ט:
יציאות השבת פרק ראשון
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
מתני'
נג א מיי' פ"ו מהל' תפלה ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. והא דאמר
לא ישב אדם
לפני הספר. להסתפר:
סמוך
למנחה. קודם
א) סוכה לח., ב) [צ"ל לק"ש
הלכה ה סמג עשין יט
כ"א במשנה שבהרי"ף
למנחה: עד שיתפלל. שמא ישכח ולא יתפלל. והא אפילו בחול נמי
בערבי פסחים (דף צט: ושם) ערבי שבתות וערבי ימים טובים
טוש"ע א"ח סי' רלב סעיף ב
והרא"ש וכן בפרש"י דהכא
לא יאכל עד שתחשך היינו אפילו התפלל לא יאכל כדמפרש התם כדי
והא דתני הכא משום דדמי להא דתני גבה ז) לא יצא החייט במחטו
וטוש"ע ח"מ סי' ה סעיף ד:
ובפיסקא דלקמן יא.],
נד ב ש"ע א"ח סי' רלה
ג) ברכות כח:, ד) פי' יחלוש
ע"ש עם חשכה שמא ישכח ויצא משתחשך: ולא יכנס. סמוך למנחה:
שיכנס לשבת כשהוא בתאוה אבל לא התפלל אפילו בשאר ימים נמי
סעיף ב:
[ובערוך ערך עלף גרס יתעלף
אסור כדאמר הכא: ואם התחילו
לא למרחץ כו'. וטעמא דכולהו משום
נה ג ד מיי' שם והל' ו סמג
פי' לשון עייפות כמו על ראש
מתני' לא ישב אדם לפני הספר סמוך
אין מפסיקין. אפילו התחילו באיסור
שמא ימשך עד שיעבור זמן תפלה:
שם טוש"ע א"ח סי' רלב
יונה ויתעלף ועי' רש"י חולין
א
❖
א
ג: ד"ה נתעלף], ה) [ברכות
סעיף ב:
ואם התחילו. אחת מכל אלו: אין
כדמוכח בסוכה (דף לח.) גבי מי שבא
למנחה עד שיתפלל לא יכנס אדם למרחץ ולא
ה: מד. יומא כא: סוכה לו.
מפסיקין. אלא יגמור ואח"כ מתפלל.
בדרך ואין בידו לולב נוטלו על שולחנו
מח. ביצה ה. יד: תענית ד:
ב
לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו
א)
קדושין כט: ב"מ קז. ב"ב
מוסף תוספות
ופריך למימרא דמפסיקין והא תנן
ובגמרא (דף י.) מפרש בדאיכא
קמז.], ו) ברכות ד: כו:,
אין מפסיקין ב מפסיקין ב) (לקרות ק"ש) ואין
אם התחילו אין מפסיקין ולא משני
שהות לגמור קודם שיעבור הזמן:
ז) [לקמן יא.], ח) [פסחים
א. משהגיע זמן המנחה.
מפסיקין לתפלה: גמ' הי סמוך למנחה
נח.], ט) לפנינו שם הגי'
חי' הר"ן. ב. לכשיכנס
מפסיקין לק"ש. דאיתא מדאורייתא:
דהכא בהתחילו בהיתר וגבי לולב
שיאכל, י) [דף קה.], כ) [ועי'
לביתו. חי' הר"ן. ג. מכלל
אילימא למנחה גדולה אמאי לא האיכא
ואין מפסיקין לתפלה. ובגמרא
התחילו באיסור דמצפרא זמניה הוא
ג
תוספות ברכות מד. ד"ה
דמתני' נמי איירי
שהות ביום טובא אלא סמוך למנחה קטנה
אינהו ותוס' קידושין כט:
בשהתחיל באיסור. תוס'
וה"נ משמע בגמ' דקאמר כיון דשרי
(דף יא.) פריך הא תנא ליה רישא:
ד
❖
סד"ה הא],
הרא"ש. ד. דלמ"ד תפלת
גמ' מנחה גדולה. התחלת זמן תמיד
אם התחילו אין מפסיקין נימא תיהוי תיובתא
המייניה לא מטרחינן ליה ויתיישב נמי
ה
ערבית רשות. חי' הר"ן.
