רביעית הלוג. תוס'
הכתית $ שמן כדי לסוך אבר קטן מים כדי
עריסותיכם, דהיינו עיסת מדבר
עירוביןכט:דהיינוביצהומחצה.
מפרש באיזה כוס משערו: כתית.
אפי' היה מפרש בהדיא לגבינה היה
שהוא עומר לגלגולת והוא
ריטב"א. ח. דהא בנזיר בפרק
לשוף בהם את הקילור ד) ושאר כל המשקין
חייב אכדי גמיאה דזוטרא הואיל
שבגבי הסוסים והגמלים מחמת
עשירית האיפה והאיפה שלש
שלשה מינים (לח.) חשיב
ברביעית וכל השופכין ברביעית ר"ש אומר
סאין וסאה ששה קבין מדבריות,
הך דשאר משקין ברביעית
וסתמו לכך כדאמרינן לעיל המוציא
המשאות רדוי"ש בלע"ז והכי אמר
חשוב עישור שבהן ותמצא שבעת
וכו' דהיינו שיעור כוס יפה
כולן ברביעית ולא נאמרו כל השיעורין הללו
תבן כמלא פי פרה לגמל חייב דהא
בהמפקיד בבבא מציעא (דף לח.) דבש
ה)
ו)
רבעי קב וביצה וחומש ביצה,
אחר מזיגתו. תוס' עירובין כט:
אלא למצניעיהן: גמ' תנא כדי מזיגת כוס
כיצד חלק שלש סאין שהן י"ח
ט. רביעית דנטילת ידים. תוס'
חזי לפרה וי"מ דכשחלב כבר בעין
והדביש למאי חזי לכתותא דגמלי. אבל
ו
ז)
קבין ועשה מהן רבעי קב, היינו
הרא"ש. י. [ד]אמר רב חסדא
מיחייב בכדי גמיאה אבל חולב לא
רבותי פירשו כתית מכה שעל גב היד
יפה ומאי כוס יפה כוס של ברכה אמר רב
לוגין, ותמצא בהן שבעים ושנים
רביעית של תורה אצבעים
ד
לוג, טול עישור של שבעים הרי
על אצבעים וכו' כדתניא
ושע"ג הרגל: לשוף. לשפשף ולהמחות
מיחייב אלא כגרוגרת דאין אדם טורח
נחמן אמר רבה בר אבוה כוס של ברכה
שבעה, והשנים הנשארים שתים
ורחץ בשרו במים מים שכל
בהן: קילור. שנותנין על העין
לחלוב בפחות מגרוגרת דכה"ג אמרי'
עשרה ביצים הן, עישור שלהן
גופו עולה בהם וכמה הם
צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו
לודיי"א בלע"ז: ברביעית. ביצה
לקמן (דף עט.) דאין אדם טורח לגבל
ביצה וחומש ביצה, הרי שבעת
אמה על אמה ברום שלש
ויעמוד על רביעית אמר רבא אף אנן נמי
רבעים ועוד, דהוא ביצה וחומש
אמות ושיערו חכמים מי
ומחצה רביעית הלוג: שופכים. מים
טיט לעשות פי כור ומיהו אומר ר"י
ביצה, ובירושלים הוסיפו על
מקוה ארבעים סאה. תוס'
תנינא
דלא דמי דהתם אין המים חשובין
סרוחים ובגמרא מפרש למאי
ט)
המדות שתות מלבר שהוא חומש
הרא"ש. יא. ואותו כוס הוא
מלגו, שנתנו ששה מן הראשונים
קורא רביעית של תורה,
חזו: כולן ברביעית. אף היין והחלב והדבש: ולא נאמרו. שיעורין
מחמת שראוי לגבל בהן את הטיט כמו הטיט עצמו שהוא מגובל
בתוך חמשה האחרונים הרי ששת
ולעיל מיניה איירי בכוס של
כבר אבל הכא כשחולב להוציא מן הדד בכדי גמיאה יש לו להיות
שבמשנה אלא למצניעיהן לבד וחזר המצניע והוציאו חייב אבל שאר כל
רבעים הראשונים נעשו חמשה
ברכה. תוס' הרא"ש. יב. הכא.