הא דקשה בגמרא גבי לימא תהוי
של בין הערבים מכי מתחיל להעריב
ה. והיינו כי התיר חגורו
דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי ג) כיון
לאחר שבא זמן תפלת
הגהות הב"ח
אין
מפסיקין.
תיובתא דריב"ל:
דהיינו מחצי שבע ולמעלה דהא חצי
שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם
ערבית דאם לא בא הזמן
ודוקא בדאיכא שהות ביום להתפלל
שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל
(א) תוס' ד"ה לימא וכו'
למה יש לו לעמוד.
ו
❖
שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה
אסור לטעום כלום וא"ת:
מרדכי סימן רכ"ג. ומייתי
כדמשמע בגמרא דקאמר במנחה לא
אדם וקודרת כנגדה למטה ואינה נוטה
עלה מתפילת המנחה הא
לא לעולם סמוך למנחה גדולה ובתספורת בן
שכיח שכרות משמע דאין לו להפסיד
לשום צד ומחצי ז' ולמעלה נוטה
דתנן אם התחילו אין
אלעשה ולא למרחץ לכולא מילתא דמרחץ
מפסיקין אלמא דאיירי
גליון הש"ס
תפלת מנחה ובסוכה (ג"ז שם) בהדיא
ברקיע למערב. סמוך למנחה מהתחלת
ז
אפי' אם התחילו באיסור
ולא לבורסקי לבורסקי גדולה ולא לאכול
שבע: מנחה קטנה. בט' ומחצה שהיו
מוקי מתני' בדאיכא שהות דמשני
רש"י ד"ה הא לן וכו' בני
דומיא דערבית דאיירי
בבל היו חוגרין וכו'. מצינו
כשהגיע כבר זמן תפלה.
בסעודה גדולה ולא לדין בתחילת דין רב
אמה שהבאתי לעיל הא דאיכא שהות
רגילין שלא לאחרו יותר מכן כדאמרי'
כן ביחזקאל כג טז שאמר על
תוס' הרא"ש. [ועי' מהרש"א].
והא דליכא שהות:
בתמיד נשחטח). סמוך לה מתחילת י':
אחא בר יעקב אמר לעולם בתספורת דידן
בבל חגורי אזור במתניהם:
ג
ו. תפלת המנחה אחר
לימא תהוי תיובתא דר' יהושע
תוס' ד"ה הא לן וכו'
אם התחילו אין מפסיקין. בתמיה
שיגמור מלאכתו. תוס'
לכתחלה אמאי לא ישב גזירה שמא ישבר
וי"ל דקים ליה וכו'. וכעין
הרא"ש. וכמו שכתב
בן לוי. משמע ליה דאפילו
ויעבור הזמן לימא תהוי תיובתא כו'
הזוג ולא למרחץ להזיע בעלמא לכתחלה
זה לקמן צב ע"א תד"ה
רש"י ז"ל. חי' הר"ן.
דקתני הכא יגמרו סעודתם: בן
התחיל מפסיק מדאמר אסור לטעום
ורמי דאביי וכו' ולקמן קנו
[ועי' מהרש"א על פרש"י,
(א)
אמאי לא גזירה שמא יתעלפה ולא לבורסקי
ד)
ע"ב תד"ה תרגמא זעירי.
והגהות בן אריה]. ז. דאם
אלעשה. חתנו של רבי היה ופזר מעות
וא"ת לוקי מתניתין בהתחיל בהיתר
ובעירובין כט ע"א תד"ה
אינו מחוייב להפסיק
לעיוני בעלמא לכתחלה אמאי לא דילמא חזי
דאשכחן גבי הבדלה (ע"פ דף קז.)
ללמוד תספורת של כ"ג [נדרי' נא.] שהיה
מאי אולמא ובפסחים קא
אע"פ שתעבור המנחה
פסידא בזביניה ומטריד ולא לאכול בסעודה
ע"ב ברשב"ם ד"ה לקבעו.