חשוב כמו במקום אחר ל): כדי גמיעה. פי' הר"ר פור"ת מלא
והרובע וביצה וחומש הנשארים
תוס' הרא"ש. יג. בכוס זה.
אדם שהוציאו אינו חייב. וסבירא ליה לר"ש דמצניע עצמו בעי שיעורא
נעשו רובע, שהרובע שש ביצים,
תוס' עירובין כט: יד. התם.
לוגמא ולא משמע כן במסכת יומא בפרק בתרא (דף פ.):
זוטא ובבציר מהא שיעורא לא מיחייב כדאמרינן בפרקין דלעיל (דף
עשה מהן חמש ביצים גדולות
תוס' הרא"ש. טו. גבי בן סורר
צריך שיהא בו רובע רביעית. רביעית דהכא היינו רביעית
והביצה וחומש ביצה נעשית ביצה
ומורה אינו חייב. תוס'
עה:) דלית ליה לר"ש כל שאין כשר להצניע ואין מצניעים כמוהו
גדולה, שנתוסף עליה חומשא
הרא"ש. טז. והכל מודים שאין
שיתחייב עליו מצניעו: גמ' תנא. בתוספתא המוציא יין כדי מזיגת
הלוג כדפי' הקונט' ועוד יש לדקדק דהנהו רביעית דפרק
י)
ז
ח
מלגו דהוא שתות מלבר, הרי שש
מברכים עליו עד שיתן
כוס יפה פירוש לכוס דמתני': כוס של ברכה. ברכת המזון שהצריכו
ביצים גדולות, דהוא רובע קב
ג' מינין (נזיר לח.) הם רביעית הלוג מדפריך ותו ליכא והאיכא
לתוכו מים שיהא מזיג ולא
גדול, הרי עומר המדבר ששה
מזיג. תוס' הרא"ש. ונותן בו
רביעית נוטלין לידים ובמסכת ידים (פ"א מ"א) משמע בהדיא דהויט
חכמים ליפותו כדאמרי' בברכות (דף נא.) עיטור ועיטוף הדחה
רבעים ירושלמיים, וסאה
קצת מים בתחילת הברכה.
ושטיפה חי ומלא: אמר רב נחמן גרסי'. ולא גרסי' דאמר: שיעור
רביעית הלוג ועוד דבערבי פסחים (פסחים קט:) משמע דכוס הוי
ציפורית עודפת על ירושלמית
תוס' עירובין כט: יז. והיינו
שתות מלבר, כדאמר בעירובין
מים. תוס' עירובין כט:
כוס של ברכה צריך שיהא בו. יין חי רובע של רביעית הלוג: כדי
רביעית של תורהי ומתוך חשבון דמקוה משמע דהיינו רביעית
(פג.) הרי עומר שהיה ששה
יח. ולאפוקי שבור. תוס'
שימזגנו. במים שלשה חלקים מים ואחד יין: ויעמוד על רביעית. הלוג:
הלוג והא דקאמר התם קיסתא דמורייסא הות בציפורי והות כמין
יא
רבעים ירושלמיים נכנס בחמש
עירובין כט: יט. ושייך חי
ציפוריים (פסחים מח: ועי' לעיל
בכוס כדאמר (ב"ק נד) [גבי
לוגא דמקדשא ובה משערין רביעית של פסח לאו בכולה משערין
תנינא
.
כלים. תוס' הרא"ש.] שבירתן
טו.)
דהיינו כל הלוג אלא כלומר ברובע של אותה מדה משערין רביעית של פסח: כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. משמע דכוס של ברכה
❖
יב
הדרן עלך כלל גדול
זו היא מיתתן. תוס' עירובין
כט: כ. שאינו מרוסק. תוס'
טעון מזיגה וכן בפ' שלשה שאכלו (ברכות נ:) אר"י בר חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו
הרא"ש. דעל כרחין מת הוא
מים ותימה דבסוף פר' שלשה שאכלו (שם דף נא.) אמרו עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה הדחה ושטיפה חי ומלא אלמא חי בעינן
מדחייבין עליה משום
רבינו חננאל
נבילה. תוס' הרא"ש.