א"כ מאי נפקא מינה
דקאמר נמי כי האי לישנא אסור
מספר כל ראשו ולא לגמרי אלא מניח
ובחולין נד ע"א תד"ה וחזיא
משום דלא שכיח שכרות
קטנה לכתחלה אמאי לא דילמא אתי
לאדם ט)לטעום כלום קודם שיבדיל
כל השערות קצת כדי שיהא ראשו של
לדר"מ ובשבועות מז ע"א
אפילו שכיח שכרות
תד"ה הלכתא מאי ובמנחות
נמי דהא לא מיחייב
לאמשוכי ולא לדין בגמר הדין לכתחלה אמאי
ואפ"ה משמע אם התחילו בהיתר אין
זה בצד עיקרו של זה והיינו כסום
ח ע"א תד"ה מ"ט דר"י.
להפסיק אפילו אין שהות
מפסיקין דקאמר התםי) הכי אמר רב
יכסמו [את ראשיהם] (יחזקאל מד)
לא דילמא חזי טעמא וסתר דינא מאימתי
ובנדה מד ע"ב תד"ה שלשים
ביום, אלא ודאי בדאיכא
ד
יום וביבמות פ' ע"ב תד"ה
שהות ביום איירי וכיון
ומימשיך טובא: בורסקי גדולה.
הבדלה אינה קובעת וה"מ דקבעי
התחלת תספורת אמר רב אבין משיניח
כיון. ובב"ק כט ע"ב תד"ה
דלא שכיח שכרות יגמור
עורות הרבה ובתחלת תקונן: לכולא
ואכלי אבל אתחולי מעיקרא לא
כי פליגי. ובב"ב קח ע"א
סעודתו ואח"כ יתפלל.
מעפורת של ספרין על ברכיו ומאימתי התחלת
מילתא דמרחץ. לחוף ראשו ולהשתטף
מתחלינן ויש לומר דאם התחילו אין
תד"ה האב. ובנדרים כד
תוס' הרא"ש. ח. היא סעודת
מרחץ אמר רב אבין משיערה מעפרתו הימנו
ע"ב בר"ן ד"ה ת"ש. ושם
כל אדם. תוס' הרא"ש.
בחמין ובצונן ולהזיע: שמא ישבר
מפסיקין משמע ליה אפילו התחילו
כז ע"א בר"ן ד"ה ולר"ה.
ט. ואם התחילו בסעודה
ומאימתי התחלת בורסקי משיקשור בין
הזוג. של מספרים ויהא צריך לחזר
באיסור כדפירשת במתני':
ובמרדכי פרק בתרא דיבמות
גדולה אין מפסיקין אפילו
בתספורת של בן אלעשה כו'.
במתני' דאין מעידין אלא עד
כתיפיו ומאימתי התחלת אכילה רב אמר
משהגיע זמן מנחה קטנה.
אחר זוג אחר: למרחץ. נמי לא תימא
❖
ג' ימים:
תוס' הרא"ש. [ועי' מהר"ם].
משיטול ידיו ור' חנינא אמר משיתיר חגורה
נראה דהכי הלכתא
לכולא מילתא דמרחץ אלא להזיע
י. כמו שמפרש התחלת
מרחץ ובורסקי. תוס'
בעלמא: יתעלפה. פשמי"ר בלע"ז:
ושרי סעודה קטנהח במנחה גדולה עד
ולא פליגי הא לן והא להו אמר אביי הני
ה)
הרא"ש. יא. כיון שהתחילו
לעזי רש"י
לעיוני בעלמא. שאין זה תחלת עשייתה
זמן תפלה ודוקא סעודה גדולה כגון
חברין בבלאי למאן דאמר תפלת ערבית
באיסור,
כדמתמה
ו)
תלמודא אי סמוך למנחה
פשמי"ר. התעלף.
סעודת אירוסין ונשואין וסעודת מילה
ואפ"ה לכתחלה לא יכנס לה סמוך
רשות כיון דשרא ליה המייניה לא מטרחינן ליה
קטנה קאמר היכי תני אם
ברצייר"א [ריברציי"ר].
❖
למנחה גדולה: דילמא חזי פסידא
אסור ודלא כרב אחא בר יעקב דאסר
ט
התחילו אין מפסיקין
להפשיל שרוולים.
ולמ"ד חובה מטרחינן ליה והא תפלת מנחה
בזביניה. שמא נתקלקלו בתוכה
אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה
לימא תיהוי תיובתיה כו'
דלכולי עלמא חובה היא ותנן אם התחילו
אלמא ס"ל דבמנחה קטנה
העורות: ומטריד. יצטער ויהא טרוד
גדולה דהלכה כלישנא קמא דסתם לן
מפסיקין. חי' הר"ן.