ומיהו התם פירש בקונטרס דלא שיהא חי כשמברכין עליו אלא דנותנו חי בכוס שמברכין בו לאפוקי שלא ימזגנו ויתננו בכוס של
יג
כא. והאמר בפרק ערבי
ופריק רבא לר' יוסי בר' חנינא
ברכה ור"ת מפרש דחי דקאמריד היינו מזיג ולא מזיג דמיקרי חי כדאמרי' בפ' בן סורר (סנהדרין ע.) טו עד שיאכל תרטימר בשר וישתה יין
פסחים (פסחים קח:) דד'
ואמר הכי נמי ראויין לדוגמא,
חי ומוקי לה התם במזיג ולא מזיג ובברכת הארץ מוסיף מים עד שיהא מזוג כראוי כדאמר בפ' שלשה שאכלו (ברכות נא.) שמוסיף בברכת
כוסות שיעורן ברביעית וכוס
כשם שהבגד והשק אף על פי
טז
של קידוש אחד מהם וכו'
שאין בזה כשיעור ולא בזה
הארץיז ולא כמו שפירש שם בקונטרס שמוסיף יין בברכת הארץ ובני נרבונא מפרשים דחי קאי אכוס שצריך שיהא שלםיח ואתי שפיר דכל
וא"כ היכי נפיק ידי קידוש
כשיעור, כיון שאילו מתחברין
אותן דברים דחשיב התם הוו כולהו בכוס ולא ביין וכה"ג בפרק בתרא דמכות (דף טז:) ריסק ט' נמלים ואחד חי דהיינו שלם דאפי'
יט
כ
כיון דבעי טעימה מלא
יש בעיניהם כשיעור השק
מת חשיב בריה כדאמר בסוף פ' גיד הנשה (חולין דף קב:) מ): ויעמוד על רביעית. ואע"ג דאמרינן בערבי פסחים (דף קז.) המקדש
לוגמיו. תוס' יומא פ.
שהוא הקל ואיפשר לחברן זה
כב. ונראה שהוא רוב רביעית
בזה ולישב עליהן וראויין
אם טעם מלא לוגמא יצא ומלא לוגמא הוי טפי מרביעית כדמוכח בפ' בתרא דיומא (דף פ.) יש לומר דמלא לוגמא דהתם לאו דוקא
כא
דאמרינן (לקמן) [בפסחים]
ליטמא מושב, כן התבן והעצה
והוא דשתה רובא דכסא.
איפשר להוציא מזה כמעט
אלא כדי שיסלקו לצד אחד ויראה כמלא לוגמא כדמפרש ביומא אהנהו דהתם ועוד יש לומר דדוקא מקדש:
כב
❖
תוס' פסחים קז.
ומזה כמעט להראותן דוגמא
אף
אנן נמי תנינא. דכוס של ברכה טעון רביעית דמסתמא יין שיעורו לכשימזגנו ויעמוד על רביעית כמו שאר משקין דקתני סיפא
לקונה לומר מאילו אני מוכר,
ולהכין חשובין בחיבורין, ויש
דהוו ברביעית וקתני כדי מזיגת כוס יפה משמע דכוס של ברכה לכשימזוג בעינן שיהא רביעית כמו בהוצאה אבל הא דבעינן יין רובע
צורך להוציאו כסדר הזה,
רב נסים גאון
רביעית לא שמעינן ממתני' אלא ממילא ידעינן דהא מזיגה הויא על חד תלת והא דלא נקט במתני' כדי מזיגת רביעית מילתא אגב אורחיה
משום כן מצטרפין לקל שבהן.