מוסף רש"י
אין מפסיקין ואמר רבי
חנינא משיתיר חגורו
בצערו ולא יתפלל: וסתרו דינא.
הש"ס ורב אשי שהוא בתראה סידר
יב. לאכול סמוך למנחה
ואם התחילו אין
קטנה. תוס' הרא"ש.
התם
את הש"ס והלכתא כותיה לגבי רב
יסתרו מה שפסקו ויחזרו בהן וחוזר
מפסיקין. אם התחילו קודם
יג. מדלא משני הכא לא
להיות תחלת הדין: מאימתי התחלת תספורת. דנימא שוב אין
אחא בר יעקב וממאי דאמר לקמן מאימתי התחלת דין אין להוכיח
המנחה ומשכה סעודתן
קיימא לן כר' יהושע בן
והגיע זמן המנחה, אין צריכין
לוי. תוס' הרא"ש.
מפסיק כדתנן אם התחילו כו': מעפורת. סודר ונותנו על ברכיו
דמתניתין איירי בתחלת הדין דלא כרב אחא דאיכא למימר דקאי
להפסיק סעודתן ולהתפלל
יד. וצריכים להתיר בשעת
❖
שלא יפול השער על בגדיו: משיערה מעפרתו הימנו. סודרו הוא
אאם התחילו אין מפסיקין ומיהו סמוך למנחה קטנה אסור אפילו
י
(סוכה לח.).
אכילה. תוס' הרא"ש.
טו. מביתם כדי שיוכלו
ראשון להפשטת בגדיו: משיקשור בין כתפיו. את בתי זרועותיו
סעודה קטנה ואם התחילו מפסיקין ואע"ג דהש"ס אי לאו דר' יהושע
יא
לעסוק בתורה הרבה. חי'
שקורין ברצייר"א: הא לן והא להו. $ בני בבל היו חוגרין את עצמן
בן לוי הוה מוקי לה בסעודה קטנה וסמוך למנחה קטנה ואם התחילו
הר"ן. טז. ומשני איפוך.
רב נסים גאון
תוס' הרא"ש. יז. ור' יוחנן
אין מפסיקין ולא קי"ל כר' יהושע בן לוי כדאמר בפרק תפלת השחר
בחוזק וכשאוכלין צריכין להתירם ובני ארץ ישראל לא היו נוהגין
לבני בבל. תוס' הרא"ש.
מנחה גדולה מו' שעות
כן בהתרת חגורה קודם נטילת ידים: למאן דאמר תפלת ערבית
(ברכות כח:) מ"מ כיון דמסיק סתם הש"ס הכי משמע דבהא דאם התחילויב
יח. דרב חסדא. תוס'
ומחצה ולמעלה, ומנחה
רשות. במסכת ברכות (דף כז:) מפני שהיא כנגד
מפסיקין קיימא לן כוותיה ודוקא בהא דאמר דאסור לטעום אפילו
הקטר חלבים
הרא"ש. יט. לא תיקנה
קטנה מט' שעות ומחצה
יג
לבטלה. תוס' יומא פז:
ולמעלה. ופירושם במסכת
פירות לא קיימא לן כוותיה: הא לן והא להו. פי' בקונטרס בני
ואימורים שאין מעכבין כפרתן: לא מטרחינן ליה. להפסיק אלא
כ. וכי היכי דהקטרה. חי'
ברכות בפרק תפלת השחר
❖
יגמור ואחר כך יתפלל: ולמאן דאמר חובה כו'. בתמיה:
בבל היו חוגרים עצמם בחוזק וכ"מ בסמוך מדקאמר הני חברין
יד
הר"ן.