קמ"ל דכוס של ברכה ברביעית ועוד משום דמהאי טעמא דחזי לכוס של ברכה חשיב ומיחייב בפחות מרביעית לפי שיכול להוסיף עליו מים
פרק שמיני המוציא
אבל אוכלין שיעורן כולן
יין אמר רב נחמן אמר רבה
כגרוגרת לפיכך מצטרפין זה
ואשאר משקין לא מיחייב בפחות מרביעית אע"פ שיכול להוסיף עליהן כדמסיק ודקאמרת מים בכד ומצטרפין לגבי שבת מידי דחשיב בעינן:
בר אבוה כוס של ברכה צריך
עם זה, אבל קליפיהן ועוקציהן
דאמר
שיהא בו רובע רביעית כדי
וסובן ומורסנן אין מצטרפין
שימזגנו ויעמוד על רביעית. משתכח פירושיה בפרק ערבי פסחים [דף קח] אמר רב יהודה אמר שמואל ד' כוסות הללו צריך שיהא
עמהן. ר' יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שהן מתבשלין עמהן ולפיכך מצטרפות. והא דתנן חוץ מקליפיהן ר' יהודה אומר חוץ
מקליפי עדשים, חוץ מחוץ, ונמצא מיעוט ממיעוט ולרבות הוא כמה שפירשנו למעלה. ושניא חלה וסובין ומורסנן (אין) [ד]מצטרפין
בהן כדי מזיגת כוס יפה. ואותבי' לשמואל מברייתא דקתני בה ד' כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית. ופרקינן מאי כדי מזיגת
כוס יפה דאמר שמואל כהאי שיעורא. ואמרו עוד [שם דף קט] אמר רב יצחק קיסטא דמוריסא דהוות בטבריא היא הוות כמין דמקדשא
לקמח להוציא מכולן חלה, שכן עני אוכל פתו מעיסה בלוסה שיש בה סובין ומורסן וזו היא עיסתו, ואמר רחמנא ראשית עריסותיכם,
אבל להוצאת שבת אין סובין ומורסן מצטרפין. וכן פולין אם חדשים הן הרי מנהג לבשלן בקליפיהן, וקאמר ר' יהודה בברייתא
ובה משערין רביעית של פסח, ומיכן את למד כוס של ברכה רביעית. במסכת נזירות בפרק ג' מינים אסורין [דף לח], אמר ר' אלעזר
עשר רביעיות נקיט רב כהנא בידיה, ה' סומקאתא וה' חיורתא, ה' סומקאתא נזי"ר ועוש"ה פס"ח שהו"רו למקד"ש ומת"ים סימן.
שאף הן מצטרפות עם הפולין. אבל אם הם ישנים ונשתחרו נראין כזבובים בקערה, ורגילין בני אדם לקלפן קודם בישול, והילכך
אין קליפיהן מצטרפות עמהן. הדרן עלך כלל גדול
נזיר, רביעית יין לנזיר. עושה פסח, דאמר רב יהודה אמר שמואל ד' כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית. שהורו, השותה
פרק שמיני המוציא יין כדי מזיגת הכוס. תנא כדי מזיגת כוס יפה, ומאי כוס יפה כוס של ברכה. והתם אמרינן אמר רב יהודה
רביעית יין אל יורה. במקדש, שהשותה רביעית יין ונכנס למקדש חייב. מתים, דתניא מניין לרביעית דם היוצאה משני מתים שהיא
מטמאה באהל שנאמר [ויקרא כא] ועל כל נפשות מת לא יבא. וחמש חיורתא, חל"ה נזי"ר מצו"רע (שנפ"לו) [שנפ"סלו] בשב"ת
אמר שמואל כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה. ומותבינן ד' כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית.
סימן. חלה, רביעית שמן לחלה. נזיר, רביעית שמן לנזיר. מצורע, רביעית (שמן לנזיר מצורע) [מים למצורע]. ושנפסלו, דתנן ושאר
ופרקינן אידי ואידי חד שיעורא הוא, והאי דקאמר צריך שיהא בארבעתן רביעיתא), בכל אחת רובע רביעית, כדאמרינן הכא אמר רב
נחמן אמר רבה בר אבוה כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. ואמר (רבה) [רבא] אף אנן נמי
כל משקין טמאין פוסלין את הגויה לרביעית. שבת דתנן ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית.
א) נראה דחסר איזה תיבות וצ"ל שיהא בהן כדי רביעית היינו שיהא בארבעתן וכו'.