[דף כו]. תספורת בן
אלעשה, מפורשת במס'
בבלאי למ"ד תפלת ערבית רשות מכי שרא המייניה לא מטרחינן ליה
לא
סנהדרין בפרק כהן גדול [דף
ורבי חנינא שהיה בא"י היה אומר לתלמידיו שהיו מבבל ורב שהיה מבבל אומר לתלמידיו שהיו מא"י לפי שדרכן היה להתרחק שלא היו
טו
כב] מאי כסום יכסמו את
רבינו חננאל
ראשיהם, תניא כמין
יכולין לעסוק כל כך בביתם וקשה דבפרק כיצד מברכין (שם דף מד.) בסופו קאמר רב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה ור' יוחנן
מתני' לא ישב אדם לפני
תספורת לוליאנית. מאי
אמר על הארץ ועל הפירות ואמר התם לא פליגי הא לן והא להו מתקיף לה רב נחמן ארב חסדא אינהו אכלי ואנן מברכינן ומאי פריך
טז
הספר סמוך למנחה עד
תספורת לוליאנית, אמר רב
שיתפלל. אתינן לאוקמה
יהודה אמר שמואל
לימא רב חסדא אומר לתלמידיו שהיו מארץ ישראל $ וי"ל דקים ליה שבאותה שעה לא היו לפניו תלמידים מארץ ישראל כ):
יז
יח
למ"ד תפלת ערבית רשות לא מטרחינן ליה. וא"ת תיפוק ליה משום ק"ש וי"ל כגון שקרא ק"ש ונראה לר"י אפילו למאן דאמר תפלת
תספורתא יחידאה, היכי
סמוך למנחה גדולה שהוא
מו' שעות ומחצה ולמעלה,
דמי אמר רבה ראשו של זה
ערבית רשות אין לבטלה בחנם אלא בשביל שום צורך כמו בשרא המייניה דהכא או אם יש שום מצוה שאינה עוברת יעשה המצוה
ובתספורת בן אלעשה
בצד עיקרו של זה. שאלו
שצריך שהות הרבה,
את רבי איזהו תספורת של
ולא יתפלל אע"פ שהמצוה אינה עוברת אבל בחנם אין לבטלה תדע שהרי יעקב תקנהיט ולמה יש לבטלה בחנם ועוד דאמרינן בפרק תפלת
כדגרסינן בסנהדרין סוף
כהן גדול, אמר להן צאו
השחר (שם כו: ושם) שהיא כנגד הקטרת אברים שהיא כל הלילה דלא מעכבי כפרה אלא מצוה ה"נ תפלת ערבית מצוה ואין להאריך:
כ
וראו תספורת של בן
פרק כהן גדול כסום יכסמו
את ראשיהם, תנא כמין
אלעשה. תנא ר' אומר לא
התם לחנם פיזר בן אלעשה את
א)לוליאנית,
תספורת
תספורת יחידתא היא, כלומר שתהיה הראש מכוסה בשיער, כיצד ראש זה השיער נוגע [נ"א: מגיע]. בעיקר השיער שלמעלה הימנו. מעותיו אלא כדי להראות תספורת של כהן גדול. אמר זעירי [הני] חברין בבלאי למאן דאמר תפלת ערבית רשות. רבי יהושע
תניא א"ר לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא כדי להראות את תספורת [של] כהן גדול. ובא רב אחא בן יעקב ודחאה הוא דסבר כי תפלת ערבית רשות, כמו שאמרו בברכות בפרק תפלת השחר [דף כז] תפלת ערבית רבן גמליאל אומר חובה ר'
ואוקמה למתניתין בתספורת דידן וגזירה שמא ישבר הזוג שצריך לתקנו. מאימתי התחלתה משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו.
יהושע אומר רשות.
ולא יכנס למרחץ להזיע בעלמא. ולכתחילה אמאי לא, גזירה שמא יתעלפה. ומאימתי התחלתו משיערה מעפרתו. ולא לבורסקי,
לעיוני בעלמא. ולכתחלה אמאי לא, דילמא חזי בהן פסידא וצריך לתקונינהו. ומאימתי התחלתו משיקשור בין כתיפיו. ולא לאכול בסעודה [קטנה]. ולכתחלה אמאי לא, דילמא אתי לאמשוכי. מאימתי התחלת סעודה, רב אמר משיטול ידיו, ר' חנינא אמר משיתיר
חגורו. ולא פליגי, בני א"י שמהלכין אזורי חלצים, עד שיתירו חגורתם, ובני בבל משיטול ידיו. וי"א בני בבל מהלכין אזורי חלצים ועלייהו אמרו משיתיר חגורו, ובני א"י נטילת ידים. ולא לדין, בגמר דין. ולכתחלה אמאי לא, דילמא מוספי טענתא וסתרי לדין.
א) עי' ערוך ערך לוליינית.